 |
 |
|
|
|
|
| גלריה אמריקנית מציעה בימים אלה למכירה ציורי בתי-משפט של 18 ציירים. באחרונה כבר היה מי שרכש אחד הציורים ב-3,000 דולר |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
ר פ י מ ן
9/7/2004 10:42 |
|
|
|
|
|
|
|
בעידן הטלוויזיה יש מעט מאוד מקומות שהמצלמות אינן מצליחות לחדור אליהם. ובכל זאת, יש עדיין אזורים שהם מחוץ לתחום לצלמים, מכוח חוק או צו משפטי. בדרך כלל מדובר בבתי-משפט, הפתוחים במרבית המדינות הדמוקרטיות לציבור הרחב (מכוח עקרון פומביות הדיון המשפטי), אבל מסיבות שונות, הכנסת מצלמות ומיקרופונים לאולם אסורה. אמצעי תקשורת בעולם - בעיקר בארצות-הברית - המבקשים לתעד אירועים כאלה, עושים זאת בעזרת ציירים, המגיעים לבתי-המשפט עם בד, דפים, מכחולים וצבעים, ומנציחים את גיבורי האירועים.
בדרך כלל הם נשארים אלמונים, אולם כמה מהם מצליחים לא רק לקנות לעצמם שם - אלא אפילו למכור אחר-כך את ציוריהם. מתברר כי אספנים ומשקיעים מתחילים להתעניין בענף ציורי בתי-המשפט, ורואים בציור צירוף של מסמך היסטורי מצויר עם אמנות. גלריה אמריקנית מציעה בימים אלה למכירה ציורי בתי-משפט של 18 ציירים כאלה, שהבולטת ביניהם היא פרידה רייטר.
רייטר סיקרה במשך שנים, באמצעות מכחולה, משפטים מפורסמים כדוגמת זה של ג'ון הינקלי, הצעיר שניסה להתנקש בשנת 1981 בחייו של הנשיא רונלד רייגן משום שביקש - כך הסביר - להרשים את שחקנית הקולנוע הנערצת עליו, ג'ודי פוסטר. רייטר תיעדה גם חלק מדיוני ועדות הקונגרס, שבחלקן לא ניתן היה לצלם - בין היתר בחקירות כפרשת ווטרגייט, שהובילו באוגוסט 1974 להתפטרות הנשיא ריצ'רד ניקסון. רייטר הגיעה לטלוויזיה ולבית המשפט עם רקע של ממש באמנות, כמי שהיתה בשנות ה-40 תלמידתו של הצייר דייגו ריברה.
באמצע שנות ה-60', כשצפתה בטלוויזיה בביתה בפילדלפיה וראתה רישומים וציורים מבית-המשפט, אמרה לבעלה: אני מסוגלת לעשות את זה הרבה יותר טוב. היא נטלה ספר טלפונים, חיפשה תחנות טלוויזיה, נעצרה באות הראשונה וחייגה לרשת אי-בי-סי. היא התקבלה לעבודה, ובמשך 20 שנה ציירה דיוקנאות, והיתה לציירת הראשונה ששובצה בקביעות לבית-המשפט העליון בוושינגטון. בזמן מלחמת פוקלנד ב-1982, בין בריטניה לארגנטינה, שוגרה ללונדון כדי לסקר במכחוליה את הדיונים בפרלמנט, לפני שהוכנסו לשם מצלמות. כשנפטרה בשנת 1986 הותירה אחריה רייטר ציורים רבים, שחלקם הוצעו למכירה.
בשנים הראשונות היו אספנים וחובבים מוכנים לשלם עבור ציוריה מאות דולרים. באחרונה כבר היה מי שרכש אחד הציורים ב-3,000 דולר, והביקוש רק גובר. המגזין האמריקני סמארט מאני המליץ לקוראיו חובבי האוספים לשים את ידיהם על ציורים כגון אלה של רייטר, בהערכה ברורה שערכם רק יעלה בעתיד. שוק האספנים בתחום זה רק מתחיל לעורר עניין, אבל יש ציירים שכבר עושים כסף, אם כי בסכומים קטנים. הרוכשים הם בדרך כלל עורכי-דין, עדים ואפילו נאשמים, המבקשים לשמור יצירת אמנות המתעדת רגע משמעותי בקריירה שלהם, מול כס השופט. בדרך כלל מדובר במאות דולרים. ערך של ממש יש, כצפוי, רק לציורים ממשפטים מפורסמים - כמו למשל זה של שחקן הפוטבול או.ג'יי. סימפסון, שנאשם בשנות ה-80 ברצח אשתו לשעבר וגבר שהיה עימה בביתה. רוב המשפט הועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, לעיניהם של רבבות אמריקנים, עם פרשנות משפטית מיידית לכל עדות והתבטאות. אבל היו גם כמה הליכים סגורים למצלמות, שאליהם הוזעקו ציירים, כמקובל. אחד מהם הצליח, לאחר שתחנת טלוויזיה שידרה את הציור שלו, למכור אותו לחובב מזכרות תמורת 20,000 דולר. rafimann @maariv.co.il
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
