 |
/images/archive/gallery/578/636.jpg
Len's journal, cc-by  |
|
|
|
|
| תיאוריה חדשה ומפתיעה במדעי המוח: האופן שבו אנחנו מניעים את הידיים והרגליים שלנו משפיע על המחשבות, הזיכרון ואפילו על האופן שבו תקראו את הכתבה הזאת |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
12/3/2008 9:18 |
|
|
|
|
|
|
|
החשיבה לא מתחילה ונגמרת במוח. הגוף שלנו יחד עם החוויות שצבר מסייע לנו להבין את המילים שאנו קוראים.
מקובל להשוות את הקוגניציה האנושית למחשב. באמצעות חוקים המחשב מבצע מניפולציות על סמלים המורכבים מצירופים שונים של 1 ו-0. אם אנחנו פועלים כמו מחשב, הרי שגם אנחנו מפעילים מניפולציות על סמלים מופשטים. לפי הגישה הזאת המוח פועל ללא תלות בגוף שבו הוא שוכן (כל עוד הוא מקבל את החמצן שלו, כמובן).
embodied cognition
היא תיאוריה חדשה שהולכת ותופסת מקום של כבוד בחוגי מדעי העצב. לצורך העניין נכנה אותה קוגניציה המתגלמת בגוף, או בקיצור קמ"ג. התיאוריה החדשה רואה את הגוף כשחקן מרכזי בתהליכים קוגניטיביים. הקוגניציה מנחה גופים ממשיים בעולם הממשי והתודעה איננה דמוית מחשב, אומרים החוקרים התומכים בקמ"ג. המחשבות שלנו כפופות לחלקי גופנו ומושפעות מהם. האופן שבו אנחנו מניעים את הידיים והרגליים שלנו מעצב את התפיסה, החשיבה והזיכרון שלנו.
מחקרם של המדענים הולט וביילוק מראה שבניסיון להבין שפה כתובה אנשים נעזרים בהתנסויות חישתיות ופעולות שנחקקו בזיכרונם. המילים שאנחנו קוראים (ואולי גם אלה שאנחנו שומעים) מצביעות על חוויות גופניות ספציפיות, ואותן חוויות מסייעות לקורא להבין את המשפטים שלפניו. בנוסף, נמצא שאנשים הנבדלים זה מזה בחוויות הגופניות שלהם יבינו את אותו משפט בצורה שונה.
הולט וביילוק ביקשו מאנשים לקרוא משפטים כמו למשל "הילד ראה את הבלון באוויר". לאחר מכן המשתתפים התבקשו לומר האם בתמונה שהוצגה לפניהם נראה אחד העצמים שהוזכר במשפט. לעתים התמונה כללה עצם כפי שהוזכר במשפט (בלון מנופח) ולעתים התמונה הציגה את העצם בצורה שונה (בלון מרוקן מאוויר). המשתתפים הגיבו מהר יותר כאשר התמונה הציגה תרחישים מהעולם האמיתי, כמו התרחיש מהמשפט הראשון (בלונים מנופחים צפים באוויר, בלונים מרוקנים לא). מכך הסיקו החוקרים שכאשר אנחנו מנסים להבין את המשפט אנחנו מעוררים זיכרונות שלנו הקשורים לבלונים אמיתיים.
הולט וביילוק אף הדגימו שאתלטים משתמשים בידע הספורטיבי הייחודי שלהם כדי להבין משפטים כתובים הנוגעים לספורט.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
עד כאן זה לא נשמע מפתיע. סביר ששחקני הוקי, לדוגמה, ישתמשו בידע שלהם כאשר הם קוראים על הוקי.
אבל מה קורה לתהליכי החשיבה שלנו כאשר אנחנו מטלטלים את ידינו? רובנו למדנו לספור באמצעות שימוש באצבעות. מסתבר שאנחנו נעזרים בחוויה הגופנית המוקדמת הזאת כאשר אנחנו מבצעים חישובים מתמטיים בסיסיים. דוגמה אחרת היא חיוך: כאשר אנחנו מחייכים קל לנו יותר להבין משפטים שמתארים אירוע מענג. השימוש בתנועת היד שמסמנת "קח" משפיעה על הבנתנו משפטים של קבלה ונתינה - לא רק של עצמים מוחשיים, אלא גם של דברים מופשטים כמו אחריות. מסתבר שאותן מערכות עצביות ששולטות בביצוע הפעולה משמשות גם להבנת השפה שמתארת את אותה הפעולה.
כאשר פעוטות לומדים לדבר, הוריהם נוטים להדגים את היחסים בין המילים ואת מה שהמילים מייצגות. למשל, האם אומרת לילד "הנה הבקבוק שלך" ומושיטה לו את הבקבוק. האבא אומר "להתראות" ומנופף בידו. כאשר הילד לומד לקרוא הוא מתמקד בתרגום המילה הכתובה לצליל. תוך כדי קריאה הילד מופתע לגלות שהחוויה שהופכת את המילה לבעלת משמעות אינה נמצאת שם. הוא קורא "כלב" ואין לידו כלב. אם הילד לא יוצר קישור בין המילה הכתובה לבין החוויה שבזיכרון שלו, קריאת ספר תהיה כמו קריאה בשפה זרה.
במחקר שנעשה באוניברסיטת אריזונה ילדים קראו סיפור על חווה. הם קיבלו צעצועים שקשורים לעצמים שנמצאים בחווה, כמו אסם, טרקטור וחיות משק. בחלק הראשון של הניסוי הילדים קראו משפטים כמו "האיכר הסיע את הטרקטור לאסם" וביצעו את אותו הדבר עם הצעצועים. בחלק השני של הניסוי הילדים קראו את המשפט ואז קראו אותו שוב. הילדים ש"שיחקו" את המשפט עם הצעצועים זכרו טוב יותר את הסיפור מאלה שלא שיחקו.
לפני עשורים רבים מריה מונטסורי, האישה שמאחורי שיטת מונטסורי, המתמקדת ביצירת סביבה חווייתית שמאפשרת לילדים שפע של התנסויות חופשיות, כתבה: "כאשר מתבוננים בילד רואים בבירור שהתפתחות השכל שלו נובעת מתנועותיו. שכל ותנועה הם חלקיה של ישות אחת". כעת המדע מגלה עד כמה צדקה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/904/490.jpg
מריה מונטסורי. עלתה על זה קודם  |
|
מריה מונטסורי. עלתה על זה קודם |
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
