 |
/images/archive/gallery/392/545.jpg לאמה אולה נידהל.
 |
|
|
|
|
| אמן הבודהיזם לאמה אולה נידהל, שיגיע בתחילת החודש לישראל, מסביר מהי דרך החותם הכביר להארה |
|
|
|
| דפדף בניו אייג' |  |
|
לאמה אולה נידהל
21/11/2005 15:31 |
|
|
|
|
|
|
|
כל התבוננות בעולמות החיצוניים והפנימיים מפנה אותנו לתודעה. רק התודעה קיימת באופן אמיתי וקבוע - אף שלא כ"משהו" ממשי. המודעות היא כמו מרחב, בלתי משתנה ואל-זמנית - בעוד שהאובייקטים שלה, כל התופעות החיצוניות, כמו גם המצבים הפנימיים, הם מותנים; הם באים והולכים. רק החוֹוה נוכח תמיד ובכל מקום.
בודהה לימד את החותם הכביר (מַהָא-מוּדְרָה בסנסקריט; צַ'אג-צֶ'ן בטיבטית) כדי לעורר את פוטנציאל התודעה במלואו ולשים חותם על טבעה המואר. מי ששוהה בזוהרה של המראָה, בעודו נהנה מבבואותיה, ומזהה את חסינותו להרס של האוקיינוס מתחת למשחקם של הגלים, הגיע ליעדו.
הדרך לשם היא חוויה הולכת וגוברת של שפע ואושר עילאי, שההארה הופכת לתמידיים. היא מתחילה להתגלות בקצרה ובאינטנסיביות
פחותה במהלך הרגעים שבהם הרגלים או ציפיות לא מסיחים את התודעה. גם אלה שאינם עוסקים במדיטציה יכולים לטעום מעוצמתה במהלך צניחה חופשית לפני שהמצנח נפתח או ברכיבה על אופנוע מהיר, וכולם, יש לקוות, מכירים זאת ממעשה האהבה. היא מופיעה בחטף כשמתעטשים, כ"א-הא" מלא השמחה לנוכח תובנה חדשה ומהממת, או כשאנו משתתפים עם אחרים בשמחתם או בפעולותיהם הטובות. המדיטציה היא הדרך התמציתית והמדעית להפוך מצב זה לקבוע. אפילו תקשורת הדדית קצרה עם מי שמחזיק במודעות החותם הכביר יכולה להניע תהליך הבשלה זה, אך חברות קרובה עמו או שיתוף פעולה באחת מקבוצותיו הן השיטה היעילה ביותר. אז נחווה במדיטציה ובחיים אחדוּת מלאת שמחה ומתעצמת עם התופעות, עד שסבל ותסכולים ייראו כמשונים ומיותרים בהחלט.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ארבע המחשבות הבסיסיות
|
|
|
 |
|
|
|
הארה היא פיתוחן המלא של כל האיכויות והכישורים של היצורים, ובכלל זה היכולת ההכרחית לחשיבה הגיונית. הצעדים לעבר מצב זה לא יכולים להיות תלושים מהמציאות או אקזוטיים. לכן לא די ב"טבילה" ביופיים האמנותי או באינספור שינונים של 25 בתי "החותם הכביר". ללא בחינה ביקורתית יובנו חלק מרמות המשמעות לאט מדי. לכן אני בוחר לפעמים בהערות פוקחות עיניים ומעמתות לעבר עולם שמשתדל להישאר מאושר ולא מודע לעובדות קשות. ההשקפה הביקורתית שמתפתחת מכך מחדדת את הבנת הטקסט, וזו מעניקה לנו אז ראייה כוללת ובשלה של העולם ואת היכולת להתמודד עם מצבים יומיומיים.
כל התפתחות בבודהיזם מתחילה מניתוח ביקורתי של המצב הנוכחי. כך יכולים אנו להבין באופן בלתי-מעורער, שהרגע הנוכחי מציע את התנאים יקרי הערך ביותר והנדירים להפליא, ושבעצם אנו יכולים לנווט את חיינו במודע לעבר שחרור והארה. תובנות אלו מוכרות כארבע המחשבות הבסיסיות.
ראשית עלינו להכיר בכך שלאנשים מעטים ביותר ברחבי העולם יש ההזדמנות לפגוש בלימודיו של הבודהה בשלמותם מתוך עמדה של השכלה, חופש וחוזק, ושרק קומץ מהם אכן מנצל הזדמנות זו בפועל.
ההבנה השנייה מתמקדת בטבעם החולף של כל החיצוני והפנימי. אנו עלולים למות בכל רגע, ורק מודעות-המרחב של התודעה נוכחת תמיד ובכל מקום. כך נעשית התודעה חשובה ביותר, ואנו מבינים את הסיבות לתרגול כאן ועכשיו.
ההתבוננות השלישית מתרכזת בסיבה ותוצאה (קַארְמָה בסנסקריט; לֶי בטיבטית). בכל רגע ורגע המחשבות, המילים והפעולות של היצורים זורעות את הזרעים לעתידם. מאחר שהתוצאות יהיו בעלות גוון רגשי הזהה לסיבתן, כדאי לשים לב לכך.
לבסוף, אנו מבינים את החוכמה שבצמיחה משותפת. יותר ויותר ניכר שכל היצורים שואפים לסוגי אושר ארעיים, בעודם מנסים להימנע מסבל; אולם הארה היא האושר האדיר מכול, ואין היא יכולה להיעלם או להתמוסס. סגירת תודעתנו לפוטנציאל העשיר ביותר שלה מפאת עצלות או חוסר דמיון תהיה טעות מצערת. למי שנשאר ברמת התפיסות, בה הוא חוֹוֶה את היותו גופו והבעלים של רכושו, אין הכוח להועיל לאחרים באופן מוחלט, ואין הוא מוצא נחמה כשמגיעים זִקנה, מחלות, מוות ואובדן.
ארבע מחשבות אלה מולידות חיפוש אחר ערכים שבהם ניתן לבטוח. רק למרחב יש כאן האיכות של היותו בלתי ניתן להרס תמיד ובכל מקום. אף שלעתים תכופות הוא נתפס על-ידי חסרי הבשלות כ"לא-כלום" או כהעדרו של משהו, המרחב בפירוש אינו חור שחור וריק. הוא יותר כמו מְכָל, המכיל ומאפשר את קיומם של כל היצורים והתופעות, ומקשר ביניהם. מהותו היא תובנה אינטואיטיבית מיידית; טבעו הוא שמחה משתובבת; וביטויו הוא חמלה פעילה המועילה ליצורים. הוא מתגלה בדרכים מעניקות-רוגע, מעשירות, מקסימות ומגינות בעוצמה. בהימנעו מהפוליטיקלי קורקט הוא מכַוון להבאת תועלת מתמשכת לתרבויות וליצורים.
רגשות מטרידים, הנלקחים ברצינות על-ידי רבים כל כך, מומרים בדרך להארה והופכים לחוכמות שונות: חוכמה דמוית-מראָה, חוכמת השוויון, חוכמה מבחינה, חוכמת הניסיון וחוכמה חודרת-כול. מכיוון שבודהה (סָנגְ'יֶה בטיבטית) מגלם רמות, פעילויות ואיכויות אלו, מצבו הוא המחסה הראשון והמוחלט.
המחסה הנדיר ויקר הערך השני הוא השיטות, המביאות את היצורים למצב זה. לימודיו (דְהַרְמָה בסנסקריט; צ'וֹ בטיבטית) מכילים 84,000 שיטות. הם ממלאים 108 כרכים בעובי אינץ' האחד ומאפשרים להתקדם במהירות הרצויה.
המחסה השלישי (סַנְגְהָה בסנסקריט; גֵנְדוּן בטיבטית) הוא חברינו לדרך - במיוחד האנשים הרואים את החיים כחלום, ולהם המשאלה החזקה להועיל לאחרים. לאלו אנו קוראים בּוֹדְהִיסַטְווֹת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרך השיטות
|
|
|
|
|
|
|
אם רוצים אנו להשתמש בדרך היהלום, המהירה ביותר, אנו זקוקים למחסה רביעי. הוא מאחד את שלושת הקודמים ומעגן אותם בחיים. זהו המורה (גוּרוּ בסנסקריט; לַאמָה בטיבטית). כדי להימנע מבלבול או שמועות, עליו (או עליה) לחיות במנזר כנזיר (או נזירה), לתפקד כאדם חילוני, או להחזיק בהשקפה המוארת של יוגי. עליו לקיים את נדריו החיצוניים ואת הבטחותיו הפנימיות, לשמור על קשריו האישיים, להיות בעל נסיון חיים, ולייצג את הגוף, הדיבור והתודעה של בודהה בדרך משמעותית. בדרך היהלום חשובה במיוחד יכולתו להשרות ביטחון או ברכה. עליו להחזיק בשדר אמיתי ובניסיון של השיטות המיוחדות והדרכים, הפועלות עם צורות ובלעדיהן, כגון מדיטציות היִידָם, תרגילי נשימה עמוקה ולימודי החותם הכביר או השלמות הכבירה. כן עליו להיות מוקף בשדה-הכוח של מגינים מוארים. שדה-כוח זה יתפשט גם לתלמידיו ויהפוך כל התנסות שלהם לצעד בדרכם.
הלאמה, היִידָמִים ומגיני החוכמה נקראים גם "שלושת שורשי המימוש". הלאמה מברך ומשכנע שניתן להשיג מטרות גדולות ושהדברים מלאי משמעות; היידמים מעניקים כוחות רוחניים; ומגיני החוכמה הם מקור כוחנו לפעול. לפעמים הם מוזכרים בנפרד, ולפעמים יחד כ"לאמה"; ושלושתם חיוניים להתקדמות בדרך היהלום.
העברה כזו של ערכינו - מהמותנה והיחסי אל רמה של המוחלט והאל-זמני - היא הצעד ההכרחי השני בדרכו של בודהה; מחסה אמיתי מבטיח את ההתפתחות העתידית של התודעה, ומכאן ואילך אנו בונים על בסיס איתן זה.
לאחר שברור לנו שאנו נמשכים לדרך היהלום, לפנינו שתי גישות: בגישה האחת מגייסים את הזמן והאנרגיה העצומים הנחוצים כדי להתחיל היישר בארבעת התרגולים הבסיסיים, הנקראים נְיוֹנדְרוֹ. בגישה האחרת אנחנו מבקרים במרכז המקומי, מוצאים מעט זמן למדיטציה, מחזיקים יותר ויותר בהשקפות בודהיסטיות, ומשלבים מדי פעם קורסים בלוח הזמנים השנתי. שתי הגישות טובות; וכאשר הושגה רמת בשלות מסוימת, נפתחות שלוש דרכים לאלו שסיימו את ארבעת התרגולים הבסיסיים, ושתיים - לאלה שטרם סיימו. הן מבוססות על האיכויות הטבועות בתודעה ומשתמשות ביכולתה לדעת, לעשות ולקבל השראה.
הראשונה מבין הדרכים, דרך השיטות, הובאה לטיבט לפני כ-950 שנה על-ידי הגיבור מַארְפָּה. הוא קיבל אותה מהמתרגל נַרוֹפָּה, בזמן שהפולשים המוסלמים החריבו את התרבות של צפון הודו ושללו את חירותה. בשל התמקדותה בנשימה עמוקה ובתעלות האנרגיה בגוף ניתן להשתמש בה רק אחרי ארבעת התרגולים הבסיסיים. לחלק מתרגולים אלה רלוונטיוּת מוגבלת בימינו, מאחר שהם מחייבים תקופות הכנה שאורכות שנים – דבר שהיה אפשרי בשיטת הכלכלה הטיבטית, אך בלתי אפשרי לאנשים הפעילים בחיים המודרניים של ימינו. המערביים, הרוצים להיכנס לתקופות התבודדות ממושכות שלרוב מאופיינות בפרישות, שקועים בדרך כלל בענייניהם האישיים, ורק לעתים נדירות משתנה נטייה זו לאחר מכן. בנוסף לכך מסוּוָגים רוב התרגולים כסודיים, ובדרך כלל אינם נגישים. מלבד מדיטציות ה"פְהוֹוָה" ו"אור בהיר" – לימודים למיתה מודעת ולמודעות חודרת-כול - אי-אפשר ללמד במצפון נקי את "דרך השיטות" לאנשים שאינם מוכנים, כי יותר מדי מכשולים גופניים ומנטליים עלולים לנבוע מכך. הגאווה הפגועה, המופיעה לאחר נסיונות כושלים להשתמש במדיטציות מתקדמות מדי, עלולה למנוע מאתנו את הגישה לדרך היהלום בתקופות חיים עתידיות. מבין המדיטציות של הבודהיזם הטַנְטַרִי מחייבים במיוחד תרגולי האיחוד הדורשים שנים של התעמקות, בני זוג מיוחדים מאוד ותקופות התייחדות ארוכות. מצד שני, השימוש בגוף כדי לגרום במודע אושר ליקירינו הוא תרגול מצוין בזכות עצמו.
אם חוברים התנאים הטובים לכדי חוויה מלאה ומתמשכת של המרחב כאושר עילאי מהותי, השגנו למעשה את הגילוי המושלם של התודעה, מצב החותם הכביר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דרך התובנה
|
|
|
|
|
|
|
הגישה השנייה, דרך התובנה, היתה מתנתו של מַאִיטְרִיפָּה, המורה העיקרי האחר של מַארְפָּה. אף שהיה פחות אפוף מסתורין, מועילות שיטותיו המושגיות והמוחלטות יותר בעולם של היום. כשמרגיעים את התודעה ומחזיקים בה, מתבהרות האחדוּת והתלות ההדדית של הסובייקט, האובייקט והפעולה, ומופיעה תובנה אינטואיטיבית. כל התפתחות רוחנית מצריכה מסגרת לימודים רחבה, והיא מועילה רק עם ההדרכה הנכונה וצבירה עצומה של רשמים טובים כבסיס – אחרת תידרדר הספונטניוּת של התודעה בקלות להערכת מחשבות חולפות, והאיכויות הקורנות שלה יהפכו ל"קיר לבן" ישנוני. מסיבה זו לא ניתנו לימודים אלה לפני שהושלמו ארבעת התרגולים הבסיסיים. למעשה הרבה יותר קשה להרגיע ולנקות את התודעה ללא שיטות מאשר להתוודע לדמויות הבודהה העיקריות וללמוד את המנטרות שלהן, שלפעמים הן ארוכות ונשמעות משונות.
כוחם של לימודי מַאִיטְרִיפָּה טמון ברב-צדדיות שלהם. שיטותיו, המתבססות על תקשורת הדדית מהנה עם הסביבה, לא מחייבות התבודדויות מחמירות, ומשתלבות בקלות באורח חיינו.
החלק הראשון של "דרך התובנה" (שַמַטָה בסנסקריט; שִי-נֶה בטיבטית) מרגיע את התודעה ומחזיק בה. כל דתות ההתנסות – כמו בודהיזם, טאואיזם וחלק מההינדואיזם – שואפות למצב זה באמצעים שונים. ניתן להגיע למקור זה של תפיסה על-חושית ונִסים גם באמצעות תפילה של מאמינים בדתות האמונה. ב"דרך התובנה" אפשר להשתמש כמעט בכל שיטה כדי להרגיע ולמקד את התודעה. כמה אסכולות עובדות עם דימויים מנטליים, ואילו אחרות נמנעות מהם. חלק מרגיעים את תודעתם באמצעות סוג הליכה טקסית אִטית, הדומה להילוך חסידה, או בעודם לועסים את מזונם אינספור פעמים. השיטה הנפוצה ביותר ב"דברי זקני המסדר" (טהרוודה) היא לספור את הנשימות או להיות מודעים למַעֲבָר שלהן בנחירינו. "ה דרך הגדולה" (מהיאנה) כוללת משאלות חזקות למען כל היצורים, או מתמקדת בזיהוי היווצרותן התלויה-הדדית של כל התופעות ו"ריקותן" הבסיסית. חוויית ההבנה השנייה – ולא רק "הרהור" בה – זו תובנה הנקראת לְהָגטוֹנְג (בטיבטית) או וִיפַּאסַנָה (בסנסקריט), והיא החלק השני של "דרך התובנה" ומצביעה ישירות על מהות התודעה.
לבוטחים בטבע הבודהה שלהם שלב הבנייה במדיטציה של דרך היהלום (צֶ'ה-רִים בטיבטית), שפירושו שלב הלידה של היבט-בודהה, הוא הסוג היעיל ביותר של שִי-נֶה. כאן מקבלים הגוף, הדיבור והתודעה את ההיזון החוזר מדמויות האור והאנרגיה (הדומות להולוגרמה) הנקראות ייִדמים; מתנודותיהם הטבעיות, הנקראות גם מנטרות; ומחווייתם את המרחב והשמחה כבלתי נפרדים. בין אם מופיעה דמות ברורה, ובין אם אנו פשוט חשים את הדמות ויודעים כי ההארה נמצאת היכן שרק חושבים עליה – ככל שניטיב להכיר את האיכויות של היבט-בודהה מסוים, וככל שנשאף בחוזקה לקבל איכויות אלו, כך תתרחש העברה רבה יותר. לחווייתן של דמויות טהורות אלו – נקביות או זכריות, שלוות או מגינות, בודדות או באיחוד – ולאמון הנובע מהאנרגיה והברכה הנחווֹת יש השפעה מוחלטת ומעמיקה. תנודות הלב שלהן (מַנטְרָה בסנסקריט; נגָג בטיבטית) והמרת העולם הפנימי והעולם החיצוני שלנו לחוכמותיהן המושלמות ולארצות הטהורות שלהן משפיעות בו-זמנית על הגוף, ועל הדיבור ועל כל רמות התודעה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10,000 דמויות של אור ואנרגיה
|
|
|
|
|
|
|
מדיטציות היידם מספקות אינספור מראות מוארות, כדי שהתודעה תגלה את הבהירות, החמלה והחוכמה שלה. האושר העילאי והכרת התודה, שמופיעים בעת ההתמזגות עם היבטי-הבודהה כביטוי של הלאמה שלנו, ודרך התמוססותן של כל הצורות לתוך המרחב האל-זמני וחסר-הגבולות - אך עתיר מידע - יְכַלו אינספור צעיפים בתודעתנו, ובמוקדם או במאוחר תופיע מודעות חובקת-כול. מצב המודעות הקורנת אשר מעבר לתפיסה או לצורה, הנובע מכך, נקרא דְזוֹג רִים ("שלב הסיום"). מצב זה תואם לשלב השני בדרכו של מאיטריפה. כדי לעשות את הצעד האחרון לרמת החותם הכביר עלינו להפנים שהמודט, הבודהה שעליו מודטים והמדיטציה עצמה - סובייקט, אובייקט ופעולה - כולם היבטים של אותה שלמות. תובנה זו תפתח את מלוא הפוטנציאל של התודעה ותביא להארה.
ביניים:
הגישה השלישית והמקיפה ביותר להארה - דרך ההזדהות עם מורה - מאחדת ומברכת את דרך השיטות ודרך התובנה שתוארו. שיטה זו היא בעלת משמעות בכל מצבי החיים. לפני 950 שנה תיאר נַרוֹפָּה, מורו של מַארְפָּה, את השפעותיה כשוות-ערך למדיטציה על 10,000 דמויות יידם של אור ואנרגיה. היא עושה שימוש בכל איכויות התודעה, ומוּזנת מיכולתנו לאינטואיציה נלהבת. כוחה להרחיב את אמון התודעה במורה – כביטויו של הפוטנציאל הטבוע בנו - מביא את התוצאות המהירות ביותר. למעשה יכולה גישה זו של הזדהות להירשם כדרך עצמאית לחלוטין, מכיוון שהמורה העיקרי שלנו, קַרְמַאפָּה ה-16 רַנְגְג'וּנְג רִיגְפֶּה דוֹרְגֶ'ה, נתן אותה להאנה בת זוגי ולי בצורה זו. עד לאחרונה, כשטקסטים אחדים שהתגלו בטיבט הוברחו החוצה, נראה שאיש לא היה ער לכך שקרמאפות קודמים עשו בדיוק את אותו הדבר. היא מוכרת כלַאמֶי נַאלְג'וֹר (בטיבטית) או גוּרוּ יוֹגָה (בסנסקריט), והיתה תמיד כוח ההמרה הסודי של קו-המשכיות הקאג'יו. מדיטציות על הלאמה הקרוב לנו ביותר ועל קרמאפה ה-16, כבלתי נפרדים מתודעתנו וכמראות המשקפות את הפוטנציאל שלנו, מסייעות ליותר תלמידים להיפתח לברכתו של קו-ההמשכיות מכל תרגול אחר בימינו; אולם מסירות צריכה תמיד להיות משולבת בבגרות אנושית. האמון במורה, אסור שיוביל אף פעם לתְלוּת, להתנהגות חסרת הומור או לחיקוי כפייתי. ללאמה יש רק תפקיד אחד: לעזור לתלמידיו למצוא את המרחב חסר הפחד שהוא עצמו כבש, וכך לעשותם עצמאיים. בתוך החירות של מודעות בלתי מסוננת אנו מגלים את האיכויות המושלמות, שנכחו תמיד בכל העולמות ובתודעת כולם.
ההתפתחות שתוארה - של מודעות, אנרגיה והזדהות - צריכה להיות מעוגנת מהר ככל האפשר בהשקפת החותם הכביר. יש לפתח אותן דרך ארבע הרמות של מימוש מוחלט זה ולהביאו לפריו המוחלט. די בתובנה אחת כדי להפוך כל אירוע להתנסות מאירה: התלות ההדדית של סובייקט, אובייקט ופעולה. השקפה נעלה זו מאפשרת לכולם להיות בו-זמנית קרובים לחיים ואחראיים. בשלות אמיתית, פירושה להחזיק בראייה לטווח הרחוק ולמלא את צורכיהם הממשיים של היצורים על-ידי עבודה עם הסיבות - במקום להיענות, מתוך ראייה קצרת-טווח, למשאלותיהם השטחיות והמתחלפות. מי שיכול לראות את העולם כזרם החלומות האישיים בתוך חלום משותף אחד, כפי שאכן הוא, לא יכול שלא לעבוד בחמלה לטובת כל היצורים.
לפיכך אין זה משנה אם אנו משתמשים במדיטציות מרגיעות על מנת לאפשר את הופעתה של החוכמה חסרת-הגבול של התודעה, כשאנו מוּנָעים על-ידי ההרגשה שמרחב הוא שמחה - או אם מסירות מלאת תודה ואמון בטבע המואר שלנו מניעים אותנו בדרך ההזדהות; כל דרך מובילה להארה - הפרי של החותם הכביר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
10,000 וולט בכל תא בגוף
|
|
|
|
|
|
|
אחר כך מגיע מצב ה"אי-מלאכותית". כאן אנו מפסיקים בטבעיות להעמיד פנים, לשחק משחקים או להתנהג בשטחיות. מאחר שייחודו של כל דבר הוא בבירור כה עשיר וניכּר, נושר כל דבר מלאכותי.
בשלב השלישי מגיע "טעם אחד", שבו נהיה החוֹוֶה מודע לעצמו מאחורי זרם החוויות, והראי האל-זמני של התודעה מגלה את מהותו הקורנת מתחת לבבואות שהוא משקף. לעתים יכולים גם הלא-מודטים לחוות מצב זה, שבו התודעה פתוחה ומודעת לחלוטין. חיפושם של כה רבים אחר התרגשות מראה את חשיבותה ואת גדולתה של השמחה המופיעה מאליה. מרגע שהושגה ברמות הפנימיות והסודיות, היא קורנת מבעד לכל חוויה מותנית ולא אובדת עוד לעולם.
למצב האחרון והמוחלט הוענק שֵם, שהוא למעשה בדיחה. מאחר שמהותו היא המימוש הגבוה ביותר - כשהיקום רוטט מצחוק - לא ניתן לתארו בפנים רציניות. הוא נקרא לא-מדיטציה, אך למעשה פירושו להיות ללא מאמץ, מכיוון שאין עוד דבר להשיג. כאן מורגשת העוצמה של 10,000 וולט בכל תא בגוף, ואנו עובדים ללא הרף עבור אחרים מבלי לחשוב אפילו ש"אני" עושה משהו "עבורכם". מעבר לחושינו הרגילים אנו חוֹוים את התודעה דרך התנודה של כל אטום.
וכך, משהפכנו לבודהה, שום הפרדה בזמן או במרחב אינה מגבילה או ממשית. אנו פועלים מתוך ידיעת-כול של התודעה, ומועילים ליצורים באופן מתמשך כאן ועכשיו. כך הופכים כל הדברים למלאי משמעות, והכול הוא משחקה החופשי של התודעה. כל יצור מזוהה כבודהה שעליו רק לגלות את מהותו, והעולם הוא באמת ארץ טהורה. זו היא ההארה האמיתית, מצב החותם הכביר.
שלכם, לאמה אולה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קישורים נוספים
|
|
|
|
|
|
|
לאמה אולה נידהל יעביר בישראל קורס חותם כביר בתאריכים 1-5 בדצמבר. פרטים על ביקורו של לאמה אולה נידהל תמצאו כאן. | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
