 |
/images/archive/gallery/610/753.jpg ניל גיימן
 |
|
|
|
|
| ניל גיימן, אחד מסופרי הפנטזיה והקומיקס הנחשבים ביותר בעולם, מסתובב בימים אלה בתל-אביב, לרגל פסטיבל אייקון. זיו קיטארו תפס אותו לשיחה על אלים, מיתוסים, אמונה ויצירתיות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
זיו קיטארו
12/10/2006 14:46 |
|
|
|
|
|
|
|
בפסטיבל אייקון השנה לפנטזיה ומד"ב, החוגג עשור לקיומו, מתארח אחד מסופרי הפנטזיה הנחשבים ביותר בעולם: ניל גיימן, שזכה גם לכינוי "כוכב הרוק של עולם הספרות". גיימן נולד ב-1960 באנגליה. הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים והוא חי כיום בארה"ב.
את פרסומו קנה בכתיבת סדרת הקומיקס סנדמן, שזכתה לפרסים ותשבוחות רבות, כולל פרס הפנטזיה העולמי שהוענק לחוברת מספר 19.
גיבור הסדרה "סנדמן" הוא מורפיוס, מלך החלומות, שנכלא על-ידי מסדר של מכשפים (קריצה למסדרו של קראולי). במשך 70 שנה נעדר מורפיוס ממלכתו, וכאשר הוא מצליח להמלט הוא מגלה שדברים רבים השתנו. הסדרה שינתה את פני הקומיקס והוכיחה לרבים שהמדיום הפנטסטי אינו מגרש המשחקים של ילדים בלבד, אלא גם של מבוגרים שאוהבים לחלום, של אנשי רוח המחפשים תוכן אמיתי במה שהם קוראים - גם אם זה מגיע בסמלים ואלגוריות. מעבר לכתיבת קומיקסים, גיימן כותב גם תסריטים לסרטים ולטלוויזיה וגם לא מעט ספרים וסיפורים קצרים אשר בכולם ניתן למצוא את הקסם האישי של האיש, ההומור החמים ונקודת המבט המיוחדת של הסופר החי עם רגל אחת בעולמנו ורגל אחת בעולמות רחוקים מאוד.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/610/756.jpg
מהקומיקס ''סנדמן'' |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
האיש והאגדה
|
|
|
 |
|
|
|
מי שקורא את גיימן לא יכול להתעלם מהעובדה שהדבר שהאיש אוהב יותר מכל הן מיתולוגיות. בתשובה עוקצנית לשאלה של כותב שורות אלו, ענה הסופר שהוא עורך מחקר בן שמונה שעות לפני שהוא מתחיל לכתוב, אך ברור שלא כך הדבר. את המיתולוגיות חקר פנים וחוץ במשך זמן רב. גיימן עצמו (ממוצא יהודי) טוען שהוא לא תופס אף אמונה כאמיתית יותר מאחרת: "לא הצלחתי לשכנע את עצמי שיש הבדל גדול בין הסיפורים השונים. כאשר לוקחים צעד לאחור ומביטים בהם אין הבדל משמעותי ביניהם... אחרת אתה מוצא את עצמך אדם שחייב להאמין במבול של נוח, אבל חייב באותה המידה לצחוק על המבול הבבלי, כאשר נראה שלמעשה זהו אותו הסיפור".
אבל גיימן אינו מבטל את האמונה. בספרו "אלים אמריקאים" הוא מדבר דווקא על החשיבות שיש לסיפורים הללו, ועל האופן שבו נאלצו אנשים לוותר על המסורת שלהם כדי להתאים "לעולם החדש". הספר, שהוא רומן שלם, משובץ בסיפורים קצרים. "היה לי חשוב להציג לא רק את הזמן בו אנו נמצאים היום אלא גם את המקורות של כל התרבויות והעמים שהגיעו לאמריקה... הסיפורים הקצרים מהווים צוהר אל העולם העתיק הזה ואפשר לי, בצורה מסוימת, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – לספר את הסיפור שלי ולתת את הרקע שהיה חשוב לי כל כך, רקע החשוב כדי להבין כיצד האומה הזו נבנתה". בין הסיפורים ניתן למצוא סיפור על כייסת המגורשת לאמריקה, שהייתה מושבת עונשין באותה התקופה. נראה שסיפור זה עורר מהומה לא קטנה בבית הספר של בנו:
"בני הגיע יום אחד הביתה ואמר לי שהמורה שלו טענה שאני שקרן. כאשר שאלתי כיצד היא הגיע למסקנה הזו, הוא ענה שהמורה סיפרה שאמריקה נבנתה על ידי אנשים שחיפשו חופש ולא על-ידי אסירים... היה זה מוזר לגלות עד כמה האמריקאים שקועים בתוך המיתוס של התקומה שלהם וכיצד ציירו מחדש את ההיסטוריה כפי שהייתה באמת". את הנקודה הזו מעלה גיימן גם בראיון ובהרצאה שהעביר: חלומות הם הדבר שמניע אנשים, הוא נותן להם כיוון ותקווה. סיפורים הם הדבר שעוזר לנו להגדיר את עצמנו והאמונות שלנו הן הבסיס ממנו אנו מתפתחים. אלא שהמציאות שלנו, כפי שניתן ללמוד מהדוגמה למעלה, הופכת די מהר לבליל של אמת ואגדה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפתח לגיהינום
|
|
|
|
|
|
|
גיימן מעריך את עוצמתה של האמונה האישית ונותן כבוד ומקום לשלל אמונות. בכרך הרביעי של סדרת סנדמן, "עונת הערפילים", נועל לוציפר את הגיהינום ונותן את המפתח למורפיוס, יחד עם הבטחה שלא מדובר במתנה אלא בעונש. לא עובר זמן רב ואלים מרחבי הבריאה מגיעים - נורדים, מצריים, יפנים ומודרנים, כולם מבקשים לזכות במפתח לנדל"ן היקר. בזה אחר זה מנסים האלים השונים לשכנע את מורפיוס להעניק להם את המפתח, בפיהם הצעות שוחד או איומים. "רציתי לראות, האם האמונות הללו יכולות לעמוד זו לצד זו מבלי שהסיפור יתמוטט. אז תחילה הכנסתי את הגיהינום, נשען על הכתבים הנוצרים שהתפתחו במהלך השנים. לאחר מכן הכנסתי את המיתולוגיה הנורדית והמבנה נותר יציב, אז הוספתי אלים מצריים ולאחר מכן יפנים וגם אבטיפוסים של כוחות הסדר והכאוס (שגנבתי ממייקל מורקוק לצורך הסיפור) והסיפור נותר יציב, מבלי לפגוע בשלמות של המיתולוגיות הללו, ותוך שימוש דווקא בסממנים הגדולים ביותר שלהם." לאחר שהסיפור מסתיים, ברור לקורא שכל אחת מהבריות היא אמיתית, לכל אחת מקום וחשיבות בעולם האדם. "כמו שאמרתי מוקדם יותר", הוא מוסיף, "במבט ממרחק מסוים, ניתן לראות שכל הסיפורים הללו זהים ולכן אולי זו לא הפתעה שכאשר משלבים אותם יחד עם יוצרים מבנה יציב".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/610/757.jpg
''Mirrormask'', גיימן ודייב מקין |
|
''Mirrormask'', גיימן ודייב מקין |
|
|
|
|
|
|
|
ארגז החול של האלים
|
|
|
|
|
|
|
כמו ב"אלים אמריקאים", גם בסיפור הזה אנו עדים לאותו הרעיון שמדגים עד כמה דומים בני האדם, גם אם קילומטרים ומאות של שנים מפרידים ביניהם. הצורך להיות נאהבים, החיפוש אחר תשובה, הצורך בסדר ובידיעה שלכל פעולה בעולם הזה יש הד בעולם: כולנו מרגישים זאת.
תהינו מה דעתו של גיימן לגבי יצירתיות, והאם היא מפעמת בכולנו. "פגשתי אנשים רבים במהלך חיי שלא חשבו שהם יצירתיים במיוחד אבל אם סיפקת להם כמה גזרים, תפוחי אדמה ועוף, הם הכינו ארוחה מדהימה. היצירתיות קיימת בכולם, היא פשוט מתועלת בצורה שונה מאדם לאדם... לכולנו יש סיפורים ויש דברים רבים שאני מכניס אל הספרים שלי המגיעים מהחיים. אז הם עטופים בפנטזיה ולובשים צורה של פיות או ענקים אבל אלו אירועים אמיתיים המספרים סיפור כן ולכן הם נוגעים לרבים כל כך. בסופו של דבר הסיפור שם, ארגז החול הזה בו אנו משחקים מכיל כלים רבים שמגיעים מאנשים".
בין הדברים שגיימן אוהב לעשות בארגז החול הזה הוא לשחק במערכת היחסים הקיימת בין בני אדם לאלים ודוגמה למערכת זו ניתן למצוא בבסט - האלה המצרית שראשה ראש חתול. בסט מייצגת ביצירתו של גאימן את התלות שיש לאלים באמונתם של בני האדם, ומציגה פן בפילוסופית החיים של גאימן - בני אדם מספרים סיפורים, מתוכם נולדים אלים, אשר בתורם נותנים כוח לבני האדם להמשיך לחלום ולפעול. "
הגיבור ב"אלים אמריקאים" הוא אסיר לשעבר בשם צל: אדם שלא יודע מה לעשות עם חייו, ואף מקריב אותם, בגלל שהוא אינו חש שיש להם ערך. לאחר המסע שהוא עובר, ולאחר שהוא פוגש את האמונות העתיקות ומתוודע לקסם של העולם העתיק, מקבלים חייו של צל משמעות: כך אנו רואים שוב כיצד סיפורים גורמים עור וגידים, ומעניקים לבני האדם כוח והשראה. רעיון השוויון גם הוא חשוב מאוד לגיימן. לבנים, שחורים, צעירים או מבוגרים - כל בני האדם הם יצורים מרתקים ואין אחד השווה יותר בזכות תואר שניתן לו, תווית חברתית או הישגים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/610/754.jpg
גיימן בעבודה |
|
|
|
|
|
|
|
|
לצעוד בעקבות החלום
|
|
|
|
|
|
|
לניל גיימן אין אלים שהוא סוגד להם. בניגוד לחברו הטוב אלן מור (סופר קומיקס מכובד וחשוב לא פחות) שעוסק במאגיה ובטקסי סגידה לישות מאוד מסוימת, גיימן מעביר את חייו בתוך עולם של קסם היצירה מבלי לתת לכוח עליון כלשהו קרדיט. כאשר היה קטן, הוא מספר, רצה לכתוב קומיקסים אמריקאים. כאשר הגיע לבית הספר יועץ קריירה, גיימן התיישב לפניו ובהתלהבות סיפר לו על חלומו, כשהוא מאמין שהאיש יאמר לו כיצד להגשים אותו. כל מה שהיועץ אמר היה, "האם חשבת אי פעם על קריירה בתור רואה חשבון?". לאחר שיצא מהפגישה המאכזבת, הכין הנער הצעיר רשימה ובה כל הדברים שרצה לעשות. כאשר הוא מביט ברשימה היום, יכול גיימן להיות גאה שסימן וי לצד כל אחת ואחת מהשאיפות שלו. כאשר מקשיבים לאיש ולסיפור חייו, קל להבין מדוע חלומות מהווים חלק חשוב כל כך בחייו - הרי הוא בילה את עשרים השנים האחרונות בהגשמתם.
באחד הסיפורים של סנדמן, ילדה קטנה פונה למורפיוס, מכיוון שהיא מזהה מייד במי מדובר, למרות שהוא מחופש לאדם (ילדים קטנים ניחנו ביכולת לדעת מה עומד בפניהם באמת). הילדה שואלת את אדון החלומות אם החלומות שבהם היא עפה הם רק חלומות, או שאלו רגעים בהם היא נזכרת כיצד באמת לעוף. מורפיוס עונה שבחלומות, אנחנו לעיתים זוכרים, כאשר אנחנו מתעוררים, אנחנו תמיד שוכחים.
הדיאלוג הקצר הזה מציג רעיון מקסים ופשוט על הדרך בה בני אדם חיים. כולנו חולמים חלומות בהם אנו עושים דברים שאנו אוהבים, חולמים כיצד אנו מצליחים ונהנים, אך מסיבה שאינה ברורה רובנו מתעוררים מהחלומות הללו ושוכחים שאנו מסוגלים לעשות זאת ומסתפקים בבינוניות, כאשר אנו יכולים לטבול בהצלחה.
גיימן מספר כיצד עבד בעבודות כתיבה שונות מהם למד הרבה, אך לא עשה את מה שאהב לעשות עד היום בו הוא החליט שהוא יעשה רק מה שעושה לו טוב. לאחר ההחלטה הזו הוא קיבל את ההצעה לכתוב קומיקסים - הייתה זו ההחלטה הזו, לעשות מה שליבו חפץ (כפי שמציע לנו ה"סיפור שאינו נגמר"), אשר הובילה את האיש להצלחה בינלאומית.
ניל גיימן אולי לא מאמין באלים, אך אין ספק שהוא בורך על ידם ובין אם בעזרתם הקסומה של הפיות והמכשפים, האלים ובני האלמוות המאכלסים את עולמו ובין אם בעזרת תעוזה ואמונה עצמית בלבד הוא הצליח להפוך את חלומו של הילד למציאות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
