 |
/images/archive/gallery/539/772.jpg רות גן קגן והרב זלמן שכטר-שלומי.
צילום:דאג מקליין  |
|
|
|
|
| טעימות מתוך הספר "קרבת אלוהים - על תיקון עולם ועל תיקון הלב" מאת הרב זלמן שחטר-שלומי ורות גן קגן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
NRG מעריב
23/6/2006 13:50 |
|
|
|
|
|
|
|
לָמָּה אנחנו מתפללים? הרבה מניעים יש לתפילה וכולם טובים. כולם אהובים, כולם ברורים. אך סיבה אחת גדולה מכולם, עמוקה מכולם ומזינה את כולם, והיא - געגועינו לאלוהים. מילים רבות נמצאות לנו בעברית לגעגועים אלו: ערגה - "כאיל תערֹג על אפיקי מים, כן נפשי תערֹג אליך אלֹהים" (תהלים מ"ב, ב') כיסופים וכלות הנפש - "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרֹת ה'" (שם פ"ד, ג') צמא וכמיהה - "צמאה לך נפשי, כָּמַהּ לך בשרי, בארץ ציה ועיף בלי מים" (שם ס"ג, ב'). רעב, ושוב צמא - "לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי ה'" (עמוס ח', י"א).
רבים המקרים בהם חבוי געגוע זה ומכוסה בתילי תילים של צרכים דוחקים ועיסוקים מעיסוקים שונים. כל אלו מסתירים מעינינו את הסיבה האמיתית לכיסופינו.
כשאנו לומדים, בעיקר בפילוסופיות מזרחיות, על
גדלותו של הריק, אין המדובר רק בריקנות מנטאלית או פילוסופית. לריק הזה יש גם ממד רגשי. הוא ה"אפס", ה"אין", ה"חלל הפנוי", המרחב המצוי בתוך תוכנו ונכסף להתמלא. "ועשו לי מקדש" אומר אלוהים "ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה, ח'). המקדש הוא אותו מרחב ריק שבתוכנו, השואף להתמלא בנוכחות האלוהית. קודש קודשים זה שולח לאלוהים מסרים דחופים: "אני ריק, אני זקוק לך", זו הנשמה הקוראת לאהובהּ.
לא תמיד יודעת הנשמה לאן לכוון את קריאותיה. אך גם כשאין היא נענית אין היא פוסקת. וכך לפעמים אנחנו מזמינים אל תוכנו תחליפים כוזבים, שאולי משככים את כאב הרגע, אך אין ביכולתם למלא את החלל ליותר מהרף עין. כך אנו חיים בתחושה מתמשכת של חסך. אין לנו סיפוק, אין לנו אהבה, ואף פעם אין בידינו די כדי לרכוש את כל אותם הדברים שאנו מתאווים להם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אנחנו מוכרחים לשחרר ממחבואם את געגועינו לאלוהים
|
|
|
 |
|
|
|
כצער עמוק, כאובדן שלא ניתן להתנער ממנו, מפכים געגועינו לאלוהים במחתרת. רבים מאיתנו קוברים צמא זה כה עמוק, עד שאיננו יודעים עוד למה אנו צמאים. הרעב לנשגב יוצא אל האור כשהוא חסר דעת ומחפש את סיפוקו, לעיתים, באכילת יתר, בשתיית אלכוהול או בהתמכרות לקניות. הגעגוע לאינטימיות הרוחנית של "ואני קִרבת אלהים לי טוב" (תהלים ע"ג, כ"ח) עלול להתחלף לנו באינטימיות רגעית של מיניות מזדמנת.
אנחנו מוכרחים לשחרר ממחבואם את געגועינו לאלוהים. אנחנו חייבים להאמין בקיומו של הרעב הזה ולהניח לעצמנו לחוות חוויות שיעניקו לנו אפשרויות לספק אותו, בעבודה פנימית? אישית, או בחבורה, יחד עם דורשי אלוהים אחרים. הערגה לאלוהים היא עבורנו כמשב רוח, כגל, ככנפי ציפור שבכוחן לשאת אותנו למחוז חפצנו. ערגה זו היא ההזמנה שאלוהים נטעה בתוכנו עם בריאתנו, היא הדרישה לחפש את השכינה ולמצוא אותה.
אם רק תרשו לעצמכם להכיר בערגתכם לאלוהים, ואם תשכילו למצוא לכם חברים או קהילה שיתמכו בכם ואתם תתמכו בחבריה - כל מה שתעשו בחיים הרוחניים שלכם יגמול פירות. מן הבעל שם טוב אנו לומדים כי ערגה זו היא שמאפיינת את המצב הנפשי של בעלי?תשובה, שבמקום שהם עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות, ל"ד, ע"ב).
התפילה, אם במילים, אם בדומייה, אם במחשבה ואם בריקון הראש ממחשבה, היא דרך הקריאה וההתקשרות שלנו לאלוהים. גם מה שאנו מכנים בשם מדיטציה היא, במסורת שלנו, תפילה. אנו אוהבים להתפלל ובילינו שנים רבות בחיפוש אחר דרכי תפילה אפקטיביות. זכינו ללמוד ולהתפלל עם גדולים וקטנים, עם מורים ותלמידים, עם רבנים חסידיים ועם קהל של בתי?כנסת ליטאיים, וגם בכנסיות ובמסגדים. זכינו לזמר בחברתם של מרפאים אינדיאניים ושֵׁייחים סוּפיים, ולשבת במדיטציה עם נזירים בודהיסטיים ועם גורואים הודים. למדנו את שפת התפילה כפי שהיא מבטאת את עצמה בשבעים לשון ובקול דממה דקה. את המטען הקדוש הזה הטמענו בעבודת התפילה היומיומית, בארג המשובח שארגו דורות על גבי דורות של מתפללים יהודים. בתפילה המסורתית ובדרכי המדיטציה היהודית מצאנו מכמנים ואוצרות, אך גם דרכים שהובילו לשום מקום, מאובנים ואכזבות. דרך התנסויות וחוויות למדנו לארוג מקורי התפילה טלית חדשה. לא שחורה ולבנה, כזו שירשנו מאבותינו, אלא טלית המאירה בכל צבעי הקשת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האלוהים שלך קטן מדי: תרגיל ליצירת יחסים משמעותיים
|
|
|
|
|
|
|
רבים מאיתנו חיים את חיינו במחיצת אלוהים קטן ומוכר. בכך אנחנו מצמצמים את יכולתנו ליחסים משמעותיים בינינו לבינו. זהו תרגיל פשוט שמטרתו לאפשר לנו מרחב בידיעת האלוהים.
הדרך הרצויה לתרגול היא בקבוצה, כאשר אחד או אחת מכם משמש כמנחה.
המנחה תכין רשימה לפי סדר האל"ף בי"ת של מילים שהן כינויים של אלוהים. אין אלו כינויים מקובלים שאנו רגילים אליהם כמו אדיר, ברוך, גדול ודגול, אלא כינויים שאולי לא קישרנו אותם עד היום עם אלוהים, וגם אם כן, התרגיל ייתן לנו הזדמנות לחוות את אלוהים בהקשר רחב זה. כאשר הקבוצה עוצמת את עיניה המנחה תקריא את אחת המילים. שבו בשקט עם כל תכונה במשך כעשרים שניות. ואז פִּקחו את עיניכם ורִשמו על הדף במשפט אחד או שניים מה עולה בכם באשר לקשר בין המילה לבין אלוהים. כתבו רק מן הלב ולא מן הראש. הישארו בעצימת עיניים עד שהמנחה תאמר לכם שהגיע הזמן לכתוב. זמן הכתיבה אף הוא קצר, בין חצי דקה לדקה אחת. המנחה תבקש מכם לעצום עיניים כשתגיע העת לשמוע את המילה הבאה.
לדוגמה:
קיום ממון זרם אש
רצון נשמה חשק ברור
שלווה סם החיים טמיר גואל
תפארת עֹלם עֹלמי עֹלמיא יושר דרך
פלא כל יכול הר
צרור החיים לב ודאי
לאחר שתסיימו לחוות את כל עשרים ושתיים האותיות תוכלו לקרוא אלו באוזני אלו את המשפטים שכתבתם. בדרך כלל כדאי לקרוא רק משפט אחד מכל אות לפי סדר הישיבה. הניחו לעצמכם להקשיב באופן עמוק לכל משפט.
אם תשובו ותקראו את המשפטים שלכם תראו שלמעשה כתבתם סקיצה למזמור תהלים אישי, או לסידור פרטי משלכם. אתם יכולים לקחת את המשפטים שכתבתם ולהשתמש בהם לתפילה. הללו את אלוהים בתובנות אלו שנבעו מתוך לבכם. שימו לב לקשר שיצרנו בתרגיל זה בין עולמות הבריאה והיצירה. התהליך שעברנו הוא תהליך מחשבתי של הרחבת התודעה והקונספט האלוהי שיש לנו. כשאנחנו נוטלים את התובנות שלנו ומשתמשים בהן לתהילה אנחנו מטעינים את מחשבותינו בעושר הרגשי של עולם היצירה. אם תקראו את התפילות בסידור בעיון תגלו כי בכל שלב ושלב כללו יוצרי התפילות מרכיבים של תהילה. גם בברכות ובקריאת שמע וגם בתפילת עמידה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תרגיל שמונת חוטי הזיכרון
|
|
|
|
|
|
|
רבי נחמן אומר כי בכל מצב צריך למצוא נקודה טובה (ליקוטי מוהר"ן תורה, רפ"ב). אם לא נמצא את הנקודה הטובה יהיה לנו קשה מאוד להיחלץ ממצבים שליליים. "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה" (תהלים קי"ט, ה'). כשאני זוכר את המרחב, כשאני נזכר בזיכרונות טובים בחיי, אני יכול לשלוח את עצמי בדמיוני אל הזיכרון הטוב ולנשום קצת לרווחה.
בתרגיל זה אנו יוצרים עבור עצמנו מחסן זיכרונות טובים. שבו והחזיקו בידכם את אחת הציציות של הטלית שלכם. כל אחת מארבע הציציות קשורה משמונה חוטים. הניחו לשמונה זיכרונות טובים ומתוקים לצוף בדמיונכם, זיכרונות נפלאים אשר ממלאים אתכם שמחה על כך שאלוהים ברא אתכם. חברו בין כל אחד מהם לאחד מחוטי הציצית. זיכרונות אלו יכולים להיות פרטיים, אין אתם חייבים לספר עליהם לאף אחד אחר.
בכל פעם שאתם מתעטפים בציצית אתם מתעטפים גם בזיכרונות הטובים שלכם, וברגעים קשים, כאשר אתם זקוקים לעזרת השם, מששו את חוטי הציצית, כמו מחרוזת תפילה, והניחו לאותן נקודות טובות מן העבר להאיר אל תוך החושך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין - מדיטציה מודרכת
|
|
|
|
|
|
|
הכול מלא חיים. החיים שוקקים בכל אשר נפנה. הזמר האלוהי מהדהד בכל הבריאה. כל תא וכל אטום מלאים חיוּת וכולם נובעים מן המקור: "כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור" (תהלים ל"ו, י'). חיוּת זו חבויה בתוך הנבראים. היא אינה יכולה להיגלות לעיניהם, משום שעוצמתה הגלויה עלולה לסכן את חייהם. כאשר מציאות חיינו מכריעה אותנו, כאשר אנו נחשפים, כביכול, לחיוּת רבה מכפי יכולתנו לשאת, אנו מתעלפים. אך אם החיוּת תעזוב אותנו לא נוכל להמשיך לחיות. זו הסיבה לכך שעצם חיוּתנו צריכה להסתתר מפנינו ומפני כל אלה שלהם היא מעניקה חיים.
דמו עצמכם לכלי שקוף וחדיר למים הטבול בתוך הים הגדול. מים ממלאים אתכם ומים סובבים אתכם. דמיינו את עצמכם בכל נסיבות חייכם, הן בהווה והן בעבר, ככלי מלא מים חיים השקוע במים חיים. ראו את אלוהים כמים אלו, דמו את עצמכם מלאים באלוהים, דמו את כל העולמות מלאים באלוהות. התבוננו בכל פרטי חיי היום?יום שלכם וראו איך אלוהים ממלא את גופכם, ביתכם, כלי הרכב בהם אתם נוהגים, העבודה שאתם עושים והכיסא שעליו אתם יושבים.
חיים אלה, הממלאים אתכם, מעמידים בפניכם אתגר לשקף אותם חזרה אל האלוהים. המדרכה אומרת לך "דִּבקי באלוהים, שאם לא כן, באיזו זכות את דורכת עלי?" המזון שאתה אוכל, כה מלא חיוּת, עד שגם הוא מבקש לזהור חזרה, אל האלוהים. כל מה שהוא רצוי ומענג דובר אליך ואומר "שקף אותי אל ה', אל תראה בי מטרה בזכות עצמה, אלא ראה אותי כפי שאני באמת, הזדמנות לבטא את מציאות ה' בעולם, האלוהים שנמצא בתוכי וסביבי".
מנקודה זו הניחו לתודעתכם להתרחב. לא רק אתם וסביבתכם הנתפסת בחושיכם היא אלוהית. העבירו את תשומת לבכם מגופכם אל הסובב אתכם. אל האדמה שאתם דורכים עליה. ראו את כדור הארץ הסובב בחלל ואת כל כוכבי הלכת במסילותיהם, את שביל החלב ואת הגלקסיות: "אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם..." ואיפה שהוא במהלך התרחבות התודעה ואין יודע מתי, תחוו איך הישות שהיא אתם מתמוססת לגמרי. אתם מאבדים את הצורה שלכם, את המהות שלכם, את העצמיות שלכם בתוך הסובב, שהסובב הוא שם מאז ומעולם עוד בטרם היה זמן או עולם, וכל אשליה, רעיון או דמיון מציאות שאי פעם היה לכם אובד ונעלם, רק סובב כל עלמין הוא...
הניחו לעצמכם לשוב ולהבחין בפרטי המציאות סביבכם. למקום בו אתם נמצאים, לאברי גופכם, לנשימתכם. הביאו את תודעתכם אל הכאן ועכשיו של פעימת החיים אשר בתוככם. החיים נמצאים בתנועה מתמדת, והם נעים ופועמים בהרמוניה. הם זוהרו של האין?סוף. כמו שאור החמה קורן ומאיר ללא כל מאמץ מצידה, כך גם אור האין?סוף משקף את האלוהים. כל חי מתחמם ומתענג בזוהרה של אלוהים.
אִמרו לעצמכם: "אלוהים תמיד קרוב אליי, אפילו יותר ממה שאני מרגיש ברגע זה". כאשר אנו רואים כי החיים אכן נמצאים בכול אנו חווים שמחה גדולה. רגשי הבדידות והעצב מתמוססים ונעלמים שהרי אלוהים נמצאת עמנו ועם כל הברואים לעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הספר "קרבת אלהים - על תיקון עולם ועל תיקון הלב" מאת הרב זלמן שחטר-שלומי ורות גן קגן, יצא בהוצאת ידיעות ספרים. ביום ראשון, 25.6.06 תיערך חגיגה חווייתית לכבוד צאת הספר. הערב ייפתח בסדנאות בהשראת הספר ובהן מדיטציה יהודית עם ר' דוד זלר, מסע בין ארבעת העולמות עם שושנה גוגנהיים ועבודה עם הספירות בקול ותנועה עם יעל תאי ומיכאל קגן. ד"ר יאיר כספי ישוחח על הספר עם רות גן קגן. דפנה רוזנברג, שירלי פוגצקי, ארז שוהם ונתנאל גולדברג ינגנו וישירו מוזיקה מן הלב. הערב ייערך באולם קהילת "כל הנשמה", רח' אשר 1, בקעה, ירושלים בשעה 19:00.
לאתר הבית של רות
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
