 |
 |
|
|
|
|
| אילו התבקשתי לקחת עמי קומץ יצירות פאר רוחניות לאי בודד, ספרו של ניסרגדתה מהארג' I AM THAT לבטח היה אחד מהן. מורה המדיטציה ד"ר סטיבן פולדר מסביר מה כל כך מיוחד בגורו מבומביי. פרויקט מיוחד |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ד''ר סטיבן פולדר
16/5/2006 13:17 |
|
|
|
|
|
|
|
I AM THAT - מה זאת אומרת? האם יש לכך משמעות כלשהי? מי או מה הוא בדיוק ה-THAT שאני אמור להיות? אם אני THAT, האם אני עדיין עצמי? איך אוכל לדעת את ה-THAT שהוא אני?
I AM THAT - זו כותרת ספרו המצוין של ניסרגדתה מהאראג'. היא חותכת דרך השלשלאות הרגילות של המחשבה ודוחפת אותנו לתוך עולם מסתורי, אחר, של חקירה רוחנית אמיתית. אין שום דרך בה נוכל להתייחס אל המילים הללו מתוך נקודת מבט קונבנציונלית - הן פשוט חסרות משמעות. אבל מנקודת המבט האולטימטיבית המשמעות שלהן מרהיבה ומרגשת. "אני הוא זה" - פירוש הדבר שהעצמי הזה שיושב וקורא (או כותב) מילים אלו הוא - כאשר אנו יודעים אותו לאשורו - ההוויה האולטימטיבית. ואם אכן אנחנו "בצלם אלוהים", הרי שכדי לראות את הקודש העצום כל שעלינו לעשות הוא לכוון את מבטנו פנימה, להביט בעצמי הזה ממש.
 |
| אני הוא זה |
|
הוא חי בשכונת עוני בבומביי ועסק כל חייו במכירת סיגריות. עד שהוא הפך לאחד המורים הרוחניים הגדולים ביותר של המאה העשרים. תומר פרסיקו על ניסרגדתה מהארג'. פרויקט מיוחד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
משפט דומה לזה בעוצמתו מתנוסס באופן קבוע על מסך המחשב שלי: "מוּת עכשיו לתוך העכשיו". בלתי אפשרי להבין זאת עם הכישורים השכליים הרגילים. אבל התבוננו לעומק וזה ברור כשמש, מנפץ לרסיסים את המצב המנטלי הרגיל שאנו מצויים בו. זוהי הזמנה להרפות ממי ששולט, מבעל הבית, מהמרכז, מהעצמי שחושב שהוא מנהל את העניינים, שהוא בוחר דברים ושהוא עושה דברים, וליפול אל חלל הכרתי אחר. אין אפשרות לעשות זאת על ידי החלטה; אין אפשרות לעשות זאת על ידי פיתוח תקווה לחוויות רוחניות; אין אפשרות לעשות זאת על ידי טיפוח אמונות ניו אייג' שונות ומשונות; אין אפשרות לעשות זאת על ידי עסקנות. כל אלו נמצאים עדיין במגרש של האני-עצמי שרוצה דברים וחושש מדברים. זה דורש תהליך של התנתקות מכל הדברים האלו, של מעין מוות שדומה לנפילה לתהום שבסופה, למעשה, יש נחיתה רכה - החיבוק האוהב של ההווה.
"אני מוצא שאיכשהו, על ידי שינוי המיקוד של תשומת הלב, אני הופך לדבר שאני מביט בו וחווה את סוג ההכרה שיש לו; אני הופך לצופה בפנימי של הדבר. אני מכנה את הכושר הזה להיכנס לנקודות מבט אחרות - אהבה; אתם יכולים לקרוא לה איך שאתם רוצים. האהבה אומרת: אני הכל. החוכמה אומרת: אני לא כלום. בין שתי אלה החיים שלי זורמים".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ניסרגדתה מהארג'
| /images/archive/gallery/516/706.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
המתרגם של הספר I AM THAT, מוריס פרידמן, גם הוא בעל עניין בשבילנו. הוא היה יהודי חרדי, פולני, שבילה את רוב חייו המוקדמים בישיבה ונחשב שם לעילוי. בשנות העשרים הוא נשלח לפריז ללמוד מקצוע: הנדסת חשמל. שם הוא פגש את מלך מָייסוּר (אז ממלכה בדרום הודו), שביקש ממנו לעזור להכין את תשתית החשמל שהתחילה להיות מונחת שם. הוא הסכים, והגיע להודו. שם הוא ביקר את רמאנה מהארישי, בטירוונאמלאי, ונשבה בקסמו עד כדי כך שביקש מיד להיות תלמידו. רמאנה מהארישי, כמובן, אמר לו שאין לו כל חסידים, והדרך היחידה להיות תלמיד אמיתי שלו היא לפתוח בחקירה עמוקה של העצמי. אבל מוריס פרידמן התעקש, ולבסוף רמאנה מהארישי הסכים שיהיה תלמידו הקרוב. פרידמן אגב היה קרוב גם למורי אדוויטה (מורים המלמדים את חוסר הדואליות שבבסיס הקיום) אחרים כמו קרישנמורטי וכמו וניסרגדתה מהאראג' כמובן. שנים רבות הוא ניהל את מרכז קרישנמורטי בראג'גאט, ורנסי, ושם אני שמעתי עליו כאשר עבדתי שם כמורה במשך שנה. בשנים האחרונות לחייו של ניסרגדתה, אישר המורה הגדול שמוריס פרידמן זכה לדעת את עצמו בשלמות.
חזרה לספר: הספר הוא אחד הטקסטים הרוחניים הגדולים של המאה העשרים. אילו התבקשתי לקחת עמי קומץ יצירות פאר רוחניות לאי בודד, הספר הזה לבטח היה אחד מהן. בכל רגע ביום או בלילה אני מסוגל לפתוח אותו, בכל עמוד, ולקרוא משפט או שניים - ולהישטף בחוכמה העליונה שנושאות עימן המילים. הן מזעזעות אותנו, הן מזיזות אותנו, הן לא עוזבות אותנו, הן
משחררות אותנו. אלו לא דברי לימוד על רוחניות, כמו כמעט כל הספרות הרוחנית היום. מילותיו של הספר הן עצמן רוחניות והן פועלות בישירות על הווייתנו כאקט של חניכה, תמסורת רוחנית והתגלות. בכל פעם שאני קורא בספר, משהו משתנה, מקום נפתח, השראה באה, הוראה נמסרת. האם ספר יכול להיות גורו? ודאי. אם ענן, כלב החוצה את הרחוב או פנים חרוצי קמטים של אשה זקנה ברחוב יכולים להיות הגורו שלך - הספר הזה בהחלט יכול.
אבל כמובן, זה האדם, ולא הספר. ניסרגדתה היה אדם פשוט וחסר תחכום. הוא יצא לשהות עם הגורו שלו, ותוך שלוש שנים קצרות פרץ את דרכו. דרכו היא דרך המודעות חסרת-הדואליות. מה שמרשים אותי בו במיוחד הם הביטחון, הבהירות המוחלטת והעקביות שבהם הוא מביע את העמדה הנון-דואליסטית הרוחנית. השפה שלו ישירה ועוצמתית, כאילו שהאינסופי הוא מובן מאליו, ולא ברור לו כיצד אנו לא מבחינים בכך. ואכן, כאשר מביטים בו מדבר הוא נראה כאילו הוא כועס, צועק, ועם זאת כאשר אתה שומע את מילותיו הן כל כך עדינות, כל כך עמוקות, כל כך מרחיבות דעת, שצעקתו היא למעשה הצעקה שנושאת אותך הרחק הלאה.
ניסרגדתה מהארג' מתעקש שהשחרור המוחלט מובטח למי שמקדיש עצמו לכך ברצינות. אין בכך ספק. אין כאן מקום להססנות. והשפה שלו צלולה וברורה, יותר משל כל מורה אדוויטה שאני מכיר - אפילו משל רמאנה מהארישי הגדול, אולי המורה הרוחני של חוסר-השניות הגדול ביותר של המאה העשרים; אם כי יש לומר שרמאנה מהארישי לימד בעיקר בשתיקה.
"קיים את הוויתך מחוץ לגוף הזה של לידה ומוות וכל בעיותיך יפתרו. הן קיימות כי אתה מאמין שאתה נולדת למות. עזוב את התרמית הזו והיה חופשי. אתה אינך אישיות".
הדרך שניסרגדתה לימד היא דרך הידיעה העצמית חסרת המאמץ. היא מעבר לתרגולים פורמליים כמו יוגה, אמונות, תפילות וכיוצא באלו. התרגול הזה, אם בכלל אפשר לכנות אותו כך, הוא להיות בצורה מתמידה אבל חסרת מאמץ מודע לנוכחות של ה-I AM, ההרגשה של הקיום, שהיא עמוקה מתוכן מנטלי כלשהו. כך נפתחת דלת אחרי דלת עד למקור של ההכרה המביטה בעצמה. התרגול הזה הוא חסר מאמץ, אך הוא דורש מידה נכבדת של התמדה ומחויבות.
פעמים רבות ישנו בלבול אצל תלמידים של מורים המלמדים את חוסר-הדואליות שביקום, שחושבים שמכיוון שהאמת היא בכל מקום, אין מה להשיג, ועל כן אין מה לעשות חוץ מאשר להתבטל וליהנות מהחיים. זהו חוסר הבנה. ההבנה הנכונה היא חמקמקה: אין דבר קל כל כך אך עם זאת אין דבר קשה כל כך. אולי אין צורך במאמץ, אך יש צורך בנחישות יציבה וברורה ובמה שניסרגדתה מכנה רצינות והתמדה ("earnestness"). כמה זמן את או אתה, הקוראים מאמר זה, יכולים להישאר במודעות עצמית מלאה? עכשיו ברגע זה?
"מסור את לבך והכרתך למודעות ל- I AM - מה הוא, איך הוא, מהו מקורו, מהי משמעותו. זה דומה מאוד לחפירת באר. אתה דוחה כל מה שאינו מים, עד שאתה מגיע למעיין נותן-החיים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר סטיבן פולדר הוא מדען שהקדיש את חייו לרפואה פנימית וחיצונית ולרוחניות. הוא מתרגל מדיטציית ויפאסנה במשך שלושים שנה, ומייסד עמותת תובנה, ארגון הבודהיזם התרוואדי העיקרי בישראל. סטיבן מעביר קורסי מדיטציה ומלמד דהרמה בכל הארץ, והוא נמנה גם על מייסדי שביל זהב, עמותה שמארגנת פעילויות למען השלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
