 |
/images/archive/gallery/109/898.jpg
צילום: ג'ון אוסבורן  |
|
|
|
|
| עכשיו יש גם סדנאות אימון אישי (קוצ'ינג) לילדים. אף פעם לא מוקדם מדי לרכוש ביטחון עצמי ואינטליגנציה רגשית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
עדי כץ
|
|
|
|
|
|
|
|
אל הזירה הצפופה של סדנאות בנושאי מודעות עצמית, התפתחות אישית, חשיבה חיובית, פיתוח האינטואיציה ודומיהן, פורצת בימים אלה סדנת אימון אישי (קוצ'ינג) לילדים. בארצות הברית זה קורה בהצלחה כבר 12 שנה, בארץ תתחיל לפעול סדנת ה"קוצ'ינג" לקטנטנים רק בחודש הבא. ברברה הוסלר, מאמנת אישית ובעלת "המרכז להעצמת החיים" במונרו, משיגן, היא האחראית על הפטנט.
הוסלר הבינה שגם ילדים יכולים להפיק תועלת מסדנאות מודעות עצמית, לאחר שבתה בת השבע של אחת מבאות המרכז שלה, שאלה למה אין סדנה כזו
גם לילדים. הוסלר הגיבה בחיוך וטענה שעוד מוקדם מדי. רק כשזו העפילה לגיל תשע והמשיכה להתעקש, החליטה הוסלר שאולי בכל זאת יש כאן פוטנציאל. סדנת הילדים נמשכת יומיים וחצי רצופים ומיועדת לבני שמונה עד 12.
"הרעיון הוא לגרום לילדים להרחיב את המקום שלהם בעולם", היא אומרת בשיחה מארצות הברית. "ילד שעבר את הסדנה לא יהפוך בהכרח לתלמיד מצטיין שמסדר כל יום את החדר שלו ולא רב עם אחיו לעולם, אבל הוא יראה את הדברים אחרת. הוא יבין שיש לו יותר אפשרויות להגיב ושהוא בעל ערך".
איך גורמים לילדים קטנים לעבוד על עצמם באינטנסיביות כזאת?
"הפעילות מותאמת לגיל. הילדים משחקים, נמצאים בתנועה מתמדת ולא משתעממים לרגע. מובן שלכל משחק יש מטרה ואחר כך מנתחים את הדברים ורואים איך הם משתבצים בעולם שבחוץ".
הסדנאות מיועדות לכל ילד, לא רק למי שתויג על ידי הוריו או מוריו כבעייתי. הוסלר, אגב, בכלל מייחסת הגדרות שכאלה להורים, לא לילדיהם. "מגיעים אלינו ילדים 'רגילים' שההורים רק רוצים לחזק את הביטחון העצמי שלהם", היא מסבירה. "יש גם ילדים עם נכויות, עם לקויות למידה, הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות - כולם עובדים ביחד".
כל קבוצה כוללת עד 20 ילדים, שני מנחים - גבר ואישה שהם "הורים" לצורך העניין, וכמה מלווים מבוגרים או בני נוער שעברו הכשרה מתאימה, כשהמצב האידיאלי הוא מלווה לכל ילד. ההורים אינם משתתפים, והעבודה נעשית במסגרת קבוצתית ואישית כאחד. "לפעמים המלווה פשוט נותן לילד תשומת לב ומשוחח איתו, ואחר כך חולקים את השיחה עם הקבוצה", מפרטת הוסלר.
הפרידה מההורים למשך יומיים וחצי תמימים לא תמיד קלה ויש גם בכי וגעגועים, אבל רוב הילדים מסתגלים די מהר למצב החדש ונהנים מאוד. "ההוכחה הכי טובה להצלחה", מתגאה הוסלר, "היא הילדים שמגיעים אלינו שנה אחר שנה, כדי להשתתף בסדנאות החדשות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ילדים בסדנת קוצ'ינג בארצות הברית
|
|
|
 |
|
 |
|
דרוש מנהיג
|
|
|
 |
|
|
|
לישראל הגיעה סדנת הילדים בעקבות ביקוריה של הוסלר בארץ בשנים האחרונות, כדי להעביר סדנאות סוף שבוע למבוגרים בשם "זו בחירתי". כך התוודעה אליה קבוצת מאמנים ישראליים, ששמעו על סדנאות הילדים וביקשו לייבא אותן. לאחר הכשרה שעברו אצלה לאחרונה, ייפתחו שתי הסדנאות הראשונות לילדים בישראל בתחילת אפריל.
"מטרת הסדנאות האלה היא להעצים את הילדים", אומרת גלי הכרמלי, אחת מהמאמנים הישראליים. "נעבוד על מתן לגיטימציה לרגשות ולמידה איך לנהל אותם, על פיתוח הילדים כמנהיגים של עצמם ושל העולם ועל הרחבת יכולת הביטוי שלהם".
הכרמלי , בת 40, בעלת תואר ראשון בקולנוע, טלוויזיה ולשון עברית, ויועצת תקשורתית, היא בוגרת מגוון סדנאות וקורסים להתפתחות ואימון. בשנים האחרונות היא עוסקת באימון אישי ועסקי למבוגרים ובקבוצות העצמה לנשים. "אני מאמינה בהצבת מטרות עתידיות מלהיבות, כמנוף ליצירת הווה שמח ומספק", היא אומרת. "מהות העבודה שלי כמאמנת וכמנחת קבוצות היא לעודד אנשים לעזוב את הטייס האוטומטי, להתחיל לחלום ולגרום לדברים לקרות. להפסיק להתנהל ולהתחיל לנהל".
במהלך עבודתה עם מבוגרים, נחרדה, לדבריה, לגלות עד כמה הצליח תהליך ה"אילוף" שאנחנו עוברים בילדותנו. "כילדים אנחנו נולדים סקרנים, פתוחים, נלהבים ולאט לאט מתחיל העולם לאלף אותנו להתאים את חלומותינו אליו, במקום להפך. רוב המבוגרים אינם מגשימים את יכולותיהם, משום שאולפו מגיל צעיר לחשוב שהם לא יכולים, או שזה מסוכן או מפחיד מדי ללכת אחר צו לבם. כך קורה שהם מעדיפים את ביצת הבינוניות על פני החיים האמיתיים.
"השאלה היא מה אפשר לעשות אחרת, איך לעזור לילדים לעצב חוויה אחרת של תפישה עצמית, כאנשים משפיעים שסומכים על האינטואיציות שלהם ולוקחים אחריות על סביבתם. אני מאמינה שבכוחה של סדנה כזאת לספק רגעים 'מעצבי חיים'; כאלה שילדים יכולים לקבל בהם בצורה לא מודעת, החלטות שעשויות לשנות את מהלך חייהם - כמו 'אני יכול', ' מקשיבים לי', ' אני רצוי ואהוב', ' אני מנהיג'".
אז שוב המסקנה היא שהכל מתחיל בילדות?
"בעבודה שלי כמאמנת גיליתי שאכן, את רוב האזיקים שחוסמים אותנו קיבלנו בילדות. מישהי שהיא פליזרית, למשל, שמנסה לרצות את כולם כל הזמן ומעמידה את הצרכים שלה תמיד במקום האחרון, מתנהגת כך כי זה שירת אותה כילדה. בבגרותה היא ממשיכה לוותר על הכוח שלה, למרות שזה כבר לא תורם לה בשום צורה. כדי שלא להגיע לבגרות עם כל התקיעויות האלה, מוטב לגשת לעיצוב התנהגות כבר בילדות. ללמד ילדים להביע את עצמם, לתת לגיטימציה לביטחון העצמי שלהם, לגרום להם לחלום את החלומות של עצמם, לא של מישהו אחר, ולא לוותר על האני שלהם.
"דבר חשוב נוסף זה ללמוד לעבד רגשות. מלמדים אותנו שרגשות כמו כעס או עצב הם אסורים, אז מה עושים כשהכעס בכל זאת מגיע? אנחנו בסדנה נותנים לגיטימציה לרגשות האלה, מסבירים שכעס זה משהו פיזי שצריך להיפטר ממנו. אז ברור שאנחנו לא רוצים לפגוע בעצמנו, בזולת או ברכוש, אבל בואו נחשוב על דרכים אחרות להוציא כעס. למשל, ללכת לחדר ולתת אגרופים לכרית, או לרדת לסיבוב סביב הבלוק. ברגע שאתה מוציא את זה החוצה, אתה נקי".
וביומיים וחצי באמת אפשר לחולל שינוי?
"אנחנו לא משנים תכונות ולא עושים קסמים, רק מנסים לשנות את ה'אילוף' שהילדים התרגלו אליו, לאפשר להם לחזור לעוצמות המקוריות שלהם, לבחור בגישה חיובית, לא שיפוטית ולא ביקורתית, ולשאול איך אנחנו מביאים הכי הרבה אור ושמחה לחיים שלנו.
"הסדנה לא נועדה 'לתקן' מישהו. זו עבודה פנימית שצריך לתרגל אותה. בתרגילים יש הרבה תובנות, נופלים להם הרבה אסימונים. הם מבינים שמה שהם מרגישים זה בסדר, שחלק מהרגשות יותר נעימים וחלק פחות, אבל שזאת המשמעות של להיות אנושי. הם לומדים שאף אחד לא יותר חשוב מהשני, גם אם הוא גדול יותר או שיש לו ציונים טובים יותר".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ילדים, אתם נפלאים
|
|
|
|
|
|
|
"הורים של אחד הילדים שעבר את הסדנה, סיפרו לי שמישהו בבית הספר הציק לילד", מספרת הוסלר, "אבל במקום להיעלב כמו קודם, הוא הסביר את הסיטואציה בכך שכנראה מישהו אחר הציק לאותו ילד והוא הוציא עליו את התסכול. ילדים שמשתתפים בסדנה מתחילים לדבר במושגים אחרים, אוצר המילים שלהם גדל. הם מבינים שיש התנהגות שמביאה אור לעולם, ויש התנהגות שמביאה חושך. הם לומדים לבטא את עצמם ברמה אחרת לגמרי. אפילו לעמוד נכון, להסתכל בעיניים ולהשתמש נכון בקול שלהם, כדי שישמעו אותם".
ההורים אמנם לא משתתפים, כאמור, אבל בתום הסדנה הם לומדים כיצד לתרגל עם הילדים בבית. "אחד התרגילים שלנו הוא בשעת משבר או כעס, להניח יד על הלב, לעצום עיניים, לנשום עמוק ולהכניס אהבה ללב ולשאול אותו איך לפתור את הבעיה. לברר על מי אנחנו כועסים, איך נפטרים מהכעס ומה צריך לעשות עכשיו".
התובנות האלה לא קצת גדולות על הילדים?
"אני המומה לפעמים מרמת האינטליגנציה וההבנה שלהם, ומהדרך שבה אפשר לעצב אותם בגיל הזה. היתה באחת הסדנאות ילדה בכיסא גלגלים, והיה מדהים לראות איך כולם עזרו לה לשחק למרות המגבלה. במקרה אחר, שתי ילדות בסדנה ארגנו בזאר כדי לאסוף כסף לממן השתתפות של ילדים אחרים מהכיתה שלהן, שההורים שלהם לא יכלו לעמוד בתשלום. הם עושים בסדנה דברים שהם לא חלמו שיעשו. ילדים ביישנים הופכים למנהיגים. פתאום הם מסוגלים לקום ולדבר לפני אנשים".
"בסדנה שלנו לא יהיו הרבה דיבורים", אומרת הכרמלי. "יהיו משחקים, אבל כאלה עם פואנטה. הפעילות תהיה מאוד דינאמית, נשתמש בכל מה שקורה בחדר. שניים מתחילים לריב? הנה הזדמנות לדיון. אנחנו מנהלים גם 'שיחות לכרית', והכל בגובה הרצפה. בחדר אין רהיטים, רק כריות ושטיחים, ויהיו גם פעילויות בחוץ על הדשא".
איך מסתיימת הסדנה?
"בסוף הסדנה יש טקס סיום מרגש שמעצים את הילדים ונותן להם עוד חיזוקים לכמה שהם נפלאים. יש ילדים שזו הפעם הראשונה שהם זוכים למחמאות".
במה שונה הסדנה מטיפול פסיכולוגי קבוצתי?
"אנחנו, בשונה ממטפלים, לוקחים חלק פעיל בסיטואציה: מציפים את הילדים בחום ואהבה, מאוד בעד מגע וחיבוק. אנחנו לא מציעים הצעות לשיפור, פשוט עובדים עם מה שיש, וזה בהחלט לא במקום טיפול. אנחנו לא מסמנים מטרה וצועדים לקראתה, אלא בודקים מה לא עובד. לא מבקרים ושופטים, אלא מציפים את הילדים באמונה שביכולתם לשנות דברים. אנחנו מלמדים אותם להקשיב לאינטואיציות. התרגיל של היד על הלב הוא סוג של מדיטציה, שבה ממלאים את הלב בקשב ובאהבה, ואז מוצאים תשובות. משהו כמו דמיון מודרך".
עד כמה הסדנה באמת יכולה לשנות את הילדים?
"אני לא נאיבית לחשוב שזה מה שישנה את העולם ושבכך נגמרה העבודה שלנו עם הילדים, אבל ללא ספק זו עשייה שאין רבות כמוה. קיום סדנה כזאת פותח פתח לעצב בגיל צעיר אמונות חיוביות על עצמנו, כדי שבבוא היום נהפוך לאנשים מצליחים".
הוסלר מוצאת בקיום הסדנאות שלה בישראל גם היבט פוליטי: "יש לי חלום לשנות את האווירה אצלכם, ועבודה עם ילדים היא הדרך הטובה ביותר לעשות את זה. אם הילדים היו לומדים לקבל אחרים, לבטא את עצמם ולהתמודד עם רגשותיהם, הכל היה משתנה".
אולי צריך לקיים את הסדנה גם אצל ילדים בצד השני?
"אנחנו עובדים על זה".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
