 |
 |
|
|
|
|
| לו ריד, האיש ששלח אותנו לסיבוב בצד הפרוע, הוציא בימים אלה אלבום חדש ומדיטטיבי. לדבריו מדובר במוזיקה שלא דומה לשום דבר שהכרנו לפני כן
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
1/6/2007 8:30 |
|
|
|
|
|
|
|
האם גם לו ריד חצה את הקווים לממלכת השאנטי? אני באופן אישי מקווה שלא, יש לנו מספיק נציגים ממפלגת האור-ואהבה-ויהיה-בסדר, אבל המוזיקאי הוותיק שמגלם
בגופו ובחייו את כל מה שמחוספס ולא רוחניקי ברוק'נרול, הוציא בימים אלה אלבום חדש ו – מי היה מאמין – מדיטטיבי.
האיש ששלח אותנו לסיבוב בצד הפרוע, שהצהיר: "הרואין הוא חיי והוא אשתי", וביטא חיבה גלויה לכל מה שנמצא בצד האפל של המיינסטרים: מוזיקה ניסיונית, סמים, סקס ביזארי והסתבכויות עם החוק, עושה סימנים של רגיעה. אולי זה בגלל שהוא כבר בן 65 ואלי זה בגלל הטאי צ'י שהוא מתרגל ולפי דבריו שינה את חייו. מסתבר שמי שמוציא אלבומים עם שמות כמו קסם ואבדון (Magic and Loss העגום והמשובח) יכול להתעורר יום אחד, להתבונן מהחלון על נהר ההאדסון ולשגר לעולם את Hudson River Wind Meditations.
למרות שיש שם רוח ומדיטציה, ריד מבטיח שאינו מוכר לשומעיו תפילות או עצות. ביצירה החדשה יש הקלטות של צלילים מהטבע, כמו הרוח מעל נהר ההאדסון וכן צלילים אלקטרוניים.
בראיון ל-Beliefnet הוא אומר שהקליט את האלבום כדי שישמש אותו, על ידי הבאת צלילים מהטבע אל העיר, במדיטציה שהוא מתרגל ובשיעורי הטאי צ'י שבהם הוא משתתף, ושרק מאוחר יותר החליט לחלוק אותו עם כולנו.
עצם העניין שלו ריד מפטפט עם עיתונאית, לא כל שכן מאתר דביק כמו Beliefnet, מעידה שהוא לא מתעקש להישאר ב-wild side (בדומה לרוקר יהודי מפורסם אחר, בוב דילן, גם ריד נודע בהפגנת עוינות כלפי עיתונאים). ריד עדיין לא נסחף לקשקשת ניו אייג'ית ושומר על לאקוניות קשוחה, אבל שמעו, יש מצב לתפוס אותו מודט תוך כדי הליכה ברחובות ניו יורק, ואת זה אין לו שום בעיה לגלות לכולנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מסתחבק עם מורים רוחניים
|
|
|
 |
|
|
|
ריד מסביר שהיצירה שהקליט אינה דומה למוזיקה משום סוג שהכרנו לפני כן, ולכן אין צורך לחשוב עליה במונחים מוזיקליים כלשהם: "אני מתכוון שהיא משחררת אותך מתפיסות נתונות מראש... ממוזיקה או ממקצב, מזה, מההוא, או מהדבר האחר. מה שיש באלבום, כך חשבתי, הוא דבר די מאפשר. אני שונא להשתמש במילה הזאת, אבל זה מה שיש שם".
וכשאתה אומר מאפשר, שאלה אותו ואלרי רייס מ-Beliefnet, אתה מתכוון שהיצירה תורמת למצב הרגוע או השליו של המדיטציה?
"אני פשוט חושב שזה מאוד מאוד שימושי ועוזר לך להתרכז על מנת לחוות את התרגולים השונים: מדיטציה, עבודה על הגוף, טאי צ'י, יוגה, מה שזה לא יהיה", ענה ריד. "או שאני פשוט נהנה לנגן את זה כל הזמן, כי זה לוקח את הצלילים מבחוץ לסביבה יותר מוזיקלית".
ריד הסביר לרייס שבשיעורי הטאי צ'י שהוא משתתף בהם התלמידים ניסו להתאמן לצלילי האלבום ולשמחתו ראו שהוא מתאים גם לתרגול תנועות איטיות וגם לתרגול תנועות מהירות. המורה שלו אהב מאוד את האלבום.
על המדיטציה שהוא מתרגל אמר: "המדיטציה המקורית שלי נלקחה ממדקרת ומטפלת בעשבי מרפא ששמה ד"ר שלי פנג. את הסוג השני של המדיטציה אני עושה עם המורה שלי, מינגיור רינפוצ'ה. הוא הוציא כעת ספר שנקרא The Joy of Living והוא מורה גדול".
כן, האיש ממחתרת הקטיפה מסתחבק עם מורים רוחניים, ושבחים שחלק לרינפוצ'ה מצוטטים באתר שמתמחה במכירת מוצרים טיבטיים.
למען האמת, ואם נשתחרר לרגע מתדמית הרוקר ולחילופין מתדמית הרוחניק הקלאסי שלובש שארוולים ומשוטט בפסטיבלים, הרי שזה לא כל כך מפתיע. ההתעסקות של ריד עם המוות, עם הטירוף ועם מה שמוגדר פסיכוטי (הוא "זכה" לטיפול בהלם כשהיה נער בניסיון למגר את הנטיות ההומוסקסואליות שלו, התנסות שהשפיעה עליו כיוצר), היא התעסקות רוחנית לכל דבר, גם אם טרם הקליט שירים עם להקת גאיה.
האם זו מדיטציה שממוקדת בנשימה? האם אתה... האם זה זה טנטרי?, שאלה אותו רייס בגמגום.
"זה הכל", ענה לה ריד.
אוקיי. ובאיזו תדירות אתה מודט?
"אני עושה את זה בכל הזדמנות שיש לי. אני עושה את זה בסאבוויי. אני עושה את זה בהליכה. אני עושה את זה בכל פעם שאני זוכר לעשות את זה".
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
