 |
/images/archive/gallery/193/335.jpg אין כמו לרבוץ.
אורן אנטין  |
|
|
|
|
| תקועים במשרד? יותר מדי זמן מול המחשב? קחו השראה מפול לאפארג, שטוען שמי שאוהב לעבוד לוקה בהפרעה מנטלית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
פול לאפארג. תרגום: יונתן לוי
16/3/2007 9:18 |
פול לאפארג. תרגום: יונתן לוי
16/3/2007 9:18 |
|
|
|
|
|
|
|
"הבה נהיה עצלנים בכל דבר, מלבד באהבה ובשתייה, מלבד בלהיות עצלנים" (ג"א לסינג)
טעות משונה אוחזת במעמד הפועלים במדינות בהן שולטת התרבות הקפיטליסטית. טעות זו גוררת עמה את הצרות האישיות והחברתיות שבמשך מאתיים שנה עינו את האנושות האומללה. טעות זו היא אהבת העבודה, התשוקה הקוצפת לעבוד, אפילו עד למיצוי כוח החיים של היחיד ושל צאצאיו. במקום להתנגד להפרעה מנטלית זו, הכלכלנים ואנשי המוסר עטפו את העבודה בהילת קדושה. אנשים עיוורים ובני תמותה ביקשו להיות חכמים מאלוהיהם; אנשים חלשים ונקלים התיימרו לשקם את מה שאלוהיהם קילל. אני, שאינני מצהיר שאני נוצרי, כלכלן או איש מוסר, פונה מהשיפוט שלהם אל זה של אלוהיהם; מהטפות של המוסר הדתי, הכלכלי או של מחשבתם החופשית, אל התוצאות הנוראות של העבודה בחברה קפיטליסטית.
בחברה הקפיטליסטית העבודה היא אם כל ניוון אינטלקטואלי, כל עיוות אורגני. השוו נא בין סוס המרוץ הגזעי באורוותיו של רוטשילד, שאותו משרתת פמליה של דו-רגליים, לבין הבהמה הגסה של החוות הנורמאניות שחורשת את האדמה, נושאת את הדשן וסוחבת את הקציר. הביטו בפרא האציל שהמיסיונרים של המסחר וסוחרי הדת טרם השחיתו בעזרת הנצרות, הסיפליס ודוגמת העבודה, ואחר כך הביטו בעבדי המכונות העלובים שלנו.
כשאנו מחפשים באירופה התרבותית שלנו שריד ליופי הטבעי של האדם, עלינו לחפשו באומות שבהן הדעות הקדומות הכלכליות טרם עקרו את שנאת העבודה. ספרד, שלמרבית הצער מתנוונת, עדיין יכולה להתגאות בכך שיש בה פחות מפעלים ממספר בתי הכלא ובתי המעצר אצלנו; אך האמן מלא אושר כשהוא מתפעל מהאנדלוסי העמיד, חום כמו הערמונים במולדתו, זקוף וגמיש כמוט פלדה; והלב מזנק ממקומו בשומעו את הקבצן, הלבוש להפליא ב"קאפה" הבלויה שלו, נושא ונותן כשווה לו עם הדוכס מאוסונה. עבור הספרדי, שהחיה הפרימיטיבית
טרם התנוונה בו, העבודה היא העבדות הגרועה ביותר.
היוונים, בימי גדולתם, לא רחשו כלפי העבודה אלא בוז: רק העבדים הורשו לעבוד: האדם החופשי רק אימן את גופו ואת שכלו. וכך בתקופה זו התהלכו ונשמו בין הבריות אנשים כאריסטו, פידיאס ואריסטופאנס; היתה זו תקופה שבה קומץ גיבורים מחץ במרתון את הגדודים מאסיה, שכעבור זמן לא רב נכנעו לאלכסנדר הגדול. הפילוסופים בימי קדם לימדו לבוז לעבודה, אותה השפלה של האדם החופשי, המשוררים שרו בזכות הבטלה, אותה מתנת אלים:
O Melibae Deus nobis haec otia fecit
ישוע, בדרשה על ההר, הטיף לבטלה: "התבוננו נא אל שושני השדה הצמחות, ולא יטוו לא יעמלו, ואני אמר לכם כי גם שלמה בכל הדרו לא היה לבוש כאחת מהנה". ה', האל המזוקן והזעף, נתן לעובדים אותו את הדוגמה העילאית לעצלנות אידיאלית; אחרי שישה ימי עבודה, הוא נח לנצח נצחים.
מאידך, אצל איזה גזעים העבודה היא צורך אורגאני? האוברניאנים [בני מחוז במרכז צרפת – י"ל]; הסקוטים, אותם אוברניאנים של האיים הבריטים; הגאליציאנים, אותם אוברניאנים של ספרד; הפומרניאנים, אותם אוברניאנים של גרמניה; הסינים, אותם האוברניאנים של אסיה. בחברה שלנו, אילו מעמדות אוהבות את העבודה לשמה? החקלאים בעלי הקרקעות, החנוונים הקטנים; הראשונים התכופפו כפליים מעל שדותיהם, האחרונים התקפלו בחנויותיהם, התחפרו כחפרפרת במחילתה התת קרקעית ומעולם לא נעמדו להביט בטבע מתוך פנאי.
ובינתיים הפרולטריון, המעמד הגדול הכולל את כל היצרנים באומות המתורבתות, המעמד שישחרר עצמו וכך ישחרר את האנושות כולה מיזע עבדותי ויהפוך את החיה האנושית לישות חופשייה; הפרולטריון, הבוגד באינסטינקטים שלו, הרשה לדוֹגמה של העבודה לעוות אותו. עונשו היה קשה ואיום. כל הצרות האישיות והחברתיות נולדות מתשוקתו לעבודה.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/715/769.jpg
פול לאפארג |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
על המחבר
|
|
|
 |
|
|
|
זהו הפרק הראשון מתוך ארבעה במאמר "הזכות להיות עצלן", שכתב המהפכן המרקסיסט הצרפתי פול לאפארג, מתוך התא בכלאו. לאפראג ביקר את הדוקטרינות הליברליות, השמרניות ואפילו הסוציאליסטיות של תקופתו, וטען שהעצלות והיצירתיות, ולא העבודה, היא תנאי יסוד של הקדמה האנושית. לאפארג התאבד בגיל 69, יחד עם אשתו. הוא הסביר שמבחינתו מדבר בבחירה מודעת שלא להזדקן ולהפוך למעמסה על הסובבים אותו.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
