 |
 |
|
|
|
|
|
|
| המורה הרוחני אנדרו כהן מציג את חמשת עיקרי היסוד של ההארה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חמשת העיקרים מגדירים את היחס המואר או החופשי לחוויה האנושית ואת האופן שבו הוא בא לידי ביטוי בפעולה. הם מתארים בפשטות ובבהירות איך להביא לידי ביטוי את מה שהתבהר בהתגלות הרוחנית - איך לגלם את אופייה המוחלט של התגלות זו בחייך, כאן ועכשיו.
עיקרים אלה מייצגים את הנתיב אל ההארה, אך הם מייצגים גם את המטרה עצמה. כפי שאמרו לנו מאז ומתמיד התורות הרוחניות המסורתיות, הנתיב והמטרה חד הם. פירושה של אמרה זו הוא שאין הבדל בין המקום שאליו אתה שואף להגיע, לבין העמדה שבה אתה נוקט ביחס לחווייתך כדי להגיע אליו.
בהקשר אבולוציוני, המטרה היא לזכות בהארה, כלומר להשתחרר מהאגו, כדי שתוכל להפוך לכלי שבאמצעותו יוכל הלהט חסר-האגו של האני האותנטי לבטא את עצמו
בעולם. חמשת העיקרים מתארים את העמדה בה עליך לנקוט כדי לכלוא את האגו באופן מושלם; הם מתארים גם את המצב הטבעי של האני האותנטי, שהוא חופשי מיסודו. אם אתה כבר אדם מואר, אם התאחדת לגמרי עם הלהט הטהור וחסר-האגו של האני האותנטי, כך ייראו פעולותיך – באופן טבעי וספונטני, ללא כל מאמץ. ואם אתה רוצה להפוך למואר, אם אתה רוצה להתאחד עם להט טהור וחסר-אגו זה, את זאת עליך לעשות - באמצעות כוונה, רצון ומאמץ. אם אתה באמת רוצה להפוך לכלי שרת של התפתחות התודעה עליך לחיות את חמשת העיקרים בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב, ללא תנאי. כך יישקפו פעולותיך בעקביות את התפיסה הבהירה של נקודת המבט המוארת, בין אם כתוצאה מהאקסטאזה של התגלות ספונטאנית ובין אם בכוחה של כוונתך שלך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
העיקר הראשון: בהירות הכוונה
|
|
|
 |
|
|
|
העיקר הראשון נקרא בהירות הכוונה, והוא מפקיד את תוצאת המסע הרוחני בידיך.
לפי תורת ההארה האבולוציונית, היחיד אחראי להתפתחותו שלו באופן מוחלט. אתה יכול לטעון שברצונך להתפתח ושאתה רוצה להיות חופשי או מואר, אך בידיך לקבוע אם שאיפה זו אכן תישא פרי ותביא לשינוי מן היסוד - או לא. השורה התחתונה היא שאם אתה באמת רוצה להיות חופשי, דבר לא יוכל לעצור בעדך. העיקר הראשון, בהירות הכוונה, הוא הבסיס לַחיים הרוחניים. הוא קובע שכמיהתך לחופש - הדחף שלך להתפתח - חייבת להיות חשובה לך יותר מכל דבר אחר בעולם.
הרצון להיות חופשי יותר מכל דבר אחר אינו רגש; זו פעולה. זו עמדה מודעת שאתה נוקט ביחס לכל בחירה מבחירותיך. שום תרגול רוחני, ממושך ככל שיהיה, לא יוכל לשנות אותך לטווח ארוך ללא הכוונה הבהירה להיות חופשי. הצלחתך תלויה לגמרי בבחירתך המודעת להיות חופשי בכל רגע ורגע. בסופו של דבר תגיע לנקודה שבה כבר לא תהיה לך ברירה, שבה חירותך תיתפס כמחויבות חסרת ברירה. אז יהפוך האני האותנטי, שמעצם טבעו מגלם חופש מושלם, לכוח השולט בהווייתך והעיקר הראשון יפסיק להיות משהו שאתה נאבק עמו. אבל עד שתגיע לנקודה זו, עליך לטפח במודע את בהירות הכוונה.
כאשר תתחיל להגות בבהירות הכוונה, סביר שתגלה, כפי שמגלים רובנו, שאינך באמת רוצה בחופש יותר מכל דבר אחר. ייתכן שברצונך לחוות את האושר המשחרר הטמון במצבי תודעה גבוהים יותר. ייתכן שזכית אפילו להציץ בטבעה המוחלט של המציאות מנקודת מבטה של התודעה עצמה ושחשת מחויבות להיענות להתגלות הזו. אך האתגר הגדול ביותר של חופש רוחני מתגלה כאשר אתה מנסה לגשר על הפער בין נקודת מבט נשגבה זו לבין מציאות חייך בעולם היחסי. אתה מכיר בכך שכדי להפוך לדוגמה חיה של נקודת המבט הנשגבה הזו, נתבע ממך לא פחות מאשר הכול.
הגות רצינית בשאלה "האם אני רוצה להיות חופשי יותר מכל דבר אחר?", תעמת אותך באופן עמוק ובלתי נמנע עם יחסך לחיים. היא תשפוך אור על מבנים עמוקים ורבי עוצמה שנותרים סמויים בדרך-כלל - הלהט משולח-הרסן לחופש של האני האותנטי וההתנגדות והאינרציה העזות של האגו. העיקר הראשון מאפשר, אחת ולתמיד, לבחור מרצונך החופשי מי מהשניים יקבע את גורלך.
בהירות הכוונה היא פשוטה, אך השלכותיה רדיקאליות ועמוקות לאין שיעור. אם ברצונך להיות חופשי יותר מכל, אינך חייב להיות תלוי במצבים גבוהים יותר; אינך חייב לחכות לאלוהים שיגאל אותך; אינך חייב לקוות לחסדי שמים. אצל נשמות אמיצות יחשל עיקר זה כוח ועצמאות רוחניים המהווים שחרור לכשעצמם. בהירות הכוונה היא הבסיס לחיים מוארים והמפתח לאבולוציה של התודעה עצמה, כי היא מפקידה את חירותך לגמרי בידיך שלך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העיקר השני: חוק הבחירה מרצון
|
|
|
|
|
|
|
העיקר השני, חוק הבחירה מרצון, אומר שאם ברצונך להיות חופשי יותר מכל, עליך להסכים ליטול אחריות מוחלטת על עצמך.
אין זו משימה פשוטה לחיות על-פי העיקר השני. ישנן השפעות רבות שחוברות יחדיו בבניית האני: היסטוריה אישית, התניה תרבותית, אינסטינקטים ביולוגיים ואולי אפילו עקבות קָארמַטִיים מגלגולים קודמים. לכך מצטרפים פחדיו ותשוקותיו של האגו והדחף האבולוציוני של האני האותנטי. אך מה שמאפשר לך ליטול אחריות על כל זה היא ההכרה בכך שבסופו של דבר, אתה הוא זה שבוחר תמיד להיות האדם שאתה. בכל רגע ורגע, במודע או שלא במודע, אתה מבצע בחירות הקובעות באלו פעולות תנקוט ואיזו השפעה תהיה לך על העולם שסביבך.
כוחו של העיקר השני תלוי לחלוטין בקבלת העובדה שברמה מסוימת, אנו תמיד יודעים בדיוק מה אנו עושים. עיקר נועז זה מכריז שאם ברצונך לבטא בעולם את הִתגלותן של השלמות, של אי-הדואליות ושל ההארה עליך ליטול אחריות פעילה, ברגע זה, על כל מעשיך כעת, על כל מעשיך בעבר, ועל התגובות המותנות שמתעוררות כתוצאה מדברים שנעשו לך.
משמעות ההארה היא חופש מקָארמה. קארמה נוצרת בכל פעם שאתה פועל מתוך חוסר-מודעות, מתוך בורות ומתוך אנוכיות באופן שגורם סבל לאחרים. עבור רובנו, קארמה היא כוח רב עוצמה - היא המומנטום המצטבר של אינספור פעולות. מומנטום הקארמה הוא זה שמקנה לעולמם האישי של האגו ושל היעדר-ההארה מראית-עין מושכת כל כך. האני האותנטי, המצוי בכל אחד ואחת מאתנו, חש משיכה עזה לעבר הארה ולעבר התפתחות מתמדת, אך האגו מוּנע על ידי הצורך התמידי להיות בשליטה ולא להשתנות לעולם. הבחירות שאנו מבצעים בכל רגע ורגע הן שקובעות איזה חלק מאתנו יברא את גורלנו. בכל פעם שאנו פועלים מתוך האגו מייד נוצרת קארמה.
רק מעטים שואפים בכנות ליטול אחריות מוחלטת על עצמם. רובנו מעדיפים לראות את עצמנו כקורבנות לא מודעים של הכוחות הפועלים בתוכנו ומחוץ לנו. כל עוד אתה מתיר לעצמך להיות קורבן של תגובותיך המותנות, המתעוררות כתוצאה מפגיעות ומטראומות מהעבר, מן ההכרח שבמוקדם או במאוחר תפגע באחרים ותסב להם טראומה ומומנטום הקארמה שלך עצמך רק ילך ויתעצם. אך כאשר אתה מוותר על עמדת הקורבן אתה נושא סוף-סוף את כובד הקארמה על כתפיך שלך. אתה נושא אותה כדי שאף אחד אחר לא יאלץ לסבול. אתה בוחר בגבורה לשחרר את העולם מהאגו האומלל שלך; ואם האבולוציה של התודעה חשובה לך, תוכל אז לתרום לה תרומה משמעותית.
בהקשר אבולוציוני, היחיד שואף להשתחרר כדי שהאני האותנטי, הדחף האבולוציוני, יהיה חופשי לפעול, להגיב ולשנות את העולם. לאני האותנטי אין עבר ואין קארמה. הוא מעולם לא נפגע ולא עבר כל טראומה כתוצאה ממאורע כלשהו שחוותה האישיות בעלת ההיסטוריה בממד הזמן. הוא חסר אגו מעצם טבעו וכשהוא פוגש את עצמו באחרים, נוצר מצב של אינטימיות אקסטאטית ואמון מושלם שמוריד את גן העדן אלי אדמות. אך כדי להיות כלי שרת להתרחשות המופלאה הזו עליך לחיות את העיקר השני במידה כזו, שלתגובותיו המותנות והלא רציונאליות של האגו לא יהיה מקום. ואז אתה, כמערכת רב-ממדית של אנרגיה, תודעה, ודחפים מנוגדים, תהפוך לביטוי של שלמות אינטגראלית שלא רק תחדל ליצור קארמה אלא אף תתחיל ליצור מומנטום חדש וחיובי לחלוטין תוך שהיא מתקדמת בנתיב האבולוציה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העיקר השלישי: להתמודד עם הכל ולא לחמוק מדבר
|
|
|
|
|
|
|
העיקר השלישי הוא התרגול הרוחני האולטימטיבי. הוא אומר שאם אנו רוצים להיות חופשיים עלינו להיות נכונים להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר - בכל זמן, בכל מקום ובכל מצב.
מרבית שיטות התרגול הרוחני עוסקות, בסופו של דבר, בטיפוח מודעות; והתמודדות עם הכול מבלי לחמוק מדבר פירושה טיפוחה של יכולת מודעות עמוקה. האגו קשור הדוקות לדימוי העצמי והוא מתָחמֵן תמיד את סביבתו באופן כזה שרק ההשתקפות אותה הוא מבקש תוחזר אליו. נטייתו של האגו היא להכחיש, לדחות ולהתעלם מכל פיסת מידע שמגיעה אליו מהעולם החיצוני או מהחוויה הפנימית שעלולה לסתור בדרך כלשהי את אותו דימוי עצמי. כך שכל עוד אנו מזדהים עם האגו ובוחרים להתעלם מההיבטים הפחות מיטיבים שבתוכנו, אנו פועלים בהכרח מתוך הדחפים המותנים והלא-מודעים האלה וזורעים סביבנו הרס.
יחס משוחרר לחיים הוא יחס חופשי מאגו. רק לאגו יש דימוי עצמי עליו הוא צריך להגן, ודימוי זה יוצר מחסום, חומה שמגנה על האני ממציאות-יתר. האני האותנטי הוא כבר עכשיו חופשי, אינו עסוק בעצמו כלל ומעוניין אך ורק במה שממשי ואמיתי. אין לו דימוי שיש להגן עליו ואין לו מניע לחמוק מדבר. כך שהסיבה שבגללה אנו חיים לפי העיקר השלישי היא כדי לנתץ את הגנותיו של האגו בכל רגע ורגע. להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר הוא התרגול הרוחני שמסיר את כל המכשולים המעכבים את הופעתו הספונטאנית וחסרת המעצורים של האני האותנטי.
רק אדם הרוצה בכנות להיות חופשי יהיה מוכן לנטוש את העמדת הפנים של האגו ולראות את הדברים כפי שהם. רק אדם השואף לשקיפות, לאותנטיות ולריקות של האני והמוּנע על-ידי הדחף להתפתח, יוכל להתמודד כך עם המציאות. כל אדם אחר יגלה, בסופו של דבר, שהוא מושקע כל כך בשמירה על העמדת הפנים של האני הנפרד עד שאינו יכול אפילו להתחיל לחיות ברצינות לפי העיקר השלישי. אך ככל שאנו מזדהים פחות ופחות עם הפחדים והתשוקות של האגו ויותר ויותר עם הלהט האבולוציוני של האני האותנטי אנו חווים פחות פחד, פחות היסוס ופחות התנגדות לראות את האמת. אנו מוצאים את האומץ המוסרי ואת הכוח לשאת את כל שיידרש כדי להתמודד עם הכול ולא לחמוק מדבר בכל זמן, בכל מקום ובכל תנאי. למה? משום שאנו רוצים להיות חופשיים יותר מכל דבר אחר. אנו רוצים לשחרר את האני מאחיזתו של האגו כדי שהתודעה עצמה תוכל להתפתח באמצעותנו. יכולתנו להגיע לרמה זו של מודעות ושל ידיעה-עצמית תלויה לגמרי בכוונתנו להיות חופשיים, כי בכך אנו מיישרים קו עם הלהט הטהור של האני האותנטי ומתעלים מעבר למניע לחמוק מכל דבר שהוא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העיקר הרביעי: האמת של הלא-אישי
|
|
|
|
|
|
|
העיקר הרביעי מכונה האמת של הלא-אישי. עיקר זה קובע כי בסופו של דבר ניתן לראות כל היבט של חווייתנו האישית מנקודת מבט לא-אישית לחלוטין. רק נקודת מבט אוניברסאלית ורחבה כזו תוכל להביא לשחרור אמיתי.
נקודת המבט הלא-אישית מראה לנו שתחושת העצמי הנפרדת, או האגו, היא בסך הכול אשליה של מיוּחדוּת הנוצרת מרגע לרגע באמצעות ההרגל הכפייתי שלנו להפוך כמעט כל מחשבה, כל רגש וכל תחושה לאישיים. האמת היא שהחוויה האנושית לעולם לא תוכל להיות עניין אישי. מרבית העליות והירידות במצב הרוח שאנו חווים ומתייחסים אליהן באופן כפייתי כ"שלנו" הן, למעשה, לא-אישיות להדהים. מנקודת המבט הרחבה ביותר ניתן לראות את כל החוויה האנושית כחלק מתהליך - תהליך אבולוציוני או התפתחותי שנע קדימה בזמן. חווייתנו האישית של אותו תהליך על ממדיו הרבים - הפנימיים והחיצוניים, הגסים והמעודנים - היא בסופו של דבר חלק קטן מאד מהתפתחות אינסופית. מחשבות ורגשות שעולות בתודעת היחיד משקפות מבנים או הרגלים רגשיים ופסיכולוגיים שהתפתחו לאיטם במשך מאות אלפי שנים.
אם תיקח מרחק כדי להתבונן על חווייתך באופן יותר אובייקטיבי לאורו של ההֶקשר הרחב שבו אנו חיים תתחיל, לאט אך בבטחה, להכיר בעצמך בטבעה הלא-אישי של כל חווייתך. כחלק מהכרה זו, תראה לפתע את הממד האישי כשקוף לגמרי. תוֹבנה זו תערער לחלוטין, ולו רק באופן זמני, כל אמונה בה אתה מחזיק באשר להיותך ישות ייחודית שחיה במין בועה נפרדת המבודדת באורח-פלא משאר הקיום. אתה תהליך. העז להתמודד עם עובדה זו ותהפוך להיות שקוף לעצמך.
האישי הוא רק המסך שיוצר את אשליית הנפרדוּת, שהיא האגו. זו אשליה עצומה, חזקה ועמוקה. רובינו מבלים את כל חיינו מאחורי מסך זה והולכים מעבר לו רק במהלך חוויות קצרות של מצבי תודעה גבוהים, אם בכלל. אך אם אתה מוכן להתמודד עם האמת של הלא-אישי ויש לך את האומץ לראות מבעד לתחושת העצמי האישית שלך, תגלה את נוכחותו הלא-אישית לחלוטין של האני האותנטי. כאשר תאמץ את נקודת המבט הלא-אישית, יועתקו הזדהותך ונאמנותך באופן דרמטי מדאגותיו האישיות של האגו אל הלהט הלא-אישי של האני האותנטי, שאכפת לו רק מעתידו של התהליך האבולוציוני. עבור האני האותנטי, הממד האישי הוא לא רלוונטי לחלוטין. אתה עשוי לחוות עדיין את הפחדים, את הנוירוזות ואת הכפייתיות הלא-רציונאלית של האגו, אך אם נאמנותך נתונה לאני האותנטי, תגלה שיש לך את הכוחות הפנימיים הרגשיים, הפסיכולוגים והפילוסופיים שמאפשרים לך להתמודד עם כל אלה. למה? כי אתה יודע שזה לא-אישי. אלה אינם חייך. זהו תהליך החיים, בה' הידיעה. וכאשר אתה מסיט את המסך של הממד האישי אתה מגלה אובייקטיביות רדיקאלית שמשחררת אותך, כאן ועכשיו, ומאפשרת לך להשתתף במוּדע ברמה הגבוהה ביותר של התהליך, שהיא האבולוציה של התודעה עצמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העיקר החמישי: למען הכלל
|
|
|
|
|
|
|
העיקר החמישי, למען הכלל, ממקם את יחסו של המחפש לנתיב הרוחני בהֶקשר חדש. הוא מתאר את האבולוציה של עצם המניע להיות חופשיים.
כאשר אנו מתחילים לצעוד בנתיב הרוחני רובנו מעוניינים, באופן טבעי, בחופש או בהארה עבור עצמנו. לכן אנו מתחילים עם העיקר הראשון, האומר - אני רוצה להיות חופשי יותר מכל דבר אחר. אך אם אנו מתמידים בכנות בשאיפה הממוקדת הזו ועל-ידי כך מתפתחים ומתבגרים באופן אותנטי, אנו מגלים שבסופו של דבר מתחיל המניע שלנו להשתנות. ככל שמתרחבות הבנתנו וחווייתנו אנו מכירים בכך שמשאלתנו להיות חופשיים אינה עניין אישי. ואמנם, למחפש שהופך למוצא, מתברר יותר ויותר שכולנו חלק מתהליך אבולוציוני עצום וששאיפתנו לחופש היא לא פחות מאשר ביטויו של הדחף האבולוציוני עצמו בליבם ובשכלם של בני האדם. מתוך ראייה זו, אנו מכירים בכך שהחיפוש אחר ההארה לעולם לא יוכל להיות מיועד עבור שחרורנו בלבד. תנועתה של ההתעוררות הרוחנית היא חלק בלתי נפרד מתהליך התפתחותו של היקום ומטרתה הסופית של ההארה היא להביא את אורה של התודעה המתעוררת אל התהליך עצמו.
לפני 14 מיליארד שנה, משהו פרץ מתוך הלא-כלום. הביטוי הנשגב ביותר של התפרצות זו של התהוות מצוי ביכולתו המתעוררת של האדם להגיע לתודעה גבוהה יותר. התודעה אינה רכושו של אדם זה או אחר, אך היא מסוגלת להתפתח רק באמצעות בני האדם. כך שמטרת ההארה האבולוציונית היא שחרורו של היחיד מפחדיו ומתשוקותיו של האגו כדי שהוא או היא יהפכו לערוץ פתוח שבאמצעותו תוכל התודעה להתפתח בחופשיות ולבוא לידי ביטוי בעולם.
העיקר החמישי אומר – אני רוצה להיות חופשי לא למעני, אלא למען הכלל. כאשר זו הופכת להיות התגובה הספונטאנית שלנו לכמיהה לחופש, פירוש הדבר שמשהו משמעותי מאוד התרחש. מה שהתחיל כבחירה חופשית הפך למחויבות חסרת-ברירה. המניע הבסיסי שלנו התפתח ממניע אנוכי לכזה שאינו נפרד מהמניע שעומד מאחורי היקום המתרחב - הלהט הטהור של המפץ הגדול, הדחף האלוהי, שהוא האני האותנטי שלנו.
כאשר הופך להט טהור זה להיות הלהט שלנו עצמנו, חיינו מקבלים איכות אצילית - הם הופכים לחיים קדושים, חיים רוחניים, חיים בעלי ערך ומשמעות. אנו מגלים שהגענו הביתה ומצאנו את מקומנו בתבנית היקום. אנו יודעים מי אנחנו ולמה אנו כאן. כל עוד המניע הבסיסי שלנו הוא אישי ואנוכי, ההיגיון העמוק שבחיים לא יתגלה בפנינו. אך כאשר אנו מאמצים מניע שמתעלה לחלוטין מעבר לעצמנו מקבל כל רגע תחושת תכלית רבת-עצמה. זהו מותו של האגו. הדאגה-העצמית הקטנונית שלנו נעקרת אז מן השורש כי חדלנו לחיות רק למען עצמנו ואנו חיים למען הכלל - בוערים בתשוקה להיות חופשיים לגמרי כדי שדבר לא יעצור את יכולתנו להשתתף בתהליך האבולוציוני בלב שלם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | התודעה עוברת תהליך של אבולוציה מאז ראשית היקום. יכולתנו המתפתחת כבני אדם לדעת את התודעה עצמה, מאפשרת לנו להשפיע על התהליך ולכוונו. לנוכח האצת השינויים בעולם והמשברים שממיטה האנושות על עצמה - יותר מתמיד מתעורר הצורך להשתתף בתהליך באופן פעיל. האם נענה לקריאה מהעתיד? מדור זה יעורר קולות שונים העוסקים בחקירת אותה קריאה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
