 |
/images/archive/gallery/551/140.jpg רוחניות במשקל.
Dan Taylor, Flickr  |
|
|
|
|
| בתקופה בה הדת היא בסך הכל עוד מוצר צריכה, האחריות לגלות רצינות ואהבה אמיתית בחיפוש הרוחני שלנו היא אולי המצווה היחידה שהניו אייג' דורש. תומר פרסיקו מסכם את תולדות הניו אייג' בעידן הפוסטמודרני
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
תומר פרסיקו
12/7/2006 9:12 |
|
|
|
|
|
|
|
היום כבר כולם יודעים: כדי שעסק מסוים יצליח הוא צריך לעבור לבעלות פרטית. יעילות תיווצר רק כשלהנהלה יהיה אכפת באופן אישי מהשירות שהיא נותנת, ולכן מפריטים הכל: את הטלפון, את הדואר, את בתי הכלא, את החשמל.
זה לא קורה סתם. מדובר בתהליך מחושב ומכוון שבבסיסו עומדת ההנחה שהאינדבידואל הוא מהות שקיימת קיום אמיתי יותר מאשר כל קבוצה המורכבת מאינדבידואלים. הפרט נתפס לא כאבן בניין של החברה או אפילו כחלק אורגני בתוך קהילה, אלא כיסוד הממשי היחיד, שהציבוריות היא לו רק התארגנות ארעית ואקראית המשרתת את צרכיו. זו אחת מהנחות היסוד של הכלכלה הקפיטליסטית, שאמורה לגרום לחברה לפרוח דווקא על בסיס חישובי הרווח וההפסד של כל פרט ופרט, ובאמצעות החופש שניתן לכל אחד לנסות ולהגשים לטובתו האישית את חישוביו אלו.
 |
| סדר חדש של עידנים |
אין אלוהים מלבדי הניו אייג' וכל אחד מאיתנו הוא נביאו. תומר פרסיקו משרטט את נסיקתה למרומים של רוחניות הניו אייג' במאה העשרים ומונה את שבעת עיקרי האמונה הניו אייג'ית. חלק שני
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
אחד התחומים שעברו תהליך של הפרטה בצורה המוצלחת ביותר הוא הדת. במאמרים הקודמים בסדרה זו ניסיתי להראות כיצד התהליך הזה של ההפרטה הכללית של הדת, שהתחיל כבר במאה השש-עשרה עם המהפכה הפרוטסטנטית והתגבר בחלוף המאות, ניזון מתנועת ההשכלה ומההומניזם והגיע לשיא מסוים עם "מרד הפרחים" של שנות השישים של המאה העשרים. הפעם אבדוק איך רוח הנעורים הזו, שצמחה אהדדי עם צמיחת הקפיטליזם, שינתה את פניה כאשר בשנות השמונים הקפיטליזם שינה את פניו.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/550/955.jpg
כוכב אורח בסאות' פארק: ישוע |
|
כוכב אורח בסאות' פארק: ישוע |
|
|
|
 |
|
 |
|
עושים רוח
|
|
|
 |
|
|
|
בספר שיצא לאור לפני כשנה וחצי, "Selling Spirituality", דנים שני חוקרי דת בריטים (Jeremy Carrette, Richard King) במה שהם מכנים "השתלטות עוינת של הקפיטליזם על הדת". על פי קרט וקינג מה שקורה הוא שהנחות היסוד שעומדות בבסיס השוק החופשי כובשות במהירות וללא ידיעה מודעת של ההמונים את כל צורות ההבעה התרבותית, ובכללן הדת.
אחת מהנחות היסוד הללו היא
חופש הדת, וברור כי אף אחד לא מתבקש לוותר על החופש שמאות שנים היה דבר שרק חלמו עליו. מה שקרט וקינג מנסים לומר הוא שיחד עם החופש ובצורה בלתי נפרדת ממנו הגיעה ההפרטה גם אל הדת, כלומר הדת התפוררה לכדי סיפור אישי הנידון בין הפרט לבין עצמו.
במחצית השנייה של המאה העשרים, טוענים השניים, החריף מאוד תהליך הפרטת הדת ועבר לשלב שהם מכנים אותו (בעקבות אסכולת פרנקפורט) החיפצון והמיצרוך של הדת, כלומר הפיכת כמעט כל ערך או עניין לחפץ שאפשר, ואף ראוי, לסחור בו. החיפצון והמיצרוך הללו חדרו אף לטבע ולתת-מודע, ומחקו כל כיס של התנגדות פרה-קפיטליסטית שהיה יכול להתקיים בעבר: כל דבר כיום נתפס כמוצר, וכל אדם נתפס בראש ובראשונה כלקוח. הקפיטליזם חובק עולם, עד כדי כך שההגיון הקפיטליסטי של המסחור, התחרותיות ומקסום הרווחים הפכו למובן מאליו. לא נותר, למעשה, כמעט מפלט מכלכלת השוק, לא בשום מקום על פני הגלובוס ואף לא בשדות הרוח. גם לא בדת.
על פי קרט וקינג אפשר לדמות את הדת לחברה קטנה שעברה השתלטות עוינת על ידי חברה גדולה יותר, הקפיטליזם התאגידי. תחילה הקפיטליזם מנסה להוריד את מחיר המניות של הדת על ידי ביקורת ואף זלזול מופגן בערכיה החומריים והתרבותיים. אלו מיד עוברים אריזה מחדש, שיווק עדכני ונמכרים בשוק הרעיונות. המכונה הקפיטליסטית לא מעוניינת כלל באשרור או עידוד המסורות הדתיות, אלא מנצלת את היוקרה שיש להן למען רווחיה היא. היא עושה שימוש במימד ההיסטורי ובניחוח האותנטיות של המסורות הדתיות (כלומר "השם הטוב" שלהן, בשפה עסקית) ובד בבד מבדילה בינה ובין כל מטען שלילי שאי פעם דבק בדת (כדי להקל על המכירה שלה בקונטקסט חילוני ומודרני). זהו תהליך זריז בו הדת עוברת למעשה מיתוג מחדש ונמכרת כסחורה לכל דבר בשוק החופשי. כמוצר היא אינה נכפית, כמובן, על הצרכן, אבל אין לצרכן גם כל מחוייבות אליה, ואף לא מחויבות לשלמותה (כלומר, הוא מוזמן "לקנות" רק את החלקים שהוא צריך).
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/551/117.jpg
עץ הספירות הפוסטמודרני |
|
|
|
|
|
|
|
|
מוכרים רוח
|
|
|
|
|
|
|
המותג החדש, שמחליף את הפירמה המיושנת והלא-אטרקטיבית "דת", הוא "רוחניות". למושג הזה אין בעצם משמעות, טוענים קרט וקינג, או במילים אחרות, בשוק הקפיטליסטי יש לו כל משמעות ובלבד שתוכל למכור. בזמן שבו מותגים ואריזות נעשים חשובים יותר מהמוצר עצמו, הרוחניות הפכה למטבע העובר לסוחר לצורך קניית לבותיהם של אנשים.
חשוב מאוד לציין: מדובר כאן בשלב נ-ו-ס-ף, שבא אחרי תקופה ארוכה שבה הדת הפכה יותר ויותר לעניין שבין אדם לבין עצמו, כלומר אותו תהליך שהחל במהפכה הפרוטסטנטית. כאן מדובר לא בבחירה מודעת ויזומה של הפרט את המערך הדתי שלו, אלא בדת שמנסה להתאים עצמה אליו ולסחוף אותו אל בין שורותיה בלי שהוא יהיה מודע כלל שהוא לא זקוק לה או מעוניין בה. לא נעשתה כאן למעשה בחירה מפוקחת שלו על פי צרכיו, אלא הנדסה ושיווק מכוונים של מוצר על ידי אנשי עסקים, על פי צרכי השוק.
בספרו המפורסם על המצב הפוסטמודרני (The Condition of Postmodernity ) מראה האנתרופולוג דייוויד הרווי שמאז שנות השבעים עבר הקפיטליזם ממה שהוא מכנה קפיטליזם "מאורגן", לקפיטליזם "בלתי-מאורגן", המתאפיין על ידי התרחקות הכוח של האיגודים הכלכליים מהשווקים הלאומיים, הפחתת הרגולציה על המונופולים הגדולים, אינטרנשיונליזציה של ההון, פרגמנטציה תרבותית ופלורליזם, התערערות הזהות המסורתית והלאומית, ויזמות אינדבידואליסטית.
גם על פי קרט וקינג המעבר מדת פרטית המאומצת על ידי האינדבידואל ל"רוחניות" המנסה למכור את עצמה לכל אחד התרחש בשנות השמונים של המאה העשרים. אז, אחרי שהיה כבר ברור לכולם שיחסיו של האדם עם האל הם דבר פרטי ופסיכולוגי בעיקרו (כלומר משימה התלויה באינדיבידואל, והמתרחשת רובה ככולה בתוך ראשו), התחילו לצאת לשוק גרסאות "תפורות לפי מידה" של דת, שמכוונות מראש לענות לצרכיו (הלאו דווקא רוחניים) של האדם - אבל בראש ובראשונה לצרכי השוק העולמי. על פי קרט וקינג יש כאן מעבר מחיפוש רוחני פרטי שהדגיש את החופש של היחיד לבחור את דרכו הרוחנית אבל גם את האחריות שמוטלת עליו לממש את עצמו, ל"חיפוש רוחני תאגידי", כלומר לרוחניות שמשעבדת את צרכיו של הפרט לטובת אלו של הכלכלה הקפיטליסטית והתאגידים בלי שהוא יהיה מודע לכך. התוצאה היא הריבוי המפתיע של שם התואר "רוחני" לצורך תיאורם של מפעלים חינוכיים, רפואיים ועסקיים. כל דבר שמבקש למכור את עצמו הוא רוחני, וכל מיזם רוחני מבקש למכור את עצמו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/550/957.jpg
וישנו עם טיקה |
|
|
|
|
|
|
|
|
אלוהים מת אך קם לתחייה בתור קפיטל
|
|
|
|
|
|
|
כאן למעשה חורג ה"רוחני" מהשימוש ההיסטורי המקובל שלו, וזוהי עיקר ביקורתם של קרט וקינג. השניים מדגישים שלאורך ההיסטוריה המערבית תמיד היתה הרוח הצד האחר והחתרני של המערך התרבותי. השימוש הקדום של הנצרות ב"רוחני" היה לצורך הבדלה מוסרית ופוליטית והכרזה על התגלות ואמת חדשה, וכך גם השתמשו בו מיסטיקנים אירופאים שחרגו מהדת הקתולית לאורך הדורות. קהילות גנוסטיות באירופה (הקתרים והאלביגנזים, ששרדו עד המאה הארבע עשרה) ביטאו ברוחניות סלידה מחומריות והתנתקות מדרך החיים המקובלת בזמנם. במהפכה הפרוטסטנטית "הרוחני" סימן את תגובת הנגד לממסד הכנסייתי העוצמתי והדוגמתי. אחרי המהפכה המדעית ולאורך המאה התשעה-עשרה "רוחני" היה כל מה שאינו נופל לתוך הקטגוריות הצרות של הלך הרוח המדעי, כלומר כל מה שקיים, וחשוב, למרות שאי אפשר להוכיח אותו. כך לאורך כל ההיסטוריה של אירופה היתה רוחניות תגובת נגד למערך הכוחות השולט. גם בהיסטוריה היהודית אפשר להבחין בזעם הקדוש (במלוא מובנו של הביטוי) של הנביאים, שמחו בשם האל על העוולות החברתיות והשחיתות שבממסד הדתי (בית המקדש) והפוליטי (המלוכה).
כיום המצב שונה. הרבה ממה שמוגדר רוחני מיועד אך ורק לנחם ו"לעשות נעים" ללוקחים בו חלק, וזאת תוך השתתפות מלאה, ואף בחדווה רבה, בהיגיון הקפיטליסטי הנלקח כמובן מאליו. הטרגדיה היא שכאשר אנחנו לוקחים חלק בפעילויות המוגדרות רוחניות בימינו אנחנו מרגישים שאנחנו דווקא יוצאים נגד החומרנות ומייצגים, ומצילים, מימד עליון ו"טבעי" יותר של הקיום האנושי, בעוד שכפי שנאמר מפעלים רוחניים פרטיים כאלו הם פעמים רבות שותפים מלאים להגמוניה הקפיטליסטית ולהגיון של כוחות השוק.
הדוגמאות לכך רבות. חישבו על הקולאג' הקקופוני של פסטיבלי השאנטי המקומיים, שם עבור כרטיס אחד תקבל מדיטציה מונחית, מסאז' תאילנדי ומופע מוזיקת עולם. האם זהו שירות לצרכן הרוחני, או פיתוי שלו? חישבו על כל ספרי "הטאו של" או "זן ואמנות ה-". הם מספרים על נזירים שלווים שמכרו את הפרארי שלהם, אך האם הם לא נקראים על ידי אנשי עסקים עסוקים שמעוניינים מאוד דווקא לקנות פרארי, ובטוחים שבעזרת הידע הרוחני שבספר יצליחו לרתום את כוחות היקום למען רווחתם הפרטית? האם כאשר שרי אריסון מכריזה ש"כשנסגרת דלת נפתח חלון" אחרי פיטורים של 800 מעובדיה, היא לא משתמשת באמונה ניו אייג'ית כדי להצדיק היגיון כלכלי? האם זו אלטרנטיבה למובן מאליו, או ההשתלטות שלו גם על שדה הרוחניות?
במילים אחרות, האם ייתכן שמה שנמכר לנו כרוחניות רדיקלית, אותנטית וטרנספורמטיבית אינו למעשה תורם להתפתחות אמיתית בחיינו או בהתנהגותנו (להוציא, אולי, הגברה של התפוקה שלנו בעבודה)? האם הרוחניות היום הפכה למעשה לשפחתו של השוק החופשי, ומשרתת אותו ולא את מוקיריה? קרט וקינג חוששים שזה המצב. "אלוהים מת", הם כותבים, "אך קם לתחייה בתור קפיטל".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחרי הכל, הניו אייג' הביא יותר טוב מרע
|
|
|
|
|
|
|
עם כל זאת, לדעתי טעות היא לחשוב שהניו אייג' הוא תופעה שלילית. בסופו של דבר, כפי שכתב אורי לוטן במאמר הראשון שלו כאן בערוץ, הניו-אייג' הביא יותר טוב מרע. כיום אנחנו חופשיים לחלוטין לבחור את דרכנו הרוחנית, ואף אחד כבר לא מעלה "כופרים" על המוקד. אין שום ספק שזוהי התפתחות חיובית מאוד. מאידך, עם החופש באה האחריות, ואם כיום כבר לא מוטל עלינו עול מצוות, הרי שהעול לברור את דרכינו בצורה כנה ורצינית, בצורה שתשרת אותנו (ואת זולתנו) באמת ולא רק בתווך המיידי, מוטל עלינו בעל כורחנו.
החופש שזכינו בו, למרות שלא נראה כך, הוא חמקמק מאוד: עלינו להיות נאמנים לעצמנו לא מכיוון שאם לא נהיה כך ניכלא במרתפי האינקוויזיציה, אלא מכיוון שאם לא נהיה נאמנים לעצמנו ניכלא, בלי להיות ערים לכך, בסורגי רוחניות השוק, הרוחניות שלא מבקשת לשחרר אותנו באמת אלא דווקא לשעבד אותנו לתשוקות שהיא ממציאה בשבילנו. דווקא משום שהחופש הזה תלוי לגמרי בנו, באחריות שלנו כלפי עצמנו וכלפי זולתנו, הוא משמעותי כל כך. המחויבות היא אכן שלנו, ואף אליל לא ישלח בנו ברק אם נחטא. מצד שני, שלא כמו השהייה במרתפי האינקוויזיציה, השעבוד לרוחניות הזו הוא פעמים רבות כלל לא מורגש. להפך: אנחנו דווקא בטוחים שפנינו אל השמש העולה, כאשר למעשה אנחנו פועלים כעובדי כפייה במכרות הזהב החשוכים.
הניו אייג', ברוך השם, הוא לא אל קנא ונקם, אבל הוא כן אל אדיש. אם אנחנו לא ניקח יוזמה ונביע עניין אמיתי, הוא ייתן לנו להיסחף במורד הזרם. האחריות לגלות רצינות ואהבה אמיתית בחיפוש הרוחני שלנו היא אולי המצווה היחידה שהניו אייג' דורש, ושבלעדיה הוא יפנה את גבו אלינו ולא יעניק לנו מחסדו.
ויש בו חסד רב, אם רק יודעים לבקש באמת. מעולם, בכל ההיסטוריה האנושית, לא היו בידי בני אדם חופש כה גדול ומשאבים כה רבים לחקור ולבחור, להכריע ולממש את דתו כרצונו. זוהי זכות אדירה, ונחטא לעצמנו אם לא נשמח בה ונגשים אותה. מי ייתן ונדע לעשות שימוש משמעותי בזכות הזו, בחופש הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
