 |
 |
|
|
|
|
|
|
| כשאתה חש דחף כפייתי שאין להתנגד לו להתפתח ברמת התודעה, אתה חווה, בתוך נשמתך, את הדחף שהתחיל את המפץ הגדול. אנדרו כהן על האגו והאני האותנטי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תורת ההארה האבולוציונית של אנדרו כהן מבחינה בין שני היבטים מהותיים ומנוגדים בתכלית של טבע האדם – האגו, שאין לו עניין בשינוי, והאני האותנטי, שכל עניינו בהתפתחות, בשינוי וביצירת העתיד.
 |
| כדור הארץ בידינו |
|
לאן מועדות פני האבולוציה? אין ספק שאנחנו הולכים לקראת התארגנות אנושית חדשה החובקת את הגלובוס ומתחילה להשפיע על כל מערכת השמש |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הבחנה זו חיונית אם אנחנו רוצים להיות חופשיים ולהתפתח מבחינה רוחנית, כי היא מאפשרת לנו לבחור בין האגו לבין האני האותנטי. בשלושת הקטעים שלהלן, שלוקטו משיחות של כהן, הוא מתאר את שניהם ואת המעבר מעולמו של האגו, בו רובנו חיים, לעולמו של האני האותנטי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האגו: הכוח שנוגד את האבולוציה
|
|
|
 |
|
|
|
קיים ניגוד מהותי בין הפרספקטיבה הנאורה, שהיא נקודת המבט המוחלטת, האוניברסאלית והלא-אישית של האני האותנטי, לבין הפרספקטיבה הלא-נאורה, שהיא נקודת המבט היחסית, הנפרדת והאישית של האגו הנרקיסיסטי. זהו ממש ההבדל בין גן-עדן לבין גיהינום.
כאשר אני מדבר על אגו, אינני משתמש במונח הזה במובן הפסיכולוגי, המתייחס בדרך-כלל לדבר שאני מכנה פונקצית הארגון-העצמי של הנפש. בהקשר להארה, המילה אגו מתייחסת למשהו אחר לגמרי. אגו הוא הצורך הכפייתי והמושרש עמוקות להיות נפרד מהזולת ונעלה עליו בכל זמן, בכל מקום ובכל תנאי. בניגוד לחופש המובנה של האני המוחלט וללהט החף-מפחד של האני האותנטי, החוויה של אגו היא זו של בִּיצה רגשית של פחד
והיצמדות. זה החלק שבך שאין לו כל עניין בחופש, שחש שהחיים הפכו אותו לקרבן, שנמנע מכל דבר שסותר את תדמיתו העצמית, שמושקע עמוקות בפחדיו ובתשוקותיו האישיות ושחי רק עבור עצמו. האגו מתבטא בטבע האנושי כאינרציה רבת-עצמה הנוגדת את האבולוציה; הוא צמוד לעבר, פוחד משינוי ושואף רק לשמר את הסטאטוס קוו.
אגו הוא המכשול האחד והיחיד להארה. אם ברצוננו להיות חופשיים, אם ברצוננו להיות נאורים, עלינו לשלם את המחיר. מסורות החוכמה הגדולות אמרו לנו מאז ומתמיד כי המחיר הוא מותו של האגו וזה נכון גם בהארה אבולוציונית: כדי שהאני האותנטי יפעל באמצעותנו כביטוי חסר-מעצורים של אבולוציה בפעולה, עלינו להתעלות מעל להיצמדותנו לאגו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האני האותנטי: הכורח המסתורי להתפתח
|
|
|
|
|
|
|
כשהתחיל הזמן, מסיבה לא-ידועה עלה משהו מתוך הלא-כלום. לפתע פתאום הופיע דחף - הדחף להתהווֹת, ליצור, להתפתח. ניתן לקרוא לזה בשם הדחף האלוהי. הצורך הזה להתגלמות הפך, בהדרגה, להיות היקום כולו והוא, לבסוף, כולל אותך ואותי כפי שאנו כרגע.
כבני אדם אנו חווים את הדחף האבולוציוני ברמות שונות. ברמה הפיזית המגושמת אנו חשים זאת כדחף המיני, כצורך רב-העצמה להתרבות. ברמה גבוהה יותר אנו חווים את העיקרון הזה כשאיפה לדעת, להבין וליצור, שאיפה המיוחדת לבני האדם. ברמה הגבוהה ביותר, ברמת התודעה, אנו חווים זאת כדחף הרוחני, כצורך המסתורי להתפתח כתודעה עצמה. אני מכנה את הצורך הזה להתפתח בשם האני האותנטי. תנועתו של האני האותנטי בכל אחד מאתנו אינה שונה מהדחף האבולוציוני האחד שמניע את הבריאה כולה. כאשר אתה חש דחף כפייתי שאין להתנגד לו להתפתח ברמת התודעה, אתה חווה, בתוך נשמתך, את הדחף שהתחיל את המפץ הגדול.
כשהאני האותנטי מגלה את עצמו ברמה הביולוגית, התוצאה תמיד צפויה מראש. אך כאשר הדחף הזה מתבטא ברמה הגבוהה ביותר, ברמת התודעה, התוצאה אינה צפויה מראש. לכן, כאשר בני אדם מתעוררים לאני האותנטי, הם מכירים לפתע בכך שתהליך החיים הוא חוויה עמוקה של יצירתיות, שכן הדחף שהתחיל את כל תהליך האבולוציה מתחיל להיות מודע לעצמו באמצעותנו; הוא מתעורר לתשוקתו העמוקה ביותר, להיות מודע. אם ניכנס לתהליך הזה ברמה הגבוהה ביותר ונעסוק בו במכוון, נמצא שאנחנו יוצרים את העתיד, פשוטו כמשמעו. אם תאזור אומץ ותאפשר לאמת הזו לחדור אליך, תכיר במשמעות האמיתית של שאיפתך להתפתח. תתחיל לראות כי אפילו התהודה הראשונית של מאמציך להיות מודע היא בעלת משמעות יקרה מפז.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ממינוס אחד לאפס, וממנו לפלוס אחד
|
|
|
|
|
|
|
הארה פירושה תודעה מעבר לאגו ואבולוציה פירושה התפתחות לאורך זמן. הארה אבולוציונית, אם כך, פירושה התפתחות לאורך זמן של תודעה מעבר לאגו. בהקשר של הארה האבולוציונית, הנתיב הרוחני פשוט למדי, לפחות בתיאוריה. זהו מסע מהזדהות עם האגו להזדהות עם קרקע ההוויה וממנה להזדהות עם הדחף האבולוציוני. זו טרנספורמציה רדיקאלית של יחסנו לחוויה האנושית, מיחס נרקיסיסטי, כפייתי, נוקשה ושלילי מיסודו ליחס משוחרר, יצירתי באופן מודע, מתפתח-תדיר וחיובי במהותו.
בהקשר אבולוציוני, ההארה או האני המשוחרר מתבטאת כהתפתחות תמידית לאורך זמן. כך שאם מישהו אינו מתפתח באופן ניכר ובר-מדידה משמע שהוא דורך במקום, בכלא הרגשי והפסיכולוגי הלא-מואר של האגו האינדיבידואלי והקבוצתי.
בגלל ההזדהות העיוורת שלנו עם האוריינטציה השלילית של האגו, רובנו מוצאים שאיננו מסוגלים לבטא באופן עקבי את השחרור, את הנינוחות הקיומית ואת החופש האקסטאטי שמאפיינים את הדחף האבולוציוני, שהוא האני האותנטי. ובגלל ההזדהות הזו עם האגו, רק מתי-מעטים מבינינו מסוגלים להתפתח רוחנית באופן משמעותי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משוואה פשוטה שאני משתמש בה כדי לתאר את נתיב ההארה האבולוציונית היא שזהו מסע ממינוס אחד לאפס וממנו לפלוס אחד. אני מכנה את יחסו של האגו לחיים כ"מינוס אחד" כי הוא שלילי מיסודו. האופן הפשוט ביותר לתאר את נתיב הטרנספורמציה הוא התפנית מיחסו השלילי של האגו כלפי החיים אל יחסו החיובי של האני האותנטי כלפי החיים, שאותו אני מכנה "פלוס אחד." אך אי אפשר לבצע את המעבר העצום הזה בצעד פשוט אחד. אי אפשר לעבור ישירות מיחס שלילי, נרקיסיסטי, כפייתי ונוקשה כלפי החיים אל יחס חיובי, משוחרר, יצירתי במודע ומתפתח תמידית. בהקשר מואר, הצעד הראשון הוא קודם כל ללכת לאפס, כלומר לא לנקוט בכל יחס שהוא כלפי החיים, כלפי השכל וכלפי הזמן. רק אז נוכל לגלות את החופש של ההארה וללמוד, בסופו של דבר, איך לבחור ביחס חיובי כלפי החיים מרצוננו החופשי.
אפס פירושו היעדר כל יחס. עליך לדלג ממשהו ללא-כלום, מהנגלה אל הלא-נגלה, מהאגו האינדיבידואלי והקולקטיבי אל קרקע הוויה. בקרקע חסרת-הקרקעית הזו, שלעולם לא חדרה לזרם הזמן, נושר עול הקיום מעל כתפיך ואתה משתחרר מכל תהליך ההתהוות. כך שכאשר אתה חוזר לאפס, אין לך עוד בעיה שאתה צריך להתגבר עליה. אגו הוא האמונה העמוקה שקיימת בעיה ושמשהו בסיסי ביותר אינו כשורה. אך כאשר אתה חווה אפס, או היעדר יחסים, אתה מכיר בהרף עין בכך שהאמונה הזו לעולם לא הייתה נכונה. אתה בוקע מהריקות הקמאית הזו כשאתה משוחרר לגמרי מהאגו ומהדאגה העצמית הבלתי-פוסקת שלו, נכון להיות כלי בשירותו של הדחף היצירתי המקורי או האני האותנטי, וכשהדחיפות האקסטאטית והלהט החף מפחד להתהוות בוערים כאש בעצמותיך.
כך שהמטרה בהארה האבולוציונית היא להסיט את מרכז ההזדהות מהאגו לדחף האבולוציוני, או לאני האותנטי, באמצעות כוח הבחירה המודעת. הדרך היחידה שבה זה יקרה היא אם נבצע את המסע ההרואי ממינוס אחד לאפס, וממנו לפלוס אחד; מאינרציה לריקות, וממנה לדחף האבולוציוני; מהאגו להיעדר-אני, וממנו לאני האותנטי. המסע מתחיל בכך שאנו מכירים בכלא של האגו; הוא ממשיך בהתפוררותו של הכלא בקרקע ההוויה ומסתיים בכך שאנו מופיעים מחדש כביטוי משוחרר ומתפתח-תמיד של האני האותנטי, זקוף קומה וחף מכל פחד. זהו נתיב ההתפתחות בתורת ההארה האבולוציונית.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אנדרו כהן
| /images/archive/gallery/518/693.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מאז ראשית היקום נמצאת התודעה בתהליך של אבולוציה. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה מאפשרת לנו, לראשונה בתולדות היקום, להשתתף באופן פעיל בתהליך זה וליצור את העתיד. מדור זה מוקדש למאמרים מכתב העת "מהי הארה?" מייסודו של אנדרו כהן, המעוררים אותנו לאפשרות זאת – ולחובתנו המוסרית להיענות לה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
