 |
/images/archive/gallery/105/587.jpg שמוליק שלח
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
| שמוליק שלח לא מאמין למניעים של שטרית, שרוצה לאחד בין אגרת טלוויזיה ובין רישיון הנהיגה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
שמוליק שלח
17/6/2004 14:05 |
|
|
|
|
|
|
|
לאחר ששלח את הזקנים למסדרונות הביטוח הלאומי וסיים להשתלח במובטלים, עובר השר מאיר שטרית למכה הבאה. הפעם, הוא בוחר באגרת רשות השידור. לאחר פגישה עם מנכ"ל הרשות יוסף בראל הציע השר במשרד האוצר כי אזרחי ישראל יחויבו החל מהשנה הבאה לשלם את אגרת הטלוויזיה עם רשיון הנהיגה. כך, מסביר השר, תגדל הגבייה (כולם חייבים לשלם), יתרחש צדק חברתי (לעניים אין מכוניות לכן יהיו פטורים) והרשות תתייעל (אגף הגבייה יהפוך למיותר).
הצעתו של שטרית מפתיעה. מדוע בוחר השר, שרק לפני מספר חודשים השמיץ את תפקודו של הביטוח הלאומי ("מתנהל יותר גרוע מחנות מכולת שכונתית"), להתעלם מהתפקוד הבעייתי של רשות השידור? איך שכח שטרית את תוכניתם של השרים נתניהו ואולמרט, בה הם מתכוונים להוריד את אגרת רשות השידור (על הטלוויזיה) בשיעור של כ-50%? מדוע העדיף שטרית להדחיק את המכתב החריף ששיגר החשב הכללי באוצר, ירון זליכה, ליועץ המשפטי לממשלה דאז אליקים רובינשטיין, בו הוא מאשים את רשות השידור בהתנהלות "החורגת מכללי מינהל תקינים"? האם השר שטרית לא קרא את עיתוני השבועות האחרונים בהם מודה רשות השידור כי השתמשה בשיטות גביה לא חוקיות (עיקלה מכוניות של אזרחים בניגוד לחוק)?
במבט ראשון ניתן לשייך את ההצעה של שטרית לפרשה אחרת הקשורה לרשות השידור. "שטרית, הוא חבר טוב שלי, והוא אוהב את רשות השידור אהבת נפש. אני נפגעתי בשבילו מהדברים שאמרת עליו", כך מצוטט בראל במכתב ההתפטרות של כתבת רשות השידור, אורלי וילנאי-פדרבוש. ועוד: "מי את שתגידי לגדולי האומה הזאת, שטרית ונתניהו, מה לעשות".
עמדות שני הצדדים (הרשות ווילנאי-פדרבוש) התפרסמו בהרחבה לפני כחודש בעיתונות. וילנאי-פדרבוש טענה כי צונזרה (בתפקידה ככתבת רווחה) מטעמים פוליטיים ואילו רשות השידור הגיבה כי הכתבת לא עשתה את עבודתה באופן מקצועי. כך או אחרת בראל ושטרית בהחלט חברים טובים, מה שגם עשוי לעלות מההצעה של השר השבוע.
ה"חברות הטובה" של שטרית יקרה מאוד לציבור הישראלי: במקום לייעל את תפקודו של אחד הגופים הבעייתיים במדינה, מעדיף שטרית לתת לרשות פרס ולהמשיך את הסיאוב, לתת הכשר להמשך בזבוז כספי הציבור, והכי חשוב –לחזק את אחיזת הרשות בצוואר אזרחי המדינה. במקום להירשם בספרי ההיסטוריה כמי שגאל את העם מאחד המסים השנואים ביותר, מכריז שטרית על העמקת הגבייה ומכניס את אזרחי ישראל ללופ נוסף במבוכי הבירוקרטיה של רשות השידור.
אבל מקור הצעתו של שטרית הוא הרבה פחות רומנטי – שטרית פשוט העתיק את הרעיון. את המהלך הציע שר הרווחה, זבולון אורלב, כבר בסוף 2003, בטענות דומות: איחוד אגרות הרדיו והטלוויזיה וביצוע הגביה בצמוד לרשיון הרכב ישפר את הגביה, יקל על חסרי היכולת ויעזור בייעול הרשות. באימוץ ההצעה התכוון השר במשרד האוצר לרקוד על כל החתונות: גם לעזור ל"חברים" ברשות וגם לצאת כמגן הציבור.
אבל, לא הכל "תוכנן" כראוי. קיים הבדל אחד בולט בין הצעתו של אורלב לזו של שטרית – אורלב הציע, כתנאי אינטגרלי מהמהלך, להפחית את מחירי האגרה ב-30% (לכ-450 שקל במקום כ-640 שקל). בחצי שנה שעברה מאז, נשכח הפרט הזה, וההצעה של שטרית הסתפקה באמירה כללית: "העמקת הגביה מאפשרת הפחתה של בין 20% ל–30% מסכום האגרה". או במילים אחרות: קודם נעמיק את הגביה, אח"כ אולי נוזיל את האגרה.
כדאי לשים לב גם להבדל בסכומים. בעוד שבהצעה המקורית ננקב הסכום המדויק, הנמוך ב-30% מזה הקיים, בהצעתו של שטרית יש מרווח חשוד של 10% בין שיעורי ההוזלה שאולי תהיה. נכון, לא מדובר בסכום גדול, רק ב-65 שקל לאורך השנה. אולם, מהעבר השני מדובר בתגמול מרשים בהרבה. בסיכום שנתי מדובר בעוד כמה עשרות מיליוני שקלים מהם תהנה רשות השידור והציבור ישלם. אבל אין מה להתרגז, בסופו של דבר כמה מיליונים לפה או לשם - מה זה כבר בין חברים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מאיר שטרית
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
