 |
/images/archive/gallery/696/256.jpg יש תקווה.
Codt custard, פליקר  |
|
|
|
|
| אחת הדרכים היעילות ביותר ללכת מעבר לאגו שלכם היא אי-תגובה לאגו של אחרים. המורה הרוחני אקהרט טולה מגיש מדריך מעשי להשתחררות מן האגו. פרק מתוך ספרו החדש, ארץ חדשה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אקהרט טולה
8/2/2007 9:56 |
|
|
|
|
|
|
|
רוב האנשים כה מזדהים עם הקול שבראשם – הזרם התמידי של החשיבה הבלתי רצונית הכפייתית והרגשות המתלווים אליה – עד שאנו יכולים לתאר אותם כנשלטים על-ידי שכלם. כל עוד אינכם מודעים לכך, אתם חושבים שהאדם החושב הוא אתם. זו תודעת האגו. אנו מכנים אותה כך כי יש תחושת עצמי, תחושת "אני" (אגו), בכל מחשבה, בכל זיכרון, פירוש, דעה, השקפה, תגובה ורגש. זה הבלתי מודע במובן הרוחני. תוכן החשיבה שלכם מותנה כמובן בעבר: בחינוך, בתרבות, ברקע המשפחתי וכדומה. הליבה של כל פעילותכם השכלית מורכבת מכמה מחשבות, רגשות ודפוסי תגובה עיקשים החוזרים על עצמם, שעמם אתם מזדהים ביותר. ישות זו היא האגו.
 |
| מאסטר אקהרט |
|
אור רכלבסקי משוחח עם המורה הרוחני המחוזר אקהרט טולה על התעוררות, מוטיבציה לשינוי חברתי ונשים מוארות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
כפי שראינו, ברוב המקרים כאשר אתם אומרים "אני", האגו מדבר ולא אתם. האגו מורכב ממחשבה ומרגש, מצרור זיכרונות שאתם מזהים כ"אני והסיפור שלי", מתפקידים שאתם רגילים למלא בלא יודעין ומהזדהויות קולקטיביות, כמו לאום, דת, גזע, מעמד חברתי או נאמנות פוליטית. הוא גם מכיל סממני זיהוי אישיים, לא רק רכוש אלא גם דעות, הופעה חיצונית, כעסים נושנים או תפישות של עצמכם כטובים יותר או פחות מן האחרים, כהצלחה או ככישלון.
תוכנו של האגו משתנה מאדם לאדם, אך לכל אגו יש אותו מבנה: האגואים שונים זה מזה רק על פני השטח. עמוק בפנים הם אותו הדבר; הם חיים על-פי זיהוי והפרדה. כשאתם חיים דרך עצמי שהוא תוצר השכל, עצמי המכיל מחשבה ורגש שהם האגו, הבסיס לזהותכם אינו יציב שכן המחשבה והרגש הם ארעיים, בני-חלוף. אם כך, כל אגו נאבק תמיד על הישרדותו, בנסותו להגן על עצמו ולהתרחב. כדי להחזיק במחשבת ה"אני", יש צורך במחשבה ההפוכה של ה"אחר". מושג ה"אני" אינו יכול לשרוד ללא מושג ה"אחר". האחרים הקיצוניים ביותר הם אלה שאני תופש כאויביי. בקצה אחד של תבנית אגו בלתי מודעת זו נמצא ההרגל הכפייתי להטיל דופי באחרים ולהתלונן עליהם. ישוע התייחס לכך כששאל: "ולמה זה אתה רואה את הקיסם אשר בעין אחיך ואת הקורה בעינך לא תביט." בקצה השני ישנן האלימות הפיזית בין יחידים והמלחמה בין אומות. בברית החדשה נותרות שאלותיו של ישוע ללא מענה. אך התשובה היא, כמובן: כי כאשר אני מבקר או מגנה אדם אחר, זה גורם לי להרגיש גדול יותר, נעלה עליו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| אקהרט טולה
| /images/archive/gallery/675/993.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
תלונה וטינה
|
|
|
 |
|
|
|
התלונה היא אחת מאסטרטגיות החיזוק העצמי החביבות על האגו. כל תלונה היא סיפור קטן שהשכל ממציא ושאתם מאמינים בו לגמרי. אין זה משנה אם אתם מתלוננים בקול או רק במחשבותיכם. ישנם אגואים שאינם מזדהים עם דברים רבים אחרים, אך שורדים בקלות בהתבססם על תלונות בלבד. כאשר אתם בעלי אגו כזה, תלונות – בייחוד על אנשים אחרים – הן דבר שבשגרה באופן לא מודע; כלומר, אינכם יודעים מה אתם עושים. לעתים קרובות אחד ההיבטים של תבנית זו הוא תיוג מנטלי שלילי של אנשים – בפניהם או כאשר אתם מדברים עליהם עם אחרים או רק חושבים עליהם. כינוי בשמות הוא הצורה הגסה ביותר של תיוג ושל הצורך של האגו להיות צודק ולנצח את האחרים: "אידיוט, בן זונה, כלבה", כל ההצהרות המעמיקות שלא ניתן להתווכח עמן. ברמה נמוכה יותר של הלא-מודע מופיעות הצעקות, ובמרחק לא רב מהן – האלימות הפיזית.
הטינה היא רגש המתלווה לתלונה ולתיוג המנטלי של אנשים, והיא מטעינה את האגו באנרגיה נוספת. טינה פירושה להרגיש מרירים, זועמים, פגועים או נעלבים. אתם חשים טינה כלפי החמדנות של אחרים, כלפי חוסר היושר שלהם, כלפי מה שהם עושים, מה שעשו בעבר, מה שאמרו, מה שלא עשו, מה שהיו צריכים או לא היו צריכים לעשות. האגו אוהב את זה. במקום להתעלם מחוסר המודעות של אחרים, אתם הופכים אותו לזהותם. מי עושה זאת? הלא מודע שבכם, האגו. לפעמים ה"אשמה" שאתם מטילים על האחר אינה נמצאת שם כלל. זו פרשנות מוטעית, השלכה של השכל הפועל על-פי ההתניה למצוא אויבים ולהפוך את עצמו לצודק או לנעלה. במקרים אחרים ייתכן שהאשמה קיימת, אך כאשר אתם מתמקדים בה, לעתים עד כדי התעלמות מכל דבר אחר, אתם מגבירים אותה. ומה שאתם מגיבים עליו אצל האחר, אתם מחזקים בתוככם.
אחת הדרכים היעילות ביותר ללכת מעבר לאגו שלכם ולבטל את האגו האנושי הקולקטיבי היא אי-תגובה לאגו של אחרים. אך ביכולתכם להיות במצב של אי-תגובה רק אם אתם יכולים להכיר בהתנהגות של מישהו כנובעת מתוך האגו, כביטוי של הפרעת התפקוד האנושית הקולקטיבית. כאשר אתם מבינים שזה לא אישי, כבר אין דחף להגיב כאילו זה אישי. באמצעות אי-תגובה לאגו לעתים קרובות תוכלו לחזק באחרים את השפיות, שהיא המודעות הבלתי מותנית. לעתים ייתכן שעליכם
לנקוט צעדים מעשיים כדי להגן על עצמכם מפני אנשים בלתי מודעים באופן קיצוני. אתם יכולים לעשות זאת בלי להפוך אותם לאויבים. אך ההגנה הגדולה ביותר היא להיות מודעים. אדם יכול להפוך לאויב אם אתם מאנישים את חוסר המודעות שהוא האגו. אי-תגובה אינה חולשה אלא חוזק. אי-תגובה היא סליחה. לסלוח פירושו להעלים עין, או יותר נכון להביט מעבר. אתם מביטים מעבר לאגו אל השפיות שהיא המהות של כל אדם ואדם.
האגו אוהב להתלונן ולחוש טינה לא רק כלפי אנשים אחרים אלא גם כלפי מצבים. מה שאפשר לעשות לאדם, אפשר לעשות גם למצב: להפוך אותו לאויב. ההשלכה היא תמיד: זה לא אמור לקרות; איני רוצה להיות כאן; איני רוצה לעשות את זה; אני מקבל יחס לא הוגן. והאויב הגדול ביותר של האגו הוא כמובן רגע ההווה, ובמילים אחרות החיים עצמם.
אין לבלבל בין התלונה ובין ציון טעות או עיוות שניתן לתקן בפני מישהו. להימנע מתלונה אין פירושו בהכרח להשלים עם איכות ירודה או עם התנהגות גרועה. אין כל אגו כשאתם אומרים למלצר שהמרק שלכם קר, כל עוד אתם נצמדים לעובדות שהן תמיד ניטרליות. "איך אתה מעז להגיש לי מרק קר..." זו תלונה. יש כאן "אני" שאוהב להרגיש שפגעו בו באמצעות המרק הקר, והוא מתכונן להפיק מכך את המיטב, "אני" שנהנה להאשים מישהו בטעות. התלונה שאנו מדברים עליה היא בשירות האגו, לא בשירות השינוי. לפעמים זה ברור שהאגו אינו מעוניין באמת בשינוי כדי שיוכל להמשיך להתלונן.
ראו אם אתם יכולים להבחין בקול שבתוך הראש, אולי ברגע שהוא מתלונן על משהו, ולהכיר בו כפי שהוא: קולו של האגו, לא יותר מדפוס חשיבה מותנה, מחשבה. בכל פעם שאתם מבחינים באותו קול, תבינו גם שאתם אינכם הקול, אלא מי שמודע לו. למעשה, אתם המודעות המודעת לקול. ברקע קיימת המודעות. בחזית קיים הקול, ה"חושב". כך אתם משתחררים מן האגו שבכם, זה בפירוש כבר לא האגו, אלא רק דפוס חשיבה מותנה ישן. אגו מרמז על חוסר מודעות. חוסר המודעות והאגו אינם יכולים לחיות בדו-קיום. ייתכן כי דפוס החשיבה הישן או ההרגל המנטלי עדיין שורדים ומופיעים שוב ושוב במשך זמן-מה כי הם מונעים על-ידי התנופה של אלפי שנות חוסר מודעות אנושית קולקטיבי, אך בכל פעם שאתם מכירים בו – האגו נחלש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובה והתמרמרות
|
|
|
|
|
|
|
לעתים קרובות מתלווה לטינה תלונה, אך יכול להתלוות אליה גם רגש חזק יותר כמו כעס או דכדוך. כך הטינה נעשית טעונה יותר אנרגטית, והתלונה הופכת לתגובה, שהיא דרך נוספת של האגו להתחזק. אנשים רבים תמיד מחכים לדבר הבא שיגיבו אליו בהתנגדות, שירגישו כי הוא מרגיז או מטריד אותם – ולא נדרש להם זמן רב למצוא אותו. "זאת שערורייה," הם אומרים. "איך אתה מעז..." "אני כועס על כך." הם מכורים לדכדוך ולכעס כפי שאחרים מכורים לסמים. באמצעות התגובה נגד דבר זה או אחר הם מכריזים על עצמיותם ומחזקים את תחושת העצמי שלהם.
טינה מתמשכת נקראת התמרמרות. התמרמרות פירושה להיות במצב קבוע של "נגד", ולכן היא מהווה חלק משמעותי מן האגו של אנשים רבים. התמרמרות קולקטיבית יכולה לשרוד במשך מאות שנים בתודעה של עם או שבט ולהזין מעגל אינסופי של אלימות.
התמרמרות היא תחושה שלילית חזקה שקשורה לפעמים לאירוע בעבר הרחוק, והשתמרה באמצעות חשיבה כפייתית ואמירה בראש או בקול רם: "מה שמישהו עולל לי" או לנו. התמרמרות יכולה להרעיל תחומים נוספים בחייכם. למשל, כאשר אתם חושבים על ההתמרמרות ומרגישים אותה, האנרגיה הרגשית השלילית שלה מעוותת את האופן שבו אתם תופשים אירוע שמתרחש בהווה, או משפיעה על הדרך שבה אתם מדברים או מתנהגים אל מישהו בהווה. די בהתמרמרות עזה אחת כדי להרעיל תחומים נרחבים בחייכם ולהחזיק אתכם בשליטת האגו.
נדרש יושר כדי לראות אם אתם עדיין ממורמרים, אם יש מישהו בחייכם שעדיין לא סלחתם לו, מעין "אויב". אם כך הדבר, היו מודעים להתמרמרות הן ברמת המחשבה והן ברמת הרגש; כלומר, היו מודעים למחשבות המשמרות אותה, והרגישו את הרגש שבו הגוף מגיב על אותן מחשבות. אל תנסו לשחרר את ההתמרמרות. הניסיון לשחרר, לסלוח, אינו עובד. הסליחה מתרחשת באופן טבעי כאשר אתם מבינים שלהתמרמרות אין כל תכלית חוץ מחיזוק תחושת עצמי שקרית, שימור האגו במקומו. הראייה היא השחרור. הוראת ישוע "סלחו לאויבכם" בעצם עוסקת באחד ממבני האגו המרכזיים בתודעה האנושית.
אין בכוחו של העבר למנוע מכם להיות נוכחים עכשיו. רק ההתמרמרות שלכם על העבר יכולה לעשות זאת. ומהי התמרמרות? מטען של מחשבות ורגשות ישנים.
תלונה, הַאֲשָמָה ותגובה מחזקות את תחושת החיץ והפירוד של האגו, שהישרדותו תלויה בהם. הן מחזקות את האגו גם כאשר הן מעניקות לו הרגשת עליונות שתורמת לשגשוגו. אולי זה לא ברור מיד כיצד התלונה - על פקק תנועה, על פוליטיקאים, על "העשירים החמדנים", "המובטלים העצלנים", עמיתיכם למקצוע, בני זוג לשעבר, נשים או גברים – יכולה להעניק לכם תחושת עליונות. וזו הסיבה: כאשר אתם מתלוננים, משתמע מכך שאתם צודקים והאדם האחר או המצב שעליו אתם מתלוננים או נגדו אתם מגיבים - שוגים.
אין דבר שיכול לחזק את האגו יותר מאשר להיות צודק. להיות צודק, זו הזדהות עם מצב מנטלי – נקודת מבט, דעה, שיפוט, סיפור. כדי להיות צודקים, עליכם לגרום לאחרים להיות טועים, והאגו אוהב לעשות זאת. במילים אחרות: עליכם לגרום לאחרים להיות טועים כדי לזכות בתחושה חזקה יותר של מי שהנכם. ניתן לגרום לא רק לאדם אלא גם למצב להיות טועים באמצעות תלונה ותגובה, שתמיד משתמע מהן כי "זה לא היה אמור לקרות." הניסיון להיות צודק מציב אתכם בעמדה של עליונות מוסרית דמיונית ביחס לאדם או למצב העומדים למשפט ונמצאים טועים. האגו משתוקק לתחושת עליונות זו ומִתחזק בעזרתה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להגנת האשליה
|
|
|
|
|
|
|
העובדות קיימות! אם אתם אומרים: "מהירות האור גבוהה ממהירות הקול," ומישהו אחר אומר שההפך הוא הנכון, ברור שאתם צודקים והוא טועה. ההבחנה הפשוטה שהברק מקדים את הרעם יכולה לאשר זאת. אם כך, לא רק שאתם צודקים, אתם גם יודעים שאתם צודקים. האם האגו מעורב בכך? ייתכן. אם אתם פשוט מצהירים את מה שידוע לכם כאמת, האגו אינו מעורב בכך, כי אין כל הזדהות. הזדהות עם מה? עם התודעה ועם עמדה מנטלית. עם זאת הזדהות כזו יכולה להתגנב פנימה בקלות. אם אתם אומרים: "תאמין לי, אני יודע" או "למה אתה לעולם לא מאמין לי?" האגו כבר התגנב פנימה. הוא מסתתר במילה "לי". ההצהרה הפשוטה: "האור מהיר יותר מהקול," למרות היותה אמיתית, משרתת עתה אשליה, היא משרתת את האגו. היא הורעלה בתחושה השקרית של "אני"; היא הואנשה והפכה לעמדה מנטלית. ה"אני" מרגיש מצומצם או פגוע כי מישהו אינו מאמין למה ש"אני" אמרתי.
האגו לוקח הכול אישית. מתעוררים רגשות – התגוננות, אולי אפילו תוקפנות. האם אתם מגינים על האמת? לא. והאמת אינה זקוקה לשום הגנה. לא אכפת לאור או לקול מה אתם או מישהו אחר חושבים. אתם מגינים על עצמכם, או יותר נכון על האשליה של עצמכם, על התחליף שהוא תוצר השכל. ליתר דיוק, האשליה מגינה על עצמה. אם אפילו ממלכת העובדות הפשוטה והישירה יכולה להיות כפופה לעיוות ולאשליה של האגו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בממלכה המוחשית פחות של דעות, השקפות ושיפוטים, המהווים כולם צורות מחשבה שיכולות בקלות להיות חדורות בתחושת "אני".
כל אגו מבלבל בין דעות והשקפות לעובדות. יותר מכך, הוא אינו יכול להבדיל בין אירוע כלשהו ובין התגובה על אותו אירוע. כל אגו הוא אומן התפישה הסלקטיבית והפירוש המעוות. רק באמצעות מודעות - ולא חשיבה - ניתן להבדיל בין עובדה לדעה. רק באמצעות מודעות תוכלו לראות: הנה המצב והנה כעס שאני מרגיש ביחס אליו, ואז להבין שיש דרכים אחרות לגשת אל המצב, דרכים אחרות לראות אותו ולהתמודד עמו. רק באמצעות מודעות תוכלו לראות את המצב או האדם בשלמותם במקום לאמץ נקודת מבט מצומצמת אחת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
