 |
/images/archive/gallery/146/756.jpg ירושלים
צילום: אי פי  |
|
|
| בירת העוני של מדינת ישראל |
|
| אם לונדון היא בירת העסקים של בריטניה ופאריס היא בירת העסקים של צרפת, הרי שירושלים רחוקה מלהיות בירת העסקים שלנו. המצב הבטחוני, המיתון ומרקם התושבים הפכו אותה לאחת הערים העניות במדינה. ירושלים של זהב נותרה רק בשיר |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
ג'ון בן-זקן, פורבס ישראל
14/1/2005 9:19 |
|
|
|
|
|
|
|
FORBES ישראל
680 אלף איש מתגוררים בירושלים - עובדה ההופכת אותה לעיר הגדולה בישראל. אך ירושלים היא אחת הערים העניות ביותר במדינה, עם הכנסה חודשית של 7,500 שקל לחודש בממוצע למשפחה.
בנוסף, גרים בה גם מובטלים רבים - כמחצית מתושביה הבגירים אינם לוקחים חלק בעשייה הכלכלית. הנתונים הרשמיים, עם זאת, קצת מתעתעים. שיעור האבטלה הרשמי עמד בשנת 2003 על 3% בלבד, ובעשרת החודשים הראשונים של שנת 2004 הוא עומד על 4%. אלא שנתון זה אינו מתייחס לאוכלוסייה החרדית, לדוגמא, המונה כ-20% מתושבי העיר. רובם לא עובדים כי "תורתם אומנותם", והם לא מחפשים עבודה ולא רשומים כמובטלים.
לכך יש להוסיף את מזרח העיר, שם חיים כ-32% אחוזים נוספים מתושביה. למרות שהערבים, תושבי מזרח ירושלים, מעוניינים לעבוד, אפשרויות העבודה העומדות לרשותם מצומצמות מאוד, ושיעור האבטלה בקרבם מוערך על-ידי גורמים מקצועיים ב-20% לפחות. עם זאת, גם הם לא מגיעים ללשכת התעסוקה לחפש עבודה. עיר שמחצית מתושביה (גברים ונשים) אינם שותפים לפעילותה הכלכלית, היא בהחלט עיר בבעיה.
נתון נוסף המלמד על המצב הכלכלי של ירושלים, משתקף במספר המקרים הסוציאליים
המטופלים על-ידי העירייה: 41 אלף משקי בית, בהם מתגוררים 120 אלף איש, או כ-18% מהאוכלוסייה. גם כאן המספר האמיתי גבוה יותר, שכן הערבים לא ששים להגיע ללשכות הסעד העירוניות בשל תחושת אפליה וקיפוח. לחרדים מצידם יש מסגרות סיוע משלהם, והנזקקים לא באים לקבל סיוע מהעירייה. המחלקה לתכנון ומחקר באגף הרווחה של עיריית ירושלים חושפת את הנתון הקשה ביותר על מצבה של העיר. אנשי המחלקה מעריכים כי כ-40% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני, כאשר שיעור הילדים מכלל העניים בעיר, עומד על כ-63%.
זוהי המציאות של עיר הבירה שלנו ב-2004. מציאות של עוני, של היעדר הזדמנויות עסקיות, של סקטור עסקי שאינו רואה אור בקצה המנהרה, של אדמיניסטרציה עירונית, שעושה רושם שאינה מצליחה להתמודד עם המציאות הקשה ולהילחם את מלחמת ירושלים במוסדות הממשלתיים. ועוד לא אמרנו מילה על הבעיות הפוליטיות של עיר בירה שרק שתי מדינות (קוסטה ריקה ואל-סלוודור) מיקמו בה את השגרירויות שלהן, מתוך 81 שגרירויות ונציגויות בישראל. אם בעיית ההכרה בירושלים כבירת ישראל הייתה נפתרת, היו עוד 200-300 דירות מושכרות בעיר ועוד כ-500 משרות מוצעות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ירושלים
|
|
|
 |
|
 |
|
עובדים למען הציבור
|
|
|
 |
|
|
|
רו"ח מיכאל גל, בעליו של משרד רואי חשבון מוכר בעיר, אומר זאת בפשטות: "כל אחד יודע שהמצב הכלכלי של ירושלים לא קל, והסיבות ידועות לכל. יש הרבה מאוד אנשים שאינם עובדים, הרבה יותר מהסטטיסטיקות הרשמיות, ורמת ההכנסה הממוצעת של השאר אינה גבוהה במיוחד. המעסיק הגדול ביותר בירושלים הם השירותים הציבוריים והקהילתיים, המעסיקים 50.3% מכוח העבודה בעיר. זאת, לעומת ממוצע ארצי של 35%. בחיפה הממוצע עומד על 33.5%, ובתל-אביב - על 29.1%. בבנקאות, ביטוח ופיננסים, ענף הידוע בשכר ממוצע גבוה יחסית, היחס הוא הפוך: 30% מהמועסקים בתל-אביב עובדים בענפים אלה, 14.7% בחיפה ורק 12.9% בירושלים. הממוצע הארצי הוא 15.4%.
"אם רוצים לשקם את מצב הכלכלה בעיר, צריך קודם כל להעלות את ההכנסה הממוצעת של תושביה. כשהציבור יכול להרשות לעצמו להוציא כסף, הוא מחולל פעילות כלכלית. מי שרוצה לשפר את מעמדה הכלכלי של ירושלים, צריך לחשוב על דרך להביא השקעות כדי ליצור מקומות עבודה עם רמת שכר גבוהה. במצב הקיים בעיר - מצב כלכלי ירוד, הגירה שלילית ומצב בטחוני בעייתי - הייתי מצפה מהממשלה שתעשה יותר. היא מדברת כל הזמן על הצורך לחזק את העיר, אך לא עושה רבות. התמריצים הניתנים במסגרת התיקון לחוק עידוד השקעות הון, בהחלט לא מספיקים. כל הגורמים הללו חשובים כשלעצמם, אך בעיניי הדבר החשוב ביותר שניתן לעשות כדי לקדם את הכלכלה בעיר הוא לעשות שלום".
מי שמודאג באופן ישיר מרמת ההכנסה הירודה בעיר הם הסוחרים. רמי לוי, הבעלים והמנהל של חברת השיווק השיקמה, טוען כי רמת ההכנסה הירודה של תושבי העיר היא שורש הבעיה של המסחר בעיר. "זה נכון שהמצב הבטחוני פגע במסחר. תיירים לא באים, וזה פוגע בעיקר בסוחרי העיר העתיקה, שהיו להם חנויות משגשגות בזכות התיירות. הכנסותיהם של תושבי העיר, גם של אלה שעובדים, נמוכות מאוד, וזו בעיה חריפה ביותר בכל הנוגע למסחר בעיר. אנשים לא קונים כי אין להם במה לקנות. לי אין מה להתלונן, כי לי יש רשת חנויות של מוצרי מזון זולים, אבל אחרים סובלים מאוד".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חלוקת תחומי תעסוקה בעיר. לחצו להגדלה
|
|
|
|
|
|
|
גסיסת מזרח העיר
|
|
|
|
|
|
|
מצבה הכלכלי של ירושלים אינו מפתיע, בהתחשב בנתוני הפתיחה המורכבים שלה. בארבע השנים האחרונות, עם תחילת אינתיפאדת אל אקצה, המצב החמיר שבעתיים. זאת, מאחר שחלק גדול מפעולות הטרור בתחומי הקו הירוק התקיימו בתוך גבולות העיר - עובדה שהבריחה את תיירות הפנים והחוץ כאחד. האינתיפאדה גם פגעה קשות בתושבי מזרח העיר.
ירושלים המזרחית שימשה מאז ומתמיד כמטרופולין של כפרי ועיירות הסביבה, כגון בית לחם ורמאללה, ומרבית תושביה התפרנסו ממסחר ומשירותים. עתה, משהעיר מנותקת משטח המחיה הכלכלי שלה, הפעילות הכלכלית בה כמעט משותקת.
זכי חורי, יו"ר קוקה קולה פלשתין ותושב העיר העתיקה, אומר שהמצב הכלכלי של ירושלים קשה בעיקר בשל ההשלכות הפוליטיות על העיר. "כדי לשקם את מצב הכלכלה בירושלים, יש להוציא את האמוציות ואת הפוליטיקה מהפעילות הכלכלית של העיר. בראש ובראשונה צריך להתחיל להתייחס לתושבי מזרח העיר, שהם כמעט שליש מתושבי העיר, כאל בני-אדם; להפסיק את ההפרעות היום-יומיות, לתת להם מעבר חופשי לגדה ולהבטיח שמשרד הפנים ייתן להם שירות ראוי.
צריך גם להבטיח בתי-ספר ממלכתיים ראויים. כיום, רבים מהילדים במזרח ירושלים הולכים לבתי-ספר פרטיים שעולים להוריהם כסף רב - דבר המקטין עוד יותר את רמת ההכנסה הפנויה. אם השלטונות היו מספקים בתי-ספר ראויים, זה היה מותיר להם כוח קנייה נוסף של כמה מאות שקלים מדי חודש לילד. איך אפשר לצפות מהם לסייע לקידום הכלכלה בעיר אם כולם מרגישים אזרחים סוג ד'? אם הם היו אזרחים שווי זכויות, השלטונות לא היו מאפשרים מצב שבו בין 20% ל-25% מכוח העבודה של מזרח העיר אינם מועסקים".
מרוואן אבו-זאלף, העורך הראשי של היומון אל קודס, היוצא במזרח ירושלים ונחשב לעיתון הפלשתיני החשוב ביותר, לא חוסך במילים באשר למצבם הכלכלי העגום של ערביי מזרח העיר. "המצב הכלכלי של תושבי מזרח העיר הוא בלתי נסבל. מאז פרוץ האינתיפאדה וניתוק העיר מהעורף הכלכלי שלה, הכלכלה בעיר קפאה. רחוב החנויות, סאלח א-דין, רחוב שבעבר הלא רחוק היה אחד הרחובות המסחריים הכי תוססים בירושלים, גוסס. אין בו קונים.
המצב הנוכחי גם מקשה על התושבים למצוא פרנסה חלופית במערב העיר, שלא לדבר על הקשיים שבהם נתקלים כשנזקקים לשירותים ממשרד הפנים או ממוסדות ממשלתיים אחרים. כדאי להתייחס גם להזנחה של העירייה: רחובות לא מתוחזקים עם בורות בכבישים, שהופכים את הנסיעה בהם למסוכנת; ביוב בעייתי; פינוי זבל לא סדיר, ועוד. גם לבעיות אלה יש השלכות על מצבה הכלכלי של העיר.
"אם לעירייה אין כסף לבצע עבודות תחזוקה מינימליות, שיאפשרו לגורמים אחרים לעשות זאת. לפני זמן לא רב כמה מדינות אירופיות הציעו לסלול מחדש את הרחובות בכמה שכונות ערביות של ירושלים, והעירייה סירבה. "ברור שהדרך הבדוקה לקדם את מעמדה הכלכלי של ירושלים היא להגדיל את רמת ההכנסה של תושבי העיר, אך אני לא יודע כיצד במצב הנוכחי ניתן אפילו לחשוב על תעסוקה חלופית לתושבי מזרח העיר, שלא לדבר על העלאת רמת ההכנסה הכוללת שלהם", אומר מרוואן אבו-זאלף.
עם זאת, תושביה הערבים של העיר אמורים לבוא בטענות גם כלפי עצמם, שכן אם היו לוקחים חלק בבחירות העירוניות, והייתה להם נציגות בעירייה - השכונות הערביות של ירושלים לא היו נראות כפי שהן נראות כיום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מזרח העיר. תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
חרדים לעבודה
|
|
|
|
|
|
|
קשה יהיה למצוא פתרון למצבם הכלכלי הירוד של תושבי מזרח ירושלים, אך יחס החרדים לעבודה, שיכול היה להשתנות בהשפעתה של שינוי שישבה בקואליציה, עלול עתה להישאר כבימים ימימה.
ואולם, דודי זילברשטיין, איש עסקים חרדי העוסק בעיקר בתחום התקשורת, אומר: "החרדים ייצאו לעבודה, ומהר מכפי שרבים חושבים - והם יעשו זאת בברכת הרבנים. הגידול המהיר במספר החרדים, בשל ריבוי טבעי גבוה מאוד וקיצוץ הקצבאות לילדים, מחייבים את אבי המשפחה לצאת לעבודה. דע לך שגורמים חרדיים רבי כוח בארצות-הברית פועלים נמרצות אצל רבנים וראשי הקהילה כדי ליצור תעסוקה לחרדים. הקהילייה החרדית יודעת היטב שהמצב לא יכול להימשך כך. בסופו של דבר, החברה תוכל לממן את לימודיהן של האליטות בישיבות, והאחרים יצטרכו לצאת לעבודה. הם ילמדו תורה, אך יצטרכו להביא לחם הביתה, כי המדינה לא תוכל לעשות זאת עבורם יותר".
זילברשטיין סבור שיש למצוא מסגרות תעסוקה שמתאימות לאורח החיים החרדי, שגם יקלו על המעבר ממצב של הישענות כלכלית, לאורח חיים של עבודה יצרנית. "אני סבור שעבודות מיקור-חוץ, עבודות מהסוג שניתן לעשות מהבית, מתאימות מאוד למשפחה החרדית, כי במקרים מסויימים שני בני הזוג יכולים לעבוד בשעות הנוחות להם, ומהבית".
מי שחושב שהחרדים, ובמיוחד האנגלו-סכסים שביניהם, יכולים לתרום תרומה חשובה לקידום הכלכלה בירושלים, הוא ג'אפר סבאח, אחד המנהלים הפעילים של סטארט-אפ ירושלים - גוף ללא מטרות רווח, הפועל במטרה להפוך את ירושלים למרכז עסקים בינלאומי, תוך ניצול יתרונותיה התחרותיים של העיר. סבאח חושב שתחום מיקור-החוץ, ובמיוחד מרכזי שירות טלפוניים (Call Center), עשויים להוות ענף מאוד פעיל ורווחי בירושלים. "בירושלים יש אוכלוסייה רבת תרבויות ומשכילה, אשר מסוגלת לספק כוח אדם מיומן ואיכותי לאיוש מרכזי שירות טלפוניים. אני יודע שחברות רבות הולכות להודו, שם השפה האנגלית היא שפה מדוברת בקרב הקבוצות המשכילות. אך בהודו מדברים רק אנגלית, ואילו כאן ניתן למצוא אנשים הדוברים את כל השפות".
המגזר החרדי בירושלים כולל כ-148 אלף איש. במידה ויימצאו להם מקומות עבודה, הם צפויים להעלות את רמת ההכנסה בעיר. קיומה של הכנסה חדשה במשפחה - גם אם תעמוד על סכום נמוך - תהווה שיפור משמעותי בהשוואה להיעדר הכנסה, נכון לעכשיו. עם זאת, בשלב המיידי רובם עשויים למצוא את עצמם נכנסים לסטטיסטיקת האבטלה הרשמית, שכן במצבה הנוכחי של העיר לא קל יהיה למצוא להם תעסוקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העירייה נגד העיר?
|
|
|
|
|
|
|
רמי לוי טוען, שאחד הגורמים למצבה הכלכלי הקשה של העיר הוא דווקא העירייה, שלדעתו מתעלמת מבעיות ענף המסחר. "הארנונה בירושלים", אומר לוי, "היא מן הגבוהות בישראל, אם לא הגבוהה ביותר. העירייה צריכה להתחשב במצב, ולהוריד את הארנונה לעסקים שיכולים להוכיח שהם בקשיים. אותו שטח במרכז העיר, שבעבר נקרא 'משולש הזהב', הרחובות בן-יהודה, קינג ג'ורג' ויפו, הפך לצל של עצמו. בעבר זה היה אחד האזורים המסחריים השוקקים ביותר בישראל, והיום הוא כמעט שומם. מדוע שהעירייה לא תתחשב במצב, תבוא לקראת הסוחרים ותסייע להם בתקופה הקשה שעוברת עליהם?"
גם תימור אפרתי, העומדת בראש ארגון הנקרא סוחרים למען סוחרים, טוענת שהעירייה אטומה לצורכי המסחר בעיר. "אני דור שלישי למסחר בעיר הזו. למשפחתי יש תחנת דלק, מתקן לרחיצת מכוניות, מוסך ופנצ'רייה. זאת, בנוסף לעסק לאספקת דלק לחימום. אני יכולה לומר לך, שבזיכרון המשפחתי לא זכורה לנו תקופה כל-כך קשה. העירייה צריכה להבין שאנחנו באותו צד. אם המסחר בעיר ישרוד וישגשג, בעתיד היא תוכל לגבות מאיתנו ארנונה כדי לממן את פעילותה. אך אם היא תתרום לגסיסת המסחר- היא תצא מופסדת, כי לא יהיה מהיכן לקחת מיסים עירוניים.
"בינתיים המצב קשה מאוד. לא רק שגובים מאיתנו את הארנונה הגבוהה בישראל, אלא גם מקשים עלינו במיסים חדשים, כמו מס פינוי אשפה, שלא לדבר על הבירוקרטיה שנראה לי שהיא המכבידה ביותר בקרב ערי ישראל. רישוי עסקים או קבלת היתר בנייה הם משימה כמעט בלתי אפשרית. לפעמים אני חושבת שהעירייה בוחנת אותנו, כדי לראות כמה היא יכולה לסחוט מאיתנו בלי שנקרוס".
דובר עיריית ירושלים, גידי שמרלינג, מסר בתגובה כי בשנים 2003-1999 העירייה לא העלתה את שיעורי הארנונה באחוזים המרביים שניתן היה להעלות בהתאם לחוקי ההסדרים במשק באותן שנים. השנה, לעומת זאת, בשל המצב הכספי הקשה אליו נקלעה, נאלצה העירייה לבקש העלאת ארנונה חריגה של 3%, וגם זאת פחות ממה שדרשו ממנה נציגי משרד האוצר והפנים.
דוגמה לקשיים שמערימה עיריית ירושלים על עסקים הפועלים בקרבה מביא רן טוטנאור, מנכ"ל החברה התעשייתית טוטנאור ויו"ר התאחדות התעשיינים במרחב ירושלים. טוטנאור מתכוון להעביר את המפעל שלו מעטרות שבירושלים לאיזור התעשייה בהר טוב, בשל העדר שטחים פנויים. "כן, אנחנו מעבירים את המפעל שלנו לבית שמש, כי חיפשנו 30 דונם של קרקע באחד מאזורי התעשייה בעיר להקמת קומפלקס חדש ולא מצאנו. אותו הדבר בדיוק קרה לאינטל לפני כעשר שנים. חיפשו קרקע, לא מצאו, ובסופו של דבר הקימו את המפעל החדש בקריית גת ולא בהר חוצבים. אצלנו, מפעל שמעסיק 230 עובדים עם מחזור כספי שנתי של כ-40 מיליון דולר, 95% מזה ליצוא, עוזב את ירושלים כי אין בה קרקע לתעשייה".
טוטנאור מוסיף, כי "מצב התעשייה בירושלים קשה, והעירייה לא עושה את המעט שביכולתה כדי להקל על מצבנו. במרחב ירושלים יש כ-150 מפעלי ייצור, עם מחזור שנתי של 10 מיליארד דולר לשנה ויצוא של כמה מיליארדים טובים, המעסיקים 18 אלף איש - והעירייה מתעלמת מאיתנו. באיזור התעשייה עטרות הייתה מינהלת שדאגה לצורכי התעשיינים במקום, בין השאר לשמירה ולאבטחה, ומומנה על-ידי העירייה. עכשיו אין מינהלת ואין שמירה או אבטחה, והתעשיינים חוששים לגופם ולרכושם. המצב אבסורדי. המפעלים בעטרות מניבים לעירייה ארנונה בסך 25 מיליון שקל לשנה, והעירייה לא מוכנה להקצות 1.5 מיליון למימון המנהלה, ובכך לשמר את המפעלים בעיר" (מהעירייה נמסר כי נושא אבטחת המתחמים אינו בתחום אחריותה אלא באחריות המדינה).
עוד אומר טוטנאור, כי מצב התחבורה אל העיר וממנה מקשה עליהם את החיים. "הפסקת קו הרכבת לירושלים פגעה קשה בתעשייה, כי הובלנו מטענים בקונטיינרים, ברכבת. עכשיו אני ותעשיינים אחרים מובילים מטענים במשאיות, וזה רק מקשה על עומס הכבישים מהשפלה לירושלים. אני לא מופתע שלא משקיעים בתעשייה בעיר הזו. ירושלים פשוט לא תחרותית למשקיעים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אחוז המועסקים בי-ם יחסית לעולם. לחצו להגדלה
|
|
|
|
|
|
|
בעיות של כוח אדם
|
|
|
|
|
|
|
עוגת התעסוקה בירושלים התבססה באופן מסורתי על המגזר הציבורי, על משרדי הממשלה השוכנים בירושלים, ועל אנשי אקדמיה שאיישו את המוסדות להשכלה גבוהה בעיר - בעוד שהמגזר העסקי הפרטי בירושלים לא היה מפותח במיוחד. אין ספק, לפיכך, שכדי לשקם את מעמדה הכלכלי של ירושלים יש צורך בעיבוי המגזר היצרני. רק הוא מסוגל לספק, בנסיבות הקיימות, את רמות השכר הגבוהות יחסית, אשר יגדילו את רמת הכנסתם הממוצעת של תושבי העיר.
לרעתה של ירושלים עומדת העובדה, כי היא סובלת מהעדר תשתית ליזמים עסקיים - חשבונאות, בנקאות, שיווק וכו' - דבר המקשה על הבאת יזמים לעיר. מנגד, עובדים בעלי כישורים, המחפשים תעסוקה במגזר העסקי הפרטי, נטשו את העיר. כך נוצרה לאורך השנים דינמיקה שלילית, כמו גם הגירה שלילית, שגרמו לפיחות במעמדה של ירושלים כמוקד משיכה ליזמים בהשוואה לערים כמו תל-אביב. אחת התוצאות של דינמיקה זו היא העדר כוח אדם מקצועי, מאחר שאלה שעוזבים הם המוכשרים יותר, שקל להם להשתלב במקומות אחרים.
רפי קסטן, מנכ"ל חברת ההיי-טק SDN, אומר כי "במהלך שנת 2004 קלטנו 100 אנשי היי-טק, רובם בתחום פיתוח התוכנה. למרות שבירושלים יש אוניברסיטה ויש מכללות, שמדי שנה שולחות אלפי בוגרים לשוק, הרוב אינו נשאר בירושלים כי האווירה התעסוקתית איננה טובה. כך אני נאלץ לייבא עובדים מהשפלה, כי אני לא מוצא את מה שאני צריך בירושלים. כל תוכנית רצינית לשיקום מעמדה הכלכלי של העיר, צריכה לכלול דרכים לשימור בוגרי האוניברסיטאות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ירושלים מאבדת כוח אדם משכיל. לחצו להגדלה
|
|
|
|
|
|
|
שיקום התיירות
|
|
|
|
|
|
|
פתרון נוסף למצבה הכלכלי הקשה של ירושלים עשוי להגיע דווקא מכיוון ההיסטוריה שלה. ירושלים, מעצם הווייתה, מהווה אבן שואבת לתיירים. עברה המפואר נשקף מחלקים רבים בה, היא המרכז ההיסטורי של שלוש הדתות הגדולות ויש בה רבדים תרבותיים שגם הם מהווים אטרקציה תיירותית. בעבר, היוותה התיירות את אחד מעמודי התווך הכלכליים בירושלים, והיא יכולה לחזור להיות כזאת גם בעתיד. אך בשלב זה, כל היתרונות הללו אינם מנוצלים דיים.
"אני חושב שאחת הדרכים להקל על מצוקתם של הסוחרים היא לעודד תיירות פנים, לשכנע ישראלים שיבואו לירושלים, כדי שנקבל כוח קנייה מבחוץ", אומר רמי לוי. "אני שומע רבות על מבצעים תיירותיים שנועדו למשוך ישראלים לאילת, לים המלח, לטבריה, לנתניה, לגליל ולתל-אביב - אך לא לירושלים. הגיע הזמן שירושלים תעלה על מפת תיירות הפנים של ישראל".
יעקב פריד, הבעלים והמנהל של דעת, אחד ממפעילי התיירותTour Operators) ) הגדולים בישראל, מסכים עם לוי, אך בעיניו הפתרון טמון דווקא בתיירות החוץ. "ירושלים זקוקה לקידום מכירות ויחסי ציבור טובים. נכון שיש לנו מה להציע לתייר, אך צריך להביא זאת לתודעתם של התיירים הפוטנציאליים. גם בתחום התיירות יש תחרות בעולם. אנחנו צריכים אג'נדה לאומית בתחום התיירות. לא ייתכן שתקציב התרבות של ירושלים הוא זעום, שכן מופעי תרבות גם הם מושכים תיירות, ולא ייתכן שתקציב שיווק התיירות לישראל יסתכם בעשרה מיליון דולר לשנה, בו בזמן שתקציב שיווק התיירות של מדינות כמו אירלנד או בלגיה, שהן בסדר-גודל זהה לזה של ישראל, הוא פי עשרה ויותר.
"ההשפעה של התיירות על ירושלים היא עצומה ומיידית. השנה גדל היקף כניסת התיירים ל-1.5 מיליון איש לעומת 1.2 מיליון בשנת 2003. התוצאה: הוקמו עוד כ-30 מסעדות שמעסיקות כ-300 אנשים ישירות, ועוד כ-300 עובדים בצורה לא ישירה, ומדובר בעסקים שמעסיקים אנשים פשוטים. כולם מדברים על השקעה בתעשייה, שבימינו יכולה להעסיק בעיקר אנשים משכילים יחסית. התיירות מעסיקה אנשים פשוטים, כאלה שלא יכולים להפעיל מכונה ממוחשבת עם אין סוף תוכניות הפעלה. גם זה חשוב, וכל 100 אלף תיירים יוצרים בין 4,000-3,000 מקומות עבודה של Low-Tech".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ראש עיריית ירושלים
|
|
|
|
|
|
|
"ירושלים, הטבות סביב לה"
|
|
|
|
|
|
|
גם ראש עיריית ירושלים, אורי לופליאנסקי, מסכים כי ירושלים נפגעה כלכלית בכמה מישורים בשנים האחרונות. "לאינתיפאדה שהחלה בשנת 2000, הייתה השפעה מאוד קשה על המצב הכלכלי בעיר. ענף התיירות נפגע קשות, והייתה לכך השפעה לא רק על בתי-המלון ואתרי התיירות אלא גם על תחומי המסחר והענפים הנלווים. בנוסף לכך, העיר אינה פועלת בוואקום. לא ניתן להתעלם מהמיתון שנמשך כבר שנים בכל הארץ, ומהמשבר בענף ההיי-טק, שגם פגע בעיר ובשני מרכזי ההיי-טק שפועלים בה - הר חוצבים ומלחה.
"גורם נוסף שפגע בעיר הוא הזרמת ההטבות ליישובים הסמוכים לה. נוצר מצב של 'ירושלים, הטבות סביב לה', וכך גם עסקים וגם תושבים העדיפו את הפריפריה על פני ירושלים. כמו כן, למרבה הצער, ממשלת ישראל לא עושה מספיק על-מנת לסייע לעיר, כפי שראוי לעיר בירה. הממשלה קיצצה בתקציבים שהיא מעבירה לעיר, והיא צריכה לעשות יותר על-מנת לסייע לעיר", אומר לופליאנסקי.
מה ניתן לעשות כדי לשפר את מעמדה הכלכלי של ירושלים?
"הפתרונות צריכים להינתן בכמה תחומים ותוך שיתוף-פעולה ממשלתי: ראשית, יש צורך לעודד את ההשכלה הגבוהה בעיר ולהציע לבוגרים אפשרויות תעסוקה בעיר. למטרה זו מתוכנן מרכז היי-טק חדש, שיספק תעסוקה נוספת. זאת, בעקבות ההתאוששות שחלה בתקופה האחרונה בתחום.
"בנוסף, אנו פועלים במרץ לשיקום מרכז העיר ולהפיכתו מחדש למרכז עסקים, מסחר ובילוי, לטובת כל בעלי העסקים והעובדים באיזור. בין היתר, פרוייקט הרכבת הקלה אמור לסייע לעסקים במרכז העיר, כיוון שהוא יהפוך אותם לנגישים יותר עבור הציבור. כמו כן, באמצעות המרכז לטיפוח יזמות (מט"י) אנו מעודדים הקמת בתי עסק חדשים במיגוון תחומים. ממשלת ישראל גם עשתה באחרונה צעד חיובי, כאשר הכריזה כי ירושלים תהיה אחד מארבעת היעדים העיקריים בתקציב המדינה לשנת 2005".
כיצד יכולה העירייה לעודד יותר פעילות כלכלית?
"באמצעות אגף הרווחה אנו נוקטים מספר פעולות, שמטרתן להגדיל את מספר התושבים הנוטלים חלק בכוח העבודה. בין היתר, אנו מסייעים בייעוץ תעסוקתי, הפנייה לתוכניות הכשרה תעסוקתית, תוכניות להשלמת השכלה כולל מלגות לימודים ועוד".
האם אתה מקיים קשרים עם הערבים תושבי העיר, כדי לשמוע את מצוקתם, למשל לגבי ההשלכות הכלכליות של תוואי הגדר, הבירוקרטיה או תלונות אחרות?
"אני מקיים קשר רציף והדוק עם תושבי מזרח העיר, ואני מודע לבעיות הייחודיות להם. גדר ההפרדה היא עניין בטחוני. יש לזכור שהפיגועים פוגעים לא רק בתושביה היהודים של העיר, אלא גם בתושביה הערבים. העירייה תעשה כל שביכולתה על-מנת להקל על מצבם של התושבים שייפגעו מהקמת הגדר".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
