 |
/images/archive/gallery/452/341.jpg ג'ורג האריסון.
 |
|
|
| "ככל שתרחיק לנסוע, כך תדע פחות" |
|
| ג'ורג' האריסון הביא את הודו אל הרוקנרול ונשאר הינדואיסט אדוק הרבה אחרי שהביטלס גמרו להשתכשך במימי הגנגס. מסע קטן אל ההינדואיזם בעקבות ג'ורג' האריסון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
3/2/2006 17:22 |
|
|
|
|
|
|
|
נתחיל מהסוף. לפני מעט יותר מארבע שנים ג'ורג' האריסון, החיפושית השקטה, הלך לעולמו. עשן של אלפי סיגריות שהחליק במורד גרונו הותיר שם את המתעתעת והאכזרית שבמחלות. הוא נאבק בסרטן שאחז בגרונו, בריאותיו ובמוחו תקופה ארוכה, אך כאשר היה ברור שהמוות קרב, ציין האריסון שהוא מוכן לקראתו ועומד לקבלו בשלווה.
 |
|
היהודי הקטן שכתב את התנ''ך, כך כינה את עצמו לאונרד כהן, נזיר זן בדימוס, סופר, מעשן סדרתי וחלומן החי של הרבה הרבה נשים
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
ג'ורג' האריסון נפטר בסוף נובמבר 2001 בניו יורק. במקרה שלו אולי יהיה נכון יותר לומר - עזב את גופו החולה והמשיך הלאה אל חייו הבאים בגוף החדש. כך האמין. תוכניתו לחזור להודו ולסיים את חייו בכפר קדוש לא יצאה אל הפועל, במקומה היו שם בית חולים, רופאים בחלוקים לבנים וטיפול ניסיוני שכשל. גופתו של האריסון נשרפה והאפר פוזר על פני נהר הגנגס, כפי שביקש. האריסון היה הינדואיסט וככזה סיים את חייו. הגיטריסט המוביל של הביטלס שייך לקבוצה משמעותית ומכובדת של אגדות רוק'נרול שהרוח הנידה את מיתרי הקול והגיטרה שלהם, כמו חברו הטוב בוב דילן, כמו ניל יאנג ולאונרד כהן (שכבר נכתב עליהם כאן) וכמו רבים וטובים אחרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| הביטלס עם הגורו מהארישי מהאש יוגי
| /images/archive/gallery/144/865.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
טעימה מהסלט ההינדואיסטי עז הטעם
|
|
|
 |
|
|
|
במקרה של האריסון הרוח נשבה מכיוון מזרח. המשיכה שלו אל הודו ואל נפלאותיה היא מן הידועות וניתן לומר שהוא היה אחת החוליות החשובות שקירבו את המערב אל המזרח, אז בשנות השישים, כשהרומן הארוך הזה התחיל. פסיכדליה, אל.אס.די, הודו, פרחים ופילוסופיה מזרחית, מריחואנה ואהבה במקום מלחמה - האצבעות של כולם נדבקו בעיסה המתקתקה ההיא, אבל אצל ג'ורג' משהו נשאר לתמיד. שלושים שנה אחרי זה הוא עדיין לא אהב להסתפר ועדיין נשאר הינדואיסט מאמין. הסיטר שלו וכלים הודיים אחרים החלו להישמע בבירור בסרג'נט פפר ודרכו הרוחנית משמיעה את קולה השקט בשירים שכתב.
כשמדברים על הינדואיזם מתחייבת הסתייגות. הינדואיזם הוא מושג
מלאכותי יותר מאשר שם של דת מוגדרת. אולי הסיפור של המוזיקאי המופלא הזה, שלא במקרה מתחיל במותו, הוא הזדמנות לעשות קצת סדר.
הינדואיזם (הינדו) הוא שם כולל למספר אינסופי של זרמים רוחניים שמתקיימים בקרב האוכלוסייה שחיה ממזרח לנהר האינדוס, אחד הנהרות הראשיים בשטח הודו של ימינו. תושבי האזור שאינם מוסלמים, ג'איניסטים, בודהיסטים או בני קבוצות דתיות קטנות יותר וידועות פחות - נחשבים הינדואיסטים. המושג נכנס לשימוש כאשר הבריטים הגיעו אל תת היבשת ובעזרת מילים והגדרות ניסו לעשות סדר במה שנראה ככאוס צבעוני, ריחני ונטול היגיון. אבל בעוד הינדואיסטים מסוימים מובילים בתהלוכות אל הנהר פסלים של גאנש, בדמות אדם שמנמן בעל ארבע זרועות וראש של פיל, הינדואיסטים אחרים חולקים כבוד ומגישים מנחות להאנומן,דמות גברית במיוחד שגופה שרירי וראשה ראש קוף. בזמן ששבטים מההימאליה בצפון הודו סוגדים לאל הרועים קיילונג, יתכן שבדרום לא שמעו על קיילונג מעולם ומעדיפים להרכין ראש בפני שיווה לינגאם זקור. מה שמשותף לדבקים בגאנש, האנומן, קיילונג, שיווה ובכל האלים והאלות האחרים הוא הוודות, כתבי הקודש ההודיים (כנראה כתבי הקודש העתיקים ביותר שקיימים). ג'ורג' האריסון לא היה יליד המחוזות שממזרח לנהר האינדוס ובכל זאת הוא משתייך לסלט ההינדואיסטי עז הטעם. האריסון הזדהה עם מאמיני הארה קרישנה. כדי להבין מי הוא קרישנה יש לבצע עוד צלילה אחת אל האלבום המשפחתי של אלי ההינדואיזם ולנחות לרגליו של וישנו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| וישנו
| /images/archive/gallery/148/488.jpg |
|
|
|
 |
| גאנש
| /images/archive/gallery/146/506.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
הארה קרישנה, קרישנה קרישנה
|
|
|
|
|
|
|
על פי הפילוסופיה הוודית יש אל אחד, ברהמן. טבעו של ברהמן מצוי בכל אחד ואחת ומטרתה של העבודה הרוחנית היא להגיע למצב של אחדות תודעתית בין העצמי - האטמן, לאלוהי - ברהמן.
האלילים השונים הם כולם התגלמויות של האל האחד ומייצגים את איכויותיו. בראש הפנתיאון ניצבים שלושה: ברהמה הכוח שנותן סדר ביקום, שיווה המחריב ווישנו המשמר, והפופולרי ביותר מביניהם. 80 אחוזים מההינדואיסטים וג'ורג' האריסון אחד משתייכים לקבוצת הווישנאווה וסוגדים לווישנו או להתגלמויותיו. לכל אחד מאלי הפנתיאון ההודי יש בת זוג: סרסוואטי של ברהמה, פארווטי של שיווה ולאקשמי של וישנו. גאנש הוא פרי האהבה של פארווטי ושיווה וחביב גם על הסוגדים לווישנו. כשם שלברהמן יש התגלמויות שונות, גם לאלילים ישנן כאלה. התגלמויותיו המוכרות ביותר של וישנו הן ראמה וקרישנה ולפי תפיסות מסוימות גם הבודהא.
למי שתהה מה עומד מאחורי שירו של האריסון My Sweet Lord - לפניכם התשובה. זהו בעצם שיר דבקות, כמו אלה המשמשים את המאמינים ההינדואיסטים, גם אם הוא נטול סיטר והרמוניום. האריסון חוזר ושר את המנטרה שלו:
המ, אלי הארה קרישנה
אלי, אלי, אלי הארה קרישנה
אוֹם, אל יקר קרישנה, קרישנה
אוה-הוּוּ הארה הארה
|
|
|
|
|
|
|
 |
| קרישנה. מיי סוויט לורד
| /images/archive/gallery/326/984.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
הוותרן בשדה השיפון
|
|
|
|
|
|
|
השיר My Sweet Lord הוא מתוך התקליט "כל הדברים הם בני חלוף", אלבום סולו ראשון שהוקלט על ידי חבר חיפושיות לאחר התפרקות הלהקה ב-1969. האלבום הכפול הוא מעין אנחת רווחה. האריסון, ביחד עם המפיק האגדי פיל ספקטור ושורה של מוזיקאים אגדיים לא פחות (ביניהם אריק קלפטון, רינגו סטאר ופיל קולינס) השמיע את קולו. למרות שהתקליט נשמע ביטלסי לעילא, סוף סוף בלי להיות בצִילם של ג'ון לנון ופול מקרטני, האריסון במרכז. הוא וקרישנה.
האריסון, הגיטריסט המוביל של הביטלס, תמיד היה מספר שלוש, תמיד האח הקטן. את ההסבר נוטים ליחס לחבריו ללהקה ולא אליו: לנון היה גאון, כריזמטי, אשף תקשורת וגיטריסט מעולה, מקרטני בסיסט ומלחין מבריק וגם מי שלא מחבב אותו מודה שהמלודיות שלו מושלמות ו"עגולות". אז האריסון נותר בצל. יתכן שהוא בחר באופן מודע שלא להתבלט, בחר שלא לנוע בקצבו של האגו, בחר להשלים עם מקומו ב"סדר הקוסמי", כמו אחיו ההודים שמקבלים את גורלם וקוצרים את פירות הקארמה שלהם בשלווה גם כאשר מדובר בעוני מחפיר, נכות קשה, או השתייכות לקאסטה נחותה.
אין ספק שתרומתו של החיפושית הצנוע לרוק'נרול מכובדת: נגינה בגיטרה חשמלית בעלת 12 מיתרים ונגיעת הרוק בבלוז ובפולק, שילובם של סיטר וכלי נגינה הודיים אחרים והשימוש בסלייד שמחליק על צוואר הגיטרה ומוציא ממנה צלילים חדשים. אבל ג'ורג' ויתר על קדמת הבמה.
ויתור ידוע נוסף בביוגרפיה שלו הוא על סולו הגיטרה באחד משיריו הגדולים ביותר While My Guitar Gently Weeps. בהקלטת הקטע הזה לאלבום הלבן של הביטלס הגיטרה שמייבבת את קטע הסולו היא דווקא של אריק קלפטון. למה? כי האריסון חשב שהיד האיטית תעשה את זה טוב יותר ממנו. אחרי ההקלטה ג'ורג' המשיך לוותר: אשתו פטי בויד, שכנראה חיבבה גיטריסטים דגולים, נטשה אותו לטובת חברו הטוב. בויד היפהפיה, לה כתב האריסון את שיר האהבה Something, שימשה השראה גם לשיר ליילה של מר אריק יד-איטית קלפטון. זה לא מנע מהאריסון לשמור על קשרי עבודה וחברות קרובים עם קלפטון עד יומו האחרון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ג'ון לנון. הראשון שהתנער מהגורו
| /images/archive/gallery/413/149.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
כל הדברים הם בני חלוף
|
|
|
|
|
|
|
באלבום הסולו "כל הדברים הם בני חלוף" לא נשמעים הצלילים ההודיים שנשמעו בסרג'נט פפר, אבל האריסון בהחלט חולק עם שומעיו את תפיסת העולם שלו:
שימו לב עכשיו, היזהרו
הישמרו מהמדשדשים בנעליים רכות
מהרוקדים לצדי המדרכות
כאשר כל מתייסר בלתי מודע
משוטט חסר מטרה
הישמרו מפני המאיה
(מתוך beware of darkness )
מאיה היא מילה בסנסקריט שמשמעותה אשליה, היא חוזרת ונזכרת ביצירתו של האריסון. חוץ מכמה מוארים אין אדם שלא מסתובב עם המאיות שלו, עם זאת נראה שלג'ורג' היתה את היכולת להתבונן במבט שליו על העולם המסתובב בשעה שהגיטרה שלו מייללת. כבר אז, באמצע שנות השלושים לחייו, מרחק של יותר משני עשורים מיומו האחרון, הוא מוכן ומזומן להיפרד, כפי שהוא אומר בשיר הנושא של האלבום: כל הדברים הם בני חלוף
כל הדברים חייבים לחלוף לדרכם
כל הדברים הם בני חלוף
פתיל חייו של אף אחד לא ישרוד
אז, אני חייב לצאת לדרכי עכשיו
ולהתחיל עוד יום חדש
השיר יכול להיתפס גם כאמירה אופטימית וכביטוי לדרך החדשה אליה יצא האיש הזה אחרי הפירוק של הביטלס. עם זאת, גם אלה שיתעקשו לראות בו שיר שחרור מעולמם של מקרטני ולנון ולא אמירה דתית, הרי שב"אמנות המיתה" כבר אין לטעות. מדובר בשיר הינדואיסטי, או לחילופין באחד משיעוריו הבסיסיים ביותר של הבודהא. הוא נפתח במילים האומרות שבבוא הזמן כולנו נצטרך לוותר ולעזוב את המקום הזה, ומסתיים כך:
עוד יבוא היום בו רובנו נחזור לכאן
נושב בחזרה על ידי תשוקתנו להיות
ישות מושלמת
תחיו מיליוני שנים של קינה
עד שתבינו את אמנות המיתה
האם אתם מאמינים בזאת?
ג'ורג' מזכיר לנו שהתשוקות המכתימות את הקארמה שלנו משיבות אותנו פעם אחר פעם אל ארץ החיים, או מדויק יותר - אל החיים הארציים. מי שיידע כיצד לחיות ולא פחות מכך כיצד למות, יוכל להיחלץ מהקיום המעגלי ולבחור לו המשך אחר במקום אחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוֹם
|
|
|
|
|
|
|
ב-1966, ארבע שנים לפני שהתובנות הללו באו לכדי ביטוי ביצירתו, ג'ורג' האריסון נפגש לראשונה עם מהרישי מהאש יוגי, מייסד תנועת המדיטציה הטרנסצנדנטלית. לדברי הגורו תורתו שאובה מהוודות הקדושות. שנה לאחר מכן, ביום הטראגי בו נפטר המפיק בריאן אפשטיין, שהיה לא פחות חיפושית מלנון, הביטלס לא שהו בלונדון. הם היו בסדנת מדיטציה שהעביר מהרישי. במסיבת עיתונאים שנערכה בעקבות מותו של אפשטיין רבים שמעו לראשונה בחייהם מילים כמו הארה ואושר פנימי. האריסון הוכר כמאמין, מהרישי מהאש יוגי הפך לכוכב. ודות או לא ודות, לא כל החיפושיות התרשמו עמוקות ממהרישי.
ב-1968 האריסון הצליח להשפיע על חבריו ללהקה וגרר אותם לחופשה ממושכת ברישיקש ולמפגש עם הגורו שלו. רוב התקליט הלבן נכתב שם ובו כלול השיר סקסי סיידי בו מפגין לנון איבה גלויה כלפי האיש שמבחינתו איכזב והתגלה כלא יותר מאשר נצלן, חרמן ואופורטוניסט. למרות וגם קצת בזכות תיעובו של לנון, מורה המדיטציה מהודו המשיך להשפיע על הלהקה ועל המערב בכלל. בשיר Across The Universe חוזרת שוב ושוב השורה "ג'אי גוּרוּ דֵבָה (אוֹם)". גוּרוּ דאֵבָ היה המורה של מהרישי והמשפט הוא מחוות הוקרה שמהרישי נהג לומר בכל פעם שהעביר לתלמידיו מדברי מלמדו המנוח. בשיר (שנכתב על ידי לנון ומקרטני, אגב) מבטאים תלמידיו של מהרישי את תודתם ומצטטים אותו.
מהרישי מהאש יוגי הוא דמות שנויה במחלוקת, ממש כמו מיודענו אושו, אבל כנראה שמבחינתו של האריסון זה לא היה ממש משנה. הזרע נטמן, האמונה בדהרמה שלחה שורשים עמוקים. באותה שנה מפורסמת שבה ארבעת החברים מליברפול הזיעו באשראם מעל הגנגס, ג'ורג' כתב את The Inner Light, האור הפנימי, שהופיע כבי סייד של הסינגל "ליידי מדונה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מהארישי מהאש יוגי. סקסי סיידי
| /images/archive/gallery/119/006.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
יש אור פנימי ולא רק בפריג'ידר
|
|
|
|
|
|
|
ככל שתרחיק לנסוע
כך תדע פחות
כך באמת תדע פחות
הגע מבלי לנסוע
ראה מבלי להסתכל
עֲשֵׂה מבלי לעשות
השיר מבטא בעצם את הנדבך החשוב ביותר ברוחניות ההינדואיסטית - המבט פנימה. ההתבוננות, הלמידה של העצמי והתחברות אל האלוהי. לא צריך לצאת מהבית, מזכיר לנו האריסון, לא צריך להציץ מבעד לחלון, לא צריך לנדוד בשביל לדעת. הוא עצמו נסע עד הודו כדי להבין את זה טוב יותר. היה שווה, כולנו עד היום מודים לו על כך (ואם לא כולנו אז לפחות מורה הסיטר שלו ראווי שנקר, מהרישי יוגי וכל מי שנהנה מתמלוגי סרג'נט פפר).
השיר נכתב בהשראה הברורה של ה בהגווד גיטה:
"מי שרואה אי פעולה בפעולה ופעולה באי פעולה, הינו החכם באדם
למרות מעורבותו בפעולות שונות, הריהו שרוי בנשגב"
(קרישנה לארג'ונה, מתוך הבהגווד גיטה)
הבהגווד גיטה, שירת האדון, נחשבת לפנינת החוכמה ההודית ומהווה את חומר הגלם הרוחני החשוב ביותר עבור מתרגלי יוגה וחסידי קרישנה. האפוס מגולל את דבריו של קרישנה לבן האצולה הצעיר ארג'ונה בשדה הקרב. ארג'ונה חושש מהמלחמה בה נאבקים שני שבטים בני אותה המשפחה. הנער הפציפיסט, הסרבן הראשון אם תרצו, עומד להשליך את חרבו ולא לקחת חלק בשפיכות הדמים ובהרג אחיו. קרישנה מופיע כרכבו של ארג'ונה ומשכנע את הלוחם הצעיר לא להניח את חרבו, אבל הקרבות עליהם מדבר האל קרישנה מתרחשים במישור אחר לגמרי, מישור התודעה. באפוס העתיק הזה קרישנה מייצג את הקול הפנימי, הקול השקט שמצוי בתוכו של ארג'ונה ובתוכו של כל אדם. קרישנה מלמד את ארג'ונה את עקרונות היוגה, את אהבת האל שהוא הכל ומצוי בכל וכחלק משיעורו אומר משהו שמחזיר את השיר למישור בו הוא התחיל: כל הנשמות הן נצחיות ולכן גם מי שאובד בקרב, לא אובד לנצח.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/457/364.jpg
עטיפת התקליט Dark Horse  |
|
|
|
|
|
|
|
|
קארמה יוגה בבנגלדש
|
|
|
|
|
|
|
ב-1971 האקס חיפושית עדיין בשיאו. ג'ורג' מתרגל קארמה יוגה בגדול ויוזם את הקונצרט למען הרעבים בבנגלדש עוד הרבה לפני שגלדוף גילה שבאפריקה ניזונים מתקליטים. לפרויקט העצום הוא מגייס את מיטב הקולות והגיטרות ביניהם שניים מחבריו הטובים: קלפטון ודילן. עם הראשון הוא חלק אישה, עם השני תובנות על אלוהים. באותם ימים עוד לא ציפו את כל מה שזז בשכבה של פוליטיקלי קורקט ועל עטיפת תקליט הקונצרט מופיע פעוט אפריקני נפוח בטן ועגום מבט ולפניו קערת אורז ריקה. ב-1973 יוצא "חיים בעולם חומרני". דרכו הרוחנית של האריסון הולכת ותופסת חלק גדול יותר ויותר באלבומים שלו. מסע ההופעות באמריקה של "חיים בעולם חומרני" נכשל. אולי למי שחי בעולם חומרני נמאס שמזכירים לו את זה:
כי נידונתי לחיים בעולם החומרני
והפכתי מתוסכל בעולם החומרני
החושים לעולם אינם שבעים
רק עולים על גדותיהם
זה יכול להטביע אותי
בעולם החומרני
מהשמים הרוחניים
יש לי זיכרונות כה מתוקים
אל השמים הרוחניים
אני מתפלל
כן, מתפלל
שלא אלך לאיבוד
או שאטעה
הכישלון מרחיק את האריסון מהבמה ל-18 שנים. הוא ממשיך להגות וליצור בשקט. ב-1974 יוצא "סוס שחור" שהעטיפה שלו נראית כמו הכלאה בין העטיפה של סרג'נט פפר (עם ריח הגארם מסאלה העז שלו) לבין ציורי טהנקה בודהיסטיים. ב-1991 קלפטון מרים את ג'ורג' מכרית המדיטציה ולוקח אותו למסע הופעות ביפן. בין "הסוס השחור" לבין הפריצה המשמעותית המחודשת ב-1987 עם "ענן תשע" יצאו כמה תקליטים שלא שיחזרו את ההצלחות הקודמות. בשנת 2000, לפני מותו, ג'ורג מוציא בגרסה מחודשת את "כל הדברים הם בני חלוף". הוא מבצע מחדש את שיר הנושא שמקבל משמעות מצמררת כשהמחלה הממאירה מקננת בשקט בגרונו. באתר הרשמי ועל העטיפה של האלבום ג'ורג' נראה כבר כשרוי במקום אחר. בצילם של גורדי שחקים, מחלפי ענק וגשרים הוא יושב לו בשקט בנווה מדבר שליו וירוק. גיא צלמוות ראוי לפיקניק. כל מי שמארח לו לחברה הם ציוצי ציפורים ושלושה גמדים (ג'ון, פול ורינגו?).
לנון נותר מסעיר ונערץ. יחד עם זוגתו האהודה פחות הוא יצא להרפתקאות אמנותיות מוחצנות עד שנורה למוות לפני רבע מאה. מקרטני הפך לכוכב של קונספירציות והוא (או הכפיל שלו) הפך לשומר אקולוגיה שמוכר בהופעות נקניקיות סויה בלחמניה וכותב ספרי ילדים. את סרג'נט פפר ממשיכים לקנות, גם דיסקים מזויפים של ראווי שנקר נמכרים בדלהי במחיר מופקע לתיירים שחיים בעולם חומרני, הסיטר עדיין מייבב מעדנות. מהרישי מהאש יוגי כבר בן 95, ממשיך למדוט ולעורר הערצה וויכוחים. ג'ורג' מת. הוא מת עוד לפני שהספקנו להכיר אותו באמת. שרידיו הגופניים שקעו במי הגנגס וכבר הפכו למשהו אחר, כי הכל הוא בן חלוף.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
