 |
/images/archive/gallery/859/543.jpg כנס חוקרי העב''מים
יהודה לחיאני  |
|
|
|
|
| זה המקום היחיד שבו אנשים יכולים לספר איך הוזמנו לעלות לחללית של חוצנים ואף אחד לא יחשוב שהם משוגעים. ליאת שלזינגר ביקרה בכנס חוקרי העב"מים במצפה רמון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ליאת שלזינגר
3/12/2007 8:51 |
ליאת שלזינגר
3/12/2007 8:51 |
|
|
|
|
|
|
|
מצפה רמון, יום חמישי בלילה. שמי המדבר הבהירים זרועים כוכבים. באחד הבתים הצטנפו כ-30 איש במעיליהם. הם הביטו במסך גדול ועליו שלוש נקודות אור מרצדות, לא גדולות יותר מפיקסל של מחשב. מפעם לפעם שינו הנקודות את צבען. לכל תנודה שלהן הגיבו הנוכחים בקריאות התפעלות: "פשששש... פשוט מדהים". וגם: "הם פה, הם ממש פה".
מדובר בחשיפה ראשונה של עב"מים שצולמו השנה בעיר הצפונית מעלות. כך לפחות הם הוצגו בכנס לחקר העב"מים שנערך בסוף השבוע שעבר במצפה רמון. מבחינתם של המארגנים, "הכנס הזה מקצועי כמו כל כנס אחר". אבל רק בכינוס בנושא עב"מים המרצה יכול לבקש בפתח דבריו: "לכבות בבקשה טלפונים ניידים. אני מבטיח שאף חייזר לא יתקשר אליכם בשעתיים הקרובות". את חלק מהמשתתפים, שדיווחו כי חייזרים יוצרים איתם קשר כל הזמן ומעבירים להם מסרים אפילו במהלך הכנס עצמו, זה לא הצחיק.
העדויות החדשות ממעלות עוררו מחלוקת. מרבית משתתפי הכנס מאמינים כי עיניהם אכן חזו בכלי טיס מעולמות אחרים, במיוחד לאחר שמנהל העמותה לחקר עב"מים אבי גרייף הציג את הצלם כאדם שהחוצנים מכירים היטב. "הם בוחרים להתגלות
בפניו שוב ושוב", סיפר , "והם גם ביצעו בו ניסויים גופניים". אחרים שצפו בעדויות העלו השערה כי בגלל ידו הרועדת של הצלם הנקודות מרצדות, והיו מי שייחסו זאת לפעילות האווירית השוקקת באזור מעלות, לא הרחק מגבול לבנון.
אז כן, כמו בכל כנס אחר גם במפגש הזה היו הרצאות מקצועיות. הן התמקדו בדיווחים ובעדויות חדשות על עב"מים מהארץ ומהעולם. באחד מרגעי השיא הושמע שדר רדיו שקלט לווין אמריקני בשנת 2004 מכוכב הלכת שבתאי. צמרמורת עברה בקהל כאשר הושמע השדר בקול רם בחדר החשוך, ונשמע כמו שיחה בין חייזרים.
תגלית נוספת ומרעישה לא פחות, במיוחד אם קיימתם לאחרונה איזשהו מגע עם חייזרים, היא שבישראל פועלים "גברים בשחור". גם הם, כמו בסרט עם ויל סמית וטומי לי ג'ונס, מרכיבים משקפיים שחורים ומסוגלים למחוק לכם את הזיכרון. גם היו הדגמות של טיפולים רפואיים בעזרת חוצנים, ונערך סיור במכתש רמון שבמהלכו טען אחד המשתתפים כי נחטף על ידי חייזרים מגזע ה"אפורים". אפשר להירגע: זה קרה רק לאחר שנתן להם את הסכמתו ולפרק זמן שהוא הגביל - לשעתיים בלבד. מי אמר שחייזרים לא מתחשבים.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/678/888.jpg
עלה איתי לחללית בבקשה  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
"הזלזול נובע מבורות"
|
|
|
 |
|
|
|
אם תפגשו אחד מ"האפורים", תזהו אותו בקלות: הם חסרי שיער, בעלי עור אפור ומחוספס גוף קטן ויעיל וראש עם מוח גדול ועיניים גדולות ושחורות. "מדובר בתרבות של אנשים או יצורים שמגיעים מעולם אחר וחיים כגוף אחד" מסביר יוסי דותן, אחד ממארגני הכנס. "עד לפני עשור הם ניהלו על פני כדור הארץ מחקר שנמשך 98 שנים, ובדק את מערכות הרבייה של בני אדם וחיות אחרות".
ל "אפורים", מספר דותן, גם יש חומר מיוחד הנקרא "סיליקון חושב". " אם למשל הם חושבים על חללית, הסיליקון החושב יהפוך מיד לחללית סביבם. הם לא צריכים לבנות אותה בכלל, והחומר הזה אפילו מסוגל לספק דלק לעצמו". לא פחות.
"אני מבין שהדברים נשמעים קצת מוזרים" מודה גרייף. יש כאלה שיגידו ש"מוזרים" זו לשון המעטה. בעיני הספקנים, התיאורים המדויקים כל כך של החייזרים, כולל שמות הכוכבים שמהם הגיעו, דווקא מחלישים ולא מחזקים את אמינותם של הדיווחים. כ-40 איש הגיעו למצפה רמון מכל רחב בי הארץ, ובהם סקרנים שלא חברים בעמותה אבל מעוניינים לשמוע על הנושא. מצפה רמון נבחרה בגלל המיקום המבודד שלה. אם תרצו, הגרסה הישראלית של העיירה רוזוול, בניו-מקסיקו שבה על פי הטענות התרסקה צלחת מעופפת בשנת 1947. הכנס נערך בחדר הרצאות מעוצב הנקרא "טרמינל". יוסי דותן, בעל המקום וממארגני האירוע, מאמין כי העיירה הדרומית משמשת שער לעולמות אחרים.
חלק מממשתפי הכנס הודו כי ראו עב"מים בשמי הארץ. חמישה מהם סיפרו שהיה להם קשר ישיר עם חייזרים. שרה מייזליק, "מתקשרת עם חוצנים" מכפר סבא, תיארה אותם כ"ילדים בלונדינים עם עיניים כחולות", ואילו אתי ליאון, "מרפאת באמצעות חוצנים" מרעננה, אמרה כי התבקשה לעלות לחללית שבה היו יצורים אפורים עם אוזניים עגולות.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/658/989.jpg
חייזר אפור. הפנימו  |
|
|
|
|
|
|
|
|
העובדות קיימות בשטח
|
|
|
|
|
|
|
"ברור לי שיש זלזול כלפינו", אומר גרייף, "אבל אני יודע שזה נובע מבורות. לאנשים פשוט אין מושג במה מדובר. אנחנו נשמעים כמו חבורת הוזים, אבל העובדות קיימות בשטח. לא יכול להיות שיש כל כך הרבה עדויות וכולן שקריות". גרייף מנהל את העמותה משנת 1994, והוא טוען כי יותר מפעם אחת ראה אורות ועצמים המעידים על נוכחותם של חיים מחוץ לכדור הארץ. "אוי", הוא מתנצל, "אני לא מסוגל אפילו לזכור את כל הפעמים שראיתי אותם". לטענתו, החייזרים נחשפים בפני מי שמתעניינים בהם או "נמצאים ראויים".
אולי מי שרוצה מאוד לראות חייזרים, בסוף ישכנע את עצמו שהוא רואה אותם?
"אני לא חושב ככה. אני למשל ממש לא יושב על הגג ומחכה להם. אני איש מעשי. אני לא מאמין בעב"מים, אני יודע שיש עב"ב מים. זאת עובדה, ואמונה בכלל לא משחקת כאן תפקיד. תקבלו את זה או שלא. אני לא מחפש איתם קשר. הם יודעים לקרוא מחשבות, ואם הם ירצו לדבר איתי הם יידעו איך לעשות את זה".
גרייף , בן 66, למד עיתונות באוניברסיטת חיפה, פרש לגמלאות מעבודתו בבית חולים, ופרסם שני ספרים בנושא חייזרים. כשהוא מקבל דיווחים על עב"מים הוא מסנן ומצליב אותם עם עדויות אחרות. "יש הרבה אנשים שמנסים לעבוד עליי, במיוחד ילדים, אבל אני עולה עליהם תכף ומיד". הוא מציג את עצמו כעיתונאי ומודע לחובת ההוכחה שחלה עליו, אבל טוען שאנשים אינם מעוניינים לשמוע את ההוכחות שלו גם כאשר אין בהן, לדבריו, צל של ספק.
"יש בידי תמונות של עצמים בלתי מזוהים שמדענים הוכיחו שהם אותנטיות, או אירועים שקיבלתי עליהם יותר מארבע עדויות שונות שאינן סותרות, כמו אורות כתומים שהופיעו ללא הסבר. בעולם היו אינספור אירועים שאין להם הסבר אחר. יש ספרות שלמה בנושא".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/721/407.jpg
אין ספק. עב''ם מתוך ufocasebook |
מתוך ufocasebook |
אין ספק. עב''ם |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הטענה הרווחת היא שהפחד מונע מן הציבור להאמין בנוכחותם של חייזרים בינינו, שהם כבר כאן אבל אנחנו פשוט לא מסוגלים לראות אותם. "הכל עניין של מיתוג", אומר גרייף. "כמו בסוגיית המורים. אילו יכולנו להרשות לעצמנו כמוהם יחצ"ן טוב, כולם היו מתייחסים אלינו אחרת. עכשיו אנחנו שוטי הכפר, וחבל כי האמת אצלנו".
בעמותה רשומים כיום פחות מ-100 חברים, לעומת יותר מ-300 חברים בשנת 1996, " שנת הגל הגדול" שבה הוצפה המדינה בדיווחים על עב"מים (אולי זה גם קשור לסדרה "תיקים באפלה" שהיתה אז בשיא הפופולריות שלה). " ההתעניינות בחייזרים ירדה, אבל אני ממשיך לקבל דיווחים שוטפים על עב"מים, הם לא הלב כו לשום מקום", אומר גרייף.
חנן סבט, חוקר עב"מים החבר בעמותה, מאמין כי דווקא הצטרפותם של "מיסטיקנים ומתקשרים למיניהם" הבריחה אנשים מהעמותה, והוא עצמו כבר הודיע כי יפרוש ממנה בקרוב. סבט, בן 40, מרצה למחשבים באוניברסיטה הפתוחה, חוקר זה כעשר שנים באינטנסיביות כל בדל מידע שמתפרסם בנושא, ומפרסם את ממצאיו באינטרנט. "אני בא מהאקדמיה, אני חייב שכל דבר יהיה מוכח מעל לכל ספק", הוא אומר. "אני שומע פה את העדויות של מפגשים עם חייזרים. עדות היא קבילה בבית משפט, אבל אני לא חייב להאמין לזה. אבל לדברים אחרים כמו צילומים וחומרים לא מוכרים שמנותחים במעבדות אני לא יכול להישאר אדיש. כבר יש אלפי הוכחות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא לבד ביקום
|
|
|
|
|
|
|
לא רק מתקשרים עם חוצנים וחוקרי עב"ב מים מצאו את עצמם בוהים בפיקסלים על המסך במצפה רמון אלא גם משפחות סקרניות, כמו אוהד וענת ממרכז הארץ אשר באו עם בתם הצעירה והביאו גם את הכלבה, אך העדיפו לא להזדהות בשמם המלא. "מפריע לי שחושבים שאנחנו קוריוז", אומרת ענת. "האמת היא שציפיתי ליותר, וחלק מהעדויות הן לדעתי מדמיון יצירתי של אנשים. אבל אני מאמינה שזה נושא רציני, ובטוחה בקיומם של חוצנים, רק שיתגלו אליי כבר ".
בשביל אביבית ומוקי בןבישראל מאריאל, שבאו עם תינוקת בת חמישה חודשים ועם ילד בן ארבע, זו פעם ראשונה. "אנחנו סקפטיים מאוד", אומרת אביבית. "אני כלכלנית ובעלי מהנדס, והייתי מעדיפה לשמוע דברים ריאליים יותר, כי אני צריכה לראות הוכחות בעיניים. אבל ללא ספק, אני אומרת, אנחנו לא לבד ביקום".
רוב המרואיינים לכתבה זו הודו כי בחיי היומיום הם מעדיפים לא לדבר על החוויות שלהם. הם יודעים שלא יאמינו להם וסביר להניח שיתייחסו אליהם כאל הוזים. סבט מספר כי נאלץ לנתק את הקשר עם ידידה שזלזלה בעיסוקו כחוקר עב"מים. "אני משקיע בחקר העב"מים יותר מבכל דבר אחר. זה לא קל וזה לא בקונצנזוס, אבל אני מאמין שזה שווה את זה".
סוניה רויטפרב מקיבוץ ברעם מספרת כי היא מטפלת כבר שנים באנשים "באמצעות חוצנים", אבל רק עכשיו היא "יצאה מהארון" וסיפרה זאת לחבריה. "בקיבוץ יש יחס של חשדהו וחשדהו. החוצנים מדברים אליי כל הזמן, בכל מקום. גם כשאני בניו יורק הם באים אחריי. הכול אמת, אבל עדיין לא פשוט לדבר על זה".
אבל בכנס במצפה רמון יש עם מי לדבר. בארוחת הצהריים, ליד השולחן העמוס בתבשילים ביתיים, משתתפי הכנס מרגישים נוח לפתוח את הלב. בין ביס לביס הם מדברים על חלליות, על חטיפות, על ניסויים של חוצנים בבני אדם, ואף אחד לא מתקשה לבלוע. בפורום כזה אתי ליאון, המכנה את עצמה בצחוק "מכשפה", מרגישה נוח לספר על הכל. "באחד הערבים, לפני כחמש שנים, חברתי ואני הוזמנו לעלות לחללית של חוצנים. זו היתה חוויה ששינתה את חיי. הם דיברו אליי ושאלו אותי שאלות. בדרך כלל כשאני מספרת את הסיפור הזה, אנשים שואלים אותי אם אני משוגעת. כשאני מספרת את זה כאן, אנשים שואלים אותי אם היה להם מפקד ומה הם לבשו ".
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
