 |
 |
|
|
|
|
| עומר שרביט מתעצבן על הניסיון של מדינה להסתיר את מצנח הזהב לקראת מינויו לנגיד |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עומר שרביט
30/8/2004 14:37 |
|
|
|
|
|
|
|
ויקטור מדינה קיווה להגיע לחודש פברואר, עם מינויו האפשרי לנגיד בנק ישראל, בעודו מצטייר כבנקאי שמרן וצנוע. אלא שהמפקח על הבנקים ורשות ניירות ערך חיבלו קצת בתוכניות. בשבוע שעבר אילץ המפקח את בנק המזרחי לחשוף את עלות תנאי הפרישה של מדינה מבנק המזרחי בסך של כ- 13.5 מיליון שקל.
מדינה קיווה שהנתונים לא יתפרסמו לפני מרץ 2005 כאשר יפורסמו הדו"חות השנתיים של בנק המזרחי, בטח ובטח לא עכשי, לפני ההחלטה על המינוי.
אם הנתונים היו מתגלים לאחר שהיה מתמנה לנגיד, מדינה היה מעמיד את הממנים שלו באור בעייתי מבחינה ציבורית. היה מי שהיה מוכן לשעות לגחמה זו של מדינה וליצור את מראית העין של דימוי ציבורי חיובי עבורו. משפחת ורטהיים, משפחת עופר, אלי יונס והנהלת בנק המזרחי אחראים ל'שיכחה' המוזרה של אי דיווח על תנאי פרישה מפליגים למי שמבקש לפרוש מוקדם מן הצפוי. מטרת הפרישה המוקדמת של מדינה היא לענות לתנאי של תקופת צינון בין היותו מנכ"ל הבנק לבין מינויו האפשרי למשרה יוקרתית של נגיד בנק ישראל.
בבואם לרפד את דרכו של מדינה לבנק ישראל בהסתר, בהרבה מאוד כסף, החליטו בהנהלת המזרחי ובעליו שזו גם השעה ל"ייעל החוצה" מאות מעובדי הבנק בצל המיזוג הקרוב עם בנק טפחות (בנק למשכנתאות).
אלי יונס, הזדרז לאחרונה להתלונן אצל הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, כאשר זו האחרונה לא מנעה מבנק לאומי פרסומת סמויה בתוכניתו של פיני גרשון. יונס עשה זאת בשם התחרות ההוגנת והשקיפות. אך יונס לא החיל על עצמו כללי שקיפות מחמירים במיוחד: יואב להמן, המפקח על הבנקים, בשיתוף עם הרשות לניירות ערך בחרו דווקא ל'היטפל' (בקטנוניות, כך אולי יטען יונס) להסתרת המידע השולי של מענק פרישה שערורייתי בסך של 13.5 מיליון ש"ח לויקטור מדינה.
ויקטור מדינה אמנם לא חשוד בשחיתות, אולם מצנח הזהב הנדיב שסידר לעצמו בלי בושה, בעוד מאות מעובדי הבנק מפוטרים, ויותר חמור, הנסיון למנוע את פרסום גובה המענק בשלב זה, ודאי מערערים את דימויו הציבורי המהוגן בדרכו למשרת הנגידות. משרה שאחד מתנאיה הבסיסיים הוא אמות מידה מוסריות בלתי מעורערות.
נכון, בנק זה עסק פרטי ועל כן בעליו רשאים לפטר עובדים ולשלם למנכ"ל היוצא ככל העולה על רוחם. האנליסטים ככל הנראה אפילו יתמכו במהלך הקיצוצים בבנקים - שכן הרי מזה זמן ידוע כי הבנקים רווים שכבות שומן בצורה כוח אדם בלתי נחוצים.
אך האם בנק, לצורך הענין בנק המזרחי, הוא באמת עסק פרטי ככל עסק אחר? האם מענק פרישה מנופח הוא באמת רק בין הבנק ובין המפקח והרשות לניירות ערך בלבד? האם לציבור אין נגיעה אישית?
בפרשת הוויסות המניות הבאה, או בהתפוצצות בועת אשראי נוספת - נוסח עיסקאות האשראי שניתן לרכישות ממונפות בימי הבועה - כאשר יתברר שהמדינה נאלצה להלאים בנק או לתמוך בו כספית בכדי שלא יתמוטט, ניווכח, שוב, כמה בנק הוא אינו ככל העסקים. כי בדרך כלל, במקרים כאלו, מי שמשלם את המחיר הוא אותו ציבור.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
