 |
/images/archive/gallery/888/420.jpg דרור יוחננוף.
חמד אלמקת  |
|
|
|
|
| דרור יוחננוף, השודד המתוחכם שעמד מאחורי פריצות הכספות הגדולות בשנות ה-70 וה-80 מתגורר היום בתוך אוטובוס נטוש בלב יער יחד עם שישה כלבים, ועושה כל היום מדיטציית זן. הוא לא מצטער על העבר ("בתת מודע עסקתי בזן") וכל מה שמעניין אותו כיום הוא לחיות בשקט ולהפיץ את חוכמת הזן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ליאת שלזינגר
5/2/2008 10:46 |
ליאת שלזינגר
5/2/2008 10:46 |
|
|
|
|
|
|
|
בדרך כורכר פתלתלה בין עצי האורן העתיקים, בלב לבו של יער ביריה בגליל, פגשנו השבוע את דרור יוחננוף, מי שהשתייך לכנופיית הבוכרים בירושלים ועד שנות ה-80 היה אחד משודדי הבנקים המתוחכמים בארץ. היום הוא מתבודד ביער ביריה, מוקף בשישה כלבים, ב-30 תרנגולים ויונים מכל עבר, ומלמד את תורת הזן הבודהיסטית שהוא לומד ומיישם כבר 30 שנה. הפגישה עם דרור יוחננוף מגלה אדם שלם שלא מביט לאחור, ולא חושב על העתיד אלא מתמקד בהווה. על עברו הוא מספר לראשונה אחרי שנים רבות של שתיקה, בהשלמה, ולא מביע חרטה על הדברים שעשה בחייו. "אני לא מתחרט על כל מה שעשיתי כי אלה היו הבחירות שלי," הוא אומר.
דרור יוחננוף שבמשך שנים תכנן וביצע, לדבריו, את מעשי השוד המתוחכמים של שנות ה-70 וה-80 מספק הסבר חדש כיצד נולד הכינוי ה"מוח" שבו מתפאר עבריין מפורסם
לא פחות, שותפו לפריצות יצחק דרורי. לדבריו, הכינוי נולד בזמן שהוא ודרורי שהו בבית המעצר בכפר יונה בדרכם להעמדה לדין. במהלך היום נכנסו לחדר שלהם שמעיה אנג'ל וגד "שץ" פלום, שהואשמו באותה תקופה בהשתלת אקדח תופי. "שמעיה בא אלינו ושאל אותנו מי זה המוח שמאחורי כל הפריצות שעשינו, ואז דרורי הצביע עליי ואמר 'זה הוא.' שנים אחר כך הוא כנראה הוקסם מהכינוי הזה, והדביק אותו לעצמו." עם זאת, היום הוא כבר במקום אחר. במקום לתכנן מעשי שוד מתוחכמים הוא מסתפק בשאריות האוכל שנזרקות מהסופרמרקטים, כדי להאכיל את בעלי החיים שלו, ובקצבה של הביטוח הלאומי. הוא חי באוטובוס שאותו הפך לביתו ומשקיף על עמק עין זיתים. מתעורר בכל בוקר בשעה חמש עם הזריחה, ועושה כמעט כל היום מדיטציה. והוא בהחלט נראה כמו אדם שמאומה לא חסר לו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אבא בגד בי"
|
|
|
 |
|
|
|
הוריו של יוחננוף התגרשו כשהיה בן ארבע, ומאז העביר את ילדותו בפנימיות שונות, בתחילה בקיבוץ גבעת ברנר, ואחר כך בפנימיות חרדיות בבני ברק. "סבלתי שם מאוד," נזכר יוחננוף. "עברתי שם התעללות נוראית. מכות, עונשים וכליאה בצינוק. היה קשה מאוד". משם הוא נשלח לישיבות שונות בארצות הברית, ורק אחרי שנתיים חזר לארץ לגור עם סבתו ואביו בשכונת הבוכרים בירושלים. בגיל 16 הוא כבר התחיל לעבוד אצל צורף זהב. "נתתי לאבי את הכסף שהרווחתי בעמל רב כדי שישמור עליו, אבל הוא גנב לי את כל הכסף. אבי היה האדם היחיד שהאמנתי בו, והוא בגד בי. אבל אני לא כועס עליו כי האחריות היא שלי בלבד." בנקודה זו, מספר יוחננוף, השתנו חייו. הוא עזב את העבודה והתחיל להסתובב עם עברייני השכונה. "בשלב מסוים הרגשתי שאין לי על מי לסמוך בעולם, ומרדתי בכל המוסכמות. התחלתי עם חשיש. ביצעתי פריצות קטנות, ומהר מאוד הגעתי לרמה של ביצועים שהעבריינים המפורסמים שהכרתי לא היו מסוגלים אפילו לחלום."
בשנות ה-20 לחייו ההוא החליט להפסיק עם חיי הפשע, והלך ללמוד קראטה והדרכת ספורט במכללת וינגייט. ממדריך הקראטה שלו הוא הכיר את המורה הרוחני שלו קיו דו רושי, שהתמקם באותה עת בהר הזיתים וליווה אותו שנים רבות לאחר מכן. הוא למד ולימד קראטה, וחזר לדרך הישר כשהוא מפרנס את אשתו ושני ילדיו. "אח של יצחק דרורי היה תלמיד שלי, ובלילות היה רודף אחרי כדי שאני אלמד אותו איך לגנוב. אחרי שניסיתי להדוף אותו ללא הצלחה, הסכמתי לבסוף ללמד אותו. כעבור זמן הגיע אליי אחיו יצחק, ואמר לי שהם רוצים להקים כנופיה שתבצע פריצות לבתי עסק גדולים כמו מלטשות, בנקים, פריצות כספות." באותה תקופה, סוף שנות ה-60, רצו יוחננוף ואשתו להתיישב במושב, לקנות משק קטן, ולעסוק בחקלאות. הוא הגיש בקשה להצטרף כחבר ביישובים שונים שהוקמו אחרי מלחמת ששת הימים, אבל בשל עברו לא התקבל. "בתמימותי סיפרתי להם את כל האמת על עברי, וזה הרתיע אותם. אמרתי לעצמי שאם זה לא עובד ככה, אני אשיג כסף ואקנה לי משק חקלאי. ואז הגיעה ההצעה של דרורי, וזה בדיוק התאים לי." ימים ולילות התאמנו חברי הכנופיה במרתף ביתו של יוחננוף בפריצת כספות. "המצאתי כמה שיטות מתוחכמות מאוד שעד היום אנשים עוד מתעניינים בהן," הוא מציין. הפריצה הראשונה של הכנופיה התבצעה בחנות התכשיטים "מילגרום" במאה שערים. "לקחנו כסף ותכשיטים במאות אלפי שקלים, אך דרורי לקח את הכל ולא ראינו מזה אגורה. דרורי שכנע אותנו שזו היתה פריצת הכנה, ושהכסף נועד להתכונן לפריצה גדולה יותר."
כעבור מספר חודשים ב-1976 שדדה הכנופיה את מפעלי "תכשיטי צרף," שהשלל בו נאמד בעשרות קילוגרמים של זהב ותכשיטים. בניגוד למה שמספר דרורי בספריו, יוחננוף טוען כאן לראשונה כי מי שתכנן וביצע בפועל היה הוא ולא דרורי. "מי זה בכלל יצחק דרורי, הוא היה פחדן קטן שרק ידע לגנוב ולעשוק את חבריו, הוא בא אליי וביקש ללמוד איך פורצים. הוא ישב בתוך האוטו קילומטר מהמפעל, ואני נכנסתי פנימה עם עוד שני חברים." בתוך פחות משעה פתח יוחננוף את חמש הכספות הגדולות שהיו במפעל. "הם לא האמינו שאצליח לעשות את זה," הוא מספר בפנים חתומות, לא מתגאה אבל גם לא מתבייש במה שעשה. "לקחנו משם 300 קילו כסף, 20 קילו זהב ו־100 קילו אבני חן. החבאנו את זה במקום ידוע מראש והתפזרנו."
בעקבות השוד הזה נעצרו כל חברי הכנופיה. אחרי שבעה חודשי מעצר הורשעו כולם ונידונו לחמש עד שמונה שנות מאסר, ורק יוחננוף שראה את הנולד והשמיד את הראיות נגדו, יצא זכאי מחמת הספק. "דרורי עבד על כולם," הוא משחזר, "אחרי כל זה לא ראינו גרוש." יוחננוף מספר כי לאחר מכן דרורי שלח מישהו לקחת את הרכוש הגנוב. לטענתו, אשתו של דרורי בזבזה את רוב הרכוש בהפקרות מוחלטת ואת היתר הוא הפסיד בהימורים אליהם היה מכור. במשך שנתיים לאחר שחרורו עוד המשיכו השוטרים לעקוב אחריו, אבל הוא מצדו הוריד פרופיל. מצבו הכלכלי הידרדר, והוא עדיין נותר עם החלום שלו לקנות משק חקלאי. "לא היתה לי ברירה. תכננתי פריצה למרכז היהלומים החיפאי ליד קריית אליעזר." במשך ארבעה חודשים תכנן בקפידה את השוד, אבל באותו יום משהו השתבש. ככל הנראה מישהו הלשין למשטרה. השוד הסתיים בשני קליעים שספג יוחננוף, האחד בידו ובבטנו והשני בירכו. זה למעשה היה השוד האחרון שביצע, אבל כיום הוא מודה לראשונה כי היה המוח גם מאחורי שוד בנק הפועלים המפורסם ב־,1985 על אף שלא הסכים להשתתף בו בפועל.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/888/419.jpg
יוחננוף מודט בבית האוטובוס שלו. צילומים: חמד אלמקת |
צילומים: חמד אלמקת |
יוחננוף מודט בבית האוטובוס שלו. |
|
|
|
|
|
|
|
בחוץ משוטטים כלבים
|
|
|
|
|
|
|
השבוע, כמעט 20 שנה אחרי, יושב יוחננוף בלב יער ביריה. "אני פה כי זה מה שבחרתי לעשות," הוא מדגיש. הוא גר לבדו בתוך אוטובוס ישן של חברת דן, שאותו הפך לדירה של ממש ובה מטבח, תנור עצים ואפילו חדר שינה. אוטובוס נוסף משמש אותו כמחסן. את האוטובוס אי אפשר לראות מהכביש. עצי האורן, המקיפים אותו מכל עבר, מבודדים את יוחננוף מהבתים הצפוניים של צפת. "קניתי שני אוטובוסים ישנים מהמחסן של דן בחולון, והובלתי אותם לפה בסמיטריילרים." לפני כעשר שנים הוא החליט לסגור את הפיצריות שהיו לו בירושלים ובתל אביב, והודיע לחברתו שהוא לוקח אוהל והולך להגשים את שאיפתו לגור ביער בצפון. "יכולתי להמשיך לחיות כמו מלך בדירה של חברה שלי בגדרה, אבל בכל זאת רציתי לעזוב הכל, ולעבור לגור ביער." באותו זמן הוא קיבל הודעה מעורך הדין של אביו, שנפטר כמה חודשים קודם לכן, כי קיבל בירושה סכום בסך 55 אלף דולר. בכסף הזה הוא רכש שמונה דונמים בסמוך לצפת. "התחלתי פה כמו חלוץ. לא היה פה כלום," הוא אומר. הוא התחיל להכשיר את השטח שרכש. "עכשיו סיימתי לסדר פה מקלחת," הוא מספר תוך שהוא מצביע על מחסן בחצר. "עכשיו אני רק צריך לסדר צינור מים וזהו."
עם ילדיו אין לו כמעט קשר היום. הוא לא ראה אותם כבר שנים רבות, ומלבד שיחות טלפון מדי פעם הוא לא שומר איתם על קשר, אך מסביר כי לא מדובר בנתק. "לא התנתקתי, המשכתי הלאה. הילדים שלי מקבלים אותי כמו שאני. הם מכירים את התיאוריות שלי, ושני הבנים הגדולים שלי אפילו עושים זן," הוא מספר.
"רכשתי את השטח הזה למטרת זן," מסביר יוחננוף. "כדי שאוכל לעסוק בזן במקום שקט ורגוע, ושמי שירצה יוכל להגיע לפה ולעשות מדיטציה בלי תמורה." לדבריו, כשעזב את עולם הפשע החל להתמקד בזן ואף פתח מרכז ללימודי הזן בעין כרם. אך בעקבות החובות שהלכו והצטברו הוא החליט לסגור את המקום. כששאלתי אותו מה הוא למעשה הזן, הוא ענה לי בפשטות: "זן זו מהות אוניברסלית שאי אפשר להסביר אותה בשום דרך חיצונית. כלומר, אפשר להבין מהו זן אך ורק בחוויה פנימית."
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/888/417.jpg
הכלבים מסוכנים. תודיעו לפני שאתם באים  |
|
הכלבים מסוכנים. תודיעו לפני שאתם באים |
|
|
|
|
|
|
|
גם כשהייתי פורץ בעצם עסקתי בזן
|
|
|
|
|
|
|
תוך כדי שיחה, בצהרי היום, להקת יונים מתופפת על גג האוטובוס. היונים מהלכות להן בשקט בנוף הפסטורלי והקסום של היער הצופה אל העמק, וברקע הכלבים נובחים. "צריך להודיע לי לפני שמגיעים לפה," הוא מזהיר, "הכלבים האלה רוצחים." הכלבים המקיפים את מתחם מגוריו מגנים על המקום, לא רק מפני תימהונים שבאים למקום, אלא בעיקר מפני תנים ומפני חיות בר אחרות שמשוטטות באזור.
לפני חמש שנים הוא הצטרף לקורס ללימודי מחשב במתנ"ס "פיס תפוח" בצפת, ושם למד לראשונה את נפלאות העולם האלקטרוני. מאז כבר פתח אתר אינטרנט משלו שנקרא "חוות החיים, זן בודהיזם," ושם בכל שבוע הוא עונה בסבלנות לתלמידיו, ובכל יום רביעי הוא מעדכן את המשפט השבועי. "לו היה לך אוצר זהב, לא היית מפקיר אותו ביד המזל." בין עשרות ילדי צפת שבאים בכל יום למתנ"ס השכונתי ומשחקים במחשבים, הוא יושב, נהנה מכל רגע, ומתקשר עם תלמידיו, שפרוסים ברחבי הארץ ואותם לא ראה מעולם. "יש שם אינטרנט חינם ואווירה נעימה," הוא מסביר. על הספה הקטנה באוטובוס הוא מנסה לשחזר למה בכלל ביצע את הפריצות הללו מלכתחילה. "לא ביצעתי את זה מתוך להיטות לכסף," הוא אומר, "הביצוע עצמו וההצלחה שלו היו למעשה תרגול והצלחה בחידוד האינטואיציה הפנימית, עד כדי שליטה מלאה בעשייה שלך ומכאן להתפתחות אישית פנימית. באופן מודע אני יכול לתת לך תירוצים למה עשיתי את הדברים שעשיתי, אך בתת־מודע עסקתי בזן וכל מה שעשיתי היה למען ההתפתחות בזן."
יוחננוף מקפיד באדיקות לשלוח לכל תלמידיו שפזורים ברחבי הארץ תובנות שאליהן הגיע בחייו, המבוססות על תורות הזן, דרך המחשב הקהילתי. "אני מקבל תגובות ומייעץ לאנשים באמצעות האינטרנט על כל מיני נושאים בחייהם שהם מתלבטים בהם, ולא יודעים מה לעשות." בימים אלה הוא סיים לכתוב את הספר "טריז," ובו אסופת תובנות שאליהן הגיע על בסיס לימודי הזן. "בספר הזה כתבתי את האמת שלי," הוא מסכם, "הוא נועד כדי לתת הזדמנות לאנשים שמחפשים את דרכם".
את תגובתו של יצחק דרורי לא ניתן היה להשיג.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
