ראשי > ניו אייג' > רפיק
בארכיון האתר
בעזרת השם
כל כך רציתי שם הודי מתנגן כמו "קרישנמורטי", ובמקום זה קיבלתי שם של ערבי; בשביל זה יכולתי לנסוע לעוספייה. רפיק חושב לשנות שוב את השם ל"ידידיה"
20/6/2007
"רפיק" הוא שם רוחני שקיבלתי לפני 12 שנה ואני אוהב אותו ובמהלך זמן הזה אפילו אמא שלי הצליחה להתרגל אליו ולמצוא לו כינוי חיבה מביך - רפיק'ל. ל"תמיר קמחי", שמי המקורי, אני זר ובכל פעם שאני פוגש אותו בעיתון או באינטרנט עולה בי אותה תערובת רגשית של נוסטלגיה וריחוק ופליאה כאילו נתקלתי במקרה בנעלי הכדורגל הבלויות שלי מכיתה ז'.

אלמלא הסרט של דיסני "מלך האריות"  שבו לוהק הקוף רפיקי, מנדריל (לא בבון!) מיסטי ומדיטטיבי בעל תחת כחול, לתפקיד חכם השבט, יתכן מאד שלעולם לא הייתי עושה לעצמי אאוטינג כסניאס. הפחד מההסמכה להיות סניאס, (sannyasin) כלומר להתחייב להיות תלמיד-רוח שגוזר על עצמו שם חדש כחלק מהשלת העבר, התערבב אצלי עם הדאגה מהתגובה בתקשורת להחלפת השם. "יעשו ממך קציצות בארץ" לחשתי לעצמי באימה.

לפני טקס ה"סניאס" הטריד אותי פחות איך מספרים על כך לאמא ואבא ("מה נשמע בארץ? אהה... אני כאן בכת. כולם פה לובשים
גלימות אדומות ו... אגב, יש לי שם חדש"), אלא יותר מה יהיה שמי בטלוויזיה. אצל רוב האנשים הדרך הרוחנית היא עניין פרטי, דיסקרטי, ואצלי, בגלל שהייתי סלב באותם הימים (ומאד מוחצן) – יכולתי לנבא ששינוי השם יביא גם לתגובה ציבורית.

הטקס היה מרגש, 11 ישראלים לקחו סניאס ביחד איתי, יושבים באולם כולם כדבוקה אחת, מקבלים בחיבוקים וריקודים את השבים מהטקס החניכה: את: שרון שנהייתה "סמבודי", אלון שנהיה "סורדם", סוזי שנהייתה "שאקילה" ואת תמיר שקיבל את השם "רפיק".

רפיק? הסתכלתי שוב ושוב על האותיות שבתעודה שקיבלתי, מחפש אם אולי נפלה שם טעות. לא הבנתי איך דווקא עלי נגזר הפריד-אל-אטרש הזה, הפואד-בן-אליעזר הזה... כל כך רציתי שם הודי מתנגן, "קרישנמורטי", ובמקום זה קיבלתי שם של ערבי.

ההיה זה ג'קי לוי שצחק ברדיו ואמר "בשביל מה תמיר קמחי נסע עד הודו כדי לקבל שם של דרוזי? הוא היה יכול לנסוע לעוספיה".
רפיק חלבי
מה זה סניאס?
תקופות החיים של הגבר בתרבות הוודית (ההודית העתיקה), מחולקת לארבע תקופות של 25 שנה. הראשונה עד גיל 25 – נערות וחניכות. השנייה עד גיל 50 – מקצוע ומשפחה. רק אחרי חמישים, כשסיים את חובותיו למשפחתו, הגבר יכול לצאת ללמוד באשרם ולהתמסר ללימודו הרוחני. וכאשר הגורו מחליט שהוא מוכן לכך, הוא גם הופך לסניאס ומקבל שם חדש. בזאת הוא מוותר על עברו ומקדיש את חייו ליוגה ותרגולים אחרים שאמורים להביאו לשחרור המלא מהחיים. בגיל 75 הוא יכול להתחיל ללמד.

אושו היה המאסטר הראשון שנתן סניאס לרוחניקים מערביים צעירים שקפצו לביקור בפונה. הוא לא ביקש ממך להיות בן 50 ולא שתתרגל יוגה כל היום, ולא שתתנזר ולא שתמלמל מנטרות. כלום הוא לא ביקש מלבד זאת: שתוותר על העבר ועל ההזדהות עם ההיסטוריה הפרטית שלך. והיסטוריה כזאת, לפני 14 שנה, היתה לי בשפע.

יצאתי למזרח בגיל 26 אחרי קריירה של 8 שנים בתקשורת – גל"צ, ערוץ 2, כבלים, ערוץ 8, שגרמו לי להרגיש קצת מעוך. חיפשתי תשובות לשאלות שהטרידו אותי; דברים מסוימים שרציתי היו חסרים (שלווה), דברים אחרים שלא רציתי היו לי בשפע (תחרותיות). ביקשתי לדעת איך להיות יותר אוהב, לקבל את המציאות, להפסיק להלחם בה. אחרי תקופת תרגול מדיטציות קצרה באשרם הסתבר לי שכל בקשות האלה מצטמצמות בסופו של דבר לבקשה אחת - לדעת "מי אני".

השאלה הזאת, "מי אני" - אם תסלחו לי לרגע על התפלספות קלה (שקשורה דווקא לנושא )- היא פתח לשתי חקירות: האחת כיוונה פנימה והיא נעה מה"אני" הכי קליפתי וגלוי לעין (אני במאי טלוויזיה!) דרך כל השכבות של הנפש, דוח פנימה עד שורש הנשמה הטהור ביותר. זהו תהליך של צימצום שמקובל לדמות לקילוף של בצל, שכבה אחרי שכבה של דפוסים, הרגלים ותבניות שמובחנים, מזוהים ונושרים. החקירה השנייה כיוונה החוצה היא מרחיבה את התודעה מהאגו עד לאלוהי דרך המעגלים של יצירה, משפחה, "מי אני" בעולם, "מי אני" מול הטבע... עד "מי אני" מול ההוויה ("אני ההוויה!").
שתי הדרכים הרוחניות האלה מפגישות אותך עד מהרה עם הגילוי המרגיז שלשאלה "מי אני" אין תשובה של ממש ושלדאבון הלב אתה בעצם סובל: מצד אחד העיסוק בשאלה הזאת מעצים את הלופ של החיטוט-העצמי (שנתפס בטעות כנרקיסיסטי בעיני מתנגדי הניו-אייג' שאינם מכירים את היוגה המאתגרת של לראות את שפע קליפותיך המכוערות נגלות חופשי לאור העולם) ומצד שני את הייאוש שמלווה את ההכרה שבמקום דרך רוחנית רכה, מוארת ונירוונית אתה פוגש בעצמך תועפות של פחדים, התניות ודפוסים.
רפיק אל חרירי ז"ל
להיות חבר
הבטתי שוב ושוב בנייר ההוא, מפענח את המילים deva rafeek : דווא- אלוהי, רפיק – חבר. חבר אלוהי. מיי גוד, לא פחות. הרגשתי שנתפסתי. אם יש מידה שכל חיי הייתי חסר - דווקא אותה קיבלתי כשם: מידת החברות. אלוהים, בכיתי, זאת פעם שנייה שאני מקבל שם שאני לא! הרי גם תמיר מעולם לא הייתי. בגלל זה שמחתי להחליף את שמי; תמיר זה גבוה, ארוך, גבעולי ואני תמיד הייתי נמוך. את כל האמביציה, המגלומניה, והתחרותיות שלי אפשר לשייך לילד הקטן, השני הכי נמוך בכיתה, שתמיד רצה להיראות. הייתי שייך לחבורה פתאטית של שמות מפוספסים, תמיר הנמוך, כפיר הפחדן, שמחה העצוב, יפה המכוערת. אז מה בא לי "חבר" עכשיו מה!? אני מטרתי, אני הגשמה, אני חץ שלוח של תכליתיות. יש לי חברים לפי תחומי עניין משותפים. ומי שלא בקצב – נשאר מאחור! אלא שכך אמר לי המאסטר: "כשאני נותן לך שם חדש אני מידע אותך על משהו. המשהו הזה קשור לעתידך, וזה ילך ויתבהר לך לאט לאט... "

אושו לא היה יכול לדייק יותר כשהוא שלח אותי לשארית חיי עם שם שכזה. בעצם מה שהוא ניסה להגיד לי זה, אתה לא חבר. לך תהיה. אוי, כמה פחדתי לחזור לארץ באמצע הלופ של החיטוט העצמי. נתקעתי בפונה שנתיים כי לא רציתי לעשות לשם הערבי שלי אאוטינג, אלא שאז הגיע להודו הסרט של דיסני ובתוכו השורה המנצחת: "You follow old Rafiki. He knows de way!"
הקוף רפיקי מ''מלך האריות''
אז חזרתי
"סניאס זו דרך משוגעת לחיות את החיים. הדרך הרגילה היא מאד שפויה, מתמטית, מחושבת, זהירה. הדרך של הסניאס היא לא מחושבת בכלל. היא לא זהירה בכלל. סניאס זה להיכנס במודעות לסכנה," אמר אושו ואני כסניאס גאה עשיתי הכל כדי להיות ראוי לסניאסותי: חזרתי לארץ, רצתי לכנסת עם עלה ירוק, התחתנתי עם אישה אחת, עשיתי ילד עם אחרת, הקמתי ישוב בנגב, עזבתי אחרי שנתיים... במילא אני כבר נראה לאנשים כמו מישהו שממש לא סגור על עצמו אז מה זה ישנה לעולם אם אני אחליף את השם שוב?
ידידיה!
את שמי הסניאסי-דרוזי: דוא-רפיק-חבר-אלוהי, אין איך לתרגם זאת מלבד זאת: ידידיה. אז הלכתי לאינטרנט לבדוק מי היה ידידיה בתנ"ך ו... איזה כיף: גיליתי שידידיה זה שמו של שלמה המלך שניתן לו על ידי נתן הנביא. "וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת-שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ; וַתֵּלֶד בֵּן, ויקרא (קרי - וַתִּקְרָא) אֶת-שְׁמוֹ שְׁלמה, וַיהוָה, אֲהֵבוֹ. וַיִּשְׁלַח, בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ--בַּעֲבוּר יְהוָה."

איזה יופי: האבא (לפי הכתיב) או האמא (לפי הקרי) קראו לבן בשם שלמה, אבל הנביא הוסיף לו שם והכתוב מוסיף ומספר: 'וה' אהבו'.

איך מסבירים את זה חכמי האינטרנט? ששלמה קיבל שני שמות, אחד מהוריו ואחר מאלוהים (או אולי השם "ידידיה" הוחלף ב"שלמה" רק בטקס ההכתרה של שלמה, כמקובל בעולם הקדום) כך או כך, שלמה המלך הוא אחלה דמות, גם חכם, גם 1000 נשים, גם קהלת... ו"ידידיה" זה שם מצויין. יש בו מלא יו"דים (שלושה!), וכיף לתקתק אותו על המקלדת מעניין כמה זמן יקח לאמא שלי להתחיל לקרוא לי ידיד'ל.
אמן ומיסטיקן, מדריך מדיטציה, מרכז את חוג מורי הטנטרה בישראל, מקים אשראם במדבר, מנהל מרכז אום בבית אורן. אבא של גיתי.

  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

רפיק
רק לוזרים מנצחים  
האדם מתכנן ואלוהים צוחק  
מהנעשה באקזיסטנס  
עוד...
כל הכותבים
  

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
מדליק קטורת?
מתי שרק אפשר
ממש לא!!!