 |
/images/archive/gallery/565/307.jpg מתי סטפנק. צילום: מתוך אתר לזכרו
 |
|
|
|
|
| מתי סטפנק מת ממחלה בגיל 14. הוא כתב שירים על אהבה, על אמונה ועל מקורות השפע. תמר ושמעון השתכנעו והפסיקו להתלונן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
תמר ושמעון
4/8/2006 11:20 |
|
|
|
|
|
|
|
אחת השאלות הגדולות ששאלתי את עצמי היא, מדוע יש אנשים, שרק אחרי טראומה או מחלה שהביאה אותם למפתן המוות, מאמצים את החיים בכל עוזם? האם גם אני "מתלוננת" יותר מדי ובעצם לא פותחת את שדה הראיה שלי, כי כבר לקחתי את מה שיש לי כמובן מאליו? האם אפשר לחסוך מאיתנו את "השיעור" הזה, של הסבל והצמצום, ולאמץ את החיים, להעריך אותם לאהוב אותם מכל מצב – ובעצם, לעקוף את הפחד מימין?
האם זה אפשרי? ואם כן, למה זה כל כך קשה?
כדי להתחיל לענות על שאלה
זו, עלינו לשאול קודם מדוע השארנו את המוסר רחוק מאיתנו, עמוק בכתובים עתיקים. מדוע אנשים לא מאמינים יותר במוסר האנושי? מדוע מוסר היא מילה נרדפת לעול, לכוח המגביל את ההנאה והחדווה מהחיים? האם באמת יש סתירה? ואולי, המושג "מוסר" נתפס בתודעה הקולקטיבית שלנו באופן שגוי. ייתכן שנאמנות, דאגה ואהבה לזולת הם המים שמשפיעים חסד על העולם שלנו. כי אם באמת נגיב, נתנהג ונחשוב "אחרת" - נפתח ערוצי חכמה שיפתחו את התודעה הקולקטיבית בפני כוחו השופע של הטוב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
איך להתעורר בבוקר
|
|
|
 |
|
|
|
המפתח המוסרי הראשון, לדעתנו, הוא - "ובחרת בחיים".
איך אנחנו מתחברים אל הבחירה הזו כל פעם מחדש? איך אנחנו מתכוונים אליה? איך משנים לפחדים ולכעסים את הצורה מבלי להדחיק אותם? ובאותה המידה איך מתמודדים ומקבלים את הצדדים הכועסים והפוחדים שלנו? כעס ופחד הם לגיטימיים, אבל איך לא הופכים אותם לכלים העיקריים של החיים שלנו?
דרך אחת היא לראות מהן האנרגיות והמחשבות הראשונות שאנחנו מתעוררים עמן בכל בוקר.
האופן שאנחנו מתעוררים בבוקר היא משמעותית ביותר. לפני שהתחלתי לראות את כוח ההשפעה שלי, הייתי מתעוררת ללא אנרגיות. גוררת את עצמי לאמבטיה, חושבת בחרדות על היום החדש; הפחד היה הרגל, הפחד היה התדר האנרגטי שמילא את המחשבות שלי, הציף את הרגשות שלי ושיתק אותי.
יום אחד הבנתי שאני לא חיה לבד. האופן שאני חיה ומתנהגת, הפחד הזה שמתעורר איתי, משפיע גם על שמעון, בן הזוג שלי. התחלתי להתבונן בסיבות שמעוררות אצלי תגובה ספונטאנית של פחד. התחלתי לראות אנשים מסביבי, שמתמודדים עם מצבים הרבה יותר קשים משלי, ראיתי איך הם בוחרים לאהוב את החיים, למרות הכאב.
למדתי מכל האנשים הללו על כוח האהבה. הם באים מתרבויות שונות אך הדבר המשותף לכולם הוא הנאמנות שלהם לאהבת החיים ולאהבת השמחה. השמחה היא המחשה של כח החיים ומימושו בחווית המציאות. יש מח בשמחה - השמחה היא ברית החכמה, מכוח הרצון הטוב. לא צריך להיות פילוסוף כדי להיווכח בכח העצום שיש בבחירה מודעת לאהבת החיים. הרי לכל אדם יש מח עצמאי וכוח בחירה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מסר של תקווה
|
|
|
|
|
|
|
אחת הנשמות שהעניקו לי השראה אדירה היא ילד ושמו מתי ג'וזף תדאוס סטפאנק, שעזב את עולמנו בגיל ארבע עשרה. מתי סבל ממחלה גנטית חשוכת מרפא, אך הבחירה שלו בחיים - למרות הסבל - ואהבתו לכלל האנושות, היו המפתח שהעניק לי את האישור והודאות שאנחנו בעצמנו מקורות של שפע.
מתי הוציא שבעה ספרים. שישה ספרי שירה, וספר נוסף שיצא אחרי מותו ונקרא "רק שלום: מסר של תקווה". זהו ספר שמתעד את מסעות השלום של מתי בכל העולם. את הספר הוא היה אמור לכתוב ולערוך יחד עם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר. מתי נפטר במהלך ההכנות לספר, אך אמו המשיכה לערוך את החומר והוציאה אותו לאור יחד עם קרטר.
מתי כינה את שיריו "שירי-לב". הוא כתב מגיל 7. הוא רצה פגוש את אופרה ווינפרי ואת ג'ימי קרטר, ובשנת 2001 הוא הופיע לראשונה בתוכנית שלה, ושם הכיר גם את הנשיא.
מתי ביקש להראות את הכוח והחכמה הגלומים בעשיית שלום ובבחירה בחיים. מתי ביקש לומר שכל מה שאנחנו צריכים זה את הכוח להאמין. שהמפתח לבחירה בחיים נתון במעשים שלנו, בכוונות שלנו, ביכולת שלנו, לראות תמיד את האור מעבר לכאב. כדי שנוכל למלא בכוחות לא רק את חיינו, אלה את חייהם של אנשים רבים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פסיפס של מתנות
|
|
|
|
|
|
|
והנה שיר אחד של מתי:
רק לעצור.
לעצור רק לרגע.
לפני שמישהו
יאמר או יעשה
דבר שיפגע במישהו אחר.
צריכים להיות בשקט.
רק בשקט לרגע.
לפני שנאבד לעד
את ברכת השירים
הצומחים בלבנו.
עלינו לשים לב.
רק לשים לב.
לשים לב לרגע.
לפני שהעתיד חומק
והפוך לאפר ועפר של שפלות-רוח.
לעצור. להיות בשקט, ולשים לב.
בכל כך רבה דרכים, אנו זהים.
הבדלינו הם אוצרות ייחודיים.
יש לנו, אנו עצמנו, פסיפס של מתנות
להזין, להציע וקבל.
רק להיות.
להיות רק לרגע.
טובים ועדינים, תמימים ונותני אמון,
כמו ילדים וכמו שיות,
לעולם לא שופטים ונוקמים
כמו השופטים והנוקמים.
ועכשיו, בואו נתפלל
אחרת, אך יחדיו,
לפני שאין אדמה, אין חיים
אין סיכוי לשלום.
(ספטמבר 2001)
לאתר של מתי
|
|
|
|
|
|
|  | | תמר ושמעון
| /images/archive/gallery/556/881.jpg  | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
