 |
 |
|
|
|
|
| ניסים אמון עם טור אינטימי במיוחד על אבות, בנים ונדודים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ניסים אמון
18/4/2006 14:54 |
|
|
|
|
|
|
|
"לפעמים אדם קם באמצע ארוחה,
ויוצא החוצה,
וממשיך ללכת,
בגלל מקדש אחד שנמצא היכן שהוא במזרח.
וילדיו יאמרו עליו תפילות כאילו היה מת.
ואדם אחר,
שנשאר בתוך ביתו,
מת שם,
בתוך הכלים שבכיור ובין הכוסות,
כדי שילדיו יצטרכו לנדוד רחוק בעולם,
אל אותו המקדש
שהוא שכח".
Rainer Maria Rilke
אבא שלי בא אלי בחלום בלילות האחרונים.
ברוב החלומות הוא מעצבן בדיוק כמו בתקופה בה היה עדיין חי.
אבא שלי שמת בהתמדה בתוך ביתו, במרחב אותו מדד כל יום עם מטאטא.
אבי שדעך שלושים שנה בין הכלים בכיור לכורסת הטלוויזיה, בין החלון של המטבח
למרפסת האחורית בה תלויה תמיד כביסה רפויה משימושים וסחיטות.
לפני חודשיים נולד לי בן ואני מוצא את עצמי עושה חשבון נפש עם אבי
שנפטר לפני יותר משנתיים.
אבא שנהגתי בו בכבוד, אבל האהבה אליו היתה מהולה בכעס שהאפיל על ההערצה שפעם חשתי, כשהייתי ילד והוא היה גיבור וידע הכל.
ואני הוא זה שיצא לנדודים ויכול מאוד להיות שעשיתי זאת בגללו.
בגלל שהוא אהב הרפתקאות ואהב סרטים על מסעות אבל לא התרחק מהבית,
ובכל חייו עזב את ירושלים רק פעמים בודדות.
ועכשיו יש לי בן ואני שואל את עצמי האם גם הוא ירצה להגשים את החלומות שלי,
וזה זמן טוב לברר איזה חלומות נותרו לי להגשים?
מהבחינה הזו, כשנולדה הבת היה לי יותר קל
אבל הוא בן כמו שאני הייתי.
הוא מביא אותי לחשבון נפש, ועדיין אין לו שיניים.
מעניין מה עוד הוא ילמד אותי, הקטן הזה שאני עכשיו לומד להכיר.
טוב שיצאתי לנדודים לפני שנולדו לי ילדים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
