 |
/images/archive/gallery/799/412.jpg גתה וכפילו
 |
|
|
|
|
| האם יש מישהו כמוך שמסתובב ברגע זה בעולם, זהה לך במראהו, בזכרונותיו ובאופיו – אבל מרושע יותר? קוראים לזה "תופעת הכפיל" ויש לכך הסבר מדעי, הסבר עממי והסבר אזוטרי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אפרים בן-אפרים
25/7/2007 8:53 |
אפרים בן-אפרים
25/7/2007 8:53 |
|
|
|
|
|
|
|
רעיון הכפיל המהלך, או ה"דופלגנגר" (Doppelgänger בגרמנית) הוא מיתוס אירופי עתיק והפגישה עמו, על פי האמונה, מבשרת רעות – אפילו מוות. אסור לשוחח עם הכפיל ואם הוא משיא לך עצות, הן לעתים קרובות עצות מזיקות. בתפיסה יוגניאנית הכפיל מייצג את "הצל" של האדם, מעין בבואה אפלה, לעתים בלתי מודעת. המוטיב מופיע ביצירות ספרותיות רבות, והעסיק סופרים כמו אדלברט פון שמיסו, אוסקר וויילד, אדגר אלן פו ודוסטוייבסקי. גם היחסים בין המספר חסר השם לטיילר דרדן בסרט "מועדון קרב" נשענים על מיתוס הכפיל.
ההיסטוריה רוויה בדיווחים של אנשים שטוענים שראו את כפיליהם, או לחלופין, חוו בילוקציה, התחושה שהם נמצאים בשני מקומות בו זמנית. סיפורי כפילים נקשרו בין השאר לביוגרפיות של אמנים כמו פרסי ביס שלי, ג'ון דון, גי דה מופסן ויוהן וולפגנג גתה.
אברהם לינקולן סיפר לעיתונאי נח ברוקס כיצד לאחר שנבחר לנשיא ארה"ב ב-1860, בסיומו של יום מתיש, חזר לחדרו ולפתע ראה במראה שתי דמויות של עצמו. "הופתעתי, אפילו מעט נבהלתי, וקמתי והבטתי יותר מקרוב. הדימוי נעלם" סיפר לינקולן לברוקס, "אך כשנשכבתי שוב על הספה ראיתי אותו בשנית, יותר בבירור; ראיתי שגם אחד הפרצופים היה חיוור יותר מהשני. בשל ההתרגשות שכחתי מהעניין – אבל לא לחלוטין,
והוא צץ מדי פעם ומכאיב כמו דבר לא נעים. כעבור כמה ימים עשיתי ניסיון קטן, ואכן! הדבר חזר על עצמו; אך יותר לא הצלחתי להביא את רוח הרפאים... אשתי חשבה שמדובר ב"סימן" שאבחר לכהונה שנייה, ושחיוורון הפנים של אחד הפרצופים הוא סימן לכך שלא אחייה עד תום הכהונה השנייה". וכך אכן היה.
מסופר שהמלכה אליזבת הראשונה ראתה את עצמה חיוורת וצפודה במיטה, זמן קצר לפני שמתה. יש גם סיפור שגתה, איש האשכולות הגרמני הדגול, ראה את עצמו בחליפה אפורה עם שולי זהב רוכב לעומתו על הדרך מהעיר דרוזנהיים. שמונה שנים מאוחר יותר חזר גתה בעצמו מאותה מדרוזנהיים, ולפתע נוכח שהוא עצמו לובש את אותם הבגדים שראה על כפילו. הצארית הרוסיה קתרינה הגדולה ראתה את כפילתה ניגשת לעברה ומרוב בהלה פקדה על חייליה לירות לכיוון הבבואה. קתרינה והכפילה יצאו ללא פגע.
מיתוס הכפיל הוא ביטוי לפחד קמאי של האדם. אוטו ויינינגר בספרו "מין ואופי" כתב ש"אף חיה אינה חוששת מבבואתה, אך אין אדם שיכול לחיות בחדר מוקף במראות. האם את הפחד זה, הפחד מהדופלגאנגר, ניתן להסביר על פי עקרונות דארוויניסטים? די במילה "דופלגאנגר" עצמה כדי לעורר חרדה עמוקה בנפשו כל אדם. פסיכולוגיה אמפירית אינה יכולה להסביר זאת; זה נוגע במעמקים", אומר ויינינגר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| לינקולן וכפילו
| /images/archive/gallery/799/406.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
הכל במוח
|
|
|
 |
|
|
|
ובכל זאת נעשה ניסיון מדעי מעניין להסביר את תופעת הכפיל. בכתב העת "Nature" דווח לפני שנה שהחוקר שחר ארצי ועמיתיו מבית החולים האוניברסיטאי בז'נבה שבשוויץ שיחזרו במפתיע תופעה המזכירה מאוד את זו של הכפיל באמצעות גירוי אלקטרומגנטי של אזור מסוים במוח של מטופלת. ברגע שהאזור גורה, חשה המטופלת, שהיתה חולה באפילפסיה אך כשירה מבחינה פסיכולוגית, את נוכחותו של אדם אחר, שתואר כאדם צעיר, בעל מין לא ברור, דומם ובעל תנוחת גוף זהה לשלה. הוא תואר כממוקם סמוך אליה, כמעט נוגע בה, באותה המיטה.
כשניתן לה גירוי חזק יותר, מעט חזק יותר, בזמן שהמטופלת ישבה בשיכול זרועות, היא חשה בנוכחותו של "גבר" שהחזיק אותה בזרועותיו. התחושה היתה מאוד לא נעימה לה. ניסיון שלישי נערך בזמן שהמטופלת ישבה והתבקשה לערוך מבחן זכרון עם קלפים. במקרה הזה המטופלת סיפרה שהנוכחות ניסתה להתערב בניסוי: "הוא לא רוצה לקחת את הקלף; הוא לא רוצה שאביט בו". תוצאות דומות התקבלו בניסיונות שנערכו בתנוחות שונות. ארצי ועמיתיו משערים שהאזור שגורה, הצומת הטמפרופריאטלית השמאלית, אחראית לתחושת הדימוי העצמי – מיקום הגוף ותנוחתו - וכשהוא מופרע, תחושת הייחוס העצמי מופרת ומוחלפת בתחושה של נוכחות זרה המחקה את המיקום והתנוחה האמיתיים של הגוף. צוות המחקר העלה את האפשרות שהדבר מתרחש בהפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה ופרנויה ותחושת רדיפה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכפיל כשומר הסף
|
|
|
|
|
|
|
רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, מביא פרשנות איזוטרית ומעמיקה למושג הכפיל ולאימה הקשורה בו באמונה העממית. כאן כמובן נוכל להביא רק את הקווים הראשוניים והכלליים ביותר.
לפי שטיינר, הכפיל הוא הבבואה המתגלה בפני אדם כשהוא נחשף אל המציאות הרוחנית. בעולם הרוחני, הוא אומר, הרגשות והמחשבות נחוות כעצמים חיצוניים, וכך כל מה ששוכן בנפשו של אדם ניצב לנגד עיניו הפנימיות, כתמונה הראשונה שעמה עליו להתמודד – ומדובר בהתמודדות מבעיתה, כיוון שכל מגרעותיו וחולשותיו חשופות.
מי שאינו יכול לעמוד בפני הכפיל שלו, נמלא ברגש של בושה. רגש זה הוא למעשה תגובה בריאה, מכיוון שהוא מסתיר פנימה את הכפיל הנורא ומונע ממנו להופיע כ"דמות חיצונית" עבור מי שאינו מוכן לכך. הבושה היא מעטה הגנה למי שאין בו די בטחון עצמי, כוח חיים ושיפוטיות בריאה, אך כמעטה הגנה הבושה מסתירה את כל העולם הרוחני כולו. מי שמעוניין להיחשף אל מציאות זו, חייב ללמוד להביט בלא מורא בדמותו הפנימית, כפי שהיא.
בעולם הרוחני, לדברי שטיינר, האופן שבו רואה האדם את העצמים סביבו מושפע מהמחשבות ומהרגשות שלו עליהם, ולכן קשה להבדיל מה שייך לדבר ומה הוא עצמו יוצר. כדי ללמוד נכונה על העולם הרוחני ולא להשלות עצמו, אפוא, צריך האדם להכיר את עצמו לחלוטין, ולשם כך הכפיל עומד מולו כמראה וכ"שומר הסף" של המציאות העליונה. יתר על כן, הכפיל, כהתגלמות מגרעותיו של האדם, הוא גם התגלמות המשימה הקארמטית שלו ומייצג את כל התכונות שעליו לשפר, לטפח או להתמיר לאור "האני הגבוה".
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
