 |
 |
|
|
|
|
| קטעים מתוך שני ספרים חדשים של שלמה קאלו: "מגרש חניה" ו"ההיבט האחר" - פרשנות חריגה לקטעים תנ"כיים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שלמה קאלו
20/6/2007 9:49 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
קרונית האשפה - מתוך "מגרש חניה"
|
|
|
 |
|
|
|
וירוס חיטוט באשפה שצץ במזרח אירופה, התפשט לדרומה המתון בכל המדינות שהקומוניזם שלט בהן. עם התמוטטותו הסופית של הקומוניזם, חצה הווירוס גבולות ועבר למדינות מכובדות יותר ומכובדות פחות. בישראל, כך נדמה, ישב הווירוס בזמן הקומוניזם בחוץ וההסתדרות בפנים. קודם היו אלה הפנסיונרים שהתמחו בחיטוט שיטתי, מסודר, מדעי אפשר לומר, שלא יחמיץ הזדמנות כלשהי בחשיפת אוצרות והפתעות מתוך הסחי. עם הזמן, החלו מצטרפות פנסיונריות והן מצטיינות בנוקדנות נשית סוחפת כל ונברנות עיקשת שחיש מהר, עוד בתחילתה של המגיפה, הניבה פירות בשלים, כגון מציאת דולרים עטופים בניילון וסמרטוטים. השמועה עשתה לה כנפיים ומדי בוקר, היו הקשישים מקיפים את הקרונית ובייחוד הפנסיונריות החמושות במקלות חזרן ארוכים, שבקצותיהם מסמר חד, המהפך כל קופסת קרטון מכל גודל שהוא ומרוקנה עד הפריט האחרון על גבי משטח רך של סמרטוטים מצחינים. מידת העמידות של הנקבות בצחנה, עולה לאין שיעור מזו של הגברים. שמא בגלל ההתחסנות לה מגיל רך. כך או אחרת, החיפושים והנבירות המוצלחים ביותר בסחי, נערכו על ידי נקבות והצלחתן הרקיעה שחקים. סיפורים ניסרו באוויר על מציאת טבעות זהב ויהלומים ועוד עניינים דמיוניים, שלא קל לפותרם. היתה נקבה גמלונית למדי, ז'ניה שמה ומקום לידתה לובלין שבפולין, בת למשפחת עורכי-דין מפורסמים והיא הצטיינה בטביעת עין ומהירות התנועה ששכרם המוחשי לצידן. בזכות הצלחתה המסחררת עלה המוניטין שלה ועד מהרה נמצא לה חתן מבין הפנסיונרים, ז'אצ'ק שמו, צ'כי מפראג, שידו השיגה לשפץ שיפוצים מרחיקים את דירת השיכון שלו, והוא קולונל בצבא הצ'כי שדרגתו לא הוכרה במדינת ישראל והוא לא צורף לצבאה מחשש לריגול לטובת ברית וורשה וכנגד הברית האטלנטית. ז'אצ'ק הציע לז'ניה נישואין, הצעה קלאסית והיא נענתה לו. בטקס החופה שנערך באולם-טקסים לזוגות צעירים, נכחו כל נוברי-האשפה, ללא יוצא מן הכלל. ז'ניה קיבלה במתנה מעיל-עור יקר מציאות וכובע מקורי מהמאה ה-17 וטענה ששימש את מארי אנטואנט ושמחירו אלף שקל. כאיש צבא מובהק, קלט ז'אצ'ק מה פגום באסטרטגיה של ז'ניה וחברותיה בנבירה. הוא הסביר לה והיא קלטה, הפנימה ויישמה, שעניין המלקוח הבטוח ובעל הערך ביותר, קשור לשעת הנבירה, יש להקדים ככל האפשר, בטרם ירימו את הקרונית ולנבור בטרם נגע בה איש. ואכן, אסטרטגיה זו חיש הוכיחה את עצמה. בעקבות הזוג הגאוני, החלו גם האחרים להשכים קום ולהתייצב עוד לפני חמש לצדי הקרונית ולפתוח בפעילות הנבירה השיטתית, על פי תכנית מראש.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/781/632.jpg
עטיפת הספר ''מגרש חניה'' צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואז קרה הדבר והגברת קלרה, שמקום הולדתה איזמיר שבתורכיה, העלתה מן העיסה המצחינה ארנק מעור מעובד עם כתפיה תואמת, עבודת יד מצרית להתפאר, עם פירמידות וספינקסים. ז'ניה היתה עדה ללכידתו של הארנק על ידי קלרה התורכייה ובהעלם אחד דבקו עיניה הצמאות תמיד בארנק ונפשה יצאה אליו והיא הציעה בו במקום מאה שקל, תשלום מידי בעבור הארנק, אך קלרה התעקשה, נשבעה, קיללה כמה קללות ואמרה, שזה מזלה והיא לא תמכור אותו לאיזו פולניה מסריחה אפילו במאה אלף שקל. ז'ניה כמעט והשתגעה ובעידנא דריתחא קיללה את התורכייה, שהדבר היקר לנפשה ישבוק חיים לכל חי וכאבה יהיה גדול מכאבה שלה על הארנק, שהיא יודעת שלה נועד מששת ימי בראשית ובכך נראה שהסכסוך שהחריף הפך סכסוך עדתי, בין עדות מזרח ואשכנז ומשני הצדדים, נורו הפגזים המובחרים ביותר והמפורסמים ביותר והפוגעים ביותר של שתי העדות, במגוון הלשונות העתיקות והמודרניות והמבטאים המלחמתיים הקטלניים ביותר שלשונות עשויות לנצור לרגעים הרי גורל בדברי ימיהם של העמים והאומות, והלשונות, והלאומים. העניינים הושתקו לבסוף. לא חלף שבוע, והגברת קלרה התורכייה, הופיעה ליד הקרונית בשעות המוקדמות של הבוקר וחכת הנבירה שלה מכופפת כאברו של גבר אימפוטנט. היא לא העלתה בחכה מקוללת זו אפילו לא ממחטה עתיקה ששימשה לסתימת מחזור וזאת משך כל שעות הפעילות הנמרצת, עד הגיע מכונית העיריה והקרונית הורמה בחגיגיות והקיאה כל הטינופת בגרונה הרחב של המכונית הזדונית. ואז התברר, שנכדתה של קלרה בת השמונה שבקה חיים לכל חי בגין טעות רפואית היינו - האחות בבית חולים "וולפסון" היתה אשמה בכך, בדחפה לה בכוח בלע לחם גדול לחלל הפה. בלע זה נדחק בטעות לקנה הנשימה תחת להגיע לוושט והילדה נחנקה, התפגרה בו במקום, החליפה צבעים, כדבריה של הסבתא, קודם האדימה ואחר כך הכחילה וסוף נהייתה ירוקה לחלוטין, כצבע הקללה שז'ניה קיללה את הסבתא שלה. כמה פנסיונריות אמיצות בנות עדות המזרח, זרקו על פניה של ז'ניה סמרטוטים לחים מנוזל לא מוגדר ויש כאלה שקלעו למטרה וז'ניה חלתה, היה לה חום גבוה, שמקורו לא הוגדר. למחרת התייצב בעלה, הקולונל הצ'כי כשנדן חרבו החלוד מתנדנד על חגורתו הצבאית הרחבה והוא נושא ידו ונשבע שבועה של קדושה, שמי שיעז לגעת ברעייתו לרעה אחד דינו - להיערף במקום באבחת חרב מיומנת. אנשים רצו לבתיהם וטלפנו למשטרה, שהפעם הקדימה להופיע, לפרק מנשקו את הקולונל האמיץ והבעל הנאמן, להביאו לבית חולים "אברבנאל", שם שהה שבוע תמים וכששוחרר לא הוחזרה לו החרב ולא נדנה. הוא נזקק לשרותיו של בורר, קצין ממולח בן-ארצו. ולבסוף, נמצאה החרב בנשקייה של המשטרה, נקייה מהנדן החלוד, והפלדה המושחזת, מעוקמת. על כל אלה נידונה המשטרה לשלם פיצוי בגובה של אלף וחמש מאות שקל טבין וטקילין, מאחר והוכח שהחרב היתה עתיקה, מודל של חיל הפרשים באימפריה האוסטרו-הונגרית, שכידוע שבקה חיים לכל חי. אספן אמריקאי ממוצא יהודי הציע לז'אצ'ק אלף חמש מאות דולר עבור חרבו העקומה ובטרם הלה התעשת, גמרה הגב' ז'ניה את העסקה וקיבלה מהאספן מאתיים דולר דמי תיווך. ז'ניה זכתה לתואר הבלתי מעורער, "המכשפה", שלא ניתן היה להסירו ממנה. לבסוף החלה מתגאה בו. "ז'ניה המכשפה", ראתה בעצמה להדגיש בפני מכרים וקרובים, בהוסיפה שהכינוי מתאים ויש לו צליל של שירה אנגלית, גרמנית ופולנית כאחד.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/781/636.jpg
עטיפת הספר ''ההיבט האחר'' צילום:  |
|
עטיפת הספר ''ההיבט האחר'' |
|
|
|
|
|
|
|
מתן תורה - מתוך "ההיבט האחר"
|
|
|
|
|
|
|
אפשר לומר, שהמאורע החשוב ביותר לבני ישראל ומאוחר יותר לאנושות כולה, הוא המפגש הבלתי אמצעי בין משה לאלהים שמתרחש במדבר סיני וכתוצאה מכך, קבלתה של התורה על ידי משה, ישירות מידי אלהים ומפיו. כתבי קודש ובייחוד, חוקים ומצוות שהתקבלו ישירות מאלהים, שלושה פירושים להם:
1) פירוש של בשר ודם, שבסיסו שכר ועונש.
2) פירוש של מלאכים, שיסודו האיתן – רחמים.
3) פירוש רוחי-אלהי, שיסודו המאיר – אהבה.
אם ניקח למשל את המצווה: "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן":
פירוש בשר ודם המובן מאליו, הוא בהיר וחד-משמעי ואין צורך ולא טעם להרחיב עליו את הדיבור. פירוש של בשר ודם שבזמנו גונה גינוי חריף וחד משמעי על ידי מהטמה גנדי.
אותה מצווה בפירוש של רחמים, המלאכי, הוא לפייס בין הפוגע לנפגע ובני ביתו. בא בחשבון פיצוי, תפילה והעיקר – התפייסות.
הפירוש הרוחי אלהי, פירוש האהבה, הוא הבעת חרטה כנה ובעקבותיה בו במקום ומיד, סליחה ללא עוררין.
האנושות אמורה לגדול ולהתפתח ולצעוד הישר אל הפירוש הרוחי-אלהי.
תורת משה בהִיוּלִיוּתָה, מצדיקה את הנקם, מקדשת אותו ולא משאירה מקום לקירוב לבבות, למחיקת גבולות ושוני בתפיסות והליכה לקראת.
אצל הנביאים שבאים אחרי משה – ניתן להבחין ביחס של רחמים כלפי הגר וכלפי העבד, זהו פירושה הנביאי, מלאכי, פירוש של רחמים הנושא בחובו תקווה גדולה.
והפירוש הסופי, הרוחי אלהי הוא פירוש האהבה הסולחת סליחה מושלמת ככתוב: "שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל-פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי, פרק 10, פסוק 12) והוא פירוש של אלהים שהתאנש, פירושו של ישוע המשיח.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
