 |
/images/archive/gallery/400/305.jpg דורג'ה שוגדן
 |
|
|
|
|
| סיפור על קנאות דתית, תככים פוליטיים, מעשי רצח ובודהיזם טיבטי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אור רכלבסקי
23/11/2005 13:34 |
|
|
|
|
|
|
|
זהו סיפור על קנאות דתית, תככים פוליטיים, מעשי רצח ובודהיזם טיבטי. בדרך כלל אלה דברים שלא הולכים יחד בתודעתו של האדם המערבי, שהתרגל לראות את פניה החומלות של המסורת הטיבטית. אפשר לצפות למצוא אותם בדתות אחרות, אלימות מטבען, או במעשיות קוסמים נוסח עדות הארי פוטר. אבל גם לטיבטים, מתברר, יש לורד וולדרמורט משלהם, כזה שמגן בלהט על טוהר התורה ונלחם עד חורמה במתבוללים. קוראים לו דורג'ה שוגדן.
סיפור הולדתו של דורג'ה שוגדן, כיצד עלה באופן מטאורי מישות זוטרה לאחת הדמויות החשובות בפנתאון האלים הטיבטי, וכיצד עורר עליו את חמתו של הדלאי לאמה, עומד במרכז המאמר שלפניכם. אלו הם פניו הפחות מוכרים, בדרך כלל, של הבודהיזם הטיבטי. הצד האפל של מי שנתפסת כנושאת לפיד החוכמה והחמלה בעולם הרוחני.
השנה היא 1642. המונגולים פולשים לטיבט כדי להשליט סדר במדינה שנקרעת בסכסוכים פנימיים ומלחמת אזרחים כבר יותר ממאה שנים. הם ממנים לשליט את הדלאי לאמה החמישי, המנהיג בפועל של מסדר הגלוגפה, ומעניקים לדמות הרוחנית הבכירה כוח פוליטי עצום. בין הדלאי לאמה למונגולים יש יחסים חמים שנטועים היטב בהיסטוריה. דלאי היא מילה במונגולית שמשמעותה היא אוקיינוס ואת התואר העניק לראשונה השליט המונגולי אלטאן חאן לדלאי לאמה השלישי. רק שלכתר המנהיגות יש טוען נוסף מלבד החמישי. קוראים לו דראקפה גיילצ'ן. גם הוא נזיר בכיר בגלוגפה, ובקי מאוד במסורה.
הגלוגפה בשלב הזה הם שחקן חדש יחסית במגרש הדתי הטיבטי. בסך הכל קצת יותר ממאתיים שנה חלפו מאז ייסד הנזיר והפילוסוף המבריק טסוֹנגְקַאפה את המסדר, שנזיריו חובשים לראשיהם כובעים צהובים. למרות הזמן הקצר,
המסדר צובר פופולריות עצומה בקרב הטיבטים ודוחק לקרן זווית את שאר האסכולות, ובעיקר את הניִינגְמה, "הזרם העתיק", המסורת הבודהיסטית הראשונה שהגיעה לטיבט במאה השמינית. בין השתיים ישנה מחלוקת מהותית. הנייגיאמה מדברים על ריגפה, טבעה המואר הנצחי והטרנסנדנטלי של התודעה המהווה בסיס לקיום; הגלוגפה מדגישים את הריקות של כל התופעות ושטבע נצחי שכזה אינו קיים אלא אשליה בלבד.
בין הדלאי לאמה החמישי לדראקפה גיילצ'ן יש יריבות מרה. דראקפה גיילצ'ן, ועימו רבים מהמורים הבכירים בגלוגפה, מבקש לבסס את השלטון על בסיס טהור של התורה שלהם. הם טוענים שעל הגלוגפה לשמור על טוהר תורתה ושאסור לנזיריה להתערבב, להתבולל וללמוד מרעיונותיהם של זרמים אחרים. הדלאי לאמה החמישי מסרב לקבל את הדעה הזו. הוא משוכנע כי שלטון צר כזה שיתעלם מחלקים מרכזיים בחברה הטיבטית יקרוס במהרה. החמישי מבקש ליצור שלטון שזוכה ללגיטימציה רחבה. הוא הולך למורֵי נייגיאמה, לומד מהם את פרקטיקת הדזוגצ'ן המיסטית ועובר טקסי חניכה. יש לו קשר קרוב עם פַדְמַהסַאמְהַבַּה, מביא הבודהיזם לטיבט והאלוהות הנערצת על הניינגמה, שנגלה אליו בחלומות וחזיונות. דראקפה גיילצ'ן רותח.
יש כמה גירסאות בנוגע למותו של דראקפה גיילצ'ן. יש האומרים שהוא הקריב עצמו עבור טוהר הדת. אחרים טוענים שראש הממשלה סוֹנַאם צ'וֹפֵל רצח אותו כחלק מהמאבק הפנימי על השלטון. הוורסיה היפה ביותר מתארת דו-קרב רוחני בין שני המנהיגים, כאשר מלים ופלפולים פילוסופיים משמשים ככלי הנשק. הדלאי לאמה מנצח ודראקפה גיילצ'ן מקבל ממנו צעיף כאות הכרה בתבוסתו. מאוחר יותר הוא נמצא מת, כאשר הצעיף תחוב בגרונו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
כך או כך, זמן קצר לאחר מכן החיים בטיבט מתחילים להשתבש. מגיפות משתוללות בכפרים, אנשים וחיות מתים בהמוניהם, נזירי הגלוגפה מתקשים בעשיית ריטואלים פשוטים, רוח אדומה מסתורית מופיעה, וארון קבורה כסוף בארמון מתחיל להשמיע זמזומים חשודים. אפילו הדלאי לאמה לא ניצל. מדי יום בשעת ארוחת הצהריים רעש הדומה לגשם של אבנים עולה מרעפי גגו, ורק חבורת נזירים שעומדת סביבו ותוקעת בקרנות מאפשרת לו לסעוד את ליבו בשלווה.
החשד נופל על דראקפה גיילצ'ן. רוח שנולדת כתוצאה ממוות אלים היא בעלת עוצמות גדולות, במיוחד אם מדובר במוות של אדם מלומד. היא מחפשת נקמה במעורבים במותה. מיטב הלאמות ומגרשי הרוחות הרעות בטיבט מגיעים לבירה. במנזרי להאסה שוקדים הנזירים יומם וליל ומשננים מנטרה עוצמתית במיוחד 10 מיליון פעמים. אבל דבר לא עוזר. השנה היא שנת ציפור האש, 1648, ופעולת הרוח הרעה מגיעה לשיאה.
לבסוף ראש הממשלה סונאם צ'ופל תופס יוזמה. הוא מוציא את הארון המזמזם מהארמון ומשליך אותו לנהר הקיי צ'וּ. הארון שט בנהר עד שהוא מגיע לבריכה קטנה בכפר דוֹל שבדרום טיבט ושם נעצר. כדי לשמור על יחסים טובים עם הרוח הסוררת הדלאי לאמה החמישי מחליט לרתום אותה לשירות הגלוגפה, ולבנות לה מקדש. הוא גם נותן לה שם: דורג'ה שוגדן, ברק רב-עוצמה.
הדלאי לאמה החמישי מת ב-1682, אבל הטיבטים מגלים את זה רק חמש-עשרה שנים מאוחר יותר. עוזרו ואיש סודו, שייתכן והיה גם בנו, מסתיר את המוות כדי לשמור על שקט פנימי.
במאתיים השנים הבאות לא קורה הרבה. דורג'ה שוגדן מתבסס בדרום טיבט. הוא מתואר כרוכב על אריה שלג, כאשר על ידו השמאלית ענוד יהלום בצורת נמייה יורקת, סמל ליכולתו להעניק עושר לאלה שמאמינים בו. הוא מתמנה לאל המגן של אחד המנזרים ותפקידו הוא להעניש נזירים סוררים, תפקיד ששירת אותו היטב בקידום הבא שהוא יקבל. מוענק לו גם שם נוסף שמשמעותו "רוח קסומה אדירה בעלת כוח נוקשה". מבין שבעת הדלאי לאמה הבאים רק שניים שורדים את שנתם ה-21. העוצרים מקרב האריסטוקרטיה של הגלוגפה אוחזים בשלטון וקובעים את הטון, והוויכוח שקרע את החצר במאה ה-17 מוכרע לטובת חסידי טוהר התורה. הגלוגפה שומרים את עצמם לעצמם.
הכל משתנה עם עלייתו לשלטון של הדלאי לאמה השלושה-עשר, תובטן גיאטסו, בסוף המאה ה-19. השלושה-עשר הוא טיפוס נוקשה וקשוח עם שפם דק ומחודד. הוא שורד ניסיון התנקשות של העוצר הקודם שמחדיר מנטרות רצחניות למגפיו. ניצב בפני המשימה להוביל את טיבט בעולם משתנה במהירות, הוא מייסד מערכת מיסוי, מקים משטרה, ונאבק בשחיתות בקרב הפקידים. השלושה-עשר מחולל רפורמות בממשל ובחיי הנזירים, ומגלה עניין בעניינים בינלאומיים שמתעוררים בעקבות הגעת נציגי המעצמות הזרות לטיבט. הוא מכניס לטיבט את החשמל, הטלפון והמכונית הראשונה. הוא גם מקורב מאוד לניינגמה, מזמין את מוריה לתרגל עמו בארמון פוטאלה, וכותב פרשנויות על הטקסטים שלה.
באותם ימים יש לגלוגפה מורה כריזמטי ומשפיע. קוראים לו פאבוֹנגְקַה ויותר מכל אדם אחר הוא אחראי לעלייתו לצמרת של דורג'ה שוגדן. כנזיר צעיר גם פאבונגקה לומד עם הלאמות של הניינגמה, אבל מחלה קשה שהוא עובר מביאה אותו למסקנה שערבוב השיטות הוא חטא ממדרגה ראשונה.
יש עוד עניינים שמטרידים את פאבונגקה. בסיוריו במנזרי הגלוגפה במזרח טיבט הוא נחרד מרמתם העלובה. חלק מהנזירים לא יודעים אפילו קרוא וכתוב, הוא מספר בזעזוע, והמשמעת שלהם מחפירה. במקביל צוברת תאוצה במזרח טיבט התנועה האנטי-כיתתית שמאגדת לאמות בכירים מכמה זרמים. התנועה הזו, שצמחה כתגובה לביזוי מתמשך מצד הגלוגפה, טוענת כי לכל אסכולה יש פוטנציאל שווה להוליך את מאמיניה להארה, וכי אלה הטוענים לעליונות של זרם אחד על פני אחר מתכחשים לדהרמה, תורתו של הבודהה.
פאבונגקה משוכנע כי מדובר באיום ממשי על ההגמוניה הבלתי מעורערת של הגלוגפה. ובזמנים קיצוניים אין מנוס מצעדים קיצוניים. לדעתו מה שהאסכולה שלו צריכה כרגע זו דמות חזקה ומטילת אימה שתשמור על טוהר התורה נגד האיומים מבחוץ ותעניש את נזיריה הסוררים שמתבוללים בשיטות אחרות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בפנתיאון הטיבטי יש שני סוגי אלים שומרים זועמים: מוארים וארציים. האלימות של המוארים מונעת מתוך חמלה ומטרתה לעזור לאנשים נגדם היא מופנית. הדוגמא הקלאסית היא סיפור על בודהיסאטווה שהורג אדם העומד לרצוח 500 איש על ספינה כדי שלא יצבור קארמה רעה. האלימות של הארציים, לעומת זאת, היא מבחינה וניתן להפעיל אותם נגד אנשים או קבוצות שנתפסים כ"אויבי הבודהיזם". הם נחשבים אפקטיביים במיוחד דווקא בגלל היותם בלתי מוארים ומלאים בתחושות של העולם הזה: קנאה, שנאה וכעס. עבור המשימה שרוצה פאבונגקה יש צורך בישות אלימה נוקמת ונוטרת. דורג'ה שוגדן נקרא לדגל.
מה שמושך את פאבונגקה לדורג'ה שוגדן היא האלימות שלו. הוא כותב: "כעת אני קורא לפעולות האלימות של שוגדן, שהוא אל המלחמה הראשי של אסכולת טסונגקאפה, הרוח הזועמת, מחסלו של יאמה אל המוות. זהו הזמן עבורך להרוג ברגע אחד את אויבי המסורת של טסונגקאפה. הו, אל מגן, הצג את פעולותיך האלימות אך אל תיתן למחויבותיך הקודמות להתפוגג. מהר, פעל באלימות אך אל תרפה מהבטחותיך האוהבות. מהר, מלא את המשימות שהפקדתי בידך, כי אין לי שום מקור אחר לתקווה".
פאבונגקה מתאר את דורג'ה שוגדן כהתגלמות זועמת של מנג'ושרי, הבודהיסאטווה של החוכמה ואחת הדמויות הכי חשובות בבודהיזם. הוא גם יוצר את הקשר בינו לדראקפה גיילצ'ן, המורה מהמאה ה-17. על פי המיתוס הזה, גיילצ'ן מבקש לנקום את מותו, אבל מכיוון שהוא מורה דגול הנקמה אינה מכוונת באופן אישי אלא כמשימה נאצלת: להגן על טוהר התורה. לבסוף הוא ממנה אותו כאל המגן של הגלוגפה, קידום דרמטי עבור האל הזוטר וצעד בעל משמעות דתית אדירה משום שהוא מחליף את שלושת האלים השומרים שמינה טסונגקאפה עצמו. למינוי הזה יש גם משמעות פוליטית חשובה. כאל השומר של הגלוגפה מתמנה ישות שמהווה אופוזיציה עוינת לדלאי לאמה, מי שאמור להנהיג את האסכולה בפועל.
כל הפעולות הללו מובילות לסכסוך ישיר בין פאבונגקה לדלאי לאמה. השלושה עשר מצווה על המורה הבכיר לחדול מהסגידה לדורג'ה שוגדן. "זה הורס את הבודהיזם", הוא מטיח בו. פאבונגקה נותן לו את מילתו. הוא לא עומד בה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב-1933 מת השלושה עשר. שנתיים לאחר מכן נולד טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה הארבעה-עשר והנוכחי, זה המוכר לכולנו, זוכה פרס נובל לשלום, הוד קדושתו. עד שהדלאי לאמה יגיע לבגרות מתמנה לעוצר רטינג רינפוצ'ה, אבל כעבור 8 שנים הוא מוותר על התפקיד מכיוון שאינו מסוגל לעמוד בנדר ההתנזרות. לרוע מזלו הגלוגפה הוא הזרם הטיבטי היחיד שמחייב את אנשיו להתנזרות מוחלטת מיחסי מין.
בינתיים, בשמו של דורג'ה שוגדן, נאלצים כמה מנזרי ניינגמה במזרח טיבט להמיר את אמונתם לגלוגפה ופסלים של פדמהסאמהבה מושמדים. הלאמות של הניינגמה חוששות מפני דורג'ה שוגדן, אבל האויבים מספר אחת של האל הם עדיין נזירים סוררים מתוך הגלוגפה עצמה.
ב-1959 הדלאי לאמה בורח מטיבט להודו עם 100 אלף טיבטים. רבים ממורי הגלוגפה הבכירים נשארים מאחור. בסיטואציה שנוצרת, אחד המורים הזוטרים שלו, טריג'אנג רינפוצ'ה, זוכה למעמד נכבד והשפעה נרחבת על המנהיג הצעיר. טריג'אנג רינפוצ'ה הוא רטוריקן בחסד. הוא גם מתלמידיו הבכירים של פאבונגקה, וחסיד אדוק של דורג'ה שוגדן שמתגלה לו באופן קבוע בחלומותיו החל מגיל שבע.
טריג'אנג רינפוצ'ה מציג בפני הדלאי לאמה את הדבקות והסגידה לדורג'ה שוגדן. בגלל הדומיננטיות שלו בחצר, הריטואלים הללו מקבלים מעמד של אורתודוקסיה. בשלב הזה הפרקטיקה הטקסית של הדלאי לאמה הינה גלוגפה טהורה.
בתחילת שנות ה-70 הדלאי לאמה הארבעה-עשר עובר שינוי. הוא מרגיש קירבה עזה לדלאי לאמה החמישי ומחליט ליישם את הפרוייקט השאפתני שלו ליצור מערכת טקסית שמאגדת אלמנטים מכל המסורות. רק כך, הוא משוכנע, תוכל טיבט להיות גורם חשוב בענייני העולם במקום אומה מסוגרת בעצמה ועסוקה במאבקי עוצמה פנימיים בין מנזרים. הדלאי לאמה מזמין מורים של הניינגמה לתת הדרכה לנזירי הגלוגפה. ואז, ב-1975, מתפרסם "הספר".
"הספר" הוא כינוי ל"ספר הצהוב" שנכתב בידי הלאמה זֶ'מֶיי רינפוצ'ה ומתאר בהרחבה את מעלליו של דורג'ה שוגדן. הספר מציג בפירוט את כל הרעות, הייסורים והמוות, שהיו מנת חלקם של אנשים מהגלוגפה שהימרו את דורג'ה שוגדן ושילבו ריטואלים ממסורות אחרות ובעיקר מהניינגמה. הפאנצ'ן לאמה החמישי למשל לא הקשיב לאזהרות של דורג'ה שוגדן ובמה שנדמה כאילו נלקח מבית הספר לקוסמים הוגוורת', טקס שהוא ניסה לבצע כהגנה עצמית מפני האל, השיג תוצאה הפוכה והביא למותו. דורג'ה שוגדן מתואר כמי שאחראי למותם של פאנצ'ן לאמה נוספים, בכירי הגלוגפה בממשל הדלאי לאמה שלושה-עשר, ויש לו אפילו מעורבות עקיפה במותו של השלושה-עשר עצמו. ז'מיי רינפוצ'ה חותם בתפילה: "שבח לך, ישות אלימה של הכובעים הצהובים/ שטוחן לגרגרי אבק יצורים אדירים, פקידים בכירים ואנשים רגילים/ המזהמים ומשחיתים את דוקטרינת הגלוגפה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מבחינת הדלאי לאמה מדובר בהתקפה חריפה על ניסיונותיו ליצור הרמוניה בין הזרמים ועל מערכת הטקסים שהוא מנסה ליישם מצד אחד מבכירי האסכולה שלו. מעבר לכך, הוא שומע מהספר איום מרומז עליו עצמו שלומד כעת מהניינגמה ו"מזהם ומשחית את דוקטרינת הגלוגפה". הוא מסרב לקבל את הברכה לחיים ארוכים מהממשלה הטיבטית שמסמלת את הקשר העמוק בינו לטיבטים ומפזר רמזים כי בחלומותיו הוא נקרא לשוב למחוזות הטהורים ולנטוש את עמו.
האל האדום המגן על שושלת הדלאי לאמה, נֵה-צ'וּנג, מאיץ בו למגר את הדבקות בדורג'ה שוגדן. נה-צ'ונג, על פי המתואר, כועס ומקנא בדורג'ה שוגדן. הדלאי לאמה נענה, מטיל הגבלות חמורות על הטקסים ומורה להוציא את פסליו של האל הנוקם משלושת המנזרים החשובים של הגלוגפה. ז'מיי רינפוצ'ה מנודה מההרצאות שהדלאי לאמה נותן.
מה זה אומר שאל אחד מקנא וכועס באחר? האלים הטיבטים מוצגים לעתים קרובות כארכיטיפים בלבד, ריקים מקיום עצמי וקבוע, מטאפורות ולא ממשות. אבל עבור הטיבטים גם אני ואתה ריקים מקיום עצמי וקבוע (הבעיה היא הקושי שלנו להבין ולחוות זאת). האלים הטיבטים ממשיים ומוחשיים עבורם בדיוק כפי שמערכת השמש ממשית עבור האדם המערבי המאמין במדע.
הסכסוך ממשיך לתסוס ומגיע לשיא בשנות התשעים. חסידיו של דורג'ה שוגדן עורכים הפגנות נגד הדלאי לאמה בעת ביקוריו במערב, ובשלטים שמונפים שם הוא מכונה "דיקטטור חסר רחמים", ו"עריץ המדכא חופש דתי". המאמינים טוענים שזכויות האדם שלהם מופרות, ארגון אמנסטי פותח בחקירה אבל מחליט שלא להתערב. הממשלה הטיבטית בתגובה מפזרת רמיזות מכוערות לפיהן מאחורי כל המהומה עומדים בכלל מאמינים מערביים.
בפברואר 1997 נרצחים בדהרמסלה שני נזירים ומורה מזרם הגלוגפה שמתנגדים לטקסים אל דורג'ה שוגדן. המשטרה ההודית מוציאה צווי מעצר, עקבות הרוצחים מוליכים לנפאל, אך הם לא נמצאים עד היום.
לסיפור על דורג'ה שוגדן אין סוף. סביר להניח שהוא עוד ימשיך להופיע במרוצת ההיסטוריה הטיבטית, דרמה שבה הדתי הפוליטי והמיתולוגי משמשים בערבוביה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
משלים הכשרה בפסיכותרפיה בודהיסטית במכון קארונה באנגליה. אוהב טיול, סיפור, ריקוד ורוח.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
