 |
 |
|
|
|
|
| תפיסת הזמן של האינדיאנים דוברי האיימרה היא הפוכה: העבר אצלם נמצא מלפנים והעתיד מאחור |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
14/6/2006 13:05 |
|
|
|
|
|
|
|
האינדיאנים דוברי האיימרה הם קבוצה אתנית שחיה באזור האנדים בפרו, בוליביה וצ'ילה ובעבר היו נתיני אימפריית האינקה. כמו כל שפה, גם האיימרה משקפת את תפיסת העולם של דובריה. האיימרה, שכיום נמצאת בשימוש כשפה יחידה בעיקר אצל אנשים זקנים תושבי כפרים מרוחקים נחקרת וניתוח שנעשה לאחרונה מראה שתפיסת הזמן של האינדיאנים דוברי האיימרה היא הפוכה - אנשי האיימרה מביטים קדימה אל העבר.
תפיסת הזמן הרווחת והמוכרת לנו מבוססת על הכיוון של הגוף ועל תנועתיותו, אבל אצל האיימרה העבר נמצא מלפנים והעתיד מאחור. המחקר שבוצע על ידי פרופסור איב סוויטסר, בלשנית מאוניברסיטת ברקלי ועל ידי רפאל נונז מאוניברסיטת קליפורניה פורסם בכתב העת Cognitive Science.
"עד היום, כל התרבויות והשפות בעולם שנחקרו - החל בשפות אירופאיות ובפולינזית ועד סינית, יפנית וכן הלאה - לא רק אפיינו את הזמן על ידי תכונות של מרחב, אלא גם מיפו את העתיד כאילו היה לפני האדם ואת העבר מיקמו מאחור. המקרה של האיימרה הוא הראשון שתועד כחורג מהמודל הסטנדרטי", אמר נונז, שנתקל לראשונה בהבדל שבין "לחשוב באיימרה" לבין "לחשוב בספרדית" כאשר טייל באנדים בשנות ה-80.
מתחילת ימי הכיבוש הספרדי מערביים גילו עניין בשפת האיימרה. מיסיונר קתולי כתב בתחילת המאה ה-17 שהשפה הזאת היתה יעילה במיוחד לביטוי רעיונות מופשטים. במאה ה-19 האיימרה כונתה "השפה של אדם". מאוחר יותר הסופר אומברטו אקו הילל את יכולתה של האיימרה להכיל חידושים לשוניים. בתקופה האחרונה היו נסיונות לרתום את ה"לוגיקה האנדית" שמוסיפה
אפשרות שלישית למערכת הבינארית של כן/לא לכתיבת תוכנות מחשב.
נונז תיעד 20 שעות של שיחות עם 30 דוברי איימרה מצ'ילה. מעטים היו כאלה שמדברים איימרה בלבד ורובם היו דו לשוניים שמדברים גם ספרדית (בסך הכל יש כיום שניים עד שלושה מיליון אינדיאנים דוברי איימרה). השיחות המצולמות כללו דיונים על אירועים מן העבר ומהעתיד. נונז קיווה שהשיחות יעלו גם את הביטויים הלשוניים ל"עבר" ו"עתיד" וגם את המחוות הגופניות הלא-מודעות שמלוות חלק גדול מהדיבור ולעתים קרובות מציגות את המטאפורות שבהן הדובר משתמש.
המסקנה נראית על פניה ברורה: שפת האיימרה משתמשת ב"נָאירה", המילה שפירושה הבסיסי הוא "עין", "מקדימה" או "מַרְאֶה", כדי לומר "עבר". המילה קיפה (qhipa) שפרושה הבסיסי הוא "גב" או "מאחור" משמשת כדי לומר "עתיד". ביטוי כמו "נָאירה מארה" שמשמעותו "השנה שעברה" הוא בתרגום מילולי "השנה שמלפנים".
החוקרים מציינים שניתוח בלשני לא מספר את הסיפור במלואו. הנה דוגמא משפה מוכרת: ביטוי כמו "אנחנו עשרים דקות לפני השעה אחת" (באנגלית זה נשמע יותר טוב) משמעותו: השעה 12:40 ולא 1:20. כך שכמו האיימרה גם אנחנו ממקמים את העבר "מלפנים". ביטוי כמו "הפגישה של יום ד' הוזזה יומיים קדימה" יכול לגרום לחלק מהאנשים לחשוב שהפגישה נקבעה ליום ב' ולחלק אחר לחשוב שליום ו'. מסתבר שההבנה תלויה במה שאנו מציירים בעיני רוחנו - האם אנו מדמיינים את עצמנו נעים ביחס לזמן ("אנחנו מתקרבים לסוף השנה"), או שאולי אנחנו מדמיינים את הזמן נע בעצמו ("סוף השנה מתקרב").
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סירבו לדבר על העתיד
|
|
|
 |
|
|
|
ניתוח המחוות הגופניות של אנשי האיימרה מראה שהם, ובעיקר המבוגרים יותר שלא רכשו את השפה הספרדית התקנית, הצביעו לאחור כאשר דיברו על העתיד והניעו את ידיהם קדימה בצמוד לגוף כאשר דיברו על ההווה או על העבר הקרוב. כאשר דיברו על העבר הרחוק מתחו את זרועותיהם קדימה. במילים אחרות: הם השתמשו בתנועות הידיים שמוכרות לכולנו, פשוט עבור המשמעויות ההפוכות.
לדברי נונז, הדבר מעיד על כך שתפיסות של מושגים מופשטים יומיומיים כמו זמן הן תלויות תרבות, לפחות באופן חלקי. התפיסה מושפעת מהאופן שבו אנחנו זזים, ממבנה הגוף שלנו, מהראייה שלנו וכו'. "בסופו של דבר", אומר נונז, "אם היינו יצורים בועתיים כמו אמבה, לא היו לנו האמצעים ליצור מושגים כאלה ולבטא אותם". עם זאת, הוא מוסיף, הדוגמא של האיימרה מראה שיש מקום לשוני תרבותי גם כאשר מדובר באותם גופים אנושיים - באותה אנטומיה של מערכת העצבים ובאותם מוליכים עצביים".
לא ברור מאיפה נובע השוני. אפשרות אחת שמציעים נונז וסוויטסר היא שכנראה האיימרה מייחסים חשיבות לשאלה האם הדובר ראה או לא ראה את הפעולה או את האירוע שעליהם הוא מדבר. הצהרה כמו: "ב-1942 קולמבוס הפליג באוקיינוס" אינה אפשרית באיימרה. המשפט צריך בהכרח להגדיר האם הדובר ראה במו עיניו את הדבר או שהוא מדווח על שמועה.
בתרבות שמבדילה בין מה שנראה לבין מה שלא נראה ובין הידוע ללא-נודע ברמה כזאת ששוזרת "עדות" מתחייבת בשפה, יש הגיון למקם מטאפורית את העבר הידוע מלפנים, בשדה הראיה שלך, ואת הלא-נודע ואת העתיד שלא ניתן לדעת מאחורי הגב.
החוקרים ציינו שלעתים קרובות דוברי האיימרה המבוגרים סירבו לדבר על העתיד. יתכן שהשוני הלשוני-תפיסתי, משער נונז, תרם לבוז שביטאו הכובשים כלפי האיימרה שלא גילו עניין בפיתוח או ב"התקדמות".
ל קריאה נוספת
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
