 |
/images/archive/gallery/697/947.jpg איזי ריידר.
כרזת הסרט  |
|
|
|
|
|
|
| הגורל הוא כמו מערכת כבישים. אתם יכולים לנסוע בה ואתם יכולים שלא. האם מצאתם את 'תוכנית האב' של חייכם או שאתם סתם נסחפים בזרם? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השאלה האם החיים שלנו כמו מוכתבים מראש, דהיינו האם לכל אחד יש גורל, היא אחת השאלות המרכזיות בחייו של אדם. למעשה, אין מדובר בשאלה אחת אלא בסדרה של שאלות: האם אנו נולדים לתוך גורל או לתוך מקריות? ואם יש גורל, האם האדם מעצב את גורלו או צריך לגלות אותו? האם הדברים קבועים מראש? ומה יכולת ההתערבות של אדם במהלך חייו? האם האדם בחייו הרגילים יכול להגיע למימוש עצמי? האם לאדם יש גורל? האם לכל אדם יש גורל? מסלול חיים הייחודי לו?האם מימוש עצמי מוביל בהכרח למפגש האדם עם גורלו? האם גורל זו אפשרות או מגבלה? אם אין לאדם גורל, אז מהם חייו? סדרה של תאונות, או מסלול חליפי לגורל? מהו גורל? האם זהו תסריט מוגמר, או בבחינת
הכול צפוי אך הרשות נתונה? האם רצוי שהאדם יפגוש את גורלו, (אם יש דבר כזה) או שגורל זה דבר מגביל, ועל האדם ליצור חייו יש מאין? האם גורל הוא תסריט קשוח, או ראשי פרקים איתם אפשר לעשות אימפרוביזציות?
לא לכל השאלות יינתנו תשובות, אך ייעשה ניסיון בהיר לנקוט עמדה כלשהי, נוכח מרביתן.
אני זוכר מנעורי את השיחות, בעיקר בתנועה ובכיתה, אודות גורל לעומת בחירה חופשית; האם יש גורל או אין. האם בסופו של דבר אדם חי את הגורל שהוכתב לו, או עושה את חייו במו ידיו, על פי בחירה חופשית מוחלטת. במאמר זה מוצגת שאלה נוספת - אולי לא זה ולא זה? אולי חיינו אינם אלא פרי מקריות, סדרה של תאונות, שאחת מובילה לשנייה?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גורל הוא תסריט או שגורל הוא מימושו של התסריט?
|
|
|
 |
|
|
|
נתחיל בהגדרה. גורל הוא לחיות חייך בהתאם לתוכנית אב שקיימת בך כקוד גנטי. מי שאין לו גורל, חי את חייו ללא תכנית אב. כשבונים בניין, ה"גורל" שלו הוא להיות בנוי בצורה מסוימת, ולשרוד פרק זמן כזה וכזה, ויחיו בו אנשים עם רמת הכנסה כזו וכזו, כי כזו התכנית הארכיטקטונית שלו. אבל הקבלן לא חייב ללכת בהתאם לה. הוא יכול לבנות בניין ללא תכנית אדריכלית בכלל, ואז תוך כדי בניית הבניין, עתידו לא ידוע, כי אין לו תבנית בסיסית ואז גם אין גורל. הוא יצא איכשהו אבל זה לא יהיה גורלו, זו תהיה סטיית התקן שלו (אם לא נאמנים לתכנית האדריכלית), או שזו המקריות שלו (אם בונים אותו ללא תכנית אדריכלית כלל).
כך שגורל הוא מעין תסריט. או שגורל הוא מימושו של התסריט. לכל אדם יש תכנית אב בתוכו, והשאלה היא האם הוא חי לפיה? והיות וכך יש לכל אדם שתי אפשרויות: או לחיות את חייו כסטיית תקן (שלא בהתאם לתכנית האב) או לחיות חיי גורל (שזה בהתאם לתכנית האב עמה נולד).
עם זאת גורל הוא לא תוצר סופי, מוגמר שהאדם צריך לרקוד לפיו כמו מריונטה. למרות שבגורל יש מימוש של תכנית אב, עדיין כל זה הוא בגדר חומר גלם. אדם עם גורל משול לנהג שיש לו מערכת של כבישים ונתיבים, והוא יכול לבחור לנסוע בנתיב זה או אחר. לחיות ללא גורל, זה לחיות ללא כבישים, ללא נתיבים וללא מפה. יש תחושה מדומיינת של נסיעת מטרה, אך ללא נתיב - הנסיעה היא במעגלים, ונותרים תמיד באותו המקום.
ניתן לחשוב כי חיים ללא גורל הם חיים של כאוס שבהם הכול קורה, בעוד שבחיי גורל יש נתיב ברור וקבוע. ובכן, לא בדיוק כך. בחיים על פי נורמות חברתיות כל אדם מקובע בסדרה של תפקידים שהוא חייב 'להשתבץ' לתוכם (ואם לא הוא משול למת, הוא אאוטסיידר), ושם הוא כמו אסיר. כדי להגיע אל גורלו, עליו לצאת מן הקיבעונות החברתיים והפסיכולוגיים, אל תוך מצב לא ברור, ואז, רק אם מתוך החופש הזה הוא יתחבר לישותו הפנימית, יש לו אפשרות לגורל, ואז, כאמור, אלה נתיבים שלא מוכתבים מבחוץ, אלא נובעים מאיזשהו תרשים המצוי בתוך האדם.
גורל הוא על פי תבנית מגובשת המשודרת מבפנים. חיי קיבעון הם על פי תכתיבים חברתיים ופסיכולוגיים המוכתבים מבחוץ. בשני המקרים האדם לא חופשי, בשני המקרים, הוא רק נראה כזה.
לכן כדי להתחבר לגורל, על האדם להשתחרר מדפוסים וקיבעונות חברתיים ופסיכולוגיים. לאחר מכן הוא ימצא את עצמו בריק (לא בריקנות, בריק) ומשם הוא אמור להתחבר לישות שבתוכו, ואז תוך שהוא מנסה לממש זאת הוא נמצא בדרך למפגש עם גורלו.
יש אנשים שלא מסוגלים לחיות לפי תכתיבים חברתיים נוקשים, אך גם לא מסוגלים להתחבר לישות הפנימית שלהם ולחיות את חייהם על פי הקוד הטבוע בהם. אותם אנשים חיים חיים אבודים, מטלטלים כספינה ללא הגה.
מיכלאנג'לו אמר שהוא בוחר פסל לפי גוש השיש, וכי בכל גוש שיש יש כבר דמות מסוימת, וגוש השיש שהוא בוחר הוא על פי הפסל שהוא מחפש. כך גם חיי אדם; בחיי כל אדם יש את הפסל שבפנים שרוצה לצאת ולהיות. אך רק חיבור לאני הפנימי, לישות הפנימית, יכול לשחרר את הענק הפנימי הזה מן הבקבוק של הנורמות החברתיות. כשאתה מחובר לעצמך, מקבל את עצמך, חי בשלום עם איך שאתה בפנים, אתה חש את הדמות החיה הכלואה בתוך גושי השיש של הנורמות החברתיות. גושי האבן מסביב לפסל הם ההרגלים, המעצורים, ההדחקות, השקרים הקטנים, והמסכות שהלבשנו על האני הפנימי כדי שנתאים לחזות הכללית.
בדרך כלל החיים של בני אדם מתנהלים על פי גושי האבן שמקיפים וכולאים את הפסל, הם חיים שנראים כמו חיים, יש להם את התדמית של חיים, אבל כלום לא קורה בפנים. אין כאן מימוש עצמי, כי שום דבר מן הפסל לא יוצא אל העולם. האבן מסביב לפסל עוצרת אותו מלפגוש את החיים בחוץ. ורק המפגש הזה מוליד את הגורל.
גורל הוא תוצר של החיבור בין האני הפנימי החבוי, הגולמי הזה ובין המציאות שמתרחשת עכשיו בעולם. זהו חיבור פוטנטי (עוצמתי) שמוביל להגשמה עצמית ולגילוי הנתיב הייחודי שנועד רק לך: גורלך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיים ללא גורל הם חיים המתרחשים תחת חוק התאונות
|
|
|
|
|
|
|
רק התרחשות במישור הפנימי יכולה להביא למפגש של האדם עם גורלו. המורה הרוחני גורדייף קורא לחיים ללא גורל חיים מכאניים. לדבריו אלה חיים המתרחשים תחת חוק התאונות כי היות והאדם לא מחובר למשהו ששם אותו על שביל ברור וייחודי הוא חשוף לתאונות. בחיים המכאניים יש תאונות, והן קורות כי המצפן הפנימי, מרכז הכובד הפנימי שלנו, משותק, כמו מטוס המנותק ממגדל הפיקוח שנותן לו הוראות. רק שאצל האדם המחובר למהותו, ההוראות באות מבפנים. בחיים ללא גורל אנו נעים לא בגלל משהו שבא מבפנים, אנו נעים בגלל מה שבא מבחוץ. ואלו הם חיים של תנועה מתאונה לתאונה. חיי גורל הם חיים מקוריים הנחיים מתוך מצב מהותי. בעוד שחיים מכאניים, חיי תאונות, הם חיים מאומצים, כי הם סובבים סביב 'אני מאומץ'.
אדם ללא גורל הוא אדם ישן, הוא לא ער למצבו, לא שואל שאלות. השקפותיו סטריאוטיפיות, ההתנהגות שלו מושאלת, מאומצת. הגורל לא מחכה לו.
גורדג'ייף אומר שגורל הוא שילוב של השפעות פלנטריות הפוגשות את המהות של סוג הטיפוס האישי של האדם. וגורל קשור רק לדבר אחד: לסוג הטיפוס של האדם, לא להתנהגות שלו, ולא למניירות שלו אלא למהות הטיפולוגית שלו.
בחיים מכאניים יש אושר ואומללות, סבל והנאה. בחיי גורל אין טוב או רע, רק התאמה בין מה שאמור להיות ובין מה שקורה באמת.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מסאי, מרצה לתקשורת אל-מילולית, מורה ומנחה קבוצות מודעות על בסיס הדרך הרביעית. מחבר הספרים "גברים ונשים מעבר למלים" ו"אמנות השיחה".
ספרו האחרון "אאוטסיידרים ומורדים'', יצא השנה בהוצאת ידיעות אחרונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
