 |
/images/archive/gallery/131/759.jpg אילי גורליצקי.
צילום: רענן כהן  |
|
|
| החלל הריק שממנו נוצר היקום |
|
| תמונה של רמברנדט שצפונים בה סודות קבליים, המשיח שבתאי צבי והפילוסוף שפינוזה הם הגיבורים הראשיים ב"טהירו", ספרו החדש של השחקן אילי גורליצקי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במהלך שנות השישים השבעים
והשמונים השחקן אילי גורליצקי הופיע לא פחות מ-645 פעמים בתפקיד החכם באדם - שלמה המלך - במחזמר המפורסם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", ואם לשפוט על פי ספרו החדש "טהירו", וספרו הקודם "הסוד הגדול", כנראה שמשהו מהחוכמה הזאת דבק בו.
גורליצקי מתעניין מאוד בקבלה ובפילוסופיה יהודית וזרה. ספרו הראשון "הסוד הגדול" עסק במאה ה-12 ובתקופה ההיסטורית של מסע הצלב השלישי לארץ ישראל, ובו הוא הציג חליפת מכתבים פיקטיבית בין שני האנשים החכמים והמלומדים ביותר של אותה תקופה, החכם היהודי המפורסם מכולם הרמב"ם והחכם המוסלמי הדגול בן זמנו אבן רושד. במכתבים, הכתובים בסגנון פסאודו רבני נמלץ, יש דיון ברעיונות פילוסופיים שונים של השניים על האדם, החברה, על הקשר הרוחני ההדוק בין היהדות והאיסלאם והשונה והדומה ביניהם. המפגש הרעיוני היה מומצא אמנם - ספק אם הרמב"ם ואבן רושד הכירו זה את זה בחייהם (אם כי תיאורטית זה לא בלתי אפשרי), הפילוסופיה הוגשה על קצה המזלג, אבל ספק אם הקורא הממוצע שגורליצקי פנה אליו יכול היה להבין יותר מזה. לפעמים פופולריזציה קלילה של רעיונות היא חשובה לא פחות ואף יותר מהצגה מפורטת ומדויקת שלהם, דווקא בגלל שהיא מגיעה לקהל גדול יותר שלא היה מגיע לרעיונות אלה אלמלא כן. התוצאה היתה ספר יוצא דופן ולדעתי אחת מיצירות הספרות המתוחכמות והאינטליגנטיות ביותר שנכתבו אי פעם בידי שחקן תיאטרון. אלא שהספר זכה בתשומת לב מועטה כאשר יצא לאור, ככל הנראה בגלל אופיו האינטלקטואלי-אזוטרי מדי. גורליצקי לא נרתע מן ההתעלמות והמשיך לעסוק בנושא. לאחרונה יצא לאור ספרו השני "טהירו".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הציור קרוב לאלוהים
|
|
|
 |
|
|
|
טהירו הוא בלשון המקובלים החלל הריק שממנו ובתוכו נוצר היקום בידי הבורא. הספר עוסק ברעיונות דתיים ומדעיים מיסטיים ופילוסופיים מן המאה ה-17 הרלוונטיים גם לימינו, המדגישים את העובדה שההבדל בין השיטות השונות להבנת העולם אולי אינו גדול כל כך.
העלילה מסופרת בידי חכם נוצרי בשם פטר סיראריוס, דמות אמיתית של מלומד נוצרי שהתעניין בקבלה, בגירסתה הנוצרית, וידידם של שפינוזה ורמברנדט ושל חכמים נוספים של תקופתו. סיראריוס, שהתעניין מאוד בכל חידושי המדע, התעניין באותה המידה גם בכל המתחדש במיסטיקה ובקבלה והאמין שרק דרכה אפשר להגיע אל ישו.
הימים הם ימים סוערים ביותר מבחינה זו. השנה היא 1666, התקופה שבה רבים האמינו שהתגלה מלך המשיח האמיתי האחד והיחיד - הלוא הוא שבתאי צבי .
צבי האמין שהוא נמצא בקשר אישי ומיוחד עם האלוהים בכבודו ובעצמו ונביאו נתן העזתי אף רמז שהוא סוג של אלוהות בפני עצמו (בדומה למה שרומזים היום חסידיו הקיצוניים ביותר של הרבי מלובביץ'). מוזרותו של צבי לא מנעה ממרבית היהודים ברחבי התפוצות להאמין באמונה שלמה שהוא המשיח וכי הגאולה קרבה. והם לא איבדו מאמונתם בו גם כשזה נאסר בידי השולטן והתאסלם כדי להציל את חייו וגרם כתוצאה מכך למשבר נפשי עצום אצל רבים.
בסיפורו של גורליצקי סיראריוס עוקב באהדה אחרי שבתאי צבי והקריירה שלו, שעליהם הוא ועמיתיו המיסטיקנים והמקובלים הנוצריים מקבלים עדכונים שוטפים בהולנד, מרכז הסחר העולמי של אותה תקופה.
סיפור הציר בספר, שמעניק לו את שמו, הוא המרדף של סיראריוס אחרי תמונה סודית שיצר הצייר הדגול רמברנדט ואן רין (שהשנה חוגג העולם 400 שנה להולדתו) שנודע בציורי המקרא שלו. רמברנדט, מסתבר בסיפור, צייר גם את אבי המקובלים - האר"י הקדוש מצפת ביחד עם אמרה סודית, שככל הנראה צפונים בה סודות מיסטיים. הסיפור עוסק גם במרדף אחרי תמונה סודית זו שרמברנדט עצמו מתכחש אליה. אלא שהמרדף מסתיים בלא כלום ובמפח נפש הן עבור הגיבור והן עבור הקוראים המצפים בשקיקה לסודות נסתרים מגילוי התמונה.
בנוסף יש עלילה משנית, סיפור האהבה הטראגי בין המספר ובין בת משפחת אנוסים.
במהלך העלילה אנו נפגשים לצד רמברנדט ודמויות כמו תומאס הובס הפילוסוף האנגלי הרציונאליסט גם בפילוסוף הרציונליסט המפורסם שפינוזה, שונאם הגדול של המיסטיקנים והמקובלים ובראשם השבתאים ונביאו של שבתאי צבי נתן העזתי, שמופיע בהופעה קצרה בסיפור על מנת להתווכח עם שפינוזה על טבע היקום, הבריאה והאלוהות.
"מדוע אומר רמברנדט שהציור קרוב לאלוהים? כי הציור הוא נכדו של הטבע, והטבע זהה עם האלוהים. לכן גם הציור זהה עם אלוהים. לכך אני מסכים, ואין בזה דבר עם הקבלה". (שפינוזה מרביץ את תורתו ב"טהירו", עמ' 33)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם שפינוזה הוא סוג של מיסטיקן
|
|
|
|
|
|
|
בסופו של דבר אנחנו מגלים במהלך הסיפור שההבדלים בין הפילוסוף שפינוזה ובין המקובלים מהאסכולה של האר"י אינם כה גדולים כפי שניתן היה לחשוב, ולמעשה יש אפילו איזשהו קו מחבר בין שפינוזה והמקובלים בדרך דבקותם של שני הצדדים באלוהות וברצונם להתמזג עימה, אלא שטענתו של שפינוזה שהאלוהים הוא חלק מן העולם ומכל הישויות שבו וכי בכל דבר יש בו מן האלוהות והגאולה, היא טענה שאינה יכולה להתיישב עם היהדות המסורתית שרואה באלוהות כוח חיצוני ונפרד ממנו לחלוטין. אפשר לטעון שמדובר בעוד טענה מיסטית שאינה שונה מהותית מטענותיהם של המקובלים, שהרי כמו טענותיהם שלהם היא אינה ניתנת להוכחה או להפרכה. בדרכו שלו שפינוזה, כפי שהוא מופיע בסיפור, למרות הכחשותיו הנמרצות וזלזולו במקובלים, גם הוא סוג של מיסטיקן .
"... את תביני סופיה, שחייך אינם אלא חיי אלוהים. מציאותך הסופית, המוגבלת, היא חלק קטנטן של מציאותו האינסופית של אלוהים - טבע. ואת אמנם יצור חולף אבל תתפשי את עצמך כנצחית, כי את חלק מאלוהים". (שפינוזה ב"טהירו", עמ' 152).
שפינוזה גם לא היה היחיד מבין ה"רציונליסטים" של התקופה שעסק ברעיונות דתיים לכל דבר. ניוטון, אבי המדע המודרני בן התקופה, עסק בניסויים מודרניים וגם באלכימיה ובחישובי קץ העולם על פי התנ"ך וכילה בהם את רוב זמנו.
"טהירו" מספק פתיתי מידע די גדולים על הקבלה הן בגרסתה היהודית הלוריאנית והן בגרסתה השבתאית, כפי שהיא מנוסחת בידי נתן העזתי, והן בגרסתה הנוצרית, הגרסה שבה מחזיק גיבור הסיפור המאמין שהקבלה היא הוכחה למשיחיותו של ישו אם כי אינו דוחה כלל את שבתאי צבי שנראה בעיניו כמשיח היהודים.
גורליצקי יצר ספר עמוס מידע מרתק, ולאחרונה אף התקיים בעקבותיו במכללת אורנים אירוע ספרותי נדיר ביותר: סמינר על פילוסופיה, דת ודמיון - עיון בתרבות היהודית, הנוצרית והמוסלמית בעקבות ספריו של אילי גורליצקי "הסוד הכמוס" ו"טהירו", שבו השתתפו גורליצקי, ד"ר גתית הולצמן, ד"ר משה שנר וסלמן בשיר. אין הרבה ספרים שיצאו בזמן האחרון שיכולים היו לשמש כבסיס לסמינר כזה.
מה שחסר ב"טהירו" (כמו גם ב"הסוד הגדול ") זה סיפור טוב וחזק שיחבר בין פרטי המידע והידע המרתק כשלעצמו. מה שהופך אותם מראש למיועדים כמעט אך ורק לקהל חובב אינפורמציה אזוטרית מרתקת מן הסוג שגורליצקי מפזר ביד רחבה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
