 |
/images/archive/gallery/879/017.jpg שפניוזה לשלטון. איור: יונתן לוי
 |
|
|
| שלום ובטחון עם שפינוזה בשלטון |
|
| גם הפילוסוף ההולנדי שפינוזה וגם החכם ההודי נגארג'ונה חשבו שתפקיד המדינה הוא לטפח את ההתעוררות הרוחנית של אזרחיה. ארז שמיר ואורן הנר על מלכים מוארים, גאולת הנפש וגובה המשכורת שצריך לשלם לשרי הממשלה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ארז שמיר ואורן הנר
15/1/2008 12:30 |
ארז שמיר ואורן הנר
15/1/2008 12:30 |
|
|
|
|
|
|
|
הפער בין פילוסופיית החיים האישית שלנו לבין המתרחש סביבנו ברמה המדינית עשוי להיראות לעתים כבלתי ניתן לגישור. הנה רק קמנו ממדיטציה של אהבה או חמלה ורגע אחר כך קולו העמוק של קריין החדשות ברדיו מיידע אותנו על חבר כנסת שמעל בכספי הציבור, על איש צבא שיצא לנקמת דם בשם הביטחון הלאומי, או על אי אילו ראשי מדינה שניצלו את מעמדם הציבורי למען טובות הנאה פרטיות.
במסורת הפילוסופית, לא ניתן למצוא כמעט תורת מדינה נפרדת מפילוסופיית חיים אינדיבידואלית. מרגע שאדם מגבש דעה ביחס לאורח החיים הראוי בעיניו – מרגע זה הוא יעריך איזו דרך חיים תהיה בריאה עבור אנשים נוספים, וכיצד ראוי שתתנהל המדינה. שתי דוגמאות מעניינות לתורות מדינה הקשורות קשר הדוק בפילוסופיית חיים, האחת מן המערב והשנייה מהמזרח, הן זו של הפילוסוף ההולנדי ברוך שפינוזה וזו של נגארג'ונה, המלומד הבודהיסטי בן המאה השנייה לספירה.
 |
| הנזיר והפילוסוף |
|
דיוויד יום, הפילוסוף הסקוטי הגדול, היה בעצם בודהא לא קטן: גם הוא חשב שאין אני ושכל הסביתיות היא אצלנו בראש. ארז שמיר ואורן הנר לוקחים את הפילוסופיה המערבית מזרחה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
קיימים קווי דמיון רבים בין הפסיכולוגיה הבודהיסטית של נגארג'ונה לבין זו של שפינוזה. על פי הבודהה, המקור לחוסר הסיפוק שלנו הוא ההשתוקקות. התשוקה, אשר מעצם טבעה מלווה בתחושה של חוסר סיפוק, מובילה לצמיחתם של הרגשות השליליים דוגמת הקנאה, הכעס והפחד. רגשות אלו, בתורם, פוגעים בשמחת החיים שלנו על ידי כך שהם מערערים את שלוות נפשנו. אצל שפינוזה, הפסיכולוגיה מסתמכת על עקרון כללי שמכונה עקרון ה"קוֹנאטוּס", ולפיו כל דבר בטבע – אדם, בעל חיים או חפץ דומם – שואף בכל רגע "להתמיד בישותו", כלומר להמשיך להתקיים. שפינוזה מתאר כיצד נפש האדם מגיבה לעיקרון זה, כך שהיא שמחה להופעתו של מה שנראה כמחזק אותה, כלומר עושה לה "טוב", ועצובה כלפי מה שנראה כמחליש אותה. כלפי אובייקט מהסוג הראשון הנפש שלנו מפתחת תחושת אהבה (ה"אהבה" של שפינוזה דומה להיקשרות הבודהיסטית) וכלפי האובייקט מהסוג השני היא מפתחת שנאה. מתוך האהבה והשנאה צומחת סדרת רגשות דואליים של משיכה ודחייה, תקווה ופחד, ביטחון וייאוש, וגם חרטה, יהירות ובושה. כל אלו מטלטלים את רוחנו מעלה ומטה, ופוגעים בשלוות הנפש שלנו באופן מאוד דומה לזה המתואר בכתבים הבודהיסטים.
הדהרמה הבודהיסטית והאתיקה של שפינוזה מספקות לנו אמצעים שונים שמטרתם לאפשר לנו להתמודד עם הרגשות שפוגעים בנו ושבהשפעתם אנו פוגעים באחרים. הבודהה מציע רשימה מגוונת של שיטות מדיטציה כדי להגיע לראייה של טבע המציאות ובכך להימנע מראש מפיתוח רגשות שליליים. בצורה זו הוא מנחה אותנו אל היעד הסופי, השחרור או ההארה. בדומה, שפינוזה מדריך אותנו במסע אל "גאולת הנפש", שחרורה של הרוח מכבלי הרגשות השליליים הלא רציונאליים. הדרך אל גאולת הנפש כוללת מודעות עצמית, הבנה של חוקי העולם ושל חוקי נפשנו ופיתוח התבונה לדרגות הכרה חדשות.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/879/040.jpg
דמוקרט נאור. שפינוזה  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
לשחרר כל אדם מאימה
|
|
|
 |
|
|
|
גם נגארג'ונה וגם שפינוזה אינם מסתפקים בתיאוריה הנוגעת רק לתחום הפרט (שחרור אישי מעול הרגשות השליליים) אלא מבקשים שניהם להרחיב את התיאוריה שלהם לתחום הכלל ולסוגיות תפקיד השליט והמדינה. כיצד, אם כן, רואים שפינוזה ונגארג'ונה את תפקיד המדינה? לשם מה היא קיימת? מבחינת שפינוזה, המטרה העיקרית של המדינה היא "השלום ובטחון החיים" (אין ספק שעם סלוגן כזה היה יכול להיבחר מיד לראשות הממשלה). הוא מסביר שתפקיד המדינה הוא "לשחרר כל אדם מאימה, כדי שיחיה בבטחון ככל האפשר, כלומר שיחזיק על הצד היותר טוב את זכותו הטבעית להתקיים ולפעול בלי נזק לעצמו ולזולתו". מעבר לכך, המדינה אמורה להביא את האנשים שישתמשו בתבונה חופשית ושלא יפעלו מתוך כעס או שנאה. בסופו של דבר, תכליתה להעניק חירות לאזרחיה. לאיזו חירות מתכוון שפינוזה? נראה כי כוונתו בעיקר לחופש לחשוב, לבצע בחירות ולפעול ללא מגבלות חיצוניות או כפייה חיצונית. לאור התיאוריה הפסיכולוגית שלו ולאור המטרה האינדיבידואלית של גאולת הנפש, ניתן להניח שהחירות היא גם החירות הנפשית, כלומר החופש הפנימי לחיות ללא שליטת הרגשות השליליים. על מנת להשיג את המטרות הללו המדינה מחוקקת חוקים ואוכפת אותם.
נגארג'ונה מציין כמה תפקידים למדינה, כאשר הראשון שבהם הוא פיתוח התודעה של נתיני המדינה. את חיבורו הוא מפנה למלך משושלת שאטוואהנה, אשר שלטה אותו הזמן בדרום-מרכז הודו, ובו הוא מדגיש את הצורך לעודד את העם להעשיר את
חיי הרוח, לתרגל את הדהרמה ולהשיג הישגים רוחניים. נגארג'ונה מציין את הערך הרב שבהענקת התנאים המתאימים לכל אדם במדינה להגיע להארה. במקביל לכך, על המדינה לדאוג לריסון עצמי של תושביה: להגביל את התוקפנות, לצמצם את התשוקה ואת תאוות הבצע וכן הלאה. בניגוד לשפינוזה ששם את עיקר הדגש על ריסון דרך חוקים ואכיפתם, כלומר על ריסון באמצעים חיצוניים, נגארג'ונה מציע ריסון פנימי שמגיע מתוך הסובייקט, דרך התפתחות רוחנית. בעניין זה, שפינוזה איננו מאמין כי לרשויות יש מספיק כח ליצור מצב שבו בני אדם לא יפעלו אף פעם בהשפעת רגשות שליליים. כאן אנחנו יכולים לנסות לחשוב אילו מבין שתי הדרכים טובה יותר בעינינו: האם האכיפה החיצונית יעילה יותר מהטרנספורמציה הפנימית או להיפך? ואיזו מביניהן מעשית יותר? ומעבר לכך, האם הן משלימות אחת את השנייה או אולי באות אחת על חשבון השנייה?
עוד מייעץ נגארג'ונה למלך לאמץ מדיניות סוציאלית חומלת. הדאגה לשלומם של האזרחים מתבטאת בהגנה מפני סכנות, אך גם במדיניות רווחה עשירה. כך הוא כותב למלך: "על מנת להקל על סבלם של היצורים החשים – הזקנים, הצעירים והחלשים – עליך לבסס באחוזותיך רופאים וספרים לאורכה ולרוחבה של המדינה. אנא דאג לאכסניות, גנים ציבוריים, סכרים, בריכות, בתי מחסה, מאגרי מים, מיטות, אוכל, חציר ועצים... דאג בחמלה תמיד לחולים, לאלו שאין להם הגנה, למוכי הסבל, לאנשים הפשוטים ולעניים, ובמיוחד דאג להזין אותם."
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/879/038.jpg
סוציאליסט אמיתי. נגרג'ונה  |
|
סוציאליסט אמיתי. נגרג'ונה |
|
|
|
|
|
|
|
כל אדם הוא חלק מהטבע
|
|
|
|
|
|
|
גם שפינוזה וגם נגארג'ונה סבורים שהמדינה צריכה להתבסס על ההיגיון שקיים בטבע. כששפינוזה רוצה להסביר את היחס בין המדינה לאזרחים הוא מנסה להבין מהי "הזכות הטבעית" של כל אדם. "הזכות הטבעית" הוא מונח מקובל בפילוסופיה של המאה ה-17, שמציין את מה שהיינו זכאים לו על פי הטבע, אילולא היתה המדינה ואילולא היתה מחוקקת את חוקיה. מבחינת שפינוזה, כל אדם הוא חלק מהטבע, ולכל אדם הטבע נתן כוח כלשהו, גדול יותר או פחות, לחיות ולפעול. הכוח שהטבע נתן לכל אחד מאיתנו הוא הזכות הטבעית שלנו, לפי שפינוזה. כאשר אנשים מתחברים להם יחד במדינה או בחברה הם מחברים את הכוח שיש להם, או במילים אחרות הם מחברים את הזכויות הטבעיות שלהן. סכום הזכויות הטבעיות של האזרחים הוא הזכות של המדינה – הזכות של המדינה לקבוע חוקים מסוימים, לאסור פושעים, להחליט החלטות עבור כלל האזרחים וכן הלאה. בשל הזכות הזאת, על האזרחים לציית לחוקי המדינה.
עבור נגארג'ונה, חוק הקארמה הוא אחד מחוקי הטבע, ולכן המדינה צריכה להתנהל על פיו. חוק הקארמה קובע שפעולות מוסריות יובילו לתוצאות חיוביות עבור הפועל, ולעומתן פעולות לא מוסריות יובילו לתוצאות שליליות. הרג, גניבה, סילוף האמת או כל מה שפוגע באחר – יובילו בעתיד לנזקים; שמירה על חיים, שמירה על רכוש, התנהגות ישרה, הדאגה לזולת – יובילו לשגשוג ולהצלחה. חוק הקארמה עוזר לנו לקבוע כיצד ראוי שהמלך יתנהג וכיצד עליו להתייחס לנתיניו. עליו להיות קשוב לכללי המוסר ולהנחות את המדינה לפעול על פיה. בנוסף, המלך צריך לדאוג לעמו לפני שהוא דואג לעצמו. "כשם שאתה אוהב לחשוב מה לעשות כדי לעזור לעצמך, כך עליך לאהוב לחשוב מה לעשות כדי לעזור לאחרים", כותב נגארג'ונה למלך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המלך צריך לעשות עבודה פנימית
|
|
|
|
|
|
|
נראה שגם שפינוזה וגם נגארג'ונה הבינו את הטבע האנושי הבנה מעמיקה. הם ידעו שלבני האדם יש הפוטנציאל לפתח את התודעה לדרגות חדשות, אולם לעיתים קרובות יותר הם פועלים על פי תשוקותיהם, שנאתם, קנאתם וחמדנותם. בקיצור, הם דואגים לאינטרסים של עצמם. נגארג'ונה תוהה "כיצד אלו אשר מתרכזים בלרמות אחרים יהיו אנשי מדיניות?" וטוען כי "השלטון המואר קשה בגלל אי-ההארה של העולם". גם שפינוזה מזהה את הבעיות שעלולות לצוץ במדינה משום שבני אדם נתקפים ברגשות שליליים.
כיצד מציעים שני ההוגים להתמודד עם כך? שפינוזה מגיע למסקנה אחת עיקרית: מכיוון שלא ניתן לסמוך על מרבית בני האדם שיפעלו על פי צו ההגיון והמוסר צריך לדאוג שהמדינה תרסן את העומדים בראשה, באופן כזה שלא יוכלו לנהוג בשחיתות. מבחינה פרקטית, הוא מציע למשל להימנע מתשלום משכורת קבועה לשרים, כדי שאם לא יעשו את העבודה שלהם ייפגעו בעצמם. הוא גם מציע למנות מספר גדול מספיק של שופטים כדי שיהיה קשה לשחד אותם. נגארג'ונה אשר מוכן לתת לבני אדם קצת יותר קרדיט, אולי בשל אמונתו ההדוקה ברעיון טבע הבודהה, טוען כי על השליט להשתנות בעצמו בתהליך של עבודה פנימית. כך, הדבר הטוב ביותר שהמלך יכול לעשות עבור עמו הוא להגיע לשלמות עצמית, מצב שבו הוא משוחרר מן הרגשות השליליים. המלך המואר, שמזכיר מעט את אידיאל "המלך הפילוסוף" של אפלטון, יבחר בעצמו את דרך הפעולה הנכונה ויהיה יעיל יותר ממלך צייתן, אשר מסתמך על רעיונות של אדם אחר. מלך כזה, אשר יחווה את הטבע האמיתי של המציאות ושל התופעות בעולם – חולף, ללא מהות אחת וכרוך בחוסר סיפוק – יוכל לעמוד בפני הפיתויים שעומדים בפניו, כמו צבירת רכוש שלא ביושר או פעולות פופוליסטיות שמטרתן היחידה היא לבנות לו מוניטין.
מעניין לנסות ולדמיין כיצד היתה נראית המדינה שלנו, לו במקום יועצי תקשורת ויועצי תדמית, היו נציגי העם דואגים למנות לעצמם יועצים לענייני מוסר ויועצי חוכמה, כדוגמת שפינוזה ונגארג'ונה. האם גם אז היו מעלים לעצמם את המשכורת כל שני וחמישי או שהיו יוצאים לפגרות אין סופיות ולכנסים בחו"ל? לא ברור, אבל נדמה שאיננו עומדים לגלות זאת בקרוב.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
