 |
/images/archive/gallery/799/334.jpg
Mark Skipper, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| השגה רוחנית היא דרגת ההבנה העליונה ביותר של עולם שמצוי מעבר לגבולות המרחב והזמן. איך מבטאים אותה במילים? מבוסס על מאמרו של בעל הסולם "מהות חוכמת הקבלה" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנת 1933 בארץ ישראל של ראשית המאה ניסה הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, לפרסם קונטרס ראשון לציבור הרחב בארץ. בעיני רוחו הוא דמיין סדרה של 50 קונטרסים (מעין חוברות) כאלה וקיווה כי הם יאפשרו לו "להפיץ את חכמת הקבלה בשדרות העם".
 |
| רבי מנחם מנדל וחבורת קוצק |
חבורת המקובלים שהתאספה סביב רבי מנחם מנדל הקימה מודל של חברה עתידית מתוקנת שהצליחה להתעלות על טבע האדם האגואיסטי
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
אבל הגורל רצה אחרת. בעל הסולם כנראה בכל זאת הקדים את זמנו. אחד ממאמרי המופת שהוא פרסם נקרא מהות חכמת הקבלה, מאמר עמוק ומקיף להפליא. הנה חלקים ממנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| בעל הסולם
| /images/archive/gallery/226/763.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
לבער את הבורות
|
|
|
 |
|
|
|
"בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלה, שכבר דשו בה רבים, מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב את מהותה של חכמה זו, אשר לדעתי מעטים המה היודעים זאת. וכמובן לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו. והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים, עם כל זה אתאמץ בכל
כחי וידיעותיי שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי ולהאירו מכל הצדדים באופן מספיק לכל נפש, להוציא מהם מסקנות נכונות כמות שהן באמת. מבלי להניח מקום למעיינים להטעות את עצמם, כרגיל מאד בעיון בדברים הללו".
במילים אלו פותח בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, את מאמרו מהות חכמת הקבלה. אחת המטרות המרכזיות ששם לעצמו מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר, הייתה לבער את הבורות שאפפה את חכמת הקבלה. בורות שלמרבה הצער אופפת אותה גם בימינו.
כדי לעשות זאת יש לתת הגדרה אותנטית ומהימנה של הקבלה. חכמת הקבלה היא סדר ההשתלשלות של הכוחות העליונים על דרך סיבה ומסובב הכפופים לחוקים קבועים ומוחלטים, הקשורים ביניהם ומכוונים לגילוי הכוח המשגיח העליון, הבורא, על ידי האדם בעולם הזה.
בעל הסולם מחלק את החוכמה לשני נתיבים מקבילים של השגת הכוח המשגיח העליון. דרך אחת מציירת את ההשתלשלות הרוחנית של האור העליון "מלמעלה למטה", עד למצב שנקרא בקבלה העולם הזה, ואילו הדרך השנייה מתארת את תהליך העפלת האדם מהמצב שנקרא העולם הזה וכיצד הוא מתעלה "מלמטה למעלה".
התהליך הראשן מכונה "סדר השתלשלות העולמות, הפרצופים והספירות" - מושגים קבליים נפוצים המתארים את סדרת המצבים רוחניים שהאדם חווה. הדרך השנייה נקראת "השגת הכוח העליון", כלומר רכישת האדם את תכונת הנתינה ובדרך זו השתוותו והרגשתו את הכוח העליון.
האדם שמשיג את הכוח העליון מתואר כמי שחייב לפסוע מלמטה למעלה באותו נתיב שהותיר עבורו האור – הכוח העליון, ולהשיג בהדרגה כל פרט וכל מדרגה. בכך הוא זוכה להתאמה מלאה לחוקים הרוחניים שקבע הכוח העליון בהשתלשלותו מלמעלה למטה.
אלא שהשגה שלמה של הכוח המשגיח העליון אינה נעשית בבת אחת אלא בתהליך מדורג בן שלבים רבים. הגילוי מופיע בהרגשת האדם בהתאם ליכולת שלו לזכך את האגו שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שמות מופשטים?
|
|
|
|
|
|
|
רבים חושבים בטעות שכל השמות והמושגים שבהם משתמשת חכמת הקבלה הם שמות מופשטים. הנחה מוטעית זו נוצרה משום שהקבלה אכן חוקרת את העולם העליון, עולם שמצוי מעבר לגבולות המרחב והזמן. את העולם העליון יכול לחוש רק מי שרכש כבר את התכונות הרוחניות.
לאמתו של דבר ההפך הוא הנכון: חכמי הקבלה קבעו להם חוק ברזל להתקדמות רוחנית. הם מתארים אך ורק השגות ממשיות, ורק את ההשגות האלה הם מכנים ב"שם", וכל מה שלא השיגו והרגישו על עצמם הם אוסרים לכנותו בשם ולהגדירו במילים.
במובן זה שונה חכמת הקבלה מהפילוסופיה המודרנית או מפילוסופיות אחרות אשר מתארות מחשבות תיאורטיות פרי מוחו של אדם. השגה בקבלה פירושה: הדרגה העליונה ביותר בהבנה. וכל עוד שלא מושגת הכרה בהירה לחלוטין, בדומה לחפץ שהאדם אוחז בצורה ממשית בשתי ידיו, אין המקובלים מכנים זאת "השגה", אלא מתארים מצב זה על ידי כינויים אחרים, כגון הבנה, ידיעה וכדומה.
במציאות הגשמית אותה אנו תופסים על ידי חמשת החושים שלנו קיימים דברים ממשיים שאיננו משיגים את המהות שלהם. לדוגמה תופעות כמו חשמל או מגנט. יחד עם זאת, הידע שלנו בכל הקשור לגילויי תופעות אלה מספק אותנו לגמרי ולא ניתן לומר שתופעות אלה אינן ממשיות. כלומר, אנו משתמשים ומתארים מושגים רבים בעולמנו על אף שאיננו מבינים את המהות שלהם. אם נעצור רגע ונחשוב, נגלה שלמעשה איננו משיגים את המהות של שום דבר, אף פעם. אנו לא מבינים את מהות הכוח העליון, אבל גם לא את המהות של עצמנו, ואף לא את מהות העצמים הגשמיים שמקיפים אותנו, גם אם אנו יכולים להושיט יד ולמשש אותם.
בעזרת חמשת החושים שלנו אנו כן משיגים את הכרת אופן הפעולה שלהם. אני יכול להצביע על כך "שיש חשמל" אם אחבר מכשיר חשמלי אל השקע ואראה כי הוא פועל. באופן דומה אני יכול לזהות את פעולתו של כוח המגנט, וכן הלאה. כלומר, אנו חיים את חיינו כאשר התפעלות חושית זו מספקת אותנו לחלוטין, אף על פי שאין לנו ממש מושג על מהות הדברים עצמם. לפי אותו עיקרון השמות והמונחים שאנו פוגשים בספרי הקבלה הם ממשיים, אף על פי שכרגע איננו משיגים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקושי לבטא השגה רוחנית במילים
|
|
|
|
|
|
|
את החוויות שמרגיש המקובל בעת השגתו את העולם העליון הוא אינו מסוגל לבטא במילים, צלילים או בכל שפה אחרת. אוצר המילים שלנו מבטא ברוב המקרים בהצלחה יתירה הרגשות שמקורן באינפורמציה שאנו קולטים דרך חמשת החושים שלנו (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש). אבל חושים אלה מוגבלים ומכווננים לקלוט את עולמנו הגשמי בלבד. לפיכך, איך נוכל להשתמש בהם במימד שאותו לא החושים, הדמיון או ההבנה שלנו קולטים?
יחד עם זאת המקובלים מודעים להכרח להשתמש בהגדרות מדויקות, על מנת למסור את החכמה שגילו לאלו שירצו לצעוד בדרכם. על מנת ליישב את הסתירה הזו הם פיתחו צורת הסבר ייחודית שמבוססת על חוק רוחני שנקרא: חוק שורש וענף בעולמות.
אותם מקובלים מצאו שהבריאה מורכבת מארבע עולמות הנקראים, מלמעלה למטה: אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. עולם האצילות, הוא הנעלה ביותר, ועולם העשיה הוא הקרוב ביותר למצב הגשמי שלנו, ולכן הוא מוגדר כעולם התחתון ביותר בסדר ההשתלשלות הרוחני.
מתוך התעלותם עד לדרגה הגבוהה ביותר הם מספרים לנו שכל הפרטים בעולם שלנו הם השתקפות של חוקיות שקיימת בעולם עליון יותר. חוקיות זו נשמרת "כל הדרך למעלה" ונקראת: חוק "שורש וענף".
המשמעות היא שכל פרט שנמצא בעולם שלנו הוא מעין "ענף" שנעתק מהדוגמה שלו, מהשורש שלו, הנמצא בעולם העליון.
על כך נאמר: "אין לך כל עשב מלמטה, שאין לו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל". כלומר השורש שנקרא "מזל" מכריח את הענף התחתון לגדול בכמות ובאיכות, ולרכוש את תכונותיו בדומה לעיקרון חותם ונחתם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ענפים ושורשים
|
|
|
|
|
|
|
את גילוייהם הרוחניים בחרו המקובלים לתאר בשפה הקרויה שפת הענפים. שפת קוד זו נוצרה על בסיס השימוש במילים המצביעות על הענפים שבעולם שלנו, אולם מורות על שורשיהן בעולם העליון.
המקובלים, שזיהו את הקשר בין הענף לשורשו, יצרו אוצר מילים ייחודי שמאפשר להם לדבר על השורשים הרוחניים בעולמות העליונים על ידי הזכרת שמות הענפים התחתונים והמוחשיים שבעולם הזה. וכך, כאשר מוזכר שמו של הענף התחתון, השומע יכול להבין מהו השורש העליון, כי הענף הגשמי מצביע באופן ברור על שורשו. הרי הענף הוא תוצאה מהשורש. באופן כזה מהווים מרבית העצמים בעולם שלנו שמות מדויקים, שמצביעים על שורשיהם העליונים, אף על פי שאת השורשים עצמם לא ניתן לכנות בשם, מילה או צליל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מורה ותלמיד
|
|
|
|
|
|
|
מדברים אלה עולה עד כמה מורכבת מסירת הידע מהמורה לתלמיד. המילים היוצאות מפיו של המורה אינן מובנות לתלמיד במשמעותן הרוחנית העליונה. המורה מנסה להעביר לתלמיד ידיעות שנמצאות מעל למגבלות זמן, תנועה ומקום. השפה היחידה שמסוגלת לפתור את הבעיה, נקראת שפת הענפים. בשפה זו הענפים מורים על שורשיהם העליונים, אולם רק מי שמבין את היחס המיוחד בין הענפים לשורשיהם, יכול להבין את המשמעות ולא להתבלבל.
כך נוצרה שפת הקוד המסובכת והמורכבת ביותר בהיסטוריה. ההזדמנות הראשונה שבה נעשה שימוש בטכניקה זו הייתה בספר הזוהר. מסופר על רבי אבא, תלמידו של רבי שמעון בר יוחאי (מחבר הזוהר), שישב לצידו וכתב את הזוהר מפיו. לרביע אבא היה כישרון מיוחד. הוא ידע "לגלות ברזא", לגלות בסוד.
לפיכך, רק לאחר שאדם מיטיב להבין את הקשר שבין השורש לענף, תִּמָּצֵא לו שפה משותפת עם מורו המקובל. רק אז יוכל מורו להעביר לו את כל ההבחנות והידע שגילה בחכמת העולמות העליונים.
אולם אם התלמיד עדיין אינו מבין את השפה בעצמו, כלומר הוא אינו מבין את הקשר בין הענף לשורשו, אזי אין לרבו אפשרות להסביר לו אף לא מילה אחת על הידע העליון שגילה. כתוצאה מכך הוא אינו מסוגל להעביר לו באמת את המטען הרוחני שגילה.
אך כיצד ישיג התלמיד את ידיעת שפת הענפים בעצמו? הלימוד בספרי הקבלה האותנטיים עם הכוונה הנכונה לגלות את המשמעות הרוחנית מאחורי המילים יפתח בו בהדרגה את הרגשת העולם העליון.
רק לאחר שהשיג לכל הפחות את מדרגת העולם העליון הקטנה ביותר, רק אז יוכל לקבל ממורו המקובל ידע, היות וכעת יש להם כבר שפה משותפת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך היא אקדמיה לחכמת הקבלה הפועלת ללא כוונת רווח, שהוקמה ע"י הרב ד"ר מיכאל לייטמן. www.kab.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
