'ניו אייג nrg - בוא ונהיה יזידים

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

בוא ונהיה יזידים

הם לא לובשים צהוב ולא אוכלים חסה. הם מלים את בניהם וגם מטבילים אותם. הם סוגדים למלך-טווס, המלאך הסורר שמונה לשליט העולם, וסבורים שהם העם הנבחר: קבלו את היזידים

דפדף בניו אייג'

רונן שפרון
1/8/2007 9:57

הנה לנו מילה משונה: יזידים. סביר להניח שהמילה לא תצלצל בעוצמה בזיכרונם של רבים מהקוראים, גם לא אצל אלופי הטריוויה שבינינו. במרחבים העצומים של ערבות הידע הכללי המערבי, היזידים שוכנים אי שם במעמקי מדבר שומם ונידח שכמעט אין הולך ואין בא ממנו. אולי אלו

מידותיה הקטנות (כחצי מיליון מאמינים) של הדת העתיקה הזו הרחיקו אותה מהתודעה המערבית, ואולי מיקומה הגיאוגראפי הנידח; מכל מקום, במסורת היזידית יש די ייחוד ומסתורין לזכות אותה במקום של כבוד בתשחצי סוף השבוע, וכמובן בכתבה מפורטת במדור זה.

היזידיזם, או, אם נרצה, יזידות, היא דת מזרח-תיכונית בעלת שורשים פרה-אסלאמיים, שבאורח פלא הצליחה לשרוד מאות שנים של רדיפות והשמצות. על פי הערכות שונות, כיום מונים מאמיניה כחצי מיליון איש, המפוזרים על פני צפון עיראק, מזרח טורקיה, מזרח סוריה, צפון מערב איראן, ג'ורג'יה ואף גרמניה ורוסיה. היזידים הנם כורדים במוצאם ושפת הקודש של הדת היא קורמאנג'י, כורדית צפונית. המוסלמים טוענים שהיזידים סוגדים לשטן, ורדפו אותם במשך שנים רבות. אמנם המלך-הטווס, האל הראשי בדת היזידית, מקביל במידה מסוימת לשטן המוסלמי והיהודי-נוצרי - אך היזידות אינה דת הסוגדת לרשע, כמיני כתות השטן המערביות המקדשות אכזריות ואינדיבידואליזם קיצוני.

היזידים אינם מאמינים בגיהינום וגן עדן, והם אינם תופסים את דמות השטן כישות רעה. הרוע, לפיהם, נובע אך ורק מלבם של בני האדם, ואין לו דבר וחצי דבר עם האלוה הטוב והנצחי. אותה הדמות שלה יקראו המוסלמים שטן, ביזידות אינה אלא המלאך הראשי מבין שבעה, שבידיהם הפקיד האלוה הנצחי את ענייני העולם הגשמי. אותו מלאך, שנקרא מלכּ טאוס, לובש במסורת היזידית דמות של טווס. משמעות השם במסורת היזידית היא "מלאך האלוהים".

היזידות היא במידה רבה דת סינקרטיסטית, השואבת ממקורות שונים ומנסה ליישב ביניהם. היזידים מטבילים את בניהם וגם מלים אותם, ובדומה לשילוש הקדוש הנוצרי – האב, הבן ורוח הקודש - האלוהות היזידית מופיעה בשלוש דמויות: מלכּ טאוס, הטווס (שמזכיר את התיאורים של רוח הקודש כיונה) השייח' עדי, שמתואר כאדם זקן (בדומה לאב הנוצרי), ויזיד, שמתואר כצעיר (שמזכיר את הבן, ישו הנוצרי). למעשה, ישנן סיבות רבות להאמין כי רבים מהיזידים היו במקור נוצרים, שהמירו את דתם בהשפעתו של השייח' עדי, דמות בעלת חשיבות עצומה בהיסטוריה היזידית, שכאמור נחשב כגלגול של האלוהות.

כורדיסטן-4-אול, cc-by

שער יזידי בכורדיסטן


	לא משתחווה בפני האדם


	סיפור הבריאה היזידי שונה מהסיפורים היהודיים והמוסלמיים. לפי המסורת, אלוהים ברא את מלכּ טאוס מהילתו שלו, ורק לאחר מכן ברא את ששת המלאכים הנותרים. לאחר שבראם ציווה עליהם לא להשתחוות לאיש מלבדו. באותה עת העולם כולו היה בגודל פנינה, ורק לאחר ארבעים אלף שנה קיבל את צורתו הנוכחית. משעה שנוצרה האדמה, חפן האלוה קומץ אבק וכייר בו את גופו של אדם. אז החיה בהבל פיו את פסל האנוש, ומשזה קם לתחייה ציווה האלוה על שבעת מלאכיו להשתחוות בפני האדם. ששה מבין המלאכים עשו כמצוותו, ואחד – מלכּ טאוס – לא שעה לבקשת יוצרו. אי הציות הזה מופיע כמעט במדויק גם במסורת המוסלמית, שגם בה ציווה אללה על המלאכים להשתחוות בפני אדם, והוא מעלה על הדעת גם את מרדנותו של לוציפר הנוצרי. אולם בעוד שבמסורת הנוצרית והמוסלמית אי הציות של המלאך מתפרש כמעשה גאוותני ונואל, אי הציות מקבל במסורת היזידית טוויסט מקורי ומעניין. בעוד אי ציותם של השטן המוסלמי ושל לוציפר הנוצרי הביא להדחתם מגן עדן ולהפיכתם למקור הרשע והאופל בעולמנו, אי הציות של מלכ טאוס היה דווקא ההוכחה הניצחת לאצילות נפשו המושלמת. מבין שבעת המלאכים, הוא היחיד שלא שכח את דבריו הראשונים של יוצרו. אותה פעולה עצמה – סירוב להשתחוות בפני אדם – מתפרשת בשתי דרכים שונות עד מאוד. שתי הדמויות - השטן המוסלמי ומלכּ טאוס – שניהם לא השתחוו בפני אדם מפני שזה היה עשוי עפר; אלא שבדעתו של השטן המוסלמי הגאוותן עמדה דמותו שלו כנעלית על האדם, ובדעתו של מלכּ טאוס עמד האלוהים. להשתחוות בפני אדם? היה זה בלתי נאות בעיני מלכּ טאוס, שכן האלוה בלבד הוא הנצחי והטהור, ועל כן הסיק כי הציווי המחודש – להשתחוות לאדם – אינו אלא מבחן אמונה. מעניין להשוות בין מבחן האמונה שעובר אברהם, שבו גדולת האמונה שלו משתקפת בנכונותו לציית לבקשות אלוהיו, בלתי הגיוניות ככל שיהיו, לבין המבחן היזידי, שבו דווקא הסירוב לכאורה הוא שמעלה את מלכּ טאוס במדרגות הטוהר והכבוד. מלכּ טאוס זכה אפוא לקילוסי אלוהיו, ומונה באחת למלכם של כל המלאכים ושליטו של העולם הגשמי. פעם בשנה, ביום הולדתו שחל ביום רביעי הראשון של חודש ניסן, יורד מלכּ טאוס אל העולם, ויום זה נחגג על ידי היזידים כראש השנה.

צולם ע''י חייל אמריקאי

מקדש יזידי


	בני אדם, לא בני חווה


	בתפיסה היזידית, בדומה לתפיסה הקבלית, האלוהים הוא טוב נצחי וטהור, בלתי מושג, מופרד מהעולם הגשמי ואין לתקשר עמו. לאלוהים אין כל נגיעה לעולמנו. היזידים מצאו פתרון לבעיית האלוהות הטרנסצנדנטלית במלכּ טאוס, אשר משמש כהתגלמות אלוהית שענייניה ענייני העולם הזה. אל מלכּ טאוס פונים היזידים בתפילות, והוא האחראי הבלעדי על ענייני האדם. מעניין להשוות שוב בין מיתוס המלאך שנפל ארצה, לוציפר-שטן המוסלמי-נוצרי, למלכּ טאוס שיורד מטה כמלכם של מלכים. לוציפר-שטן, הפך עם גירושו לנציגות הרוע עלי אדמות, ובהווייתו הוא מגלם את הגשמיות החוטאת שאליה עצמה הושלך. הוא גורם מפריע, שטן, מכשול; הוא מעוז הרשע, שמנסה תמיד לחדש את כבודו האבוד על ידי זריעת הרס ושמד. בניגוד גמור אליו, מלכּ טאוס היזידי הוא נציגו של הטוב, נציג הטוהר, שבירידתו ארצה מביא אור ותקווה. בשני הסיפורים – הנוצרי-מוסלמי והיזידי – אחד מהמלאכים הראשיים מוצא את עצמו בעולמם של בני האדם. בסיפור אחד עולמנו מוצג כעונש, ובסיפור שני, לשם שינוי מרענן, הוא מוצג כפרס. במובן הזה היזידיזם הוא מעין גנוסיס אופטימי: המסורות הגנוסטיות, כידוע, רואות בעולם הזה את ממלכת האופל של אל-ביניים חורש רע. היזידים גם הם סבורים שריבונו של עולם אינו אלא אל-ביניים, אך הם סוגדים לו בלב שלם כי מעשי ידיו טובים. נשוב רגע אחורה, אל הרגע שבו בני האדם עוד לא פרו וטרם רבו, והיו רק אדם וחווה. בעת ההיא האלוה ציווה על השניים להראות את מהותם, לקח מכל אחד זרע והטמין אותו בשני כדים שונים. מאדם יצא ילד קטן ויפה, אך מחווה יצאו חרקים ושאר מרעין בישין. אלוהים בחר אפוא באדם כאבי בני האדם הטהורים, והיזידים רואים את עצמם עד היום כבני אדם בלבד – ובשום פנים ואופן לא בני חווה. לדעתם, הם העם הנבחר, צאצאיו של אדם, ואילו בני שאר אומות העולם הם צאצאיה של חווה הטמאה. היזידים אינם מקבלים מומרים, ומי שלא נולד כיזידי לעולם לא יהיה כזה. מסיבה זו גם אסורים על היזידים נישואי תערובת, ורק באפריל השנה נסקלה למוות, אל מול עדת מריעים, נערה יזידית שהתאהבה בנער מוסלמי סוני. מלבד הבדלנות הקיצונית כלפי אומות העולם, היזידים אף מחולקים בתוך עצמם במעמדות נוקשים, שביניהם אין לעבור. הנכבדים לעד יישארו נכבדים, והפשוטים לעולם פשוטים יהיו. נוקשות זו דומה שסופה להביא לקצה של הדת היזידית במוקדם או במאוחר.

מלכ טאוס


	לא נוגעים בחסה


	חבל, כי ליזידים יש כמה מנהגים מעניינים ביותר. על יזידי, למשל, אסור לאכול עלי חסה. הדבר מעלה על הדעת את איסורו של פיתגורס על אכילת שעועית. לפי דעה אחת המנהג התפתח משום דמיון בין צליל המילה חסה לשמו של השטן בכורדית, אולם אין בטוחים שזה מקורו האמיתי. פרט למגבלות הקולינאריות, ליזידים יש גם מגבלות מעולם הלבוש. על פי גרסה אחת אסור על יזידי ללבוש כל פריט לבוש צהוב, ועל פי גרסה אחרת דווקא כחול הוא הצבע הטמא; על כל פנים, שני המנהגים - זה של הלבוש וזה של האוכל - אינם נשמרים בדרך כלל, אלא כאשר נמצאים בסביבה אנשים דת ונכבדים. היזידים אף סוברים כי יש לשמור על טוהר ארבעת היסודות - אויר, אדמה, מים ואש. הם נמנעים מלירוק על אדמה, אש ומים, ונמנעים מלשפוך נוזלים חמים על האדמה פן יפגעו בכבודה. המקום הקדוש ליזידים היא העיר לאליש, מצפון למוצול בעירק. מדי שנה נחגג חג בן שישה ימים שבו עולים לרגל אל העיר הקדושה. בדומה למכה המוסלמית, גם היזידים משתדלים להגיע לעיר לפחות פעם אחת במשך חייהם. במהלך החג מקריבים היזידים שור, בדומה לפולחן המיתראי העתיק, ומדליקים אלפי מנורות בקברו של השייח עדי הקדוש, בדומה לפולחן האור של הזרתוסטרים. דומה כי המאפיינים המגוונים של הדת יסתירו מאיתנו לנצח את התשובה המלאה באשר למקורה האמיתי. מקורותיה רבים מספור, בניגוד למספר המאמינים בה, שדווקא הולך וקטן; אולם אפשר לומר שמקוריותה נעוצה דווקא בחוסר מקוריותה. את הסיפורים שלקחה מהיהדות, הנצרות, האסלאם, ומי יודע מאין עוד - ערבבה היזידות ונתנה להם פירוש אחר, ובכך חידשה חידוש מעניין ומרענן. וחוץ מזה, אסור לשכוח את התרומה הגדולה שייתן היזידיזם לאלה מבין הקוראים הנאמנים שחוטאים במשחק שבץ-נא מדי פעם.

כורדיסטן4אול, cc-by

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


מצאת את הזיווג הקוסמי שלך?
כן
לא
אין דבר כזה