 |
/images/archive/gallery/112/100.jpg עמיר פרץ, יו''ר ההסתדרות
צילום: אלי דסה  |
|
|
| "ההסתדרות פוגעת בעובדי הסיעוד" |
|
| ההסתדרות הציגה בשבוע שעבר הסכם עבודה קיבוצי עם חברות הסיעוד. כעת מתברר כי ההסכם גורע מזכויות העובדים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
גיל חורב
4/1/2005 18:00 |
|
|
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר הציגה ההסתדרות את ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה עם חברות הסיעוד להסדרת זכויותיהם של העובדים בענף הסיעוד כהישג. ואולם בפורום הארגונים להגנה על זכויות העובדים טוענים: ההסכם פוגע בעובדים וגורע מזכויותיהם.
במכתב ששלח אתמול הפורום ליו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ, נאמר שעל פי תנאי המכרז של המוסד לביטוח לאומי מקבלים העובדים תנאים וזכויות טובים יותר מאשר בהסכם הקיבוצי. כך למשל, בהסכם הקיבוצי הסכימה ההסתדרות לכך שעובדי הסיעוד יקבלו שכר מינימום התחלתי ובכל שנה יקבלו אחוז נוסף במשך ארבע שנים. לעומת זאת, תנאי המכרז של הביטוח הלאומי מחייבים את חברות הסיעוד לשלם לעובדים שכר מינימום + ארבעה אחוז כבר בהתחלה. במכרז של הביטוח הלאומי נקבע עוד, שמכל שעת עבודה יופרשו כספים לקרן פנסיה על שם העובד שתלווה אותו גם אם יעבור למעסיק אחר או יפסיק את עבודתו לפני 11 חודשים. משפטנים של הפורום המתמחים בדיני עבודה, טוענים שבהסכם הקיבוצי שאליו הגיעה ההסתדרות נדרשים 11 חודשי ותק אצל אותו מעסיק לצורך קרן הפנסיה.
לדבריהם תנאי המכרז של הביטוח הלאומי אף מגינים על אכיפת הזכויות של העובדים באמצעות חיוב המעסיקים להעביר את הכסף לקרנות. בארגונים אומרים עוד שמניסיונם מעסיקים אינם מהססים לפגוע גם בזכויות של העובדים המאוגדים בהסכם קיבוצי, כמו עובדי חברות השמירה למשל.
בפורום מדגישים ש-70 אלף עובדי הסיעוד הישראלים ו-8,000 העובדים הזרים הם החלשים ביותר במשק ואחת הסיבות לכך היא שהיקף עבודתם הוא חלקי ביותר ותקופות העבודה בפועל הן לפעמים קצרות ולא רציפות מחמת מותם של המטופלים או העברתם לבתי אבות. שכרו הממוצע של עובד בענף הסיעוד הוא 1,500 שקל בחודש.
לפני החתימה על ההסכם הקיבוצי עם ההסתדרות, הגישו חברות הסיעוד עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים כנגד המכרז של הביטוח הלאומי. בשבוע שעבר, ביום שבו החל בית המשפט לדון בעתירות, הודיעה ההסתדרות על ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה עם חברות הסיעוד. ההסתדרות אף הגדילה לעשות והצטרפה לעתירה של חברות הסיעוד בבקשה לקבל את ההסכם ולבטל את המכרז.
השופט
דחה את בקשת ההסתדרות וחברות הסיעוד והורה להמשיך בהליכים.
במכתב ששלח פורום הארגונים לפרץ נאמר: "ברצוננו להביע תמיהתנו, הכיצד ההסתדרות החדשה, ארגון האמור לייצג את העובדים, נותנת ידה, יום לפני דיון בעל השלכות על עובדים רבים במשק, בבית המשפט, לפגיעה בזכויות העובדים?". הארגונים תבעו מפרץ, להורות ליועצת המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי, עו"ד דורית טנא, להימנע מתקיפת המכרז בבית המשפט ולתמוך בעמדת הביטוח הלאומי.
היועצת המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, דורית טנא, אומרת בתגובה: "המכרז המקורי שהוציא הביטוח הלאומי שונה לאחר משא ומתן עם חברות הסיעוד ובתנאים החדשים העובדים יקבלו שכר מינימום בלבד. כמו כן, למכרז אין את התוקף שיש להסכם קיבוצי כשבאים להגן על זכויות העובד. ברגע שיש הסכם קיבוצי, כל התנאים שכתובים בו יהיו כלולים בתלוש המשכורת והעובדים לא ייאלצו להמתין להתערבות של הביטוח הלאומי כאשר זכויותיהם יופרו. כשיש הסכם קיבוצי וזכויותיו של העובד מופרות, הוא יכול לפנות לבית הדין לעבודה, לתבוע את זכויותיו ולקבל אותן בתוך זמן קצר.
"פורום הארגונים אינו גורם מוסמך שרשאי לחתום על הסכם קיבוצי, וכיצד הם בדיוק יסייעו לאותם עובדים כאשר תנאי המכרז לא יקוימו? כמו כן, כאשר יפוג תוקף המכרז, יוכל הביטוח הלאומי להגיע להסכם חדש עם חברות הסיעוד שבו ישונו התנאים, מה יעשו העובדים במקרה כזה? בהסכם הקיבוצי כתוב מפורשות שבתוך שנתיים העובדים יכולים לתבוע שיפור בתנאים.
טנא מוסיפה שבהסכם הקיבוצי מוגנות זכויותיהם של עובדי הסיעוד שכבר כיום משתכרים יותר מאשר שכר המינימום ומציין מפורשות שאין לגרוע מזכויותיהם של עובדים אלו. "העובדים שתנאיהם משופרים עלולים למצוא עצמם מפוטרים לאחר המכרז שכן, אז ניתן יהיה להביא עובדים חדשים ועל פי תנאי המכרז לשלם להם פחות. יתרה מכך, זו הפעם הראשונה שבה נכללים העובדים הזרים בהסכם קיבוצי כלשהו בישראל. עובדים אלו שזכויותיהם מופרות מדי יום, חוששים להתלונן, ואנחנו דאגנו לכך שאת כל התנאים הם יקבלו בתלוש המשכורת".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"מנצלים את החולשה שלנו"
|
|
|
 |
|
|
|
"ארבע שנים אני עובדת בשביל 17.93 שקל לשעה ורק חצי מתשלום הנסיעות. אין לי זכויות פנסיה, אין לי בונוסים, לא הבראה ולא כלום", כך מספרת ל-NRG מעריב, אסתר זולקוביץ', עובדת סיעוד בת 52 מחולון שמטפלת בקשישים מזה כארבע שנים.
אסתר הגיעה לענף הסיעוד לאחר שהתקשתה למצוא עבודה בעצמה. בשירות התעסוקה נאמר לה שאין עבודה בשבילה ומכיוון שהיא מעל גיל 40, ושלא משתלם להשקיע בהסבה מקצועית שלה כי נשים מעל גיל 40 ממילא אף אחד לא יעסיק. "מסגרות התעסוקה לנשים מעל גיל 40 פשוט סגורות. זה בלתי אפשרי למצוא עבודה". אסתר פנתה למודעה של חברת כוח אדם בעיתון שחיפשה מטפלות בקשישים ומאז היא בתחום.
"המשכורת החודשית שלי נעה בין 950 ל-1,700 שקל שזה כמובן לא מספיק לשום דבר. אני לא זוכרת בכמה קשישים טיפלתי מרוב שעברתי ממטופל למטופל. מדובר בעבודה קשה שכוללת טיפול בחולים עם מחלות כמו שכחה, פרקינסון, אלצהיימר ומחלות נוספות. העבודה כוללת לא רק טיפול בקשיש אלא ניקיון הבית, בישול, גיהוץ, קניות וליווי לקופת חולים ולבתי מרקחת", היא מספרת.
"התנאים בעבודה הזו הם כל כך קשים כי כאשר קשיש מאושפז לחודש או חודשיים בבית החולים למעשה אין לי עבודה ואין לי משכורת. בנוסף, אין לי גם שום זכות פנסיונית כלשהי כי אין לי רצף. יתרה מכך, כדי להגיע לשכר נורמאלי אני צריכה פעמים רבות להשלים את השעות של החגים". אסתר זכתה פעמיים בתעודת הצטיינות ממקום עבודתה אך התעודה היא למעשה נייר בלבד ואינה כוללת בונוס כספי כלשהו. מהיום שבו החלה לעבוד לפני ארבע שנים היא גם לא קיבלה העלאה במשכורת המינימום שמשולמת לה. "משלמים לנו שכר רעב כי מנצלים את החולשה שלנו. לנשים בגילנו ממילא אין שום אופציה אחרת ואין גם מי שידאג לזכויות שלנו, אז למה לא לנצל אותנו?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
