 |
/images/archive/gallery/500/305.jpg טרייבל דאנס.
צילום: שימי קורקוש  |
|
|
|
|
| אנשים רוקדים בסערת חושים לצלילי מוזיקת תופים חיה! חברים, טרנד חדש מגיע לעיר: מסיבות טראנס שבטיות בלי ציוד אלקטרוני ובלי סמים. טרייבל דאנס לפרצוף
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
עלמה גור
18/4/2006 13:11 |
|
|
|
|
|
|
|
דמיינו רגע: טראנס. המוזיקה עוטפת את האוזניים ואת הגוף. מאות אנשים רוקדים, קופצים, מזיעים. הבעות של שמחה, של ריכוז, של פורקן. יש? יופי! נמשיך לדמיין: טראנס. אנשים רוקדים בסערת חושים וקצב, אבל אין ציוד אלקטרוני, אין דיסקים, אין אלכוהול, אין עשן באוויר, אין סאטלות ואין דלקות. קשה לדמיין? אולי בגלל שנולדתם בישראל ולא באפריקה, אולי בגלל שגדלתם בשלהי המאה העשרים, ולא באלף הראשון לפני הספירה.
המוזיקה האלקטרונית הפכה את הטראנס לפני מספר עשורים למושג מוכר כמו רוק או רגאיי. אבל למעשה היא רק מצאה אותו, מאובק ושכוח, במרתפי הזיכרון התרבותי שלנו והפיחה בו חיים חדשים. אנשים היו מאז ומתמיד חיות חברתיות. כחיות חברתיות
אנחנו זקוקים לאינטימיות, לחיבוק, ולמילה טובה מאנשים קרובים ואהובים, אבל גם להרגשה שאנחנו חלק ממעגל אנושי גדול יותר. חיי המיינסטרים בחברה המערבית המודרנית מספקים דיאטה דלה של חוויות משותפות, וכנראה שבחירות, אירוויזיון ומלחמה מפעם לפעם פשוט לא עושים לנו את זה.
כל התרבויות שלנו התפתחו מחברות שבטיות. בשבט חיינו, בין עשרות ומאות מכרים ובני משפחה שחייהם היו שלובים בשלנו מלידה ועד מוות, דרך השמחות והמכאובים שבדרך. בחברה השיבטית הטראנס היה אחד מאירועי השיא, שילוב של האומנות הגבוה ביותר של המוזיקאים והשמאנים, אנשי הרוח. אירוע שחיבר את האנשים אל עצמם וזה אל זה דרך חוויה משותפת בעוצמה שלא הכירו מחיי היומיום.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
דרך הגוף נטו
|
|
|
 |
|
|
|
אמיר יעקובי, מתופף בן 35, פגש את הטראנס המקורי: "הפעם הראשונה שחוויתי את הטראנס השיבטי, היתה כשטיילתי באפריקה. נקלעתי שם למעין מסיבה שנערכה בין שני כפרים מרוחקים בזמביה. המפגש כלל קבוצת מתופפים, כעשרה לערך, קבוצה אחרת של אנשים שרים ומוחאים כפיים, מדורה גדולה וקבוצה של 15 נשים וגברים רוקדים מסביבה. מאחר ואת תשומת לבי כמתופף משכו המתופפים, לקח לי זמן לראות מה קורה באמת לקבוצת הרקדנים, מה עובר עליהם ואיפה הם נמצאים, כולם היו שם רק כדי להכניס אותם לטראנס. קיבלתי מתנה לחוות את אחד הטקסים היותר עתיקים בעולם - רמת שחרור שאין לתאר - החל מקפיצות באוויר, שכיבה על האדמה, עוויתות, צחוק אדיר לא מוסבר, ועד לישיבה מסוגרת".
הצמא לחוויות מהסוג הזה נמצא עדיין בזיכרון המשותף שלנו ומוביל אותנו ליצור שוב מפגשים של אקסטזה ופורקן, החל ממסיבות טראנס ועד ערבי שירה בציבור. קהל הטראנס מתאפיין בצמא לחוויות קיצוניות במיוחד, מדובר באנשים שאוהבים ללכת עד הקצה הגופני והרגשי שלהם בריקוד ובפורקן. בזמן האחרון הולכת ומתפתחת נישה חדשה של אנשים שמחפשים את הקצה דרך הגוף נטו, תוך שימוש במוזיקה, בנשימה ובאנרגיה של השבט. מסתבר שגם המוזיקה האלקטרונית היא לא חובה, ושמוזיקאים חיים שנכנסים לטראנס על הבמה יכולים לקחת את הרוקדים רחוק וגבוה יותר.
אמיר יעקובי חזר מאפריקה ואחרי כמה שנים חבר לד"ר ירון זפרן, שאת עבודת הדוקטורט שלו עשה על טראנס דאנס וביחד הם החלו לעשות סדנאות טראנס דאנס ברחבי בארץ. בשנתיים האחרונות אמיר מרבה להופיע בפסטיבלים שונים כמו פסטיבל הקונטקט ופסטיבל נאטארז', ולאור הצמא הגדול לחוויית הטראנס השיבטי והמזוקק, החליטו הוא ודרור זוהר, מארגן פסטיבל הקונטקט אימפרוביזציה, לתת לחווייה הזו ייצוג קבוע - ערבי טרייבל דאנס שתקיימו החל מה-22 באפריל באופן קבוע בתל אביב.
המפגשים יתחילו בהנחיה של דרור זהר אל מקום של שקט והרפיה, שפותח את החושים וימשיכו בטראנס אקוסטי חי על סוללת תופים מורחבת, עם אמיר יעקובי ואלי ממן שינגנו באופן קבוע ואומנים אורחים שיצטרפו מדי פעם. "זו לא בדיוק מסיבה וגם לא הופעה" אומרים המארגנים ומוסיפים "חשוב לנו שאנשים ירגישו נוח אחד עם השני כדי שיוכלו להרשות לעצמם לעוף עם המוזיקה. זו חוויה אישית חזקה, אבל גם הביחד משמעותי. שווה לציין שרוקדים ללא נעליים על רצפת עץ נקיה, בחלל ללא עישון".
בשורות טובות לאוהבי הריקוד וסגנון החיים האורגני. כמה מחובבי הקרחנה הקשה יימשכו לטרנד החדש? מוקדם לומר. מה שבטוח זה שעולמות הריקוד והמדיטציה ממשיכים להתפתח, להיפגש ולהניב פירות חדשים ומיוחדים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרטים על ערבי הטרייבל דאנס והשמעה קצרה של המוזיקה תמצאו כאן
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
