 |
 |
|
|
|
|
| בשיטת הייעוץ על פי הסמיואנליזה, כל דבר נושא מטען של סמלים בעלי משמעויות ולכל אדם יש מילון סמלי פרטי משלו, שניתן לשכתוב מחדש. ד"ר רפאל רוזנר, מפתח השיטה, מביא את סיפור המקרה של ג', שעורב שחור עומד ומכביד על כתפו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ד''ר רפאל רוזנר
18/6/2007 10:31 |
ד''ר רפאל רוזנר
18/6/2007 10:31 |
|
|
|
|
|
|
|
מעבר לדלת עמד בחור צעיר בשנות ה-20 המוקדמות לחייו, גבוה, חייכן ונחמד. הוא לחץ את ידי ללא היסוס וביד מלאה. ג' התיישב מולי. שאלתי אותו "מה הביא אותך אליי?". ג' ענה: "אני לא יודע". שאלתי, "בכל זאת, מהי הרגשתך?". עם חיוך נבוך השיב ש"אין לי הרבה חשק בחיים. חברה אין לי ומוטיבציה בכלל, למשפחה, לחברים, לקריירה, גם אין לי".
המשכתי לדובב את ג', שלא שפע מילים, המשיך לשגר את חיוכו המקסים וחיכה לשאלותיי. הוא למד רפואה משלימה ופניתי לברר איתו את עברו. הוא תיאר ילדות סבירה, הורים תומכים, משפחה מבוססת, וקשר טוב עם אחיו ואחיותיו. ג' סיפר שחשוב לו לעזור לאנשים, למרות שבימים אלה אין לו תשוקה ללימודים, קשה לו להתרכז וללמוד באינטנסיביות. התעניינתי בלימודיו ונראה שהוקל לו. כנראה משום שלא חש חשוף ומאוים, כי הדברים לא נגעו בו באופן אישי. הרגשתי שאינני יכול לדחוק בו יותר ועדיף להמשיך את השיחה במישור הכללי, ומשם להוביל לשיחה אינטימית וחושפנית יותר. לסיכום הפגישה אמרתי שבעיניי נצטרך לעבור כברת דרך יחד, כדי לגלות מה מפריע לו מה ומעיד אצלו על חוסר מוטיבציה.
אחרי כמה ימים התקשר והביע את רצונו לקיים פגישה נוספת. כשהגיע, שאלתי אותו מה הניע אותו לבוא. "הרגשתי את האמפתיה שלך אלי, את התעניינותך, ושעזרתי לי לדבר", הוא השיב, "ולא עמדתי מול קיר". ג' גילה לי, שלפני שהגיע לפגישת הייעוץ הראשונה, הלך למטפל שישב דום מולו וממנו יצא בתחושת מועקה גדולה יותר מזאת שבא איתה. התפתחה שיחה סביב תקופת התיכון
שלו, שהתבררה כתקופה טובה מאוד עבורו, שהיה תלמיד בינוני עם הרבה חברים וחוויות טובות, יחסית.
כשהגענו לשירותו הצבאי, סיפר כי התחיל אותו במבחני גיבוש ליחידה מובחרת, אך כשל והועבר ליחידה שעסקה בפינוי של פצועים והרוגים משטח לבנון. במהלך השירות נחשף למוות, לזוועות ולסבל. בסופו של דבר ציין ג' כי היה זה שירות צבאי קשה ומעיק. בעקבות חוויות אלו פנה ללימודי רפואה משלימה, כדי לעזור לאנשים סובלים. השיחה שפעה ונעשתה פתוחה יותר, אך גם בתום הפגישה השנייה לא הבחנתי בקצה חוט, ולא יכולתי לזהות את מקור התחושות שליוו אותו: חוסר מוטיבציה, חשק, ריגושים וסיפוקים.
בפגישות הבאות דנו בכל מיני עניינים שקשורים לילדות, הורים, זוגיות ועוד. למרות הגישוש המשותף של שנינו בחייו, לא הצלחנו להניח את האצבע על מקורות מצוקתו. ג' התמיד בפגישות, היה סבלני וטען שהן עושות לו טוב, למרות שטרם התבהרו ועלו תובנות. באחת הפגישות ג' סיפר שאמו מעודדת אותו לעסוק במה שהוא לומד, ואביו ציפה שיפנה לאקדמיה הממסדית וירכוש "מקצוע רציני", כמו עריכת דין, מינהל עסקים וכדומה, מקצועות שלא משכו אותו כלל. תוך כדי השיחה הבחנתי שכשהוא מדבר על אביו, הוא מניח לפעמים את ידו על כתפו הימנית. התעניינתי בשליחת היד שלו לעבר הכתף וג' ענה ש"משהו מכביד שם".
שאלתי אותו מה נמצא על כתפו והוא ענה באחת: "ציפור". די הופתעתי מהתשובה וביקשתי לברר איזו ציפור. ג' ענה מיד: "נראה לי שיש לי עורב שחור על הכתף ואני רוצה לסלק אותו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לעשות נעים
|
|
|
 |
|
|
|
מבחינה סימלית עורב מהווה "סמל מורכב". סמל מורכב הוא סמל שמשליך לכיוונים שונים, שנראים כלא קשורים ביניהם וללא מכנה משותף. המילה "עורב" מתחברת למשמעויות רבות: ערב – לקראת לילה; ערב – קבלת אחריות; לערבב; ולערוב – לעשות נעים.
העורב הוא סוג של ציפור החיה בלהקות ובזוגיות. בעולם המודרני הפך העורב בעל חי שלילי, אבל בתולדות האדם המשמעויות היו אחרות. בעולם הקלטי, היה קשור העורב לקריעת הבשר במלחמה ולמוות; אצל היוונים היה העורב פטפטן מדי; בימי הביניים חשבו שהוא מזניח את הגוזלים שלו, לעומת היפנים שמעריכים אותו על שהוא מזין את הוריו; בקרב הילידים בצפון אמריקה הוא היה התגלמות האל העליון הגדול מכולם; בסין העורב הוא ציפור שקשור לאור ולשמש; בפולחן של האל מיתרה, אל חשוב במיתולגיה הפרסית וההינדית, היה מסוגל העורב לבטל כישופים רעים; בעולם היהודי העורב יצא ראשון מתיבת נוח, כדי לברר אם פג החורבן והתחדש העולם, והעורב גם מזין את אליהו הנביא. יחד עם זאת, העורב ניזון מפגרים ומנקה את השטח מנבלות. לכן, לאור הקשרים אלה, קשה להצביע על משהו מרכזי שמאפיין את העורב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אני כמו גוף מת"
|
|
|
|
|
|
|
אחרי שחשפתי את ג' לסמליות של העורב, שאלתי אותו אם הוא מתחבר לכיוון מסוים הקשור לסמליות של העורב. סמל, על פי הסמיואנליזה, הוא כל דבר בעל משמעות לאדם (מחשבה, חפץ, חי, אדם), כאשר כל אדם מפתח מערך של סמלים, הנקרא הקוד הסמלי האישי. לפי הסמיואנליזה - שיטת ייעוץ המבוססת על חקר הסמל והקוד האישי והסמלי של האדם, נהוג להסביר ולפרט מהם המטענים הסמליים המסתתרים מאחורי כל דבר.
אם המתייעץ - המטופל בשפה הפסיכולוגית ו"המוביל" בשפת הסמיואנליזה, אינו יודע את משמעות הסמל ואינו מתחבר, ניתנת ליועץ בשיטת הסמיואנליזה האפשרות לשאול שאלות, שיעזרו להעלות את המטענים של הקוד האישי הסמלי של אותו אדם. במקרה של ג', שאלתי מה היה האפיון העיקרי של אותו עורב. ג' ענה: "משקיף בסבלנות לפני שהוא נוחת על הפגר או הנבלה". היתה זאת הגדרה סימבולית חשובה ביותר. הצגתי לו תמונות של עורבים שחורים וביקשתי ממנו לבחור את אחת התמונות. ג' בחר בתמונה בה נראה עורב שחור על ענף לקראת זינוק, שג' תיאר כאילו עומד מעל ראשו. שאלתי אותו מדוע בחר בתמונה הזאת ומה היא אומרת לו. ג' ציין שהעורב נראה כאילו הוא עומד מעליו ומחכה לטעות שלו. פניתי אליו וביקשתי לדעת אם מישהו בחייו מחכה לטעויות שלו. תשובתו היתה מהירה ביותר ולדבריו אביו משקיף עליו ומחכה לטעויותיו, נופל עליו ומבקר אותו בחריפות. "אני נשאר כמו גוף מת, בחוסר אונים, כמו פגר שממתין לטורף, אני לא יכול לענות. הוא עבורי כוח עליון באותו רגע". הזכרתי לו, שאצל הילידים באמריקה העורב הוא ייצוג של כוח עליון, וג' השלים: "אבא הוא כוח עליון שמשתלט עלי. הוא כוח עליון. אני מפחד ליזום ולעשות דברים, כי הוא בעל היכולת והביקורת ואני לא".
היה זה רגע דרמטי במפגשים ביני לבין ג' והכל התחיל להשתנות. כי הוא זיהה את מקור חוסר המוטיבציה והתשוקה שלו - כל יוזמה היתה מיד מלווה בביקורת. כמובן שתובנה זאת לא פתרה את הבעיה ונדרש תהליך ארוך כדי להפנימה.
בסמיואנליזה, תובנות אינן מספיקות. הן זקוקות לחדור למימד הלא מודע שבאדם, על מנת לשפר את הרגשותיו.
ג' החל לחוש כעס כלפי אביו, המכתיב לו את החיים ומחבל ברצונותיו. כעס הוא רגש מסוכן, כי אם אדם טובע בו, הוא עלול לא לצוף מעליו ולא להשתחרר ממנו. בסופו של דבר, הוא יכעס על כל העולם ובעיקר על עצמו - מה שיתסכל אותו. והכעס יהפוך לכאוס.
המשכנו לבדוק את הסמליות של העורב - אבא, ואיך ג' מדמיין אותו. ג' היה צריך להבין, שאביו היה אדם מתוסכל והתסכול מתבטא באינספור סמלים, שחלקם הופנו לכיוונו של ג'. ציפיותיו של האב מעצמו היו כה גדולות, שלא הצליח לספק אותן והעביר אותן לבנו ג'. אין זה משנה מה ג' היה עושה עבור אביו, זה לא היה מספיק.
בדקנו את הסמליות של האב. בסמיואנליזה קוראים לזה מיתוס אישי. מיתוס ביוונית, הוא סיפור. אדם מתהלך עם סיפור משלו על עצמו, שיכול להיות חיובי, שלילי, או שניהם יחד. בסמיואנליזה, המטרה היא לשכתב את המיתוס האישי, לפי הצורך, לסיפור חיובי יותר. המיתוס האישי של האב היה שלילי מאוד והשפיע רבות על הבן, שאימץ מודל דומה. כדי להיטיב עם ג', היה עליו, קודם כל, לזהות את הסמלים שהזינו את המיתוס האישי שלו. לאחר מכן, לפענחם. הפענוח בסמיואנליזה מתבטא בתפישה רחבה ועשירה יותר.
החושים של האדם קולטים שלל מסרים היקפיים מהמציאות, שמתורגמים באמצעות ההסמלה שבמוח לסמלים אישיים. אלא שקליטה זאת ותהליך זה מותנים באישיות, שמורכבת מתשתית מולדת, חינוכית ותרבותית. דוגמא: כשמתבוננים בתמונה, מזהים פריטים מסויימים ומתעלמים שלא מרצון מנתונים המופיעים באותה תמונה. הסמיואנליזה עוזרת ל"מוביל" לזהות את החסר. ברגע שהתפישה מכילה יותר מידע שכלי ורגשי, והיא עשירה יותר, כך משתנים הסמלים. זאת מהות הפענוח בסמיואנליזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שכתוב מחדש
|
|
|
|
|
|
|
עבור ג', היה ברור, שתפישתו את עצמו הובילה אותו למחוזות אפלים, שם לא זיהה נקודות אור. המילה עורב, כפי שצוין למעלה, מגיעה בין היתר מלשון "ערב" - תחילת החשיכה והלילה, במיוחד כשמדובר בעורב שחור. ברגע זה החלה תקופה קשה במפגשים בינינו, שהתאפיינו בדריכה במקום ובחוסר התקדמות. הסמיואנליזה מגדירה פרק זה באינטראקציה, כתקופת קיפאון, שבה ג' הרגיש מתוסכל מאוד. הייעוץ בסמיואנליזה דורש מה"מוביל" ללמוד להיות סבלן ולהבין שקיפאון, רגרסיה בלשון הפסיכולוגיה, אינה תופעה שלילית, אלא מהווה פרק חשוב שפותח צוהר להתקדמות. על ה"מוביל" לקבל את שהוא חווה ובמקום להילחם הוא ינסה לבחון מה קורה לו.
בשלב מסוים של האינטראקציה בינינו, בגלל הקיפאון, השמעתי לג' קטעים מוזיקליים, שאחד מהם אופיין בצלילים שמיימיים - מתוך יצירה של ז'ביגנייב פרייזנר. זאת משום שכשאדם מקשיב למוזיקה, הוא נחשף לקוד הסמלי האישי שלו. ג' התחבר מאוד וזאת היתה הזדמנות להראות לו עד כמה הוא רוחני. זאת היתה הפעם הראשונה שהרגיש כי יש בו משהו חיובי, וכי אינו רק מכווץ ומנוטרל.
מכאן התחיל תהליך של זיהוי המרכיבים החיוביים באישיותו, שנמשך לאורך תקופה, הוביל שינויים רבים ועזר לשכתב את סיפורו האישי כחיובי יותר. מבחינת הסמיואנליזה, היו אלה העורב והמטען הסימלי שמתלווה אליו, שסללו את הדרך לשינוי אצל ג'. כיום הוא מטפל ידוע ברפואה משלימה, איש משפחה שמודע לעצמו, ובעל מוטיבציה ותשוקה לחיים.
סיפור המקרה הובא על פי הסכמתו של ג' והפרטים הוסוו על מנת לטשטש את זהותו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רפאל רוזנר
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר רפאל רוזנר הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, בעל תואר שני בהוראה, ובעל תואר שלישי להיסטוריה. כהיסטוריון עסק בנושאים הקשורים לחקר הזהות ככלל, בחקר הזהות היהודית ובאפיונים עדתיים בפרט. השיטה הסמיואנליטית נבנתה במהלך 20 שנות עבודה וייעוץ תוך התעמקות בתורת הסמלים, בתורת הדמיון, בחיבור שבין הנפש לגוף ובתורה היונגיאנית. בשנת 1994 הקים רוזנר את "סמלים", המשמש כמרכז לייעוץ אישי ותמיכה וכמרכז להוראת השיטה.
לאתר של רפאל רוזנר
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
