 |
/images/archive/gallery/547/655.jpg החופש הגדול. עיבוד מחשב: רועי נגרי
 |
|
|
|
|
| הדלאי לאמה חוגג יום הולדת. לכבוד האיש שמשלב מאבק עם שלום, קיבצנו עוד שישה מנהיגים שמלמדים אותנו ששלום עושים באהבה או שלא עושים בכלל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
6/7/2006 11:45 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום שישי ה-6.7 יחגוג הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו, את יום ההולדת ה-71 שלו. רבות נכתב ונאמר על מנהיג העם הטיבטי, שפועל כמורה רוחני וכמוביל המאבק הלא-אלים למען חופש בטיבט. למרות שנשמעים בקרב בני עמו קולות המבקרים את המאבק השקט לשלום ומצביעים על כך שכבר חלפו יותר מ-45 שנה ללא תוצאות, הדלאי לאמה דבק בדרכו. הוא עדיין נהנה מפופולריות גדולה, או יותר נכון - מאהבה עצומה, שרק מנהיגים מעטים זוכים לה. בימים אלה הסינים חנכו נתיבי רכבות שיחברו את להאסה בירת טיבט עם מרכזים עירוניים גדולים בסין, מה שמגביר
את החשש לאופייה הטיבטי של הארץ הכבושה, עקב ציפייה לזרימה גדולה של אזרחים סינים לטיבט. מנגד, מתחילים לראשונה להישמע קולות הרומזים על נכונותם של הסינים להידבר עם הדלאי לאמה.
לכבוד יום ההולדת של האיש שפירוש שמו הוא "אוקינוס של חוכמה", קיבצנו שלושה גברים ושלוש נשים בני המאה ה-20, שנאבקו למען חופש ושלום בארצותיהם. בתחילת הדרך המאבק של כל אחד מהם נראה חסר סיכוי. חלקם שילמו מחיר כבד, אפילו בחייהם. אבל כל אחד ואחת מהמנהיגים הללו לא הניח לאלימות, לכיבוש ולחוסר הצדק להכניע אותו.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/467/312.jpg
הדלאי לאמה בישראל. |
צילום: אי.פי |
הדלאי לאמה בישראל. |
|
|
|
 |
|
 |
|
ריגוברטה מנצ'ו, נולדה ב-1959
|
|
|
 |
|
|
|
"עם רעב הוא עם ללא שלום. אם דרישותיהם של האנשים לא נענות, על איזה מין שלום אנחנו מדברים?"
מנצ'ו, אולי הפחות מוכרת מבין שבעת לוחמי החופש שלהלן היא אינדיאנית ששייכת לאנשי מאיה, שכבר בהיותה בת 33 זכתה בפרס נובל לשלום. היא גדלה בכפר בגואטמלה על ברכי תרבות המאיה והדת הנוצרית במקביל. גואטמלה היא דוגמא מובהקת למדינה שבה שינוי תרבותי לא הדרגתי ולא מרצון (או במילים אחרות - כיבוש) פוגע בזכויות אדם בכלל, ובאלה של הנשים בפרט. הפגיעה העיקרית בילידים בגואטמלה היתה קיפוח בכלל וגזל אדמות בפרט, מה שגרם לקשיי פרנסה ולקשיים בשמירה על אורח החיים והתרבות של אנשי המאיה. כבר בהיותה בת שמונה החלה מנצ'ו לעבוד במטעי קפה ובגיל 12 הצטרפה למאבק למען זכויות האדם של האינדיאנים ילידי גואטמלה. אביה אמר לה: "אני לא כופה עליך להפסיק להיות אשה, אבל השתתפותך במאבק חייבת להיות שווה לזו של אחייך".
הכפר שבו גדלה נשרף והוריה נרצחו באלימות במהלך מלחמת האזרחים, שגבתה 50 עד מאה אלף קורבנות, בנוסף ל-30 אלף נעדרים. השלטונות לא הסתפקו בהרג, הם גם זרעו סכסוכים, אימה והסתה שתושבי המדינה טרם החלימו מהם, בעיקר מפני שהם עדיין חוששים לדבר ("שקט גם הוא סימן לדיכוי", כך הגדירה זאת מנצ'ו).
אחיותיה של ריגוברטה מנצ'ו הצטרפו לכוחות הגרילה. היא לעומת זאת טיפחה את כישורי הכתיבה שלה, את יכולתה לנאום ואת פעילותה למען זכויות אדם. היא נאלצה לברוח למכסיקו ב-1981, אבל המשיכה במאבק משפטי למען בני עמה.
ריגוברטה מנצ'ו עבדה עם פליטים מגואטמלה, הקימה ארגון של קבוצות נשים ועוררה דבקות במאבק למען האינדיאנים של גואטמלה. היא שבה לארצה והשתתפה במשא ומתן לשלום בין הגרילה לממשלה ב-1966. הם הגיעו להסכם, אבל למנצ'ו יש עוד הרבה עבודה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/547/645.jpg
ריגוברטה מנצ'ו |
|
|
|
|
|
|
|
|
קוראסון אקינו, נולדה ב-1933
|
|
|
|
|
|
|
"בזמן שכולנו מקווים לשלום, אין זה יכול להיות שלום בכל מחיר, זה צריך להיות שלום המבוסס על עיקרון, על צדק".
קוראסון אקינו היתה נשואה למנהיג האופוזיציה בפיליפינים, נינוי אקינו, בזמן שלטונו של מרקוס. המאבק להדחת מרקוס ששלט 21 שנים לא היה קל. נינוי אקינו נעצר ונכלא למספר שנים ולבסוף נורה בשדה התעופה לאחר שחזר מנסיעה לשם טיפול רפואי. לאחר שהתנקשו בחיי בעלה ב-1983, אקינו לקחה את תפקידו בעקבות הפצרותיהם של תומכיו. היא זכתה בבחירות ומרקוס נאלץ לגלות מהמדינה, כשהוא מותיר אחריו שחיתות, חובות בינלאומיים עצומים ומלחמת אזרחים. לאחר מאבקים עיקשים אקינו הצליחה להתגבר על המהפכנים הצבאיים ולהשיב למדינה את זכויות האזרח ולייצב בה את הכלכלה. היא צלחה בשלום ניסיון להפיכה צבאית ב-1987, ושמרה על היציבות במדינתה חרף שרשרת של אסונות טבע, ביניהם התפרצות הר געש, שורה של רעידות אדמה, בצורת ושטפונות. אקינו מיסדה בפיליפינים את הדמוקרטיה ואת חופש הדיבור.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/547/640.jpg
קורסון אקינו |
|
|
|
|
|
|
|
|
אונג סאנג סו קי (Aung San Suu Kyi), נולדה ב-1945
|
|
|
|
|
|
|
"יש המאמינים שהדרך היחידה להסיר את השלטון ולהחליפו בדמוקרטיה היא באמצעות אלימות. הייתי רוצה ליצור את השינוי באמצעים פוליטיים, לא באלימות".
לוחמת החופש הבורמזית מפורסמת בזכות מאבקה נגד השלטון הצבאי בארצה, מאבק שטרם הסתיים. מזה שנים רבות היא כלואה בביתה - השלטונות חוששים להרוג אותה, אך גם חוששים לתת לה להלך חופשייה. אונג סאנג סו קי היא בתו של גיבור לאומי בורמזי, גנרל שלחם למען עצמאותה של בורמה (היום מיאנמר). המנהיגה בעלת ההשכלה הרחבה למדה וחיה במקומות רבים ברחבי העולם. ב-1988 היא שבה לארצה ובמקרה באותו הזמן החלו מחאות של סטודנטים. בורמה היתה נתונה תחת מעין דיקטטורה צבאית, אך כשהיה נדמה כאילו המשטר הצבאי עומד להתפרק, פעילים דמוקרטים החלו להיאבק למען שינוי, סו קי היתה ממנהיגיהם. החונטה הצבאית דיכאה את המורדים והרגה רבים מהם. ב-1989 סו קי הושמה במעצר בית, אך למרות זאת המפלגה הדמוקרטית שהיא עמדה בראשה זכתה בבחירות. החונטה לא קיבלה את תוצאות הבחירות ולא ויתרה על השלטון.
ב-1995 עם שחרורה מהמעצר, קיוותה סו קי להידבר עם השלטון, אך ללא הועיל. ב-2000 היא שוב נעצרה ושוחררה מחדש ב-2002. היום, למרות שרשמית אינה נתונה במעצר, יש הגבלות חמורות על חופש הדיבור והתנועה שלה, עם זאת היא עדין נחשבת למנהיגה בארצה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/547/643.jpg
אונג סאנג סו קי |
|
|
|
|
|
|
|
|
מוהנדס קרמצ'נד (מהאטמה) גנדהי, 1948-1869
|
|
|
|
|
|
|
"אי-אלימות היא הכוח הגדול ביותר שבידי המין האנושי. עוצמתה רבה משל הנשק המחריב החזק ביותר שיצר האדם".
אבי האומה ההודית נודע בזכות התנגדותו הלא-אלימה לשלטון הבריטי בארצו. הכינוי מהאטמה, שפירושו "הנשמה הגדולה", מעיד עד כמה מוערך היה ועודנו האיש הזה. מאבקו הראשון של גנדהי למען הצדק היה בדרום אפריקה, שם חי שנים מספר כעורך דין צעיר שנאבק למען זכויותיהם של ההודים במדינה הגזענית. כששב למולדתו, הקדיש שלושים שנה מחייו למאבק ללא-אלימות למען עצמאות. השיטות שבהן פעל היו אסיפות מחאה, שביתות רעב, החרמת מוצרים בריטיים, תהלוכות ועוד. הוא אף ישב שנתיים בכלא באשמת הסתה. בנוסף, גנדהי היווה דוגמא לאורח חיים פשוט, לעבודת כפיים ולצמחונות. הודו זכתה בעצמאות ב-1947, אך גנדהי כמעט שלא זכה לראות את מפעל חייו רוקם עור וגידים - הוא נרצח בינואר 1948 על ידי מתנקש הינדי שהתנגד למאמציו של המנהיג להשכין שלום בין הינדים למוסלמים בתת היבשת.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/533/116.jpg
מהאטמה גנדהי |
|
|
|
|
|
|
|
|
נלסון רוליהלאלה מאנדלה, נולד ב-1918
|
|
|
|
|
|
|
"נצרתי את הרעיון של חברה חופשית ודמוקרטית, שבה הכל חיים ביחד בהרמוניה ועם שוויון הזדמנויות. זהו רעיון שאני מקווה לחיות למענו ולהשיגו, אבל אם יהיה בכך צורך, זהו רעיון שאני מוכן למות למענו".
נלסון רוליהלאלה מאנדלה הנהיג את המאבק במדיניות האפרטהייד שהיתה נהוגה בארצו, דרום אפריקה. מאנדלה הוא עורך דין במקצועו והשחור הראשון (יחד עם שותפו) שהיה בבעלותו משרד עורכי דין בדרא"פ. ב-1942 הוא התגייס לקונגרס הלאומי האפריקאי, מפלגת השחורים בדרא"פ.
בשנות ה-50 מאנדלה היה ממנהיגי התעמולה נגד האפרטהייד. ב-1960 התחוללו בדרא"פ אירועי טבח שארפוויל, שבמהלכם כוחות משטרה הרגו ופצעו מפגינים שחורים רבים. מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי הוצאה מהחוק ומאנדלה נעצר. לאחר שחרורו ב-1961 הוא ירד למחתרת והנהיג את הזרוע הצבאית של מפלגתו. נלסון מאנדלה נכלא פעמיים מאז: לחמש שנים באשמת יציאה לא חוקית מהמדינה והסתה לשביתות, ולמאסר עולם (26 שנה) באשמת קשר נגד השלטון ופעילות חבלנית. בתקופת מאסרו שהסתיימה ב-1990, מאנדלה הפך לסמל למאבק באפרטהייד. תודות למאבקו של מאנדלה נגד האפרטהייד, ב-1994 הותר לראשונה לשחורים ול"צבעוניים" בדרא"פ להצביע בבחירות, והוא היה לראש הממשלה השחור הראשון בארצו. מאנדלה הוא חתן פרס נובל לשלום.
בהזדמנות זאת נזכיר עוד לוחם חופש גדול, סטיבן ביקו, שהיה ממובילי ההתנגדות למדיניות האפרטהייד. ביקו היה מראשי תנועת "המודעות השחורה", ואמר שהנשק הטוב ביותר של המדכא הוא תודעתו של המדוכא. ביקו האמין שיש לשנות את התודעה השחורה, התודעה היא הבסיס למאבק הקיומי והיא שמעצבת את החיים של השחורים, כאפריקאים וכבני אדם. אחרי מהומות סווטו שהתחוללו ב-1976, ביקו סומן כמטרה על ידי השלטונות. ב-1977 ביקו נעצר על ידי משטרת דרא"פ באשמת פעילות טרור. זמן קצר לאחר מעצרו הוא נפטר בכלא. המשטרה טענה שמת מדלקת ריאות, אולם גופתו נמצאה עם סימנים ברורים לכך שהוכה באכזריות, כמו כן ידוע שהוא הובל לכלא כשהוא פצוע קשה בראשו ולאחר מכן נכבל בשלשלאות למשך יממה לחלון וכמובן, לא זכה לטיפול רפואי. סטיבן ביקו היה בן 31 במותו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/236/545.jpg
נלסון מנדלה |
|
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר מרטין לותר קינג, 1968-1929
|
|
|
|
|
|
|
"יש לי חלום, שיום אחד על גבעותיה האדומות של ג'ורג'יה, יוכלו בניהם של עבדים לשעבר ובניהם של בעלי עבדים לשעבר להתיישב יחדיו לשולחן האחווה".
מרטין לותר קינג הוא מגיבורי המאבק למען זכויות השחורים בארצות הברית והוא נחשב לגיבור לאומי. קינג היה דוקטור לתיאולוגיה שהושפע מדרכו של גנדהי וגם כומר בכנסיה הבפטיסטית. בשנות ה-50 כבר כללה חוקת ארה"ב חוקים שאמורים היו להבטיח שוויון זכויות לבני כל הגזעים, אך בפועל התקיימה מדיניות ההפרדה שאפשרה לנותני שירותים שונים לא לשרת שחורים ומיעוטים אחרים, ומנעה מהם גישה למקומות בילוי, ספסלים ציבוריים, אוטובוסים, מוסדות השכלה שונים, משרות וכו'. המצב היה חמור במיוחד במדינות הדרום, שם שחורים שלא "צייתו" לכללים היו בסכנת פגיעה מידי הקו קלאקס קלאן. לותר הקים ב-1957 את הוועידה למנהיגות נוצרית דרומית, ארגון זכויות אדם שבראשו עמד. המאבקים שקינג הנהיג היו ברוח אי האלימות של גנדהי. הוא היה גם ממתנגדי המלחמה בווייטנאם. ב-1964 נחקק בארה"ב חוק האוסר על כל ביטוי של אפליה. קינג נרצח ב-1968 על ידי מתנקש. במשפט הרצח נקבע שסוכנויות ממשלתיות היו מעורבות בהתנקשות. קינג הוא חתן פרס נובל לשלום.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/301/524.jpgמרטין לותר קינג | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
