 |
/images/archive/gallery/856/868.jpg זו לא האבן המקוללת. צילום אילוסטרציה.
 |
|
|
|
|
| היא נראית פשוטה למראה אבל כל מי שאי פעם אחז בה הותקף בכל אסון אפשרי. במוזיאון הטבע הלאומי בבריטניה עומדים להציג אותה, בתוספת פתק אזהרה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
27/11/2007 11:43 |
שחר שילוח
27/11/2007 11:43 |
|
|
|
|
|
|
|
"הספיר הסגול של דלהי" היא אבן אמתיסט פשוטה למראה, אבל משום מה מי
שמחזיק בה נידון לצרות שונות ומשונות.
לפני 34 שנים אוצר במוזיאון הטבע הלאומי הבריטי נתקל באבן שלא עוררה בו שום רושם מיוחד פרט לעבודת הצורפות שהקיפה אותה. סביבה הייתה טבעת מתכת מעוטרת בסימנים אסטרולוגיים ובמילים מיסטיות ושתי אבני חרפושית מחוברות אליה. אל התכשיט היה מצורף פתק:
"על האבן הזאת רובצת קללה משולשת והיא מוכתמת בדם ובחרפה של כל מי שאי פעם הייתה בבעלותו". את הפתק כתב מדען מפורסם בשם אדוארד הרון-אלן, חברו של אוסקר וויילד ובעליה האחרונים של האבן.
הרון-אלן טען שהאבן הטרידה אותו כל כך עד שנאלץ להקיף את האמתיסט בקמעות מגינים ולטמון אותה בשבע תיבות חתומות לפני שנמסרה למוזיאון על פי צוואתו. הפתק שכתב הסתיים במילים: "מי שאי פעם יפתח את זה, יקרא ראשית כל את האזהרה הזאת ואז יעשה כרצונו עם התכשיט. עצתי לו או לה היא לזרוק אותה לים". האוצרים שמצאו את האבן המלווה בפתק החליטו לשמור על עניין הקללה ביניהם.
ייתכן שהאבן הייתה נשארת במחבואה אלמלא עוררה את סקרנותם של אוצר תערוכת מינרלים חדשה שנפתחת במוזיאון הבריטי השבוע. הם מתכוונים להציג את "הספיר הסגול של דלהי" בלוויית מכתב האזהרה.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/856/869.jpg
אדוארד הרון אלן  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
'למה הבאת את הדבר הארור הזה?'
|
|
|
 |
|
|
|
במוזיאונים מסוגו של מוזיאון הטבע הבינלאומי לא מקובל להיתקל במעשיות על-טבעיות כמו זאת, אבל אלאן הארט, ראש מחלקת המינרולוגיה במוזיאון אומר שהפתק יוסיף ממד תרבותי לתצוגה וימשוך את המבקרים. "אנשים מייחסים לאבנים יקרות כל מיני אגדות. כל מה שנדרש זה שאחד מהבעלים יצהיר שהאבן מקוללת או מביאת מזל ואז הסיפור יישאר עם האבן ויעבור מאדם לאדם לאורך ההיסטוריה", אומר הארט.
מבחינתם של הרון-אלן ובני משפחתו מעולם לא היה ספק בכך שהאבן מקוללת. נכדו, אייבור ג'ונס, היום בן 77, קצין לשעבר בחיל הים, מסרב להתעסק עם האבן. "אמי בשום פנים ואופן לא הייתה נוגעת בה והיא המליצה גם לנו לעשות כך בגלל הקללה", הוא אומר.
הרון אלן הוא דמות יוצאת דופן. הוא היה איש עשיר בזכות עצמו, למד משפטים ובמקביל למד בניית כינורות. הוא פרסם ספר על ההיסטוריה של הכינור ב-1884 שעדיין ממשיך להיות מודפס. הוא למד פרסית וכתב תרגומים לרובעיית של המשורר הדגול עומר ח'יאם. כמדען הוא יצר את הקשר עם המוזיאון ומסר לו את האבן המקוללת.
הרון-אלן טען שהאבן המקוללת הגיעה לבריטניה עם פרש בנגלי אחרי שנבזזה ממקדש האל אינדרה בקאונפור במהלך המרד ההודי ב-1857. הפרש איבד את כספו ובריאותו וכך קרה גם לבנו לאחר שירש את האבן. ידיד של המשפחה שהחזיק באבן תקופה קצרה התאבד.
האבן נמסרה להרון-אלן ב-1890 ומיד הצמיחה מזל רע. פעמיים מסר את האבן לחברים שביקשו אותה - אחד מהם "הותקף בכל אסון אפשרי" והשנייה, שהייתה זמרת, גילתה "שהקול שלה מת ונעלם ומאז לא שרה יותר מעולם". הרון-אלן אף טען שהשליך את האבן לתעלת רג'נט ושלושה חודשים לאחר מכן היא הושבה לו על ידי סוחר שקנה אותה מפועל חפירות.
ב-1904 הרון-אלן הבין שהספיק לו. הוא הכריז: "אני מרגיש שהיא מפיצה השפעה מרושעת על בתי התינוקת", שלח אותה אל הבנקאי שלו עם ההוראות לנעול אותה עד אחרי מותו.
לפני שבע שנים ג'ון ווייטאקר, ראש המחלקה למיקרופלאונטולוגיה (חקר מאובנים של מיקרואורגניזמים) במוזיאון להיסטוריה של הטבע, לקח את האמתיסט לסימפוזיון השנתי הראשון של אגודת הרון-אלן, ארגון שנוסד לדון בחייו של האיש. הוא סיפר שבדרכו הביתה "השמים השחירו ונחתה עלינו סופת הרעמים האיומה ביותר שחוויתי מימי. זה היה כל כך נורא עד ששקלנו לנטוש את המכונית ואשתי צעקה 'למה הבאת את הדבר הארור הזה?'". ווייטאקר חלה מאוד בגלל טפיל מעיים בערב שלפני הסימפוזיון השני והחמיץ את הסימפוזיון השלישי בשל אבנים בכליות.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
