 |
 |
|
|
|
|
| מדענים הצליחו ליצור, באמצעים טכנולוגיים פשוטים יחסית, הדמיה של חוויה חוץ גופית. משתתפי הניסויים סיפרו על תחושת היסחפות מחוץ לגוף |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
28/8/2007 8:27 |
|
|
|
|
|
|
|
כבר לא צריך להגיע למצב של כמעט-מוות או להתעלף על מנת לחוות חוויה חוץ גופית. שתי קבוצות של מדענים הצליחו ליצור, באמצעים טכנולוגיים פשוטים יחסית (ובלתי רוחניים בעליל), הדמיה של יציאה אל מחוץ לגבולות הגוף.
מאמר שפורסם ב- journal Science
מציג ניסויים של שתי קבוצות חוקרים שהצליחו לגרום למשתתפים לחוש שהם נמצאים מחוץ לגופם. המחקרים מראים שהתחושה של "בעלות על גוף שהוא אני עצמי" היא תוצאה של קלט חושי מורכב, כך מסביר מת'יו בוטויניק, פרופסור למדעי העצב מאוניברסיטת פרינסטון, מומחה לתחום גוף ותודעה. הקלט החושי
כולל ראייה, מגע, איזון ותחושת אוריינטציה במרחב - כל אלה שזורים יחדיו. כאשר פרטי המידע הנקלט אינם תואמים זה את זה מתפרקת תחושת ההתגלמות של העצמי בגוף. המחקרים החדשים מראים שהמוח, שאינו סובלני לדו-משמעות, יוצר החלטה כפויה שמעורבת בה התחושה של הימצאות בגוף אחר.
אנשים שנפצעו באופן אנוש מתארים לעתים קרובות ריחוף מחוץ לגוף תוך התבוננות מטה. הם שומעים דברים שנאמרים ואז מיד "חוזרים" אל גופם. דיווחים דומים מתקבלים בעקבות מאמץ במסגרת ספורט אתגרי, קומה ומדיטציה עמוקה. המחקרים בדקו כיצד נוצרת התחושה הזאת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אשליית יד הגומי
|
|
|
 |
|
|
|
ניסוי מוכר נקרא "אשליית יד הגומי". המשתתפים מסתירים יד אחת בחיקם ומביטים ביד עשויה מגומי המונחת על השולחן מולם. כאשר החוקר נוגע ביד האמיתית (שהמשתתף אינו רואה באותו הרגע) וביד הגומי בוזמנית, המשתתף חש שיד הגומי היא חלק מגופו. כאשר מכים ביד הגומי בפטיש, חלק מהמשתתפים צועקים.
הניסוי מראה שמניפולציה עשויה לגרום לתחושה שאברים יכולים להיות מופרדים מהגוף כאשר יוצרים מצב של אי התאמה בין מגע למראית עין. כאשר אדם רואה שנוגעים ביד התותבת ומרגיש את הנגיעה, התחושה מיוחסת בטעות ליד המזויפת.
בניסוי שנערך בפוליטכניון אקול בלוזן שבשוויץ, מדען העצב דוקטור אולף בלנקה הרכיב למשתתפים משקפי מציאות מדומה בזמן שעמדו בחדר ריק. מצלמות וידאו צילמו את המשתתפים מגבם והקרינו את התמונה למשקפיים. המשתתפים חשו כאילו הם רואים את עצמם מרחוק.
לאחר מכן בלנקה נגע בגבו של כל משתתף במקל תוך כדי כך שמהמצלמות משדרות למשקפיים את הנגיעה. כאשר היה סינכרון בין השידור לנגיעה, המשתתפים הרגישו לרגע כאילו הם מצויים בתוך גוף אשלייתי. האשליה לא חזרה על עצמה כאשר לא היה סנכרון בין השדר למגע במקל בגבם.
בגרסה אחרת בלנקה השתמש באימום עשוי גומי שאותו הלביש בבגדים זהים לאלה של משתתף הניסוי. תמונת הבובה הוקרנה למשקפיים וכאשר נגעו בבובה ובאדם במקביל, האדם חש שהוא נסחף אל תוך הבובה.
ד"ר הנריק אהרסון, מדען עצב ממכון קרלוינסקה בסטוקהולם שבשוודיה, ביצע ניסוי נוסף. כאשר אהרסון היה סטודנט העסיקה אותו השאלה מה היה קורה לו "לקח" את עיניו ומיקם אותן בחלק אחר של החדר – האם יראה את עצמו במקום שבו נמצאות עיניו או במקום שבו נמצא גופו?
כדי למצוא את התשובה אהרסון ביקש ממתנדבים לשבת על כסא ולהרכיב משקפי מציאות מדומה שהיו מחוברים למצלמות וידאו במרחק של כ-1.80 מ' שמוקמו מאחור. המצלמה הימנית שידרה לעין ימין, השמאלית – לשמאל. כך נוצר מצב שבו המשתתפים ראו את עצמם דרך עיניו של אדם וירטואלי היושב מאחוריהם. בוזמנית, אהרסון נגע במשך שתי דקות בעזרת מקל בחזהו של כל משתתף ומקל אחר הניע מול המצלמות, כאילו הוא נוגע בגוף המדומה. כאשר היה סנכרון בין המקלות המשתתפים חשו כאילו נמצאו מחוץ לגופם.
כאשר הנסיין הניע פטיש מול המצלמות, חיישנים על גופם של המשתתפים הראו תגובה של בהלה ומצוקה, כמו זיעה מוגברת.
משתתפי הניסויים סיפרו על תחושת היסחפות מחוץ לגוף אבל לא בעוצמה חזקה כמו הריחוף המאפיין חוויות חוץ-גופניות קלאסיות.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
