 |
/images/archive/gallery/867/218.jpg שרית סלאי קדוש
 |
|
|
|
|
| גבר אוהב זה הדבר הכי מרפא שיש. לא קריירה, לא הכרה, לא עושר וגם לא אמהות – אין דבר ממצה ומספק יותר מלהיות אישה נאהבת. דויד ברק משוחח עם שרית סלאי קדוש על הדבר שהכי מעניין אתכם כרגע |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
דויד ברק
19/12/2007 10:27 |
|
|
|
|
|
|
|
שרית סלאי קדוש היא אחת הנשים היותר חזקות ודעתניות בתחום יחסי המינים. היא מנחה מעגלי נשים אבל עובדת גם עם גברים, והמראה שהיא
מעמידה מול שני המינים היא תמיד נוקבת, לפעמים צחקנית ולפעמים כואבת, אך תמיד נאמנה לעצמה ולאמת.
גברים-נשים - למה דווקא שם את מוצאת את עצמך?
כי זה הכל. ההתחלה, האמצע והסוף. כי על זה "עומד" העולם. חלק ענק בעבודת הריפוי שלי ושל נשים אחרות מוקדש למפגש שלנו עם גברים בחיינו. חשיבותו של המפגש הזה היא עצומה. גבר יכול להרוס, אבל גבר אוהב זה הדבר הכי מרפא שיש. לא קריירה, לא הכרה, לא עושר וגם לא אמהות – אין דבר ממצה ומספק יותר מלהיות אישה נאהבת, וממפגש מלא של – גוף, נפש, רוח – עם גבר.
ואיך זה קשור לסיפור שלך?
ההיסטוריה שלי היא שאני אישה מאוד אירוטית וג'וסית וככזו נזרקתי בגיל צעיר ביותר אל תוך החיים הבוגרים. המפגש הראשון שלי עם המיניות היה בצד האפל שלה ונפגעתי הרבה פעמים. לאחר מכן, התחלתי לתקשר, זאת אומרת לעסוק בעבודה שמבוססת על קשר אינטימי עם כל מה שאינו בתוך גוף – ישויות, מדריכים, מתים. כל כך כל כך כאב לי שהלכתי להיפגש עם אלוהים במנותק מהגוף שלי. הענשתי אותו ועשיתי לו "כרת".
למה אנחנו עושים את זה? איך את מסבירה את הנטייה בקרב אנשים רבים שעוסקים בעבודה רוחנית לבטל את הגוף?
בעיקר אצל נשים (אך לא רק) - הגוף זה המקום של הכאב. בעולם הרוח הנצחית, הכל נפלא, הכל מואר ואין כאבים. אנחנו ממיתות את הגוף שלנו ונוטשות אותו מאחור. זאת בריחה והרבה פנטזיות שלנו מושלכות על העולם של הלמעלה ו"יורדות" חזרה בצורת מסרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
של מי אתן יותר, של אמא או של אבא?
|
|
|
 |
|
|
|
איפה את פוגשת את זה בעבודה שלך?
במעגלי הנשים שאני עורכת אני נוהגת לשאול את המשתתפות – של מי אתן יותר, של אמא או של אבא? עם אמא זה כמעט תמיד קשה, אז לאן אנחנו בורחות? לאבא! ללכת אל הרוח זה ללכת אל אבא בצורה אל-גופית, ולתקשר זה לעשות אהבה עם אבא בצורה שאיננה מאיימת. אתה מבין? הרווחנו פעמיים: גם נמלטנו מאמא וגם הערמנו על אדיפוס....
אז את מתנגדת לכל הבריחה הזאת אל הרוח?
לא. יש כמיהה שמניעה את הגלגל הזה, וטוב שהיא קיימת, כי זה עדיף על המקום הכבוי. זה תהליך של התבגרות. בהתחלה מתבלבלים ופועלים מתוך בריחה ואסקפיזם. בהמשך "נוחתים" בחזרה אבל בכל זאת אנחנו שבים עשירים יותר, אחרים משהיינו לפני יציאתנו למסע. ובכל מקרה, כל המנגנון הזה מבטא את מה שקורה בחברה באופן כללי – החברה בנויה על הזכרי.
אז גם העולם הרוחני הוא עולם של גברים?
כן, בטח. תראה – "אור ואהבה" הן מילים של גברים. אנחנו הנשים זה חושך ומסתורין, אבל איפה אתה רואה סטיקרים כאלו? לצערי, הרבה מהמורות מבטאות בעבודה שלהן את הצד הגברי ורק מעצימות את תחושת המיעוט של נשים גם בקרב עצמן. מה עוד שהרבה יותר קשה ללכת איתנו, המורות שבאות מן החושך והצללים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפחדים מהעוצמה של עצמם
|
|
|
|
|
|
|
למה חשוב לך לעבוד גם עם גברים?
מי אם לא הגבר הוא שותפי העיקרי למסע? מהמקום שלי היום, כואב לי על כל רגע שבו העולם מתנהל שלא בחיבור. בנוסף לכך, ברור לי שבכל מפגש מיני נוצר משהו, נוצרת אנרגיה מסוימת, ויש לכך השלכות – גם אם לא נוצרים ילדים. היה לי חשוב לבוא, במיוחד לעבודה עם גברים, ממקום שיש בו אהבה.
איזה סוג של עבודה את עושה עם גברים?
רוב הגברים שאני עובדת איתם מפחדים מהעוצמה של עצמם. הם מפחדים להזדקף, להזדקר ומאוד מפחדים מלפגוע. הגברים היותר רגישים מפחדים שישחיתו כל חלקה טובה, אז הם נהיים יותר נשיים. ההבנה שלי היום היא למשל, שהומוסקסואליות יכולה לנבוע לפעמים דווקא מאהבת נשים עמוקה ומרצון שלא לפגוע.
מה את מציעה לגברים שפוחדים לחדור לאישה?
לחדור אליה בצורות אחרות, ללב שלה, למשל... יש גברים שהממלאים דפים שלמים בכתיבה הנובעת ממעמקי הפין שלהם. הם כאילו "חודרים" באמצעות העט (שצורתו פאלית) ומבטאים רגשות חבויים, לא פעם מאוד אלימים, שמאפשרים להם לשחרר את פחדם. הרבה פעמים אני ממליצה לגברים ללכת לטיפול מיני אצל אישה ולעיתים, חשוב אף שיבקרו זונות. הפקק הזה צריך להיפתח ואין לכך חוקים – נשמתו הייחודית של כל אדם היא זו המובילה את התהליך.
לפעמים אני פשוט נותנת חיבוק לא מיני שמזכיר להם את מה שהם באמת כמהים לו והלך לאיבוד בתוך הלהט ש"בלע" הכל. בנוסף, דרך המפגש שלהם איתי כאשה שאותה הם מעריכים ומכבדים, הם נזכרים שוב במהותה של האישה שאיתם, אישה שאותה הם "החפיצו". יש בתהליך גם היבטים של עבודה פסיכולוגית – במי הם באמת מנסים לפגוע? באישה הקודמת? אולי באמא? אני מאמינה שבבסיס, גבר רוצה את אותו איחוד בו האישה רוצה, גם אם זה קבור מתחת לשכבות של הכחשה.
ומה עם הגבר המקסים שמפחד להתחייב?
זאת המלכודת של הצ'ארמר שהרבה נשים נופלות אליה. זה קודם כל בינן לבין עצמן. נשים מרגישות את הגבר תוך שנייה, הבעיה היא בסיפורים שהן מספרות לעצמן. לפעמים הן לבד, משוועות לאהבה, אז הן עושות דילוגים ופוגעות בעצמן. האשה זה הדבר הכי פתוח לאהבה שיכול להיות, אבל יש פחד מבדידות שמתלווה לפעמים לשכבת גיל מסוימת וללחצים החברתיים, אז אני מעדיפה לא להקשיב למה שאני יודעת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאיפה נובע הצורך של מורים גברים כה רבים ללמד טנטרה
|
|
|
|
|
|
|
איך את מתייחסת היום לטנטרה?
בהתחלה הייתי כמו שור זועם, כי הרגשתי וגם ידעתי על נשים רבות שנפגעו. היום אני נוהגת אחרת. אני לא רוצה לבוא ממקום של מלחמות. בכל זאת, אני חושבת שצריך לבדוק מאיפה נובע הצורך של מורים גברים כה רבים ללמד טנטרה, כשבעצם מי שבאמת יכול ללמד אהבה זאת בראש ובראשונה אישה. כזו שלא שכחה מהי, כמובן....
מה חסר לך בעולם הטנטרה בארץ?
אני מרגישה שיש חוסר דיוק. תראה, יש לי זכרונות וחוויות מגלגולים קודמים שבהם הייתי חלק מקבוצה של כוהנות וכוהני מין במקדשים. היינו חבורה שהתנזרה מכל מה שהוא לא מין. אבל היה שם ניקיון פנימי מוחלט והוא זה שאפשר את האהבה הגופנית הנהדרת הזו, שלא נזקקה להגבלות. התחושה שלי לגבי עולם הטנטרה היום היא שנעשה בו דילוג היסטרי.
על מה מדלגים?
כמו שיש אנשים שמדלגים על הגוף בעודם דוהרים לעבר הרוח, בעולם הטנטרה יש כאלה שמדלגים על הרוח והולכים ישר אל הגוף. ואז אנחנו מתנהגים כמו החבורה הזו במקדשים מבלי שהפכנו לכוהנים. יש משהו מאוד לא צנוע בדילוג הזה. בנוסף, על הגברים לבדוק את עצמם ולשאול – איפה היצריות שלהם עדיין גוברת עליהם.
אז אם אני רוצה לבחור מורה לטנטרה – על מה אני צריך להסתכל? מה עלי לבדוק?
צריך לשאול אותו למה הוא בוחר להיות מורה לטנטרה, ולראות באיזו מידה ישנה כנות בתשובתו: האם יש לו ביקורת עצמית, האם הוא לוקח בחשבון שגם הוא במסע ויודע להגיד היכן הוא ממוקם, לאן כבר הגיע ולאן לא. זה דורש יושרה וויתור על האגו. תבוא בתור מורה עם כל הפאקים שלך, ותן לי להחליט. דרך נוספת היא להסתכל על האישה שאיתו, על המקום שלהם ביחד במפגש, האם האשה שם חזקה, עוצמתית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב-27.12 יתקיים רב שיח בנושא מיניות וטנטרה בהשתתפות שרית סלאי קדוש, אוהד אזרחי, ניצן מיכאלי, רפיק ואיריס יוטבת.
פרטים על הערב תמצאו כאן
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
