 |
/images/archive/gallery/693/140.jpg
עטיפת הספר האבולוציה של האלטרואיזם  |
|
|
|
|
| אדם לאדם זאב? ממש לא. אלטרואיזם הוא חלק בסיסי מהירושה האבולוציונית שלנו, לפחות על פי הפסיכולוג האבולוציוני נייג'ל בארבר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
30/1/2007 9:05 |
|
|
|
|
|
|
|
ההגדרה המילונית של אלטרואיזם, זוּלָתָנוּת, בעברית, היא העדפת תועלת הזולת ואהבתו. השאלה האם בכלל אלטרואיזם קיים היא שאלה ישנה שמעסיקה חוקרים ממדעי החברה. כי הרי גם אם אדם לא זוכה בגמול מוחשי למעשיו הטובים, תמיד קיימת האפשרות שהעברת הקשישה לצד השני של הכביש גרמה לו לתחושת שביעות רצון, "עכשיו אני מרגיש כמו בן אדם טוב יותר", ולשיפור במצב הרוח. מעשה טוב גם יכול להיעשות ללא ציפייה לתמורה מיידית ומתוך האמונה שנהגתי לפי הנורמות המקובלות ובבוא העת גם לי יעזרו לחצות את הרחוב. ומה במקרים שבהם אפילו גמול בצורה של מצב רוח משופר לא קיים? נניח שהפרדתי בין שני ילדים מתקוטטים ברחוב והמעשה רק גרם לי להרגיש רע – "איזה יאוש, אין סוף לאלימות". במקרה הזה זכיתי במצב רוח רע, אבל נחסכו ממני רגשות אשם והתחושה של "אויש, אני לא בסדר, יכולתי למנוע מהם לפצוע זה את זה ועכשיו שניהם פצועים".
מבחינתו של הפסיכולוג האבולוציוני נייג'ל בארבר האלטרואיזם קיים, ובספרו החדש Kindness in a Cruel World (נדיבות בעולם אכזרי – האבולוציה של האלטרואיזם) הוא בודק מה משותף לפליית הטפילים ההדדית שקופים מבצעים זה בזה, לנימוס, לפרישותם של הנזירים, לגבורה בשדה קרב ולביטוח רכב. לטענתו של בארבר כל אלה דוגמאות למכאניזם שהתגלה לאחרונה וכונה "אלטרואיזם הדדי". משמעותו של האלטרואיזם ההדדי הוא "אתה תגרד את הגב שלי, אני אגרד את שלך". האם זה עונה להגדרת האלטרואיזם? לא בטוח, אבל ברור שמדובר בהקרבה מסוימת ללא גמול מיידי.
האלטרואיזם ההדדי נדיר בממלכת החי, אבל מתגלה ברבים מהרגשות האנושיים ובהתנהגות החברתית. במהלך האבולוציה פיתחו בני האדם אינסוף חוזים חברתיים - החל בשיתוף במזון שהתקיים בחברות הציד והלקט ועד ציות לחוקי התנועה בחברות המודרניות.
הספר שכתב בארבר מתאר את התנהגותן של הדבורים, העטלפים ובני האנוש במצבים חברתיים מגוונים - שגרתיים וחריגים. הוא מסביר את ההתנהגויות הללו כבעלות בסיס אבולוציוני ואת האלטרואיזם כתופעה רחבת היקף.
בארבר טוען שהתובנה של עולם שבו החזקים שולטים והמתאימים ביותר שורדים צריכה להשתנות בהתאם לממצאים החדשים על אלטרואיזם. אצל הדבורים למשל, הפועלות מתפתחות מבלי שתהיה להן יכולת להתרבות ושורדות רק בזכות טוּבהּ של הכוורת ובזכות הפצת הגנים של מלכת הדבורים. עטלפי ערפד יחלקו זה עם זה מזון באופן ספונטני במהלך האכילה, כנראה על מנת שיזכו במזון בצורה דומה בזמנים שבהם מקורות המזון דלים.
אצל בני האדם ארגונים הדדיים תלויים באמון, לכן רגשות הקשורים במוסר, כמו תחושת אשם, מבוכה, טינה וגאווה, התפתחו על מנת להגן מפני הפיתוי לרמות, פיתוי שיכול להרוס את בסיס האמון שבו תלוי כל כך הרבה. האבולוציה של הרגשות האלה מובילה להתנהגות של הקרבה עצמית אצל פרטים מסוימים. ההקרבה העצמית באה לידי ביטוי כפרישות, כשחייל מכסה בגופו רימון נפץ על מנת להציל את חבריו או בתרומת כליה. בארבר משלב את הפסיכולוגיה האבולוציונית בדוגמאות האלה ובאחרות ומפרש בעזרתה סוגיות נוספות כמו הבדלים בין המינים בנדיבות, הקשר בין נדיבות למצב הבריאותי והתגלמות האלטרואיזם בפוליטיקה של הגנת הסביבה. ספרו של בארבר מראה שלמרות שהעולם אכזר קיימת בו נדיבות וקיימת בו התשוקה לעזור לזולת. התכונה הזאת היא חלק בסיסי מהירושה האבולוציונית שלנו, לפחות על פי בארבר.
לקריאה נוספת
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
