 |
/images/archive/gallery/811/435.jpg
ג'וני, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| בתוך כל אחד יש ישמעאל – פרא אדם יצרי וחושני, שנוטה להעלב ולהרגיש דחוי. ערן גולדשטיין מציע לדבר איתו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מכל הדמויות התנ"כיות המייצגות מצבי תודעה, זו של ישמעאל מגלמת, בעיני, את אחת החוויות המשמעותיות בחיינו: הסירוב והדחייה.
 |
| אם אתה רוצה להיות מלך |
|
העיקרון הבודהיסטי לפיו אין ''אני'' מצוי גם ביהדות. למעשה, כל תכליתה של העבודה הרוחנית היהודית מכוונת לאיחוד תודעת האדם עם האין סוף |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
קרוב לוודאי שחוויה מרכזית וראשונית זו אינה זכורה לנו, אולי הייתה זו אימנו שמנעה מאתנו את חומה או פטמתה, ואולי היה זה אבינו שלא שעה לבכיינו. כך או כך רישומה של חוויה זו כה עז, כה כואב, כה מהדהד עד שאנו עשויים לפגוש את צלה לאורך כל חיינו, בכל פעם שנחווה סירוב, דחייה או שנידרש לאיפוק. במילים אחרות הישמעאל שבקרבנו עולה ממדבר התודעה כאותו כוח מתפרץ ילדותי, אסרטיבי ויצרי שאינו מוכן לקבל סירוב, "מספיק" או "לא" כתשובה, ותובע באלימות את עלבונו בצורת "רוצה ויהיה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לידת ישמעאל
|
|
|
 |
|
|
|
שלוש דמויות חוברות בסיפור לידתו של ישמעאל: אברהם, שרה ושפחתה, הגר המצרייה. בפרשנות הרואה בסיפור המקראי מדריך להבנת הכוחות הנפשיים הפועלים באדם, את הנוף כמצבי הכרה שונים ואת הדמויות כייצוגים תודעתיים – אברהם הוא החסד, הנתינה האין סופית, הסבלנות והקבלה ללא גבול; שרה אשתו מייצגת את קול ההיגיון, את היכולת להביט קדימה, לתכנן ולהניע את מהלך הסיפור ואילו הגר המצרייה מייצגת את הפן היצרי המתקיים לרגלי ההיגיון, זה שמציעים לו אצבע ורוצה את כל היד.
להזכירכם, נתנה שרה העקרה את הגר שפחתה לאברהם למען "תבנה ממנה". לאחר שהרתה הגר, מציין בפנינו הסופר המקראי שגבה לבה וראתה עצמה בעלת מעמד, ככתוב: "ותקל גברתה בעיניה" (בראשית טז, ד.) בתגובה התנכלה שרה להגר וזו ברחה מפניה. במנוסתה, פגשה הגר במלאך וזה אמר לה: "הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע אדוני אל עניך, והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן..." (בראשית טז, י-יב)
המצב של "ישמעאל", כך אנו למדים, נצרב בתודעה שבה דרות בכפיפה אחת יכולת נתינה אין סופית אך לא מאוזנת וללא גבולות (אברהם), היגיון שלא לוקח בחשבון את מלוא השלכות בחירתו (שרה), ומיודענו היצר
(הגר המצרייה), שרק צריך סיבה בכדי להרים את ראשו.
אם נבחן את האווירה שבה חווינו את חוויית ישמעאל הפרטית שלנו, קרוב לוודאי שהתרחשה בתנאים דומים: אווירת נתינה, טיפול ודאגה חסרת הגבולות לה זכינו מצד הורינו, בשילוב ניצני היצר בתודעתנו, וכן חוסר יכולתנו להבין כעוללים את עצם הסירוב/הדחייה.
כדי להבין את השפעת התניית ישמעאל, נבחן את דבר המלאך: הישמעאל שבקרבנו הנו "פרא" – חמור בר (רמז לחומריות ויצריות נטולת גבול) המסתובב חופשי במדבר תודעתנו. "ידו בכל ויד כל בו", כלומר שבטבעו הנו לוחמני מתפרץ ותובעני, ובנוסף, ישמעאל "שוכן על פני כל אחיו" – רמז לכך שיופיע כתגובת צל המאיימת להשליט את מרותה על ההיגיון הבריא.
ישמעאל, אם כן, הוא סוג של תגובה גרנדיוזית שעולה (כמעט) בכל פעם שאנו חווים סירוב, דחייה או נדרשים לאיפוק: סרט שעובד על כל החושים, כזה שמפיקים הוליוודיים רק חולמים עליו. הישמעאל כואב, לוחש, נעלב, מפתה, עדין, נשכני, מחרמן... לישמעאל יש ריח, צבעים וריחות וכוח שכנוע אדיר. הישמעאל יכול לדרוש את עלבונו במתק שפתיים ובנימוקים בוגרים ולהבדיל להטיל את עצמו על הרצפה ולצרוח כמו ילד קטן שלא קיבל את מבוקשו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא ראוי לאהבה
|
|
|
|
|
|
|
אחת הדוגמאות שבה ניכרת השפעתה המכרעת של התניית ישמעאל על חיינו היא חדר המיטות, כשאנו פוגשים בגבו/ה הקר של בן/בת זוגנו. שם, בין הסדינים, עשוי ישמעאל לעלות כאחד הסרטים התורכיים הכבדים ביותר: כתחושת דחייה ועלבון, כתחושת "לא רוצים אותי, אני לא שווה", כתחושת אני לא גברי/נשית מספיק, לא ראוי/ה לאהבה.
אסתכן בהכללה ואומר שבנקודת מפגש זו טמונה אחת הסיבות העיקריות לכישלונן של רבות ממערכות היחסים, וכל זאת מפני שבני הזוג מאפשרים לישמעאל "לשכון מעליהם", להביס את ההיגיון, להשתלט על הסיטואציה, לא לראות את בני/בנות הזוג נכוחה ולהאשימם במר גורלם.
דוגמה נוספת להשפעתו של ישמעאל על חיינו היא הסבל שאנו חשים כאשר אנו מונעים מעצמנו דבר מזון: כאשר אנו מסרבים למתוק המתוק הזה, המנחם... כאשר אנו נמנעים מלאכול כריך "בריא" בשעות הערב המאוחרות, ובכלל כאשר אנו מנסים ליצור מעט סדר בהרגלי האכילה הקלוקלים שלנו. ברגעים אלה, עשוי ישמעאל לעלות במלוא עוזו ולדרוש כתינוק רעבתן את מנת הניחומים שלו.
גם כאן, הסיבה שאין אנו מסוגלים לעמוד באתגר האיפוק נעוצה בעובדה שאנו מאפשרים לישמעאל לשכון מעלינו, להשתלט על הרגע ואגב כך לגרום לנו להושיט את היד לסכין, לחתוך עוד פרוסת עוגה, להכניסה לפה, ללעוס ולבלוע כאילו אין בעל בית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלום על ישמעאל
|
|
|
|
|
|
|
כמטפל ברפואה סינית המשלב בעבודתו את הוראת הדהרמה – דרך טיפול המתבססת על תרגול מדיטציה – אני ממליץ, לא אחת, למטופלי לפתח אינטימיות עם ישמעאל שבקרבם, להכיר בקיומו, לשקף אותו, להתוודע לנוכחותו בארבע מוקדי הקשב: בגוף, בתחושות, במצב הרוח וכן בתגובות המחשבתיות והרגשיות. לאחר שפיתחו מיומנות לעשות כן, אני ממליץ בפניהם להדהד את היכולות שרכשו בעת התרגול לחיי היומיום. מניסיוני אעיד כי יצירת אינטימיות עם התניית ישמעאל הנה דרך יעילה לריסון כוחה המתפרץ, וכי אלה המתמידים בעבודתם זוכים לעשות שינויים משמעותיים בחייהם.
אך גם מבלי להיות מטופלים או מתרגלי מדיטציה מיומנים ניתן לעשות עם ישמעאל עבודה מבורכת: פשוט להיות שם כשזה קורה, להתבונן, לא להתנגד, לכאוב בשקט, לחרוק שיניים, ולתת לגל לעבור. לחילופין ניתן לדבר אתו: "אני מזהה אותך ישמעאל, אני יודע שבאת לתבוע את עלבונך, אני יודע שהכאבים האלה בגופי מעידים על נוכחותך וייעלמו כאשר תחזור למקומך הטבעי, למדבר התודעה, עד אז אני מאפשר להיות כאן ואז ללכת, עד לשובך בפעם הבאה".
הסופר המקראי היודע כול לא שכח להזכיר לנו שכמו כל הרגל רע או תגובה רגשית המכה שורש בתודעתנו, גם התניית ישמעאל מחזקת אחיזתה בכל פעם שאנו מאפשרים לה לשכון מעלינו. הרי גם לאחר שגורשו ישמעאל ואמו מחצרו של אברהם, לאחר לידת יצחק, מוזכרת העובדה שמזרע ישמעאל יקומו שנים עשר נשיאים, שניתן לפרשם כשתים עשרה תגובות בת להתניית ישמעאל.
הסופר המקראי רומז שגם אם שאיפתנו הנעלה היא לנקות את תודעתנו מהתניית ישמעאל, לא די בדחיקת יצרנו למדבר הזיכרון או בריסונו בדברי היגיון, כי גם שם, בתנאי הקיצון יעלה יפרח וימתין כצייד מיומן לשעת כושר, לשוב ולתבוע מאיתנו את עלבונו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ערן גולדשטיין
| /images/archive/gallery/632/779.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל ברפואה סינית, עוסק בהוראת הדהרמה, מחבר הספר "ובחרת בחיים - מדריך ידידותי לעבודה עם סבל | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
