 |
/images/archive/gallery/795/799.jpg
 |
|
|
|
|
| ביום בו נולדו סימניות הכתב שמעו הסינים את השטן מתאבל, וראו יבולים יורדים כגשם מן השמים: יום זה סימן את תחילת הציוויליזציה. ענת אראל על חמשת סגנונות הקליגרפיה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ענת אראל
17/7/2007 9:47 |
|
|
|
|
|
|
|
בשנים האחרונות הוקרנו במערב סרטים סיניים רבים, כמו לדוגמה "נמר דרקון" ו"גיבור" בהם נראים גיבורי הסרט כשהם כותבים סימניות יפהפיות במשיחות מכחול ודיו. כתיבת סימניות אלה נקראת קליגרפיה (בסינית שו פה).
את אמנות הקליגרפיה מתרגלים בכל מדינות מזרח אסיה שבהן משתמשים בכתב הסיני- סין, טייוואן, יפן וקוריאה.
מקורו של הכתב הסיני בפיקטוגרמות, ציור פרימיטיבי המשמש סמל שבכתב למילה או רעיון. בשפה הסינית כל סימניה היא מילה. לדוגמה, המילה שמש נראתה במקור כעיגול עם נקודה בתוכו, והתפתחה למלבן עם קו אופקי במרכזו, הסימניה שמשמעותה שמש, או יום.
העדות הראשונה לסימנים דמויי כתב מתוארכת ל-1200 לפנה"ס, בחפירה ארכיאולוגית 'חורבות יאן' שבה התגלו כמאה אלף כתובות על גבי עצמות ושריונות צב. כתובות אלה שימשו לניבוי וחיזוי והן נקראות "כתובות עצמות הניחוש".
בדומה
לכתב החרטומים המצרי שממנו התפתח הכתב העברי העתיק, רק חלק מהסימניות המרכיבות את הכתובות נתנות לפענוח.
הכתב הסיני התחיל להתפתח מ"כתובות עצמות הניחוש" עד שהגיע לצורתו הסופית, המוכרת לנו היום. במהלך השנים הוא עבר הפשטה והאחדה סגנונית.
על פי האגדה הומצא הכתב הסיני על ידי פקיד שעבד בשרותו של הקיסר הצהוב האגדי. האגדה מספרת שפקיד זה, צאנג ג'יה, היה במסע ציד בהר יאנג שו כאשר הבחין בצב. הדוגמא על שריונו של הצב עוררה את סקרנותו. עלה בדעתו שיתכן שהסימנים האלה מסודרים ביחסים בעלי משמעות הדדית. מחשבה זו עודדה אותו להתבונן בחיות שעל פני האדמה, בתצורות הקרקע ובכוכבי השמים ולבסוף להמציא מערכת סימנים לה הוא קרא דזי - סימניות סיניות. נאמר שביום שנולדו סימניות הכתב, הסינים שמעו את השטן מתאבל, וראו יבולים יורדים כגשם מן השמים, מאחר ויום זה סימן את תחילת הציוויליזציה, לטוב ולרע.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| התפתחות הסימנייה "שמש"
| /images/archive/gallery/795/804.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
כתב חותמות
|
|
|
 |
|
|
|
בכתב הסיני יש חמישה סגנונות כתיבה שהתפתחו במהלך השנים. הראשון, הקדום יותר, נקרא "כתב חותמות" (ז'ואן שו). כתב זה התפתח מ"כתובות עצמות הניחוש" והגיע לשיא התפתחותו בתקופת קיסרות צ'ין. קיסר צ'ין הוא הקיסר שאיחד את סין לממלכה אחת, ועליו נסוב הסרט 'גיבור', למי שזוכר.
כתב זה נקרא "כתב חותמות" מאחר ושימושו הראשי הוא ליצירת חותמות אמנותיות. למרות שהאמנות המסורתית של עשיית החותמות עדיין שרירה וקיימת, נותרו בימינו מעט אנשים המסוגלים לקרוא את הכתב באופן שוטף. ישנם קליגרפים המעדיפים לעבוד בסגנון זה .
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/795/799.jpg
כתב חותמות צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
הסגנון הרשמי
|
|
|
|
|
|
|
הסגנון השני, "סגנון הפקידים" או "הסגנון הרשמי", (לי שו) התפתח מ"כתב החותמות" במשך כמה שושלות עד שהגיע לבהירות מספקת בזמן שושלת האן (206 לפנה"ס - 220 אחה"ס). סגנון זה משמש כיום בעיקר בקליגרפיה , אמנות ועיצוב והוא מתאפיין בכתב מרובע ורחב.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/795/788.jpg
הסגנון הרשמי צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
כתב זורם
|
|
|
|
|
|
|
הסגנון השלישי, "כתב זורם", או "כתב שוטף למחצה", (שינג שו) הוא סגנון עגול יותר, שנכתב בצורה זורמת וחופשית, אך הסימניות עדיין ניתנות לזיהוי. בסגנון זה המכחול מורם מן הדף פחות פעמים מאשר בכתב הרגיל.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/795/791.jpg
כתב זורם צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
כתב עשב
|
|
|
|
|
|
|
הסגנון הרביעי, "כתב עשב" או "כתב שוטף" (צאי שו) הוא סגנון בו הסימניות נכתבות ללא הרמת המכחול מן הדף. הסימניות זורמות אחת לתוך השנייה, הן עגולות ורכות בהופעתן, נוטות להיות מופשטות.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/795/793.jpg
כתב עשב צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
כתב סדיר
|
|
|
|
|
|
|
הסגנון החמישי, "כתב סדיר",(קאי שו), החל להתפתח בסוף שושלת האן והגיע לבגרות בזמן שושלת טאנג (618-907 אחה"ס). הכתב, כשמו כן הוא, מסודר וקבוע, כשכל משיחת מכחול מונחת לאט ובזהירות, המכחול מורם מן הדף בין משיחה למשיחה והקווים נבדלים זה מזה. כתב זה הוא הכתב בו משתמשים היום.
כיום בסין העממית משתמשים במה שנקרא "סינית מפושטת", (Simplified Chinese)שהן סימניות שפושטו למען קריאות טובה יותר. הצורה המקורית, שבה משתמשים בטייוואן ובסינגפור, נקראת סינית מסורתית (Traditional Chinese). למרות שצורתן של חלק מהסימניות המפושטות הושפעה על-ידי הצורה שבהן נכתבו בסגנון הקליגרפיה ה"כתב הזורם"', ככלל אין כותבים קליגרפיה בכתב מפושט, שהוא אולי קריא יותר, אך לדעת כותבת מאמר זה איבד הרבה מחנו במהלך הפישוט.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/795/795.jpg
כתב סדיר צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
להעתיק מהמאסטר
|
|
|
|
|
|
|
אלה מהקוראים שהתנסו בלימוד אמנויות לחימה סיניות יודעים שהצורה בה נלמדות אמנויות אלה היא בשינון, שינון ועוד שינון. על המתרגל להעתיק את תנועות המורה, ועל כל תנועה שנלמדת יש לחזור עשרות ומאות פעמים עד שהיא הופכת לטבעית וזורמת. לימוד קליגרפיה סינית, או כל אמנות סינית למעשה, הוא זהה.
הסינים לומדים קליגרפיה על ידי העתקה מהמאסטרים הגדולים. לכל שושלת יש את המאסטרים שלה, ותלמיד קליגרפיה מבלה שעות על גבי שעות בהעתקה ושינון של משיחות המכחול שלהם. יכולתו של התלמיד נמדדת בדיוק שבו הוא מעתיק את המאסטר. שנים עוברות עד שתלמיד כזה יכול לפתח סגנון ייחודי שלו.
המכחול הסיני אינו דומה למכחול מערבי, והחזקתו ביד שונה לגמרי, הוא צריך להיות לגמרי ניצב לדף הנייר, כדי לאפשר שליטה מלאה. כתיבת האות היא דו-שיח בין המכחול, הדף והדיו שנשלט על ידי הקליגרף בהרמת והורדת המכחול. כמו בביצוע תבנית של טאי צ'י , על הקליגרף להיות לגמרי נוכח בכתיבה, על הנשימה להיות נינוחה כדי לאפשר זרימה ללא הפרעת של הצ'י דרך היד אל הדף.
סביבת העבודה צריכה גם היא להיות מסודרת ונעימה מאחר וכל הפרעה מתבטאת מיד בסימניה שהונחה על הדף.
כמו בביצוע תבנית טאי צ'י או סט של צ'י גונג, כתיבת קליגרפיה ממלאת את הכותב באנרגיה ובתחושת שלווה. ערכה של קליגרפיה נמדד במידת ה"גונג פו" של הקליגרף. המושג " גונג פו" בסינית איננו רק תיאור למה שברוס לי עושה בסרטיו , אלא מיומנות המושגת על ידי תרגול.
כל ילד בטייוואן לומד קליגרפיה בבית הספר, וגם אם הוא איננו ממשיך בכך בהתבגרו, יש לו הבנה בסיסית בנושא. לנו, המערביים, לימוד הקליגרפיה מעמיד כמה וכמה קשיים. את הראשון שבהם כבר הזכרתי, השינון המתמיד. אנו המערביים רגילים לסיפוק מיידי, חסרה לנו הסבלנות הנדרשת לחזרה אינסופית על תנועה או פעולה אחת. בעיה נוספת היא שהסימניות הן "סינית" בשביל מי שאינו דובר את השפה. צחוק צחוק, אבל הרבה יותר קשה לכתוב סינית כאשר לא יודעים מהי המילה ובאיזה סדר מושחים את המכחול. הקושי מתגבר ב"כתב זורם" בו הסימניות מאבדות את המבנה שלהן, ונעשה בלתי אפשרי ב"כתב עשב" המופשט.
למרות כל זאת, כתיבה של קליגרפיה היא התנסות מרתקת, במיוחד למי שמתעניין בתרבות ובאמנויות הסיניות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ענת אראל
| /images/archive/gallery/795/806.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
ענת אראל מתרגלת אמנויות לחימה סיניות כ-20 שנה. מתגוררת כיום בטייוואן , שם היא לומדת אמנות לחימה סינית, בה גואה דז'אנג. ענת נמצאת כרגע בחופשה בארץ ותעביר סדנאות היכרות בקליגרפיה. הסדנא הקרובה תיערך ביום חמישי הקרוב. פרטים נוספים באתר בית הספר לטאי צ'י וצ'י קונג של אוהד קדם | | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
