 |
/images/archive/gallery/671/453.jpg ילדת אינדיגו.
willgame, Flickr  |
|
|
|
|
| ילדי האינדיגו כבר בני 30 פלוס. לא הגיע הזמן לבדוק מה יצא מכל אותם ילדים רוחניים ורגישים שנולדו עם צ'אקרות פתוחות? תמי יערי, מנחת ילדי אינדיגו, חושבת שפספסנו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
תמי יערי
6/2/2007 14:19 |
|
|
|
|
|
|
|
תופעת ילדי האינדיגו, אותם ילדים שבורכו ביכולות רוחניות, ברגישות גבוהה ובתחושת יעוד ביחס לעתידה של האנושות, קיימת כבר למעלה משלושים שנה. לא הגיע הזמן להתבונן בתוצאות: האומנם הצליחו ילדי האינדיגו להגשים את משאת נפשם? ואם לא, מדוע ומה ניתן לעשות כדי לעזור להם ולנו להפוך את הידע הפנימי שהם מביאים עימם כך שישמש אותנו בכל תחום בחיינו, כפרטים וכחברה?
ילדי אינדיגו היו בכדור הארץ תמיד! רק שבעבר קראו להם מחוננים וגאונים - אם התמזל גורלם, או מוזרים, אם היה להם קצת פחות מזל. כדאי שנבין, ולו במעט, את חוויית החיים של אותם ילדי אינדיגו בחברה בת זמננו. כאמור, ילדי האינדיגו ניחנים ברגישות גבוהה במיוחד: לחיים בכלל, לאנרגיות, לרגשות, לדפוסי חשיבה, למבנים מערכתיים, לאינטליגנציות שונות, לצורות, לצלילים ולצבעים. גם הם, ממש כמו כולנו, כבר בתקופת העוברות ובוודאי בתקופת הינקות חשים באופן מודע בתוך איזה שדות פיזיים, רגשיים, אנרגטיים וכו' הם מצויים. מסיבות הישרדותיות בעיקרן הם מציינים לעצמם, כמו כולנו, מה מתוך המהות היודעת-כל שלהם כדאי לבטא ומה עדיף להחניק, או לצמצם. הם מזהים מה הם הקודים האישיים והחברתיים לתוכם הם נולדים, ומה כדאי ומה לא כדאי לדעת ולבטא כדי להרוויח תשומת לב, אהדה, אישור חיובי וכו'.
אם לדוגמא תינוקת אינדיגו בעלת חוויה חיה של קרבה לאלוהי נולדת בבית שמתנגד לתפיסות רוחניות, היא תוותר על החוויה הפנימית שלה כדי להתאים את עצמה למצב החדש. לוויתור פנימי שכזה יש כמובן מחירים. כל ויתור ממשי על העצמיות מוריד משמחת החיים. מי שזוכר היטב כל סטייה מהאמת הפנימית זה הגוף. הגוף אוגר רגשות של תסכול, כאב, עצב
וכו' ומתרגם אותם, מיד או ברבות השנים, לכאבים ולמחלות.
לא פעם תוך כדי עבודתי עם אדם מבוגר מתעורר זיכרון המלווה בכאב רב על ויתור מגיל ילדות על ידע או יכולת מולדים. ויתור על היכולת האמיתית לשחק עם מלאכים ופיות, ויתור על חוכמה וידע שהביכו או איימו איכשהו על אחד או שני ההורים וכן הלאה. ילדי אינדיגו מפרשים לעצמם לא פעם את הייחודיות שלהם כבעייתית. כמובן שנמצאים להם בעניין זה גם "תומכים" חיצוניים שאומרים להם: את מוזרה, אתה חכם מדי, אל תהיה כל כך רגיש, תהיה קצת יותר כמו כולם, את לא חייבת לעשות הכל בדרך שלך. מה שנקרא אמירות מסרסות.
גם השנים בבית הספר יכולים להעצים מאוד את הקושי של האינדיגו. רבים מהילדים מרגישים זרות ואי התאמה, שעמום, ולעתים כשהם מביעים את תחושותיהם הם גם נתפסים כיהירים. חלקם חיים בתחושה שאין מי שיבין אותם ושיתכן שהם כאן "בטעות". דווקא בגלל הזיכרון הפנימי הרחב שלהם (של תקופות אחרות ומימדים אחרים) הם מזועזעים מ"לאן שהם הגיעו", כאילו חלה איזו תקלה במנהרת הזמן ולא ברור איך נחלצים מזה. חלקם הופכים לחסרי שקט, ולצערנו המערכת, שעדיין לא יודעת כיצד להתמודד איתם, ממליצה לרבים מהם על תרופות הרגעה למיניהן דוגמת הריטלין.
אינדיגו אחרים מסיקים (אם במודע ואם לא) שאם ממילא לאף אחד לא אכפת מ"האני האמיתי" שלהם, אז גם הם יזנחו אותו ו"ינצחו על פי כללי המשחק הקיימים". זהו הבסיס לחלק מה"מצליחנות" הריקה. זה כאילו עובד: אני פוגשת אנשים שעושים כסף, בעלי משפחה וזוגיות (לפחות על הנייר) אבל משהו מאוד בסיסי התרחק מזמן מכמיהת הנפש האמיתית שלהם, למרות שלעתים מדובר באנשים רוחניים מאוד במהותם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| /images/archive/gallery/267/262.jpg  |
|
|
|
 |
| צילומים מתוך הסרט "ילדי האינדיגו"
| /images/archive/gallery/267/261.jpg |
|
|
|
 |
|
 |
|
תארו לעצמכם ילד אינדיגו שגדל להיות שר בממשלה?
|
|
|
 |
|
|
|
אנשי האינדיגו נושאים זיכרון של חינוך והכשרה רוחניים מתקופות שונות, בהן אדם שבחר בדרך רוחנית ויתר על תחומים אחרים כמו למשל מסחר, הנהגה פוליטית או הקמת משפחה. זיכרון פנימי זה היושב בתת מודע ממשיך להתנות בחירות של הגשמה עצמית גם עתה. זו אחת מהסיבות שחלק גדול מהאינדיגו נמנעים עד כה מלהתבטא בהנהגה הפוליטית בעולם התקשורת ועוד. סיבה נוספת להתחמקותם של האינדיגו מפריצה לקדמת הבמה החברתית היא הקושי הרב שלהם בתוך שדות מחוספסים, גסים ואגרסיביים. התוצאה היא הפסד כפול. האינדיגו מפסידים את יכולתם להגשים את עצמם באופן פורה, החברה מפסידה את תרומתם. תארו לעצמכם ילד אינדיגו שגדל להיות שר בממשלה?
כאמור ילדי אינדיגו נולדים עם רגישות מוגברת שהופכת אותם לא פעם לפגיעים מדי. הם נוטים לחוות את הרגשות של אנשים סביבם לעיתים יותר ממה שאותם אנשים עצמם חווים ולהיתפס למצוקה שהיא כלל לא "שלהם". ילד אינדיגו יכול להיות בטראומה של ממש כשהוא רואה ילדים מתעללים בבעל חיים. עם רמת רגישות כזו שהופכת לקושי לשאת את הסביבה בלי לכאוב, מתחילה הימנעות מהחיים.
האם אתם אינדיגו? בוחן קצר שיעזור לכם להחליט
|
|
|
|
|
|
|
 |
| תמי יערי
| /images/archive/gallery/697/385.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
