 |
/images/archive/gallery/119/929.jpg לוגו של מי עדן
לוגו חברה  |
|
|
|
|
| מי עדן, וחברות מים מינרלים אחרות, משתמשות במשאבי הטבע כבשלהן |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
לינור אריאלי
9/6/2004 13:42 |
|
|
|
|
|
|
|
יותר ויותר אנשים בישראל מעדיפים כיום מים מינרליים על פני מי ברז רגילים. ככה זה כשכל שני וחמישי נסגרת עוד באר בגלל זיהום חמור שמתגלה במי התהום. בתקופה בה הרייטינג של מיי הברז צונח, לנו נותר רק למצוא תחליפים ראויים לדבר שאמור היה להיחשב אלמנטרי. ותחליפים מצויים בשפע. בישראל התפתחה תעשיה משגשגת של חברות המשווקות מתקני טיהור למי שתייה ושל חברות לממכר מים מינרליים.
שלוש מחברות המים המינרליים – מי עדן, נביעות ועין גדי - הן חברות ישראליות, בבעלות פרטית, השואבות את המים הישר ממעיינות תוצרת הארץ. הציבור הישראלי מקבל את המציאות הזו כגזירה בלתי נמנעת, אלא שמה שנראה כה מובן מאליו, אינו בהכרח כזה.
מים בישראל הם קניין הציבור בכללותו. חוק המים אף הגדיל לעשות בקובעו כי אפילו אם אדם גילה באדמתו הפרטית מקור מים, אין הוא יכול לרכוש עליו בעלות. לא תתכן בעלות פרטית על מים. אם כך, כיצד יתכן שחברות המים המינרליים הישראליות מרוויחות את הונן ממכירת משאב ציבורי לאותו ציבור שלו הוא שייך? התשובה, כך מסתבר, די פשוטה.
בחוק המים מוגדרות מספר מטרות המקנות זכות למים, אשר בשמן ניתן לקבל מנציבות המים זיכיון להפקת מים תמורת תשלום. אותן מטרות הן: צרכי בית; חקלאות; תעשיה; מלאכה ומסחר ושירותים ציבוריים. לחברות המים המינרליים מוענק רשיון הפקה לצורכי "תעשיה". אבל כיצד, יזדעק השומע, כיצד מכירת מים מינרליים, משאב טבעי לחלוטין, שכל ייחודו הוא בכך שהוא אינו עובר כל טיפול, נכנס לגדר המונח "תעשייה"?
גם התשובה על כך פשוטה- הביקבוק של המים- הכנסתם של המים לבקבוקים- הוא שהופך אותם למוצר תעשייתי. זה אולי המקום לציין כי מים הנמכרים ל"תעשייה" זולים באופן משמעותי ממים הנמכרים ל"צריכה ביתית", בעוד שעל כוס מים מינרליים, אנחנו דווקא משלמים הרבה יותר מאשר על כוס מי ברז.
מיותר להזכיר שלא כולנו יכולים לשלם על התענוג. וכך כרגיל, נוצר מצב שמי שיש לו, יכול לרכוש לעצמו מים איכותיים ובריאים יותר ומי שאין לו- מסתפק במה שיש. ומה שיש לא כל כך טוב. שיפור המצב נמנע בדרך כלל בגלל היעדר תקציב. תמוה אם כך, מדוע, מקום בו המדינה יכולה הייתה לנתב את רווחי מכירת המים המינרליים לטובת הציבור, למשל, באמצעות שימוש ברווחים לשיפור מערכת מי השתייה הרגילים, מעדיפה המדינה להעניק רשיונות הפקה ליזמים פרטיים המפיקים את הונם ממשאב ציבורי טהור אשר דבר ממנו אינו מושקע חזרה בציבור לו הוא שייך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
של מי המים האלו לעזאזל
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
