 |
/images/archive/gallery/149/963.jpg עובדים זרים. תמונת ארכיון
צילום: אלי דסה  |
|
|
| סידור עבודה לעובדים הזרים |
|
| רפורמה חדשה בתחום העובדים הזרים, מעבירה את היתרי העבודה מהמעסיקים לחברות כוח אדם. שיטה הוגנת, או מתנה למקורבים? |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
מרב דוד
20/8/2004 10:36 |
|
|
|
|
|
|
|
בין מאות הסעיפים של חוק ההסדרים שאושר השבוע על-ידי הממשלה במסגרת התקציב לשנת 2005, ישנו סעיף אחד שנראה אפרורי ממבט ראשון. תחת הכותרת של "שינויים מבניים בתחום התעסוקה", מתחבא הסעיף "הסדרת ענף עובדים זרים - יישום שיטה חדשה להקצאת היתרים להעסקת עובדים זרים, על ידי מספר מוגבל של חברות". מאחורי הסעיף הקטן הזה מסתתרת רפורמה בתחום העובדים הזרים, שעשויה להפוך את בעליהן של מספר מוגבל של חברות לעשירים מאוד.
השינוי העיקרי בשיטה החדשה הוא מתן היתר העבודה של העובד הזר לחברת כוח האדם, ולא למעסיק בפועל, כפי שקורה היום. ועדה בין-משרדית של האוצר והתמ"ת היא שגיבשה את השיטה, המכונה "שיטת הרשיונות". המטרה המוצהרת היא הגדלת עלויות ההעסקה של העובדים הזרים, כדי להפוך את העובדים הישראלים לבני תחרות, ולהחזיר את המובטלים הישראלים לעבודה. פקיד בכיר באוצר שהיה חלק מהצוות שגיבש את השיטה לא היסס לכנות אותה "גאונית".
אולם, השאלה הגדולה היא אם לא מדובר בקמפיין של הממשלה, שבמסגרתו יאמרו השרים לציבור כי הם פועלים לצמצום
מספר העובדים הזרים, אף שבעצם הם יפעלו להגדלת הרווחים של בעלי חברות כוח אדם שייבאו את העובדים הזרים - בעלי חברות שבבוא היום ילחצו על השרים שלא לצמצם את מספר העובדים הזרים כדי לא לפגוע ברווחיהם.
המטרה של הדרג המקצועי באוצר ובתמ"ת בגיבוש שיטת הרשיונות, היא ביטול "הסדר הכבילה". ההסדר שלפיו היתר העבודה ניתן למעסיקים בפועל, מה שיוצר את הנחיתות ביכולת המיקוח של הזרים, שהופכת אותם לכל כך זולים ואטרקטיביים. הקבלנים, החקלאים והתעשיינים מקבלים בכל שנה היתרי עבודה, ומביאים עובדים מחו"ל בתיווכן של חברות כוח אדם. העובדים נמצאים במלכוד כפול: הם כבולים למעסיק, שיכול לשלם להם כל שכר שעולה על רוחו. אם הם יעזבו אותו, הם יהפכו לשוהים בלתי חוקיים, ואז הם בסכנת גירוש. אם הם לא יעזבו אותו, הם אינם מרוויחים את הכסף שבגללו הגיעו עד ישראל הרחוקה. העובדים שהופכים לבלתי חוקיים, מרוויחים, למרבה האבסורד, שכר גבוה מהעובדים החוקיים, אולם מתפשרים בכל זאת על שכר נמוך יחסית לישראלים, בגלל האיום המתמיד של משטרת ההגירה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תמונת ארכיון
|
|
|
 |
|
 |
|
בלי "מכתב שחרור"
|
|
|
 |
|
|
|
המדינה הגישה בימים האחרונים לבית-המשפט מסמך המתאר את "שיטת הרשיונות", כתשובה לעתירה שהגישו הארגונים החברתיים והתוכנית למשפט ורווחה באוניברסיטת תל-אביב נגד "הסדר הכבילה". השיטה, שאמורה להיות מיושמת כבר בינואר 2005, תעבוד כך: חברות כוח אדם שיקבלו רשיונות ליבוא עובדים יהיו רק חברות גדולות, שיציגו בטחונות כספיים משמעותיים כדי להבטיח את תשלום שכרם של העובדים, ניסיון ניהולי ועבר נקי מעבירות על חוקי העבודה. ההערכה היא שפחות מ-100 חברות יעמדו בתנאים לקבלת הרישיון. לכל חברה יהיו היתרים להעסקת כמה מאות עד כמה אלפי עובדים. "צריך להיות בסדר גודל של מנפאואר כדי לקבל רישיון. הסתיימו הימים שמשה ומשה ובניו בע"מ קונים שולחן, פותחים חברת כוח אדם ומניידים 3 סינים", אומר תומר מוסקוביץ', היועץ המשפטי של משרד התמ"ת. "מרגע שיש מעט חברות, שמדווחות לנו על השכר שהן משלמות לעובדים, קל לנו יותר לפקח".
לדבריו, "חברה שלא תשלם לעובד שלה שכר, מסתכנת בשלילת רישיון. אנחנו גם נשלול היתרים מחברות שיבצעו עבירות. עד היום לחברות כוח האדם היו בעיקר זכויות, הן היו גובות את דמי התיווך, אבל לא היתה עליהן אחריות,'תווך ושכח'. עכשיו תהיה להן גם אחריות, כי אפשר להגיש נגדן תביעות ויהיו יחסי עובד-מעביד". שינוי נוסף בתוכנית המוצעת, יהיה שעובד שלא יהיה מרוצה מתנאי העבודה אצל חברת כוח האדם, יוכל לעבור לחברת כוח אדם אחרת, פשוט על ידי פנייה לחברה אחרת, שיש לה היתרי עבודה פנויים. הוא לא יזדקק ל'מכתב שחרור' שנדרש היום כדי להחליף מעסיק.
דוקטור דניאל גוטליב, יועץ בכיר לנגיד בנק ישראל, חושב שהתוכנית לא תבטל את הכבילה. גוטליב כתב לאחרונה את תוכנית בנק ישראל לצמצום ממדי העוני. אחת ההמלצות היתה ביטול הכבילה ומתן היתר העבודה ישירות לעובד. "עובד יעבור ממעסיק למעסיק, ויחליט איפה הוא רוצה לעבוד, לפי המקום שבו משלמים לו הכי הרבה. מהר מאוד הוא יבין את החוקים בארץ ושצריך לשלם שכר מינימום. המציאות בישראל היא שחוקי העבודה אינם מקוימים כהלכה. הממשלה נכשלה ונכשלת באכיפתם. אם חברות כוח האדם לא ירצו לקיים את חוקי העבודה כלפי הזרים, הן ימשיכו שלא לקיים אותם". גוטליב רומז כי השינוי הנוכחי לא נובע בהכרח משיקולים ענייניים: "כמה חברות כבדות יקבלו פה מתנה גדולה מהממשלה. זהו עסק מאוד רווחי, והממשלה לא מעוניינת שמקור הרווח הזה יישלל מחלקים מסוימים באוכלוסיה. מתן היתר עבודה לעובד הוא השיטה המקובלת במרבית מדינות העולם המערבי. זו שיטה הרבה יותר נקייה, אין גורם מרוויח באמצע. זו הדרך לפתוח את השוק הזה לתחרות".
את מה שגוטליב אומר רק ברמז, יושב ראש ועדת העובדים הזרים של הכנסת, ח"כ רן כהן, אומר בצורה ברורה: "מי שישתלט על חברות כוח האדם שיביאו את העובדים הזרים, הם בעלי הון גדולים מאוד ואפילו גורמים בעולם התחתון, שיש להם קרבה לשלטון, והם אלה שיקבלו את הרשיונות. בעבר דיברו על זה שיהיה מכרז לחברות. אם לפחות היה מכרז, היה צריך להשקיע מאמץ בלהטות אותו. במקום זה, גורמים שמקושרים לשרים יקבלו את הרשיונות מתחת לשולחן. זו ממש חגיגה לחברות כוח האדם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
" פתח לשחיתות"
|
|
|
|
|
|
|
העובדים הזרים נכנסו בשנים האחרונות לכל תחום כמעט בעבודות השכר הנמוך. הם תפסו את מקומם של הישראלים בבניין, בשטיפת כלים במסעדות ובעבודות ניקיון ומשק בית. המעסיקים מעדיפים את העובדים הזרים על הישראלים כי הם זולים, מבוהלים מאימת משטרת ההגירה, ולכן ממושמעים מאוד, לא מתעקשים על זכויותיהם, וכמובן גם לא יוצאים למילואים. "כשהעובדים הזרים הראשונים הגיעו לתחום הבניין, הביאו אותם בשביל העבודות הרטובות, שהן העבודות הכי קשות: ברזלנות, טפסנות, עבודות שלד. הקבלנים אמרו שהם מחליפים את הפלשתינים. היום הזרים כבר משתלבים בעבודות שישראלים ביצעו, כמו צבע, שרברבות, חשמלאות, כי אין פיקוח", מספרת מנהלת עמותת קו לעובד, חנה זוהר. "אם ההיתרים יינתנו לחברות כוח האדם, ולא למעסיק בפועל, לא תהיה שום דרך לדעת באילו ענפים הם משתלבים. התהליך של תפיסת עבודות שהיו בעבר של ישראלים רק יואץ. אם היתר העבודה יינתן לעובד, אבל רק לענף אחד, לא תהיה לו שום סיבה לעבור לענפים אחרים, כי אז הוא יאבד את ההיתר".
בחברת כוח האדם הסינית סיפרו לוואנג, צ' ונג ויה שהם יעבדו בישראל במסעדה. "תעבדו 9 שעות ביום תמורת שכר של 700 דולר, ותקבלו תוספת עבור שעות נוספות", הסבירו להם. "כבר כשנחתנו בארץ, הבנו שמשהו לא בסדר", הם אומרים. וואנג: "לקחו לנו את הדרכונים, ואחרי יומיים בלי שינה, טיסה ונסיעה ארוכה, המעסיק דרש מאיתנו להתחיל לעבוד". היתרים להעסקת עובדים זרים אמורים להינתן רק למסעדות אוריינטליות, שזקוקות לטבחים מומחים, אבל השלושה מצאו את עצמם מנקים ושוטפים כלים במסעדה מזרחית בקרית שמונה. "לא היה שם אוכל סיני בכלל. עבדנו 13-12 שעות ביום, בלי הפסקות מנוחה, היינו אוכלים תוך כדי עבודה, והיו רק יומיים חופשיים בכל חודש".
שבועיים אחרי שהחלו לעבוד, הגיע למסעדה בחור סיני בשם חואנג, נציגו של המעסיק. הוא הסביר לעובדים כי החודש הראשון הוא התלמדות, ולכן שכרם יהיה רק 200 דולר (כ-900 שקל), ובכל החודשים שלאחר מכן שכרם יהיה 700 דולר (כ-3,100 שקלים, פחות משכר המינימום ל-8 שעות עבודה ביום). מהשכר גם יופחתו 50 דולר בכל חודש, כדי לממן אגרה שהמעסיק צריך לשלם עבורם לממשלה. "חואנג אמר לנו שאנחנו צריכים לחתום, כי אחרת נחזור לסין. פנינו לחברת כוח האדם בישראל, והם אמרו לנו 'תמשיכו לעבוד ונראה'", מספר וואנג. אחרי חודשיים של עבודה, קיבלו העובדים שנשארו משכורת ראשונה. 200 דולר בלבד. כמה שבועות מאוחר יותר, לאחר שהפניות לחברות כוח האדם הסינית והישראלית לא שינו את המצב, החליטו השלושה להתפטר. "אנחנו רק רוצים שייתנו לנו לעבוד", אומר וואנג. יה מספר, כי לאחר שעזבו את המסעדה בקרית שמונה, הצליח למצוא עבודה במסעדה שהיו לה היתרי העסקה בראשון-לציון, אבל אחרי מספר שבועות פוטר. "המעסיק אמר לי שמגיעים אליו עובדים חדשים מחו"ל והוא לא צריך אותי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"תהליך בירוקרטי שעלול להרוס ענף שלם"
|
|
|
|
|
|
|
לדברי ד"ר רבקה רייכמן, מרצה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, המקרה של יה מדגים את הבעייתיות של התוכנית החדשה. "כל עובד שמגיע מחו"ל משלם לחברת כוח האדם הרבה מאוד כסף כדי להגיע. האינטרס של המעסיקים וחברות כוח האדם הוא ביבוא העובדים, ולכן התוכנית החדשה לא תשנה את המצב. גם אם עובד ירצה לעבור מחברת כוח אדם אחת לאחרת, אף חברה לא תרצה אותו, הם רוצים עובדים חדשים מחו"ל". רייכמן, כמו גורמים אחרים שמתנגדים לתוכנית, טוענת שלא מדובר בביטול הכבילה, אלא בכבילתו של העובד הזר לחברת כוח האדם במקום למעסיק.
תומר מוסקוביץ' נחלץ להגן על "שיטת הרשיונות". מאז כניסתו לתפקיד היועץ המשפטי לפני כ-3 שנים, טען מוסקוביץ' כי יש לבטל את הכבילה. "השתכנעתי שהתוכנית הזו טובה יותר", הוא מודה, "אם ניתן את ההיתר לעובד, הזכויות שלו לא יישמרו. יש לו קשיי שפה ונגישות נמוכה יותר לבית-הדין לעבודה, ולכן הוא יישאר זול יותר. בשיטה הזו קל לנו הרבה יותר לייקר את ההעסקה באמצעים חיצוניים, כמו אגרות". אולם היתרונות שרואים האוצר והתמ"ת בשיטה, הם גם החסרונות הגדולים ביותר שלה. למשל האגרות. בגלל לחצים פוליטיים של החקלאים והקבלנים, רק השנה, 9 שנים לאחר חקיקת חוק עובדים זרים בכנסת, החלו המעסיקים לשלם אגרה שנתית בגובה 4,000 שקל לכל עובד זר. אולם האגרות שקיימות היום אינן מספיקות כדי להשוות את עלות עובד זר לעלות העסקת עובד ישראלי, ובמסגרת התוכנית מעוניינים באוצר ובתמ"ת להגדיל את האגרות.
מוסקוביץ' מודה ש"היכולת שלנו להעביר בכנסת את האגרות היא אחד היעדים החשובים, ואי אפשר להיות בטוחים שזה יקרה". מנכ "ל התאחדות הקבלנים יהודה שגב מצטרף להתנגדות ל"שיטת הרשיונות". " אנחנו חושבים שבמקרה הזה, עמדת בנק ישראל היא העמדה הכלכלית הנכונה. יש מנופים אחרים לייקר את עלות הזרים, כמו הטלת אגרות. שיטת האוליגרכים שמציע האוצר תיתן כוח ל-15 חברות כוח אדם שיכניסו לכיסן דמי תיווך, מבלי שהמדינה תרוויח מכך דבר. החברות גם יקבעו מי יזכה במכרזים לבנייה. למשל, קבלן מתמודד על מכרז לפרויקט מגורים, והוא מתכנן את הפרויקט וצריך עובדים שהם בערך 30% מהעלות. הוא רוצה להבטיח שיהיו לו עובדים במשך 18 חודש או 24 חודש. חברת כוח האדם תגיד לו, אתה רוצה עובדים - תשלם לי בשחור, אחרת אני לא אבטיח כלום. זה פותח פתח לשחיתות. החברות שיקבלו רשיונות הן כל אלה שיש להן קשר בין ההון לשלטון. אני יודע מי החברות שמכינות את עצמן לזכות ברשיונות, ואני יודע מי עומד מאחוריהן. החברות האלה עולות אליי לרגל כדי לשכנע אותי להסיר את ההתנגדות ואת הלחץ על חברי הכנסת להתנגד להצעה.
"הפקידים שהמציאו את השיטה, מאמינים שהיא השיטה הכי גאונית בעולם, למרות שאין לה שום קשר למציאות בשטח. למעשה, הם המציאו תהליך בירוקרטי שעלול להרוס ענף שלם, המוני קבלנים עלולים לפשוט רגל רק כתוצאה מהתרגיל התיאורטי של האוצר".
נקודת התורפה המשמעותית ביותר היא "השמים הסגורים". היום לא מתאפשרת כניסת עובדים זרים חדשים מחו"ל לתחום הבניין בלבד. בתחומי החקלאות, הסיעוד והתעשיה ניתן לייבא עובדים חדשים. גורמים באוצר שהיו שותפים לגיבוש התוכנית אומרים כי אם המדיניות הזו תפעל ללא שמים סגורים, היא לא תהיה אפקטיבית.
assakim@maariv.co.il | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
