 |
/images/archive/gallery/153/338.jpg תמונת ארכיון
צילום: ארגון לתת  |
|
|
|
|
| שנת תשס"ד תמה. אבל בישראל של שנות ה- 2000, לצד ישראל של ההיי-טק, של מגדלי היוקרה ושל פרויקטי התשתיות המפוארים, אפשר עדיין למצוא את חסרי הבית - דיירי הרחוב. תמר דריבלט מנסה לשרטט את קווי האופי של חסרי הבית, ולהבין מה מביא אדם למצב הגרוע מכל |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
תמר דרייבלט
14/9/2004 10:03 |
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו נתקלים בהם על ספסל בשדרה, בגינות הציבוריות, הם מתדפקים על חלוננו בצמתים בבקשה לנדבה וכאילו אינם נראים. במהלך העשור האחרון הפכו דרי הרחוב לחלק כמעט טריוויאלי מן הנוף האורבאני המלווה את חיינו.
65 דרי רחוב (הומלסים) נפטרו ברחובות במהלך שנת 2003, בעיקר בשל החום או הקור העז הפוקד את ארצנו. בשנת 2002 נפטרו 72 דרי רחוב. אין בירידה המינורית בכמות הנפטרים להעיד על שיפור מצבם של דרי הרחוב בישראל – נהפוך הוא – ישנה עליה של כעשרה אחוזים בכמות האנשים שטופלו במהלך שנת 2003 לעומת השנה הקודמת ודומה שהמספרים רק עולים.
מנתונים שמסרה גרסיאלה פלר, המפקחת הארצית לטיפול בדרי הרחוב במשרד הרווחה, בשנת 2003 טופלו על ידי
הרשויות 2349 דרי רחוב ו 246 נוספים מוכרים לרשויות אך מסרבים לקבל סיוע. הערכה היא כי בפועל מספר דרי הרחוב כפול ועומד על 5000 איש בקרוב.
"קיימת הבחנה מהותית בין דרי רחוב למחוסרי דיור. מחוסרי הדיור הם בעלי היסטוריה של אורך חיים נורמטיבי הכולל תעסוקה, חיי חברה ומשפחה. במקרה של אלה פתרון מצוקת הדיור ישיב אותם לחיק החברה". מסבירה פלר "על פי הגדרת משרד הרווחה דר רחוב הוא אדם מעל גיל 18 הגר ברחוב, בבתים נטושים, בגנים, בשטחים ציבוריים ובאתרי בנייה, השרוי בהזנחה גופנית ונפשית קשה והנמצא בניתוק ובניכור ממשפחה ומחברים. במקרים מסוג זה פתרון מצוקת הדיור לא יחזיר אותם למעגל החיים הנורמטיבי ואינו מהווה פתרון עבורם".
תופעה חדשה יחסית
התפשטות תופעת דרות הרחוב החלה בתחילת שנות התשעים, עת הציפו את ישראל גלי עלייה המוניים ממדינות חבר העמים. "בשנת 1991 הוכרו בתל אביב 20 דרי רחוב" מציין ד"ר בני אברהמי מנהל רשות ההתמכרויות, שיקום האסיר ודרי הרחוב בעיריית תל אביב. "בשנת 2003 טיפלנו בכ 929 איש. מיום הקמת היחידה לפני 13 שנה עברו תחת ידינו 4177 דרי רחוב".
משרד הרווחה בחן נתונים שהציגו תשע רשויות מקומיות במהלך שנת 2003 אודות דרי הרחוב בתחום שיפוטם. מן הממצאים עולה כי 75% מדרי הרחוב הם יוצאי מדינות חבר העמים, 25% הנוספים מורכבים ברובם מישראלים ותיקים ומספר מקרים בודדים של יוצאי אתיופיה, ערבים ישראלים, וכן יוצאי מדינות אמריקה הלטינית. "מדובר בקהילות סגורות ותומכות, בעלות תכונות שבטיות הפועלות לעזרה הדדית ואינן מאפשרות לחבריהן ליפול" מסבירה פלר.
גילם הממוצע של דרי הרחוב בישראל נע בטווח שבין 41-50, אלה מהווים 44% מכלל אוכלוסייתם ההנחה הבסיסית היא שככל שגיל דר הרחוב נמוך יותר, סיכוייו להשתקם ולשוב לחיי קהילה גבוהים יחסית. הנשים מהוות כ 8% מכלל דרי הרחוב, מדובר בעליה של כ 3%, ופלר צופה עליה נוספת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
התחיל בשנות ה- 90
|
|
|
 |
|
 |
|
מי הם דרי הרחוב
|
|
|
 |
|
|
|
עדית דיין, מנהלת היחידה לטיפול בדרי רחוב בעיריית ירושלים רואה במצוקה הכלכלית ההולכת וגוברת את אחד ההסברים לגידול באוכלוסיית דרי הרחוב "מי שהצליח עד עכשיו להרים את ראשו ולצוף מעל פני המים לא מסוגל לעשות זאת יותר. גם המחסור בתקציבים, בעיקר אלה המיועדים לגמילה מאלכוהול ומסמים מובילים אנשים לרחוב במקום לטיפול שיקומי. למשפחות המכורים אין דרך לממן את גמילתם ואלה נפלטים לרחוב". ד"ר אברהמי טוען כי אמנם יש השפעה למצב הכלכלי אולם מדובר בהשפעה עקיפה "אנשים לא מגיעים לרחוב על רקע משבר כלכלי בלבד. דרות רחוב היא הרבה מעבר לחוסר בקורת גג, מקורות מחייה או פרנסה".
למרות העלייה ההדרגתית במספרם הכולל, ישנה ירידה באחוז העולים מחבר העמים בקרב דרי הרחוב. ירידה הנובעת מעצם מיעוט העולים בשנים האחרונות. ד"ר דפנה פרומר מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מציגה בעבודת המחקר שלה "דרי רחוב בישראל: הדרך אל הרחוב וממנו" כי קיים מסלול המאפיין את ירידת יוצאי מדינות חבר העמים אל הרחוב. מדובר באנשים שגדלו במשפחות מתפקדות, למדו מקצוע, היו מרושתים חברתית והרגלי השתייה שלהם לא הפריעו לתפקודם התקין. משבר ההגירה וקשיי ההסתגלות הביאו אותם לצריכה מוגברת של אלכוהול שהוביל להגברת המתחים בבית עד הצורך לעזיבתו. זאת, בשילוב העדר מערכות תמיכה חברתיות וחוסר הכרות עם המערכות הפורמאליות בשילוב צריכה הן שהובילו אותם לדרות רחוב".
"אסור לשכוח את נסיבות עלייתם" מוסיף ד"ר אברהמי "רבים עברו תהליך הגירה טראומתי, שכן הגיעו כבודדים, ללא משפחה, ונאלצו לוותר על כל עולמם הידוע והמוכר". חשוב לציין כי מנתוני לשכת הרווחה עולה כי 50% מדרי הרחוב יוצאי מדינות חבר העמים הם בעלי השכלה תיכונית או אקדמית.
דר רחוב, מי אתה?
דרות הרחוב היא תופעה חברתית המוצאת את מקומה בכל מטרופולין בעולם. אילו אפשר היה להגדיר במפורש את הסיבות המובילות אדם לגור ברחוב יתכן וניתן היה למגרה.
בספרות המחקרית ובקרב אנשי המקצוע לא ניתן למצוא רשימת תכונות אופי או פרופיל מדויק המוביל אדם לדרות רחוב, אולם ניתן בהחלט לזהות מספר דפוסים או 'גורמי סיכון' כהגדרתה של דיין המעודדים ירידה לרחוב "שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים כמו גם בעיות נפשיות הכוללות בעיקר הפרעות אישיות גבוליות, התפרקות מערכות תמיכה בקהילה – החל מגירושין, פיטורים, מוות במשפחה, הגירה, ורצף כישלונות ודחיות מצד החברה והממסד".
בקרב דרי רחוב בישראל עומד מספר המכורים לאלכוהול או לסמים על 74% ואחוז הסובלים מבעיות נפשיות גבוליות מוערך ב כ 29. פלר רואה בירידה לרחוב תוצר של תחלואה מרובה "חשוב להבין שלא מדובר בגורם אחד אלא בשילוב שם מספר אלמנטים שיחד מהווים קטליזאטור לדרות רחוב". ניתן למצוא חיזוק לאמירה זו במחקרה של פרומר המתאר את מסלול הירידה לרחוב של הישראלים הותיקים "מדובר באנשים אשר חוו בילדותם חוויות קשות כמו יתמות וילדות בשואה, מחלות הורים וחוסר תפקוד שלהם, התעללות נפשית וגופנית ויציאה מהבית בגיל צעיר.
חולשת מערכות התמיכה המשיכה גם בבגרותם כאשר נאלצו לשרוד בכוחות עצמם. אנשים אלו הקימו משפחות אך בשל הקושי בבניית יחסים אינטימיים הנישואין לא החזיקו מעמד. עם משברי גירושין מצאו עצמם ללא רשתות תומכות ומנגנוני התמודדות מתאימים והגיעו אל החיים ברחוב".
למרות ההנחה הרווחת מציינת פלר שמצב בריאותי ירוד הם בעיקר סימפטום לתופעת דרות הרחוב אבל במרבית המקרים אינו מהווה גורם לירידה אליו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
74% מחסרי הבית - מכורים לאלכוהול
|
|
|
|
|
|
|
יש דרכים לצאת מזה
|
|
|
|
|
|
|
לדרי הרחוב בניגוד לאוכלוסיות חלשות אחרות אין מעמד חוקי ולמרות שבימים אלה הם נהנים מסיוע מצד רשויות ומשרדי הממשלה, יתכן והדבר יופסק באחת בהתאם לתפיסת עולמם וסדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות. "מדובר באוכלוסיה מחוסרת לובי שאין מי שידאג לה. אוכלוסיה קטנה בהיקפה שאינה זוכה לתרומות מצד גורמים חוץ ממשלתיים".
רק כדי לסבר את האוזן עלות דר רחוב למשך חודש ימים היא 4200 שקל, בהנחה שיעבור בהצלחה, טיפול שיקומי מלא שנמשך כשנתיים, עלותו למערכת נעמדת על למעלה מ 100,000 שקל. דר רחוב שכשל בשלב מסוים בתהליך השיקום זכאי להתחילו שוב ושוב. לטענת דיין ככל שרבות הנפילות סיכויי השיקום גדלים "ברגע שדר רחוב מגיע לתחתית שבתחתית הוא מבין שאין לו ברירה אלא לדאוג לעצמו. הרצון לחיות לא פוחת לרגע רק דרך החיים היא זו שמשתנה".
היציאה מן הרחוב
"אנחנו מציעים סיוע וטיפול לדרי הרחוב. איננו אוכפים את החוק. מי שמסרב לקבל סיוע או תמיכה מאיתנו אין לנו כל דרך לכפות זאת עליו" מדגיש ד"ר אברהמי. קיימות תשע מסגרות בהיקפים שונים המתמחות בשיקום דרי רחוב ומלוות אותם לאורך הטיפול עד חזרתם לחיים תקינים ככל האפשר.
התהליך השיקומי תלוי במידה רבה בהיענותו של דר הרחוב. בכל רשות נעשה תהליך שיקום פרטני אולם המודל דומה ברוב המקרים. לאחר איתור דר הרחוב באמצעות סיורי לילה ויום, המוקד העירוני, בתי חולים ודיווחי אזרחים, מתחיל תהליך החילוץ וההגנה. בשלב זה דואגים לפסק את כל צרכיו הבסיסיים והמיידיים של דר הרחוב: מזון, היגיינה, פתרון לינה זמני ובדיקת הזהות. "מרבית דרי הרחוב חסרים כל תעודה מזהה, הם אינם מצליחים להתמודד עם המערכת הבירוקרטית ואינם שייכים אליה" מסבירה פלר.
לאחר שעבר בדיקות גופניות ונפשיות נקבעים יעדי הטיפול האישיים לו, באפשרותו של דר הרחוב לבחור האם לקבל את שירותי השיקום ברחוב או להשתכן באחד ממקומות הלינה הזמניים שמציעה הרשות. דר הרחוב מתחיל בתהליך מיצוי זכויותיו – ורבות הן: ממשרד הקליטה, הפנים, הביטוח הלאומי, משרד השיכון, שירות התעסוקה ועד אולפן ללימוד השפה העברית. דרי הרחוב זכאים לסיוע בשכר דירה למשך שנתיים בסך 1100 שקל בחודש – כפול מכל גורם אחר המקבל סיוע, כמו כן עומדת לרשותם זכאות מיידית לקבלת הבטחת הכנסה.
דרי הרחוב מחויבים לשיתוף פעולה – במידה ובחרו יוכלו לפנות מיידית למיצוי זכויותיהם, במידה וברצונם להתחיל טיפול גמילה או שיקום מקיף ועמוק יותר הם מועברים למסגרות המתאימות.
ד"ר אברהמי מציין כי כל מי שמעוניין בטיפול יקבלו. "בשתי מסגרות שיקום בעיר תל אביב ישנן 120 מיטות המאוישות במלואן רק לעיתים נדירות כשתנאי מזג האוויר קשים במיוחד".
כחלק מתהליך השיקום עוברים דרי הרחוב תהליכי סוציאליזציה, לומדים קישורי חיים וחיברות. התהליך משולב בטיפולים פרטניים וקבוצתיים ובליווי צמוד של עובדים סוציאליים ועובדי סמך. ברגע הגיעם למצב בו יוכלו לתפקד בכוחות עצמם עוברים דרי הרחוב למסגרות חופשיות יותר ונהנים מליווי ותמיכה. מדובר בשיקום שאורך עד שנתיים ומאפשר לדר הרחוב שמסוגל לכך להפוך לחלק מן הקהילה. לדעת פלר נחוצות לפחות 4-5 שנים למיצוי תהליך השיקום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בית תמחוי. תהליך השיקום - 4-5 שנים
|
|
|
|
|
|
|
אבל שיעור ההצלחה נמוך
|
|
|
|
|
|
|
"קיימות שתי אוכלוסיות אשר סיכוייהם להשתקם באופן שיאפשר להם חזרה לחיים נורמטיביים אפסיים: נגמלים שהנזק הנפשי והגופני שנגרם להם כבד מידי וכאלו שלא יצליחו להיגמל מהתמכרותם. לאלה דרוש פתרון "בית לחיים" שהוא פתרון תומך לתקופה בלתי מוגבלת" מסבירה דיין, מדובר בפתרון מקובל במדינות אחרות בעולם אולם בשל בעיות תקציביות אינו קיים בישראל. גם פלר עצמה מדגישה את הצורך ב"בית חיים" לאלה שנפגעו פגיעה שאינה ניתנת לשיקום.
קשה מאוד להגדיר הצלחה בטיפול בדרי רחוב שכן למה נחשבת הצלחה? האם יציאה מהרחוב לתקופה של שנה תחשב הצלחה? ההגדרה המקובלת אפוא היא בדיקה בזמן נתון – כמה מדרי הרחוב ברשות נמצאים בזמן נתון ברחוב וכמה מהם בתהליך שיקומי או בסיומו.
פלר, ממשרד הרווחה מדברת על שיעור נמוך יחסית של 20 אחוזי הצלחה. בעיריית תל אביב מדברים על למעלה מ 75%, ובעיריית ירושלים מדווחים על יותר מ 50% הצלחה. "אנחנו עורכים מסיבות בחגים ואין דבר נפלא יותר מלראות דרי רחוב שהשתקמו באים לבקר. לצערי גם הלוויות בהן נוכחים שלושה אנשים בלבד – שני אנשי חברת קדישא ונציג שלנו מעוררים דחף להצליח יותר" מספרת דיין "חשוב להבין שגם הזכות למות בכבוד היא ערך חברתי שלא יסולא בפז".
אף אחד מהגופים המטפלים אינו מטיל את האחריות על גורם זה או אחר, מדובר לדעת אנשי המקצוע בקורבנות של נסיבות. למשנתם, האחריות שלנו כחברה היא לעזור לדרי הרחוב בכל דרך אפשרית לחזור ולהיות חלק מן הקהילה. הגדיר זאת במדויק ד"ר אברהמי "אנו נוהגים לשפוט אותם על פי אמות המידה שלנו מבלי להבין שהם חיים בעולם אחר לחלוטין".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
