 |
/images/archive/gallery/796/428.jpg ריקוד
הייפרלגס, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| כפי שלא כל אדם יכול להיות רקדן, כך לא כל אדם יכול להיות מאסטר תודעתי. גבריאל רעם משווה בין שיעורי המחול המפרכים לקשיים של האימון הרוחני |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"דע כי הריקוד הוא עבודה לאלוקים והדבקות בו" (ספר הכוזרי, קכ"ט).
אדם מגיע לסטודיו לריקוד כשהוא יודע להזיז אברים, אולי להניעם לצלילי מוסיקה ואפילו בקצב תואם, אבל כל אלה לא הופכים אותו לרקדן. כדי להיות רקדן יש צורך באימון ארוך, מפרך, מתסכל ומייאש: הגוף נוקשה, התלמיד מתבלבל, אין לו כושר. המאמץ הגופני והריכוז המנטלי הדרושים הם גדולים. הוא רואה רקדנים מקצועיים מרחפים בקלילות ונראה לו שלעולם לא יהיה רקדן.
 |
| אמן ואמן |
|
אדם שלא עידן את חוש הטעם שלו, נמשך לג'אנק פוד. אדם שלא אימן את חשיבתו נמשך לסנסציות זולות. על קוצ'ינג תודעתי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
יש צורך במורה לריקוד, ממנו התלמיד כל הזמן מקבל נזיפות: התנועה הזו מרושלת, והיד הזו לא מוחזקת טוב, ואסור לכתפיים להיות שמוטות. והמבט צריך להיות לפנים, והאגן אחורה. ואסור לצאת מהקצב צריך לנוע עם הקצב. 'אתה לא שם לב', 'אתה לא מרוכז', 'לא הגעת לשיעור היום', 'מה קורה איתך' וכו'. זה לא הכל - יש פרטנרים וצריך להיות מסוכנרן איתם. הגוף זועק, רוצה לשבת, לנוח. נראה לו שלעולם, אבל לעולם, לא ילמד את זה.
אבל כשמצליחים לרקוד, ולנוע לקצב המוסיקה ולעשות את כל הצעדים נכון (יחד עם עוד פרטנר) אין הרגשה נפלאה יותר בעולם. אבל צריך לזכור, לעולם לא היית מגיע להתעלות הזו, ללא כל האימונים, התירגולים, הנזיפות, ההישברויות, והנחישות להמשיך למרות שהכל נראה אבוד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מופע מרהיב של התודעה
|
|
|
 |
|
|
|
כך גם בעולם התודעה. באימון תודעתי צריך להגיע למצב דומה לזה שרקדן מגיע אליו עם הגוף. אמן התודעה צריך את הגמישות, השטף, השליטה, ההרמוניה והקלילות שיש לרקדן עם גופו. יום אחד התוצר הסופי נראה קליל וחסר מאמץ. וכגודל הקלילות – כך גודל הסיפוק. וככל שיש קושי ותסכול גדולים גדול באימון, כך הסיפוק יהיה ענק יותר.
גם הגוף וגם התודעה צריכים אימון כדי להגיע לביצוע מקסימלי. בהעדר מאמץ ותרגול - שניהם מתפקדים ברמה הנמוכה של עצמם. וזה
אומר שבמקום להיטען במתח חשמלי כדי להגיע לשיא התפקוד, הם מפרקים מתח, ובסופו של דבר מגיעים למצב של צמח. כל מערכת טוענת מתח על ידי זרימה נגד הזרם או מפרקת מתח על ידי היסחפות על ידי הזרם. אם לא דורשים מהגוף ומן התודעה 'פיק פרפורמנס' - הם מורידים מתח ומגיעים, בסופו של דבר, למצב של רישול מגושם. הגוף והתודעה - שניהם כלים, ושניהם יכולים להפיק מעצמם מיצג ומופע מרהיב שמרומם את הנפש. אבל לשם כך נחוצים, שוב ושוב, אימון ותרגול.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/750/283.jpg
לא כל אחד הוא רקדן צילום: אי-פי-איי |
אי-פי-איי |
לא כל אחד הוא רקדן |
|
|
|
|
|
|
|
ריקוד החיים
|
|
|
|
|
|
|
כפי שהרוקד רוקד לפי המקצב הפנימי וההרמוניה הפנימית שבמוסיקה – כך איש התודעה קשוב לקצבים ותדרים הקיימים בעולם ובחיים, בין בני אדם ובתוכם, אך מצויים מחוץ לטווח המודעות הרגיל. אמן התודעה חי כשתודעתו פתוחה וקשובה למה שלא נקלט בטווח הרגיל של הקשב. לפני האימון התודעתי, תודעתו חוסמת את המציאות הסמויה ולא מאפשרת לה להקלט. כך גם אדם שמנסה לרקוד אך אינו רקדן; הוא שומע מוסיקה אך גופו בולם אותה, כך שרק חמישה אחוז ממנה נכנס ומניע אולי חצי כתף עייפה, שלוש אצבעות מגושמות ותנודת ראש מרושלת. אם הרקדן מאומן, גופו פתוח וקשוב לקצבים ומלודיות והוא מתרגם אותן לשפת התנועה.
אך הרקדן לא מוסר את הצלילים והמקצב בתנועת חיקוי, כי אם בתנועה משודרגת. הוא מתמיר את המוסיקה לרמה יותר גבוהה; מסלק את מה שלא תורם לצלילות המסר, ומעצים ומשכלל בתנועותיו את מה שכן.
כך גם אמן התודעה; הוא קשוב לדינמיקת החיים, תודעתו לא בולמת אותה, אלא קולטת, מתמסרת ומתרגמת אותה, כדי שתמצא עצמה ברמה יותר גבוהה של עצמה. מהבחינה הזו, התודעה היא האספקט האמנותי של ההוויה. בלי המדיום התודעתי, האדם רק מתקיים. דרך התודעה החיים משודרגים למה שהם יכולים להיות.
כפי שלא כל אדם יכול להיות רקדן, כך לא כל אדם יכול להיות מאסטר תודעתי. אם ברקדן לא בוערת תשוקה עזה לרקוד מוסיקה, אזי המאמץ המפרך והתירגול האינסופי ישברו אותו. כך גם בעולם התודעה; רובם נושרים בדרך. הכשלונות הבלתי נגמרים לייצב מצב תודעה; הצניחות התכופות של מצב התודעה בגלל לחץ או מעורבות רגשית, הצורך להיות בקשר מתמיד עם הרגשות, הצורך לברוא צופה פעיל - כל אלה מהווים מעמסה אדירה על חייו הרגילים של שוחר התודעה. אם יאפשר רק לפריט אחד מתוך הרשימה שלעיל, לגלוש ולהתפספס – הוא יקרוס.
כמו בלימוד ריקוד, רק האמיצים, הנחושים והעקשנים – שורדים. אלה ששורדים אינם דווקא בעלי הכושר הגופני המעולה ביותר, או בעלי הגמישות הרבה ביתר (זה האספקט הטכני), אלא אלה שיש להם מחויבות פנימית. רק אם התלמיד באמת יקדיש עצמו לכך, ובצורה רצינית ואחראית, הוא יוכל להגיע למדרגה גבוהה יותר של תודעה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/578/632.jpg
מחול סופי צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
הדרווישים המחוללים
|
|
|
|
|
|
|
"יש בנו סוד. דבר מה בפנים נע וסובב.
והעולם כלו רק בזכותו של הסחרור הזה סובב.
תועה הרגל, והראש סחרחר ומסתובב, למי אכפת, אל תעצור דרוויש, הסתובב".
רומי. תרגום: אלכס פייגן)
אכן, באסכולות אזוטריות לא מעטות מתרגלים ריקודים שנקראים ריקודים מקודשים. דוגמא שכזו להקבלה בין עבודת התודעה לבין עבודת הריקוד, מצויה במחול הדרווישים המסתובבים.
המחול הסוּפי הוצע על ידי ג'לאל א דין רומי (1273-1207), משורר, מורה ומיסטיקן מן הגדולים שידעה התרבות האסלאמית. הסופים עובדים את אלוהים בטקסי שירה, ריקוד ואהבה, שהבולט שבהם הוא טקס ה"זיקר" שבו חוזרים שוב ושוב על שמו של אללה. כבר במאה התשיעית החלו חלק מהמסדרים לשלב ריקוד כלשהו בטקס הזיקר, אם כי רומי, מייסד המסדר הסופי מבלאנה, היה הראשון שהנהיג באופן ברור ומובנה את ריקוד הסחרור כחלק אינטגרלי מן הטקס.
הסיבוב הסופי הוא תחילה ריקוד של הצטמצמות, לכיוון נקודה במרכז של העצמיות, עד שהרקדן כמו נעלם בתוך עצמו. כפות ידיו של הדרוויש אוחזות את כתפיו וידיו שלובות וכרוכות סביבו. ניתן למצוא כאן הקבלה לאמן התודעה. כפי שהרקדן הסופי מסתובב סביב ציר פנימי, כך אמן התודעה מסתובב סביב המהות העלומה שאותה הוא מנסה להבין. והוא עושה זאת על יד שאילת שאלות. הוא מסובב את השאלה שוב ושוב, עד שהיא חוזרת אליו עם המהות שסביבה הוא מסתובב.
כלומר הרקדן הסופי ושוחר התודעה עושים סיבוב שלם כדי להגיע למקום של "פשוט להיות". רומי אומר: ''זה מצחיק שאנו צריכים לגרור אותם, בועטים וצועקים, למקום שהם כבר נמצאים בו."
אחר כך הופך הריקוד לריקוד של התרחבות, הרוקד נפתח לעולם. הראש מוטה קלות ימינה והפנים פונות שמאלה ולמעלה. בחלקו התחתון דומה הבגד של הדרוויש לשמלה. וכשמהירות הסיבוב מוגברת נפתחת ועולה השמלה - אז נראה הדרוויש כפרח פתוח.
כפי שהדרוויש המחולל נפתח לעולם על ידי הידיים והשמלה, כך גם איש התודעה מנסה לפתוח את תודעתו להכיל את כל שנמצא מחוץ לתחום הצר והמקובע של אישיותו והתניותיו. המסע של תלמיד התודעה הוא פנימה והחוצה: החוצה אל העולם ופנימה אל נפשו.
לחלק הראשון של המאמר
|
|
|
|
|
|
|  | | גבריאל רעם
| /images/archive/gallery/379/684.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מסאי, מרצה לתקשורת אל-מילולית, מורה ומנחה קבוצות מודעות על בסיס הדרך הרביעית. מחבר הספרים "גברים ונשים מעבר למלים" ו"אמנות השיחה".
ספרו האחרון "אאוטסיידרים ומורדים'', יצא השנה בהוצאת ידיעות אחרונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
