 |
/images/archive/gallery/732/789.jpg מארי לאוו
מתוך Woodo dreams  |
|
|
|
|
| היא הגשימה חלומות אסורים, שינתה גורלות, עצרה מגיפות וארגנה מסיבות חשק בכיכר העיר. עד היום יש מי שמוכן להישבע שפעם בשנה אפשר לראות את מארי לאוו, מלכת הוודו של ניו אורלינס, מהלכת ברחובות העיר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
25/3/2007 10:53 |
|
|
|
|
|
|
|
האנושות, אם נתעקש על חלוקה דיכוטומית, נחלקת לאלה שקוראים ספרים ולאלה שלא, לאלה שמוזיקה היא סוג של אוויר לנשימה עבורם ולאלה שלא. בעניין הספרים אני יודעת היטב לאן אני שייכת: מהרגע שבו הצלחתי לחבר לראשונה אות לאות, שוב לא יכולתי להפסיק. אולי בגלל זה במחצית הראשונה של חיי המוזיקה הייתה בעיקר מוזיקת רקע. איזה בזבוז. בזמן שהאזנתי לירדנה ארזי ברשת ג', במקומות אחרים אנשים דהויי מכנסיים כמו ניל יאנג kept on rocking in the free world, נירוונה, להקה עם שם אירוני עד כאב, הריחה כמו רוח נעורים וגיטרות משולחות רסן נגעו באנשים לא רק דרך השכל, אלא בעיקר דרך החושים.
ברגעי החסד שבהם מתאחדות יכולותיה המילוליות של תולעת הספרים עם כושר ההאזנה לומדים הרבה. זה קרה לי יום אחד על השטיח בבית,
ליד התנור, כשהבלוזיסט הניו-אורלינסי דוקטור ג'ון סיפר למי שהיה מוכן להקשיב, על מארי לאווֹ (Marie Laveau) מלכת הווּדוּ מניו אורלינס: "היא עשתה כסף ממכירת ווּדוּ ומפירוש חלומות". ד"ר ג'ון ומוזיקאים אחרים הביאו אלי קסם שחור וכמה סיפורים טובים מהביצות של לואיזיאנה.
דמותה הצבעונית אך האפלה של מארי לאווֹ מופיעה בכמה וכמה סרטים וספרים ובעיקר בשירים. כראוי למלכת ווּדוּ אמיתית, דמותה וקורות חייה אפופים במסתורין וסיפור אחד אינו חופף לשני. כמה פשוטים יכולים היו להיות חייה של אשה במאה ה-19 על גדות נהר המיסיסיפי, שהדם הזורם בגופה הוא תערובת של דם אדונים לבנים, עבדים שחורים ואינדיאנים מנושלים, ושבעברה שני גברים שמתו בטרם עת?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גברת ווּדוּ
|
|
|
 |
|
|
|
מילותיו של שיר על הגברת לאווֹ, של בובי בֵּר, מספרות על מלכת הוודו המפורסמת ביותר בלואיזיאנה, שסיפורים מרושעים נקשרו בשמה, על שיקויי הקסם, הלחשים והקללות שבהם השתמשה:
שם למטה בלואיזיאנה, איפה שצומחים עצים שחורים
גרה גברת ווּדוּ ששמה מארי לאווֹ
יש לה שן של חתול שחור ועצם מוֹג'וֹ
ומי שלא יניח לה לנפשה
היא תחסל גם אותו
היא גרה בביצה, בתוך בול עץ חלול, עם נחש שיש לו עין אחת וכלב שיש לו שלוש רגליים, שר בובי בר, וממשיך לצייר תמונה מכושפת: יש לה גוף כפוף וגרום ושיער כמו תיל, אם היא תתפוס אותך מסתובב שם, היא תעלים גם אותך. לילה אחד, כשהירח היה שחור, אל הביצה הגיע ג'ק הנאה, שאינו בחור טוב, כמו שכולכם ידעו. הוא חיפש את מארי לאווֹ.
הוא אמר, את, מארי לאווֹ, מכשפה נאה שכמוך, תני לי קמע קטן, שיעשה אותי עשיר. תני לי מאה דולר ואני אגיד לך מה אעשה: הלילה הזה ממש אני אשא אותך לאשה. אז מארי עשתה כישוף וניערה קצת חול, עשתה מיליון דולר ושמה אותם בכף ידו. אז היא צחקקה והתפתלה ואמרה, היי, היי, אני מתכוננת ליום החתונה שלי.
אבל מיודענו ג'ק אמר, להתראות מארי, את יותר מדי מכוערת, לעזאזל, בשביל איש עשיר כמותי. מארי החלה למלמל ולחרוק בשיניה, גופה החל לרעוד ועיניה ירו ברקים ואז היא העלימה עוד גבר אחד.
בסופו של השיר בר מציע לגברים שבינינו, להישאר עם מארי לאווֹ עד סוף חייהם אם הם מתכוונים להפוך אותה לרעייתם, שם בביצות של לואיזיאנה. ג'ק, אגב, היה שמה של בעלה הראשון. מסר שוביניסטי? אולי. מסר פמיניסטי? יכול להיות. אבל כנראה שאם היית גם אשה, גם צבעונית, גם אלמנה סדרתית וכל זה בדרום אדום-הצוואר של ארצות הברית, ולא רצית שיציקו לך, הכי טוב היה לקרוא לווּדוּ לעזרה.
לא בטוח שלאוו הייתה מכוערת כמו שמספר השיר, אבל היא גרמה לגברים להשתגע וכן, היה לה נחש. בקשר לכלב עם שלושת הרגליים, הדבר היחידי שאני יכולה לומר הוא, שהפעם הראשונה שבה ראיתי כלב כזה, רץ כמו אלוף עולם, הייתה שעות ספורות אחרי שקראתי לראשונה את השיר של בובי בר.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/732/791.jpg
מארי לאוו. ציור של אמן לא ידוע |
|
מארי לאוו. ציור של אמן לא ידוע |
|
|
|
|
|
|
|
שתי מארי לאוו
|
|
|
|
|
|
|
דת הווּדוּ שמקורה במערב אפריקה משותפת למספר קבוצות אתניות שחולקות אותה תפיסת עולם שלפיה יש אל-בורא ואל-מבצע, או בעצם משפחה שלמה של אלים מבצעים. האלים המבצעים נקראים ווּדוּ והם אלה ששולטים בכל העניינים הארציים. עם העבדות הווּדוּ נדד והגיע למחוזות רחוקים וביניהם ניו אורלינס. באוזן לא שומעים את ההבדל, אבל המילה Voudon או Vudu מתייחסת לדת האפריקאית, בעוד Voodoo מתייחסת בדרך כלל לדת האפרו-קריאולית שהתפתחה בניו אורלינס, אצל אותם שאנשים שכמו מארי לאווֹ דמם היה קוקטייל רב גזעי. חוץ מאלה יש את הווּדוּ של האיטי וזה של ברזיל וגם אותן בובות ווּדוּ אומללות שנדקרות כמעשה נקם. גרסת ניו אייג' של הווּדוּ היא ההוּדוּ
(Hoodoo), תרגול שמשלב מסורות אפריקאיות, עשבונאות של ילידי אמריקה, יהדות ונצרות, מתמקד בכישוף ותופס לו מקום ברוחניות הפוסט מודרנית של אמריקה.
מארי לאוו נולדה ברובע הצרפתי של ניו אורלינס בראשית המאה ה-19 ומתה כעבור 80 שנה. בערך. בעצם זה לא כל כך פשוט. בהיסטוריה של ניו אורלינס ישנן שתי מארי לאוו – אם מכשפה ובתה שירשה ממנה לא רק את שמה ואת תווי פניה, אלא גם את היכולת לכשף ולהשפיע על מאהבים, מכרים, אויבים וחיי המין של כל אחד מהם. השתיים מסמנות את ראשיתו של הוודו בגרסת ניו אורלינס.
לפי מסמכים מהתקופה, מארי לאוו הראשונה היתה בתם הלא חוקית של בעל אחוזה לבן ואשה קריאולית. היא מתוארת באותם ניירות כאשה גבוהה ומחוטבת, עם שיער שחור מתולתל, עור אדמדם ותווי פנים "טובים". באותם ימים בלואיזיאנה, כשאמרו על אדם צבעוני שתווי פניו טובים, הכוונה הייתה לכך שהוא נראה לבן יותר מאשר שחור. החיים של השחורים היו מרים, אבל הם הצליחו למצוא לעצמם נחמות. וודו הייתה החשובה שבהן.
כשהייתה בת 18 נישאה מארי לאוו לג'ק פאריס. הוא נפטר שנה אחת לאחר מכן בנסיבות לא ברורות. לאחר מותו של פאריס, מארי הפכה לספרית של בני המעמדות העליונים שסיפקה את שירותיה בביקורי בית. אצל ספרית כמו אצל ספרית, הלבבות נפתחו והמילים נשפכו. לקוחותיה הלבנות סיפרו לה על בעליהן, על המאהבים שלהן, על הסקס שהן עושות או לא עושות, על הפילגשים של בעליהן ועל מה שקורה באחוזה. מכשפה או לא מכשפה, מי שבידיה כל הידע הזה היא אשה עם כוח. בשלב הזה נולדה הקריירה האמיתית של מארי לאוו. בנוסף למה ששמעה באוזניה שלה, זרם אלה מידע עסיסי דרך רשת של מודיעים - המשרתים השחורים של בעלי האחוזות. היא ריפאה את המשרתים מכל מיני מחלות מסתוריות וכך נטעה בהם פחד מפניה, פחד שכפה עליהם שיתוף פעולה. היום היא נחשדת בכך שגרמה בעצמה לתחלואים שפקדו את המשרתים. לפי אחת הסברות ה"מחלות" היו תסמונת מינכהאוזן.
תסמונת מינכהאוזן היא הפרעה שבה אדם מתחלה על מנת לקבל טיפול רפואי. צורה נוספת של התופעה היא "תסמונת מינכהאוזן על ידי שליח", שבה אדם אחד גורם לזולת לחלות על מנת להפיק מכך תועלת. זה כמובן יכול להסביר את המחלות המוזרות ואת הריפוי הפלאי שלו זכו המשרתים משתפי הפעולה של מארי לאוו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפכה את מריה הקדושה לדמות שסוגדים לה בטקסי הוודו
|
|
|
|
|
|
|
אלמנתו של ג'ק פאריס לקחה לה מאהב, כריסטופר דומיניק דה קלאפיון. יש אומרים שדה קלאפיון נפטר כשמונה שנים לאחר שהחלו יחסיו עם מארי לאוו, אבל הוא כנראה נפטר אחרי 28 שנים, ב-1855 לא לפני שעשה איתה 15 צאצאים מחוץ לנישואים. אחת מבנותיה היא מארי לאוו השנייה, הממשיכה הישירה.
מארי לאוו האם עזבה את מחלפות השיער של לקוחותיה והתפנתה לקסם השחור. היא לא המציאה יש מאין את הוודו שמיוחס לה. ניו אורלינס של אותה התקופה הייתה לטינית הרבה יותר מאנגלו-אמריקאית. העבדים שחיו בה תרגלו וודו בסתר. הם היו אנשים שנלקחו מאפריקה אל המושבות של הצרפתים והספרדים באיים הקריביים. בתחילת המאה ה-19 השחורים בהאיטי זכו לעצמאות והאדונים הלבנים ברחו מהאיים למקומות נוחים יותר עבורם וכך הגיעו ללואיזיאנה. הלבנים לקחו איתם את העבדים שלהם ובעצם הביאו את הוודו אל המיסיסיפי. כל זה קרה כשמארי לאוו הייתה ילדה קטנה.
בין תושבי הסביבה נפוצו סיפורים על ריטואלים פרועים שמתרחשים בסתר בביצות וכוללים פולחן לנחש, שתייה וסקס. גם לבנים היו שם – כולם רצו לזכות בכוחות כישוף שיעזרו להם להתמודד מול אויבים, מתחרים ומאהבות. האדונים הלבנים חששו שההתכנסויות האלה יולידו התמרדויות בקרב השחורים ולכן אסרו על העבדים להתכנס, פרט לימי ראשון באזור תחום, כיכר קונגו בניו-אורלינס. השחורים המשיכו להיפגש בימי ראשון, לעסוק בוודו, לשיר ולרקוד ועל הדרך גם סיפקו בידור ללבנים.
אז היו הרבה מלכות וודו בעיר, עוד לפני מארי לאוו, אבל היא גרמה לכל האחרות להתאייד. בשונה מנשות העבדים, לאוו שהייתה קתולית, הוסיפה לקסם השחור גם אלמנטים נוצריים ומים קדושים. היא הפכה את מריה הקדושה לדמות שסוגדים לה בטקסי הוודו. ואם זה לא מה שעשה אותה למלכת הוודו הבלתי מעורערת, אולי היו אלה קמעות הגריס-גריס שלה.
הגריס-גריס הם שקיקי בד קטנים שנענדים למזל טוב ולהגנה מרוע. הם מכילים עשבים, אבנים, ציפורניים, שיער ופיסות בד טבולות בזיעה או פריטים אישיים אחרים שנאספו לפי הנחיותיו של אחד האלים. יתכן שהגריס-גריס, שבמקור היו צלמיות של אלים, הם המקור לבובות הוודו המוכרות מסרטים כמו המכשפות מאיסטוויק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עורמה, נחישות והרבה כריזמה ואומץ
|
|
|
|
|
|
|
המאגיה של מארי לאוו עירבה מסורות אפריקאיות עם אמונות קתוליות ותפיסות דתיות. כאמור, אבותיה של מארי לאוו הגיעו מכל כיוון אפשרי, הצד הקריאולי שלה היא אפריקאי, אירופאי-לטיני ואמריקאי-ילידי. מהר מאוד היא ניצלה כישורי יחצנות שהיו לה והתגלו כיעילים לפחות כמו הקסמים והיא השתלטה על אירועי כיכר קונגו. לאוו הזמינה לשם אנשי ציבור, עיתונאים שוטרים וסקרנים מכל סוג, ארגנה מסיבות חשק (יש אומרים שהייתה בעלת בורדל) והגשימה חלומות אסורים: אתה איש לבן ורצית מאהבת שחורה? מלכת הוודו תסדר. היא והנחש שלה. הספרית לשעבר התפרנסה עכשיו מהפעלת כוחות עבור הלבנים (אבקת אהבה למשל, נמכרה ב-10 דולר). בשחורים היא טיפלה בחינם. אנשים ביקשו ממנה שתעזור להם להיבחר לראשות העיר, יש סיפור על כך שגרמה לאדם שנאשם ברצח להפוך לזכאי לאחר שפיזרה באולם המשפט קמיעות ובתמורה קיבלה את בית משפחתו, היא נקראה לעצור מגיפות, לשנות גורלות… הסיפורים רבים והם נמשכים גם היום, עשורים רבים אחרי מותה.
אבל הקסם המדהים ביותר של מארי לאוו הוא זה שהיא - אשה צבעונית, אלמנה, בת לא חוקית ואם לא נשואה - הפכה לדמות חזקה ומשפיעה בדרום החשוך של ארצות הברית. זה לא הוודו. היו שם עורמה, נחישות והרבה מאוד כריזמה ואומץ.
ב-1881 פירסמו עיתוני ניו אורלינס את דבר מותה של מארי לאוו, אבל אנשים דיווחו שראו אותה מתהלכת בעיר לאחר מותה. למעשה, מארי לאוו האם פרשה מפעילותה ה"ציבורית" כשהייתה בת 70 ובתה, שכנראה נראתה בדיוק כמוה לקחה את מקומה, כך שנוצרה חפיפה בין השתיים. עד היום יש אנשים שמוכנים להישבע שמארי לאוו קמה לתחייה פעם בשנה ביום הקדוש ג'ון (יוחנן המטביל). החגיגות נערכו ביום שוויון הקיץ ולפי הסיפורים הטקס שנוהל על ידי לאוו כלל רקיחת שיקוי שהיה עשוי מפלפל שחור, תרנגול שחור, חתול שחור ונחש שנחתך לשלוש פרוסות - סמל לשילוש הקדוש. כל משתתפי הטקס זכו לטעום מהשיקוי שבושל בחבית בירה, ולאחר מכן להשתתף בשחייה המונית בעירום.
המאמינים מזהים את רוחה של מלכת הוודו לפי מטפחת עם שבעה קשרים שנהגה לכרוך לצווארה. הקבר שלה (של שתיהן, בעצם) הוא מן הסתם מוקד עלייה לרגל עד עצם היום הזה.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
