 |
/images/archive/gallery/608/056.jpg בן שבט הקורוואי
 |
|
|
|
|
| האם עוד ישנם קניבלים? עיתונאי מערבי שחדר אל לב הג'ונגלים בפפואה טוען שכן. שחר שילוח על תולדות אכילת האדם, כולל הזווית היהודית. בתיאבון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
9/10/2006 10:40 |
|
|
|
|
|
|
|
אנשי קורוואי (Korowai) מניו גיניאה האינדונזית הם (או היו, תלוי את מי שואלים) הקניבלים האחרונים. פלגים מסוימים של השבט לא היו
במגע עם לבני עור מעולם או כמעט מעולם. הם קוראים לזרים לאלֶאו, מילה שפירושה רוחות-שדים. הלאלֶאו האוסטרלי פול רפאל, כתב ה סמית'סוניאן אזר אומץ ויצא למסע אל נחלותיהם של הקורוואי, מלווה בקורניליוס קמברן יליד סומטרה שחי בפפואה 16 שנים וחוקר, עד כמה שאפשר, את התרבויות המקומיות ובבואס, בן השבט שעזב והחליט לחזור לביקור.
הקניבליזם היה תופעה מוכרת בתולדות האנושות, גם אם לא מאוד נפוצה ברחבי העולם, בעיקר לא באזור הים התיכון ואירופה. התופעה הוכחדה כמעט סופית במאה ה-19 כאשר מיסיונרים נוצרים הגיעו לקהילות בדרום האוקיינוס השקט וכפו על בניהן באלימות מעודנת חיים חדשים. כשהאירופאים כבשו את יבשת אמריקה, הקניבליזם, שכנראה היה נהוג אצל עמי ילידים מסוימים, שימש את הכובשים כתירוץ להשתלטות על אדמות, מפני שהוא נחשב לשיא של פראיות ופראים זה לא טוב.
כנראה שהקורוואי מפפואה הם מהשבטים האחרונים שאכלו בשר אדם וקיימת לגביהם סברה שהם נהגו להרוג ולאכול מכשפים שנקראים בשפתם khakhua.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/608/024.jpg
בני הקורוואי  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
ואכלת את פרי בטנך
|
|
|
 |
|
|
|
עד כמה שאכילת בשר אדם נשמעת מחרידה, היא לא סתם מנהג אכזרי או "פרימיטיבי", כפי שאוכלי גפילטע פיש שכמונו היו אולי רוצים לחשוב. בתולדות האנושות בני אדם אכלו את בשר אחיהם או אויביהם כתוצאה מרעב, מתוך אמונה שיש בו כוח מרפא, כאמצעי לאספקת חלבון מן החי בחברות מסוימות או כאקט סמלי, כמו אצל הקורוואי. לפעמים האדם הנאכל מת מוות טבעי ובמקרים אחרים הומת תוך שימוש באלימות.
דוגמה לאזכור אכילת בשר אדם בעת רעב יש בספר דברים, פרק כ"ח: "וְאָכַלְתָּ פְרִי-בִטְנְךָ, בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר-יָצִיק לְךָ, אֹיְבֶךָ. (...) מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם, מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל, מִבְּלִי הִשְׁאִיר-לוֹ, כֹּל--בְּמָצוֹר, וּבְמָצוֹק, אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ, בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ. (נ"ג, נ"ה)
דוגמה מפורסמת לקניבליזם פולחני מצויה בעבודתו של האנתרופולוג הפולני ברוניסלב מלינובסקי, ששהה בפפואה במסגרת מחקר שדה. מלינובסקי תיאר שבטים מסוימים שבהם טקס הקבורה כלל אכילה מבשר המת. מלינובסקי כתב שהטקס לווה בתיעוב, אימה ועוויתות הקאה איומות, אך ביטא בו זמנית פרידה מהמת וגם שמירה על הקשר עמו. במקביל, המנהג חיזק את הקשרים החברתיים בקהילה ומנע את התפוררותה. אחת הסיבות שהביאו לסיום המנהג הזה הייתה מחלת הקורו, מחלה קשה שפוגעת במערכת העצבים, שהתפשטה בקרב אנשי שבט פּוֹרֶה הפפואני. בני השבט נדבקו במחלה כאשר אכלו את המוחות של מתיהם.
אכילת בשר אדם בשל סגולותיו הרפואיות מתקיימת עד היום גם במערב. יש אנשים שאוכלים את השליה לאחר לידת תינוק במשפחה. לדבריהם האקט מסייע לבני המשפחה להיות שותפים לחוויית הלידה ולקבל אליהם את התינוק החדש. סיבה נוספת לכך היא האמונה שאכילת השליה מחזקת את האם ועוזרת לה להתגבר על תנודות מצב הרוח שלאחר הלידה. לא ידוע לי על מחקרים בעניין, אך ההסבר המדעי לכך הוא כנראה הריכוז הגבוה של ויטמין B6 שיש באבר החד פעמי המיוחד הזה. טום קרוז הלא-קניבל חולל סערה רבתי כשהכריז שיאכל את השליה לאחר שזוגתו קייתי הולמס תלד. בינתיים קרוז הכחיש והזוג השבע הוליד בת עם שם מוזר.
גם ביהדות, הדת שכה מצטיינת בהוראות הברורות בנוגע לאסור ומותר למאכל, צריכת בשר אדם עוררה שאלות ודיונים. ההתייחסויות העיקריות הן לאכילה לשם ריפוי והפקת תועלת מסגולות מיוחדות ופחות לשם הזנה. מכיוון שבתורה אין התייחסות מפורשת לכשרותו של בשר האדם הוטל על המפרשים לקבוע כיצד יש לנהוג. הם מתייחסים לאכילת בשר המת, "מומיא", שנחשב בדרך כלל לתכשיר רפואי, ולאכילת בשר החי שכוללת בליעת עורלה ואכילת שליה. בליעת העורלה נחשבה לסמל פריון ולסגולה להולדת בנים זכרים. הרמב"ם קבע שאכילת בשר אדם – מהמת או מהחי – אסורה, אולם ההסכמה בדבר לא מלאה. הרמב"ן אמר שרק אכילת בשר מהמת היא אסורה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מלכי הג'ונגל
|
|
|
|
|
|
|
בואו נחזור לפול רפאל שעושה את דרכו בקנו צר אל עבר מחוזותיהם של הקורוואי, על גופו ניגרות טיפות זיעה וגשם בתוך הסבך הלח של הג'ונגל. האי של ניו גיניאה מחולק לשתי מדינות: האומה העצמאית של פפואה ניו גיניאה והפרובינציה האינדונזית. בחלקו האינדונזי של האי פועלת מאז 1964 תנועת מחאה לשחרור פפואה שמורכבת מכמה מאות מורדים חמושים בקשתות ובחצים. הישג ארגוני מפתיע לכשעצמו לאור העובדה שהפפואנים הם קבוצות קבוצות של חברות נבדלות ומופרדות זו מזו שמדברות בלמעלה מ-800 שפות שונות, חלקן משותפות לקבוצות זעירות של אנשים בודדים ונמצאות על סף הכחדה. שלטונות אינדונזיה שמעוניינים לחסוך מעצמם כאב ראש בינלאומי מונעים מעיתונאים כניסה אל הפרובינציה ולכן פול רפאל הנועז הגיע לשם כתייר. נכנס כתייר ויצא כעיתונאי שאומר שבמקומות מסוימים בעולם אתה ממש יכול לאכול אותה.
ההערכות הן שיש 4,000 אנשי קורוואי החיים בבתי עץ (כלומר על העץ) בקבוצות של תריסרים הפזורות ביער. בדומה לילידי אמריקה ויצהר גם עבור הקורוואי בתיהם וסביבת המחיה שלהם הם לב לבה של זהותם העצמית.
ב-1991 אנתרופולוג בשם פול טיילור תיעד את חייהם של יושבי העצים בסרט הטלוויזיה Lords of the Garden. הוא יצא מזה בחיים. רפאל ביקש לחדור עמוק יותר ואולי מסוכן יותר אל לב המאפליה של יערות הגשם הפפואנים. מאז ביקורו של טיילור, כחלק ממגמה שהחלה קודם לכן בהשפעת מיסיונרים הולנדים, אנשי קורוואי רבים עברו לישובי קבע.
מסעם של רפאל, קמברן ובואס על אדמות הקורוואי מתחיל בכפר שייסדו המיסיונרים ההולנדים בשנות ה-70. אחד הכמרים המיסיונרים סיפר לרפאל שאנשי השבט קיבלו נבואה מאלי ההר שלהם האומרת שרעידת אדמה תפקוד אותם אם זר יחדור לשטחם. בשל כך החליטו המיסיונרים מאירופה לבוא כאורחים ולא ככובשים. הם לא העזו לחדור עמוק אל תוך היער, היכן שפלגים מסוימים של השבט עלולים להיות עוינים במיוחד. אם היו חודרים קרוב לוודאי שהיו נתקלים בעיקר באנשים צעירים ובילדים. כפי שלמדו מיושבי הכפרים, לקורוואי אין כמעט שום אמצעים רפואיים או דרכים כלשהן להתמודד עם מחלות רבות, זיהומיות בעיקר, שמזמנת להם סביבת המחיה שלהם הלחה באופן קיצוני והשורצת ערב רב של חרקים ארסיים ונחשים. גם את הפצעים שנגרמים להם במהלך קרבות אין להם איך לרפא ובתוך היער המאוד גשום וחם שלהם פצעים מזדהמים בקלות ובמהירות. היות שאין להם ידע על מחוללי מחלות כמו חיידקים הם מייחסים את הרעות החולות שפוקדות אותם לכוחות הכישוף של ה- khakhua. לבני אנוש, בכל מקום, יש את הצורך להסביר לעצמם תופעות שמתחוללות סביבם. אצל חלק זאת יד האלוהים, עבור אחרים מדובר בבקטריות ובווירוסים, ברוחות רעות, או בשדים. אצל הקורוואי ההסבר הוא מעשי ה-khakhua, המכשפים. בניגוד לציד המכשפות האירופאי אצל הקורוואי הנאשמים הם תמיד גברים וגם האמונים על הריגתם הם זכרים בלבד.
בואס היליד הסביר לרפאל מדוע אנשי שבטו אוכלים את חבריהם: זה בגלל ה-khakhua, שמגיע במסווה של קרוב משפחה או חבר של האדם שהוא רוצה להרוג. ה- khakhua אוכל את חלקי הפנים של הקורבן כאשר הוא ישן ומחליף אותם באפר מדורה, כך שהקורבן לא יודע שנאכל. בסופו של דבר ה- khakhua אוכל את האדם כאשר הוא יורה חץ קסם בלבו".
כשחבר שבט מת קרובי משפחתו וחבריו תופסים את המכשף והורגים אותו. בדרך כלל, הסביר בואס, האדם העומד למות לוחש לקרוביו את שם האיש שהוא יודע כי הוא המכשף, שיכול להיות שייך לאותו בית-עץ של הקורבן או מבית אחר. לפי תפיסתו של בואס הקורוואי לא אוכלים בני אנוש, הם אוכלים רק מכשפים, khakhua בלבד.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/608/026.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
לאכול מכשף
|
|
|
|
|
|
|
בעקבות סרט טלוויזיה שצולם בפפואה בעקבות מסעו של רפאל וזכה לרייטינג עצום באוסטרליה נוצר הרושם שעדיין יש קניבליזם בעומק יערות העד של האי, אבל אנתרופולוגים אוסטרלי מדווחים שאנשי קורוואי כבר ויתרו על המנהג לפני כמה עשורים ושסיפורים כמו זה של בואס נתפרו במיוחד עבור תיירים סקרנים ועשירים שבאים לבקר בארצם. אחד האנתרופולוגים, רופרט סטאצ', דיווח שאנשי השבטים ויתרו על המנהג בגלל שהחלו לחוש אמביוולנטיות כלפי אכילת אדם וגם מפני ש"שוכנעו" על ידי השוטרים האינדונזים לחדול מכך. במקרה שארע בתחילת שנות ה-90 המשטרה עצרה אדם משבט יאנירומה שהרג את גיסו ויחד איתו עצרו שותף להרג ואת ראש הכפר. הם גלגלו את השלושה בתוך חביות, הכריחו אותם לעמוד במשך הלילה בבריכות שורצות עלוקות וכפו עליהם לאכול טבק, פלפלים חריפים, צואת בעלי חיים ופפאיה בוסרית. המקרה זעזע את הקורוואי עד כדי כך שהגבילו את אכילת המכשפים גם במקומות ללא נוכחות משטרה. כנראה שהפאפאיה הירוקה עשתה להם את זה.
רפאל מספר שהוא נתקל בעדויות שמנהג הריגת המכשפים ואכילתם טרם נעלם. בהמשך המסע, בביקור בעוד אחד מכפרי הקורוואי, רפאל פוגש באדם ששמו קיליקילי שהוצג בפניו כרוצח מכשפים אמיץ ובאחיו בּאילוֹן. האח שולף מאמתחתו גולגולת אדם ומציג אותה בפני רפאל. הגולגולת היתה שייכת לצעיר חביב בשם בּוּנוֹפּ עד שה- khakhuaנכנס בו. קיליקילי שהרגו הבקיע לאחר מעשה חור בגולגולת עם גרזן כדי להגיע אל המוח, כך סיפרו האחים לרפאל.
באילון וקיליקילי מאמינים שבּוּנוֹפּ הרג את בן הדוד שלהם. לפני שמת הוא הספיק ללחוש את שמו לקרוביו, שתפסו את בּוּנוֹפּ, קשרו אותו ולקחו אותו לנהר, שם, למרות שהתחנן ואמר שהוא לא khakhua, הם ירו חצים בלבו. המקרה שארע לפני שנתיים היווה את סעודת בשר האדם האחרונה עד כה לפי קיליקילי ובאילון או לפי רפאל.
להאמין לרפאל או להעדיף לחשוב שהוא לא יותר מתייר רעב שבולע בתמימות ממתקים אקזוטיים שמספקים לו סיפורי הילידים? בכל מקרה הסיפור שלו לא מופרך לחלוטין כי קיימות עדויות מוצקות לכך שמנהג אכילת אדם אכן התקיים באזור. מחריד? קשה לומר שלא. אבל כדאי לזכור שיש כמה אנשים בהודו (ולא רק בפרסומות המטופשות של עלית) שסבורים שאכילת בשר פרה זה מנהג מזעזע, יש ישראלים שעושים על האש כל יומיים אבל לעולם לא ינשנשו חגבים למרות שזה חטיף מקובל בצפון אפריקה ואף נזכר בתורה. לא מעט אנשים יריירו למראה סטיק ויעקמו את האף למראה לשון בקר, שהיא בסך הכל אבר אחר של אותה חיה שחוטה. סינים לא אוכלים גבינה אבל מכרסמים כלבים, אני לא לועסת שום דבר שהוא יותר חי מסויה והפירוניים (fruitarian) שבינינו לא נוגעים אפילו בגזר.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
