'ניו אייג nrg - ההיפי שבלב

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

צילום המחשה. ריינבו גאדרינג ברוסיה!
Alexander Konovalenko , cc-by

ההיפי שבלב

להיות היפי זה מצב תודעתי, לא חיצוני. ד"ר שי פסטרנק, שתמיד חלם להיות כזה, מגיש את חמשת הדיברות של ההיפי העל-זמני

דפדף בניו אייג'

ד''ר שי פסטרנק
12/6/2007 9:47

:עוד בכתבה

1. הייה שונה
2. הייה חופשי
3. הייה פתוח
4. הייה רגוע
5. הייה אוהב

נולדתי בירושלים ביום האחרון של מלחמת ששת הימים. שנת 67' הייתה שנת השיא של ילדי הפרחים בסן פרנסיסקו, שחגגו שם את הקיץ של האהבה. בלונדון יצא לאור התקליט "סרג'נט פפר" של החיפושיות , וחודשיים אחר כך הם למדו מדיטציה טרנסצנדנטלית אצל המהרישי מהש יוגי. היו ויברציות טובות, שגם אני, כתינוק, חשתי בהן. לרגל עיסוקיו של אבי ביליתי כמה משנות ילדותי באירופה ובצפון אמריקה. אנשים מגודלי שיער ויחפים עוד התהלכו שם אז. כשאמי ראתה אותם באים מולנו, הייתה עוברת איתי לצד השני של הכביש. למים גנובים יש, כידוע, טעם מתוק. כשהייתי בוגר מספיק כדי לגנוב, יצאתי לחפש את אותם "היפים" של ימי ילדותי – אבל הם כבר נעלמו. נראה לי שהזחל ההיפי הפך לגולם בשנות השמונים, ובשנות התשעים פרש כנפיים כפרפר הנהדר של "העידן החדש".

את ההיפי הקלאסי של שנות השישים כולם מכירים. אם תציירו אותו בדמיונכם – שיערו הארוך פזור (ואולי אסוף בבנדנה או בסרט ומקושט בפרחים); מכנסי הג'ינס המטולאים שלו מתרחבים

כלפי מטה, ומסתירים את רגליו (היחפות?); בידו האחת גיטרה, ובידו השנייה ג'וינט (או ילדת פרחים). אבל בעצם, אין זה משנה אם כך באמת נראו הצעירים של אותה תקופה, שכן מדובר בדמות שהיא סמל, בדומה לאביר או לקאובוי. הערכים שמסמלת דמות כזו עשויים להיות דווקא היפוכה של המציאות השולטת בתקופתם. ההשראה והכמיהה שמעוררת דמות אידיאלית כזו הם מקור כוחה. בני דורי, אנשי העידן החדש, נהנים עתה מהפירות שהצמיחו אותם ילדי הפרחים.

עבורי, להיות היפי זה עדיין אידיאל – חלום שטרם הוגשם. בפורים תשס"ה התחפשתי להיפי יחד עם בתי אלה. אילו השארתי את התחפושת עלי עד היום, האם בכך הייתי הופך להיפי? ברור שלא! מה שחשוב אינו הסממנים החיצוניים, אלא מערכת הערכים שהם מסמלים. ברגע שמזהים (דרך הסימול) מהם ערכי היסוד של המערכת, ניתן ליישמם גם ללא הסממנים החיצוניים.

בעיניי, ניתן לסכם את מערכת הערכים של ההיפי בחמישה ערכי יסוד, מעין חמשת הדיברות. מטעמי נוחות בלבד אנקוט בלשון זכר.

edlf2005, cc-by

איזה היפי.


	1. הייה שונה


	ערך זה מסומל על ידי השיער הארוך. כמו שיודע כל איש יחסי ציבור מתחיל – השיער הוא המרכיב החשוב ביותר בהופעה החיצונית של אדם. נוסף על כך – קשה לשנות מיום ליום את מראה השיער, בעוד שבגדים ניתן להחליף אינספור פעמים. קל לשער שהעבודה היחידה שיכול היה להשיג צעיר בעל שיער ארוך בשנות השישים הייתה בחנות תקליטים בסן פרנסיסקו, או אולי כקולע צמות בפסטיבלים, או כוכב רוק (כמה כאלה יש כבר?). בשנות השמונים, שיער ארוך היה קצת יותר מתקבל על הדעת, ודווקא קרחת הייתה מעין התרסה. כחייל בחופשה עשיתי פעם קרחת במספרה בעיר, ושתי בחורות שלא הכרתי חיכו לי מחוץ למספרה עד שאסיים, והזמינו אותי לסרט! כיום, בנים ובנות כאחד יכולים להיות בעלי קרחת או שיער ארוך ,ואיש לא יתרגש מכך. ראסטות, לעומת זאת, עדיין מהוות אמירה מיוחדת, ויכולות להקשות על הקבלה לסטאז' בעריכת דין. אגב, להיכנס בתספורת רגילה ובחליפה ועניבה למסיבה של רסטפארים, גם היא יישום של הערך "הייה שונה". לכל מי שתוהה מה כל כך "ערכי" בלהיות שונה אוכל לאמר שבשנות השישים היה בכך ערך גדול של פריצת דרך. כיום אפשר לנסח זאת מעט אחרת: הרשה לעצמך להיות שונה.כלומר – הדגש אינו על השונות לכשעצמה, אלא על כך שכבר אין הכרח להיות דומה לסביבה.

לוסי בוינטון, cc-by

לא מספיק להתחפש להיפי.


	2. הייה חופשי


	ערך זה מסומל על ידי הבטלנות ועל ידי הנדודים. כבר הזכרנו שלהיפים היה קשה למצוא עבודה. פתרון אחד היה הקמת קומונה ומציאת פרנסה מן האדמה (או מהיפים אחרים). פתרון מקובל יותר היה נדודים – אולי אפשר יהיה למצוא עבודה מזדמנת. אך רוב ההיפים (ושוב אנו מדברים כאן על סטריאוטיפ שהוא חשוב מן האמת ההיסטורית), היו בטלנים. חלקם פשוט לא היו מוכנים לגזוז את מחלפותיהם על מנת למצוא עבודה, וחלקם העדיפו להתבטל כמטרה בפני עצמה. בשורה התחתונה – הבטלנות היוותה ויתור כמעט מוחלט על משהו שהוא מאוד מאוד חשוב, במיוחד באמריקה – כסף. מדובר בהתרסה מהפכנית מאוד לאותה תקופה. המחיר ששילמו היה ויתור על החופש שבמותרות. הפרס שקיבלו היה החופש שבוויתור על המותרות. מדובר במקרה קלאסי של השתחררות מהיצמדות (אטצ'מנט). השחרור הזה, שהוא אקט פנימי, הוא יסוד החופש. כמות הדולרים בארנק אינה המדד ליישום הערך "הייה חופשי". גם לא מספר הטלאים על המכנסיים. ביטוי נוסף לערך "הייה חופשי" הוא הנדודים – השתחררות מהיצמדות למקום מסוים. אם במקום המסוים הזה יש גם פרנסה – הרי שהנדודים מהווים גם השתחררות מהיצמדות לכסף. מסעות הנדודים של ההיפים – בטרמפים או בוואנים צבעוניים – לאורך ארצות הברית או לאורך הודו – כבר היו לאגדה. רבים הולכים בעקבותיהם גם היום. אולם – בהקבלה מסוימת למה שנאמר כאן על "הייה שונה" – אין ערך לנדודים ללא חופש. על כן, אל תאמר "הייה נע ונד", אלא "הרשה לעצמך לנדוד".

''להקת המיתרים המדהימה'' , %100 היפים


	3. הייה פתוח


	ערך זה מסומל על ידי השימוש באל.אס.די. הסם המסוכן הזה נתפס בשנות השישים כמשהו חיובי משום שהוא (כביכול) מרחיב את התודעה. אין כל ערך בשימוש בסם עצמו, אולם המטרה שלשמה השתמשו בו, מסמלת את החשיבות שיש לתודעה הפתוחה בעיני ההיפי. את התודעה ניתן לפתוח ולאמן גם באמצעים טובים יותר – כמו יוגה ומדיטציה, וגם אלו ננקטו כידוע בידי ההיפים. עד שנות השישים יכול היית להאמין רק במדע או בדת. מאז מהפכת הפתיחות התודעתית של שנות השישים, שההיפים היו רק חלק ממנה, יכולת להאמין גם באדם. כאן נזרעו זרעי העידן החדש, שאת יבולם אנו קוצרים היום. אם אפשר להאמין באדם ובתודעה שלו, אז כל אחד יכול להאמין גם בו-עצמו. בעידן החדש, שהוא חלק מהפוסט מודרניזם, כל אחד רשאי להמציא "דת" או "מדע" משלו, ולהאמין בהם. בשנות השישים – רעיונות אלו רק נזרעו, ואפילו לא נבטו. אבל בתחומי האומנויות, בעיקר מוזיקה ושירה, שאליהם ההיפים היו מחוברים במיוחד, נראו פריצות דרך בהיקף שלא היה כמוהו לפני – ואולי גם אחרי – תקופה זו. מן הניסיונות של ההיפים להתחבר לעצמם, להרחיב את תודעתם, ליצור תרבות חדשה, להפנים אלמנטים של תרבויות עתיקות וזרות ולחזור אל האדמה – אנו מקבלים את מה שיש לנו היום: תרבות עולמית פתוחה ודינאמית. אם תהיו פתוחים – תוכלו לחוש אפילו דרך האינטרנט בוויברציות של איחוד כל הנשמות בכפר הגלובאלי שלנו.

אלכסנדר קונבלנקו, cc-by

היפים רוסים.


	4. הייה רגוע


	ערך זה מסומל על ידי השימוש בקנביס. ההיפים הרבו להשתמש בסמים מריחואנה וחשיש, שמקורם בצמח הקנביס. עובדה זו כה ידועה, שהזכרתה מיותרת עד כדי גיחוך. סמים אלו נועדו להעצים את ה"קוליות" – מונח שמקפל בתוכו הן "מגניבות" וגם רוגע. השימוש בהם היה כמעט תנאי קבלה לחברת ההיפים. אני מניח שמועמד חדש היה זקוק למה גדושה של "הייה שונה" כדי לעמוד בפיתוי. אבל – כמובן – כדי להיות היפי אמיתי לא צריך סמים. מספיק להיות רגוע. כמו במקרה של אל.אס.די. – גם כאן המטרה מושגת בצורה טובה יותר על ידי יוגה ומדיטציה, שכאמור לא היו זרות להיפים. לפני שנים אחדות ביקרתי בגלסטונברי שבאנגליה. עיירה זו ידועה בפסטיבל המוזיקה שלה, וגם מהווה מרכז של "עידן חדש" (בזכות גבעה קדושה שממוקמת על ידה). במרחק כמה מאות מטרים זו מזו, ישבו שתי קבוצות של גברים, נשים וטף – כולם ארוכי שיער. בקבוצה אחת שתו בירה, קיללו, צעקו ורבו. בקבוצה השנייה עישנו קנביס וישבו בשלווה ובנחת. האם זה מראה על הבדל בהשפעה של בירה לעומת קנביס? לאו דווקא. מי שנמשך לקנביס עושה זאת כי הוא שואף להיות רגוע. השאיפה להיות רגוע היא הקובעת, ולא השאיפה של עשן הקנביס.

אלכסנדר קונבלנקו, cc-by

עוד היפים רוסים.


	5. הייה אוהב


	ערך זה מסומל על ידי ההתכנסויות. ההיפים אהבו להיות ביחד. אם היו מכונסים בתוך עצמם – זה לא היה מתוך בחירה, אלא משום שהחברה הכללית דחתה אותם. להתכנסויות הגדולות, שזכו לפרופיל תקשורתי גבוה ונכנסו לספרי ההיסטוריה, היו גם שמות וגם חלוקות לסוגים. למשל: · "בי אין" - התכנסות של "שבטים" שונים של היפים ודומיהם · "לאב אין" – אורגיה המונית · פסטיבלי מוזיקה – וודסטוק למשל · הפגנות שלום – נגד מלחמת ויאטנם או נגד נשק גרעיני. הסיסמה החשובה ביותר של שנות השישים נולדה גם היא ב 1967 : "עשו אהבה ולא מלחמה". סוציולוגים יטענו שה"אהבה החופשית" שהייתה נהוגה אז נבעה מהמצאת הגלולה נגד הריון. אבל במציאות – נולדו גם ילדים כתוצאה מ"התכנסויות האהבה" האלה. אני אישית מכיר כמה ילדים כאלה, שהם היום מבוגרים. במהלך פסטיבל וודסטוק אירעו בקהל שלוש לידות. בעיני ההיפים – היה מדובר באהבה – לא במין. הסרת המחסומים בין אדם לאדם במהלך התכנסות מובילה לאהבה, ועשויה להוביל אגב כך גם למין שעשוי בתורו להוביל להריון. כפי שמשקפת הסיסמה "עשו אהבה ולא מלחמה", מבחינה רוחנית לא היה הבדל בין התכנסויות בעלות אופי מיני לבין התכנסויות נגד המלחמה. בשני המקרים מדובר בהתכנסות למען ערך האהבה.





	ד"ר שי פסטרנק הוא מנהל מרפאת "כללית רפואה משלימה" בזיכרון יעקב.

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


עשית היום מישהו מאושר?
בטח
עדיין לא