 |
/images/archive/gallery/296/527.jpg דוד מיכאלי.
צילום: אספה פלד  |
|
|
|
|
|
|
| למי שעוד מתלבט האם לצום - דוד מיכאלי מונה את כל היתרונות: ניקוי רעלים, צלילות מחשבתית, עוצמה ואפילו יכולת לקבל תשובות מעצמך. לאמיצים מומלץ למשוך עוד כמה ימים |
|
| עדכון אחרון : 2/3/2006 21:02 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במלחמת יום כיפור (מי היה מאמין) מצאנו את עצמנו בלב החיץ החקלאי של אזור איסמעיליה ללא מזון במשך ארבעה ימים. נס קפה משקיות שנותרו ממנת קרב עם סוכר ומי ג'ריקנים מנוערים היטב במימיית פלסטיק היה המשקה האיזוטוני שהחזיק אותנו. בשנת הטיול הגדול בג'ונגלים של האמזונס השאלה הקבועה היתה: ''אסטה פארה קומר?'' ובתרגום: אפשר לאכול את זה? ככה בדקנו שורשים, פירות מוזרים, דגים מסוכנים וכל דבר שיכולנו להניח עליו את היד או לתפוס אותו צומח, הולך, עף, זוחל או שוחה. היינו רעבים נורא כל הזמן. אבל עם מצב רוח טוב.
בסדנאות המדבר שאני עורך אני נוהג להסביר כי בהישרדות-אמת, בימים הראשונים מזון אינו מהווה מרכיב שיש להתחשב בו. מים כן. אנחנו, אנשי העולם הראשון, נושאים עלינו עודפים רבים של הזנה. רבים מאיתנו רגילים ללוח מזון של חמש(!) ארוחות מסודרות ביום, פלוס נשנושים. אוכל! קדימה אוכל!
בלוח המזון המערבי כמעט כולנו מכורים לעודפי מלח, סוכר ושומן המהווים מעגל צריכה שמזין את עצמו. לאכול למשל צ'יפס ללא מלח, רק עם השומן, זה די בלתי אפשרי. יחד עם מלח וקטשופ מתוק זה מחליק ממש בקלות. ואז אפשר לשטוף את זה עם בירה שמכילה אלכוהול שהוא בעצם סוכר או במשקאות
ממותקים שהם כבר ממש מכת סוכר מטורפת. ובטאו טה צ'ינג, בשיר מספר 12, כתוב: ''חמשת הטעמים מקהים את חיכו של האדם''.
גופנו הצעיר המושלם (כן! כן!) והמדויק הולך ואוסף עודפים, שאריות וגרוטאות מזון. המערכת צוברת באגים. אבל מתישהו בהחלט מגיע הזמן לפירמוט המערכת.
רובנו חיים בטווח ממוצע של תדרים. התדר שבו אנו חיים ניתן להרחבה, העמקה, האטה או האצה על ידי טכניקות נלמדות ומשמעת גופנית. למשל באמצעות מזון. שלש ארוחות ביום ויציאה יומית אחת מהווים פעימה של יממה מקובלת.
אפשר לשנות את המקצב באמצעות בניית סדר ארוחות שונה. למשל על ידי צומות קבועים מדי שני וחמישי, כפי שעושים רבנים וחסידים קפדנים ביהדות אירופה, או עם ארוחה מרכזית בימי שלישי ושישי, כפי שנהוג ביהדות צפון אפריקה. כך נבנית פעימה של שלושה ימים. על ידי לוח מזון עונתי למשל, נבנית פעימה אחרת.
מה עושות לנו הפעימות? קצב הפעימות קובע את אופן ההתבוננות. פעימות ארוכות הן גלים ארוכים המאפשרים לנו לראות את הנמוך, את מה שמתחת לדברים, את השכבות והכיוונים שמתחת לקיים. פעימות קצרות ומהירות הן גלים קצרים והן מאיצות אותנו לחיבור, לתקשורת ולחזון, וגם להתפרקות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
''חמשת הטעמים מקהים את חיכו של האדם''
|
|
|
 |
|
 |
|
שב בשקט
|
|
|
 |
|
|
|
הצום הוא מכשיר תודעתי ממדרגה ראשונה. ראשית אנחנו נוטלים ביודעין את גורלנו בידינו ואומרים לגוף המייבב במודעות מלאה: שב בשקט. לא יקרה לך כלום. שנית, אנחנו לוקחים לזמן קצר את מושכות הזמן של ההזנה, שזהו תרגיל עצמאות שלא חווינו אותו דורות. שלישית, אנחנו שולטים בפחדינו לזמן מה והשליטה הזאת היא חוויה מעניינת מאוד. חוץ מזה, הצום הוא מכשיר ריפוי ומחדש נעורים.
הצום הוא התנסות הגורמת הלם לתבניות התנהגות ורגש, הרגלים והתמכרויות. סוג ההלם הזה מחליש את התבניות והופך אותן ליחסיות בניגוד לתפיסתן הטוטאלית בתנאים רגילים. זה גם המקום לחובבי תקשור וטריפ עצמי למתקדמים. יש את טכניקת שאלת החלום ביהדות כאשר האדם שמייסרת אותו שאלה או דילמה מתפלל, מתרכז על שאלתו וצם שלושה ימים ואז בלילה המיועד הוא צפוי לקבל מענה בחלום. בחברות של אסקימואים ואינדיאנים, יוגים וטאואיסטים, יהודים, סוּפים, וכנראה בכל חברה אנושית מסורתית היו מחפשים ומאמינים מבצעים צומות ארוכים על מנת להגיע לצלילות הכרתית, מציאת תשובות וכטכניקה בעלת איכויות מיסטיות וטרנסצנדנטליות. על פי ניסיוני, מבחינה הכרתית, צלילות המחשבה יציבה ומעמיקה בזמן צום. הניסיון מלבן ומבהיר יחסים. תחושות מתח ולחץ נרגעות ומקבלות פרופורציות שונות, מקצבי הגוף נרגעים וקרינת הנוכחות מתגברת. בקיצור, חוויה עם העצמי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בודהה מודט וצם
|
|
|
|
|
|
|
רק האדם מסוגל לצום, חיה יכולה רק לרעוב
|
|
|
|
|
|
|
הצום שבו אנו דנים הוא צום ללא מזון אך עם שתיית מים. ישנם גם צומות של מיצים, צומות חלקיים ועוד ועוד. בראיון שנערך על ידי גלעד שר ב-1985 בדף המידע של שוטוקאן ישראל, סיפר מר טסוטומו אושימה המורה הראשי של שיטת הקרטה של שוטוקאן בעולם, (שהיה לי הכבוד ללמוד אצלו), על טכניקת הצום כפי שלמד ממוריו, שמשמשת אותו לניקוי הגוף ולחידוש האנרגיה. המאמר נפתח במשפט: ''תמיד ידעתי שלצום זה מסוכן אם לא מתכוננים לכך בזהירות''. לתשומת ליבכם. לדבריו הצום מהווה טיפול ייעודי לבעיות של כאבי פרקים, פטריות, סוכרת, טחורים, עצירות, אבנים בכליות ודרכי השתן ובעיות בדרכי העיכול. אדם שעשה צום פעם אחת בשנה, אומר אושימה, יהיה הרבה יותר בריא מכל אחד אחר.
דברים אלו נתמכים גם על ידי המרפא הטבעי חיים ברנשטיין המתאר בספרו ''ריפוי טבעי'' צומות שונים. הוא מתאר את הצום כגולת הכותרת של רפואת המרות (רפואת הליחות) העתיקה שהריפוי הטבעי היום ממשיך אותה. הצום הוא תהליך נפשי וגופני בעל השפעות רבות ועמוקות על מנגנוני חילוף החומרים ופינוי פסולת שנצברה ברקמות חיבור. רק האדם מסוגל לצום, אומר ברנשטיין, החיה יכולה רק לרעוב. הוא עצמו חווה צומות של בין שמונה-עשרה לעשרים וארבעה ימים.
ישנם צמים ''מקצוענים'' בארץ היוצאים בחבורה למקום שקט מדי כמה חודשים לצום בן כמה ימים. ד"ר ערן אשחר דוגל בצום כטכניקה המאפשרת לכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף לבוא לידי מימוש מקסימלי. לדבריו, הטיפול בצום עולה בתוצאותיו בצורה משמעותית על כל הטיפולים האחרים. הטיפול באמצעות צום הכולל מים מהווה על פי דבריו מבחינת הקהילה המדעית פריצת דרך עולמית לטיפול ביתר לחץ דם. רופאי ההיגיינה הטבעית מציינים שעל פי ניסיונם על כל שנת חיים יש לבצע 3-4 ימי צום כדי לנקות את הפסולת של אותה השנה ולתקן את הנזקים שנגרמו לגוף. כלומר, על פי תחשיב זה, אדם בגיל 40, שלא עשה צום מעולם, צריך לצום בסך הכל בין 120- 160 יום כדי לנקות את הפסולת שצבר. לא ניתן כמובן לעשות צום כזה ברציפות ולכן יש לעשות מספר צומות עד לכיסוי ה"חוב".
פרופ' יורי ניקולאייב, מנהל יחידת הטיפול בצום במכון למחקר פסיכיאטרי במוסקבה משתמש בצום לטיפול בסכיזופרניה. אילנה רפלוביץ מצטטת באתר שלה מחקרים שונים על השפעות הצום הבריאותי ושימושיו בנטרול כאבים, שיפור רמות כולסטרול, שיגרון והארכת משך החיים אצל חיות מעבדה.
בכל אופן קל מאוד לגלוש למיסיונריות של צום אז תזכרו תמיד שלא צריך להילחץ ולהתגייס מייד לצבא הצמים. כל אחד והשיטות המועדפות עליו. חוץ מזה הצום אסור על אנשים חולים, מקבלי תרופות, נשים הרות, ילדים/ת ונערים/ת בתהליך גדילה. אסור גם להתפרע עם הטכניקה הזאת ולצום מספר רב של פעמים משום שזה יגרום נזק.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טסוטומו אושימה
|
|
|
|
|
|
|
רצוי חמישה ימים
|
|
|
|
|
|
|
באופן אישי, כאשר שמעתי את מר אושימה מספר על הצום כטכניקה שהוא משתמש בה בקביעות, נאחזתי סקרנות עזה להתמודד עם ניסיון כזה ובפזיזות נעורים עשיתי את הצום לראשונה לבד בבית, לפַּלַצוּת בני ביתי, כאשר הראיון המצוין עם מר אושימה משמש לי כמדריך לצום. למזלי עברתי אותו בשלום ואפילו גם בישלתי לאחרים בלי בעיות ואף עבדתי, אם כי זה לא מומלץ. אני חייב להדגיש כי אין להשתמש במאמר שלי כהדרכה לצום אלא רק כחומר רקע. מאז הפעם הראשונה התנסיתי בצום של חמישה או שישה ימים מלאים כפי שתיאר אותו מר אושימה, כשש או שבע פעמים. בתחילה מתוך סקרנות לבדוק גבולות וגם משום שליוותה אותי תחושה ברורה כי זהו דבר נכון עבורי.
באחת הפעמים השתמשתי בצום למטרת ריפוי ממוקדת בניסיון (מוצלח) לפתור אירוע של כאבים במפרק הירך. בשאר המקרים השתמשתי בצום לניקוי הגוף וכדי לחדש או להעצים אנרגיה. נוזלים עודפים מתנקזים, השרירים מתמצקים, העור קורן והצבע שלו בריא, המבט בהיר ועמוק ויש סיכוי טוב שיתאהבו בכם מחדש. ובעניין המשקל? המשקל יורד עם הנוזלים המתנקזים וחוזר חלקית עם סיום ההרפתקה. רגישות הגוף לעצמו וגם למזון לא טוב גדלה באופן משמעותי לאחר הצום, וכמו כן גדלה הרגישות לכמויות מזון ובכלל במשך חודשים לאחר מכן הופכים לבררנים באופן טבעי - וזה ממש מצוין.
למדתי שגופי נוטה לבצע צום מסוג זה (או להקטין את כמות המזון) החל מחציו השני של אוגוסט ובמשך חודש ספטמבר. מבחינתי זו היתה התנסות חשובה ובעלת השפעה. יש לזכור כי טכניקה זו כפי הנראה התאימה לי ואיני רואה בה כל הכרח לימודי. בכל מקרה אין לעשות התנסות זו אלא רק תחת הדרכה והשגחה של מומחה.
לפי דבריו של מר אושימה, צום שהוא פחות מחמישה ימים מלאים אינו מנקה את הגוף באופן מושלם ונחשב לחלקי. לצום נכנסים בהדרגה עם תזונה קלה מאוד ביום או יומיים לפני, מומלץ לבצע חוקן עצמי בערב לפני, או ביציאה האחרונה בבוקר. יש לשתות מים במשך כל הצום ללא הגבלה משום שהגוף מתייבש.
כמה נקודות לתשומת לב: ראשית חום הגוף יורד מכיוון שכל הפעילות של חילוף החומרים מואטת. הגפיים קרים יותר מהרגיל. בראיון אושימה מספר שאשתו הייתה מכנה אותו איש הקרח בגלל התופעה והתלוננה שהרגליים שלו קרות. נקודה שנייה שיש לשים אליה לב היא שלחץ הדם יורד ויש להימנע מקימות פתאומיות על מנת למנוע עילפון - ''בלקאאוט'', סחרחורת ונפילה. לכן ובכלל, יש לנוע במתינות ובתשומת לב, לא להתאמן או לתרגל ולהימנע מפעולות פתאומיות.
בכניסה לצום עצמו יש להשגיח שהקיבה תהיה ריקה ככל האפשר על מנת למנוע כל אפשרות, קלושה ככל שתהיה, של פיתול קיבה הדורש התערבות כירורגית. ייתכנו בהחלט כאבי ראש ביום או ביומיים הראשונים, שהם הקשים ביותר, עקב ''גמילה'' מקפאין וסוכר ומ"שעון'' ההזנה הקבוע שנעצר. במשך הצום עצמו צריך לשתות מים ללא הגבלה בכל פעם שצמאים או ''רעבים''. אצלי תחושת הרעב נעלמה לאחר יומיים ותחושת הגוף הפכה לקלה מאוד.
תופעות נוספות, כמו טעם או ריח של אצטון מהפה בסוף היום הרביעי או החמישי, מצביעות על פירוק שומנים ותוצרי לוואי רעילים הנקראים קטונים המתרחש בכבד. תופעה זו נעלמת על פי ניסיוני עם סיום הצום. כאבי פרקים או שרירים בני כמה שעות, עליות חום בנות כמה שעות, כאבים אחרים בני כמה שעות מלמדים על תהליכי ניקוי בגוף ומודלים של מחלות שהיו אמורות להופיע בעתיד. (על פי ברנשטיין).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הגוף צם אבל האגו אכל והשמין
|
|
|
|
|
|
|
החלק הכי קשה בצום הוא היציאה ממנו. חשובה ביותר המשמעת של חזרה מדורגת לתזונה רגילה. הדבר המסוכן ביותר הוא התנפלות בלתי מבוקרת על מזון. לפיכך אסור לעשות התנסות זאת ללא פיקוח. כמספר ימי הצום כך זמן החזרה. ביום הראשון להפסקת הצום יש לצרוך ללא הגבלה נוזלים של ירקות מבושלים בלבד. הטעם שלהם פשוט מדהים. יש להוסיף מלח כדי לסייע לקליטת הנוזלים. ביום השני ניתן לעבור להסמכה הדרגתית של הירקות המבושלים, משהו כמו מרק דליל ותוספת מתונה של יוגורט לקראת סוף היום. כל פריט מזון חדש מתקבל כחגיגה של טעם וצריך להיזהר מאוד לא לטרוף. ביום השלישי מוסיפים תוספת קטנה של צנימים או טוסט או ביצה רכה. ביום הרביעי או החמישי מנת דג מאודה לא גדולה ומעט אורז וכך הלאה. הכל במנות קטנטנות. אין לאכול בשר ושומן מיד לאחר הצום בכל מקרה. חזרה הדרגתית תאזן את רמת החומציות של הדם ותסייע לשיקום אוכלוסיית החיידקים הידידותיים בגוף.
אפשר לחזור לפעילות מלאה כבר ביום הראשון של החזרה מן הצום. ביום השני מר אושימה מספר שהאנרגיה אדירה ואני מאשר את זה מניסיון אישי.
נקודה אחרונה שאינה מוכרת היא חזרה מבוקרת למאמץ וקצב פעילות. חשוב לזכור כי הגוף יצא מתבניות המתח הרגילות שלו והוא מאוד רגוע ומשוחרר בשרירים ובפרקים. זיכרון התנועה שלנו מבוסס על התנגדות תבניות המתח הרגילות. פעולה פשוטה כמו הרמת דלי מים או סל קניות או התפתלות לאחור על כסא משרדי לנטילת חפץ כלשהו, יכולה לגרום לנזק מסוג של פגיעה בדיסקוס בשדרה בהיותה מטילה משקל מהיר על השדרה דרך שרירים רפויים יחסית. לפיכך יש לשים לב לכל פעולה בימים הראשונים לאחר הצום. באופן טבעי עם החזרה לאכילה נרד ממשמעת השתייה. אי הקפדה על שתייה, או התייבשות בלתי מורגשת גורמת לסחוסי הדיסקים בשדרה לאבד נוזלים ולהפוך לפחות גמישים ויותר פגיעים.
מי שמסיים צום כזה חווה גאווה גדולה של משימה בלתי אפשרית. אולי הגוף צם אבל האגו אכל והשמין. קחו את זה בזהירות. נרצה או לא, אנחנו חווים תהליך של גמילה מחומרים שונים ומהרגלים. זו יכולה להיות הזדמנות ומנוף למי שרוצה לשנות את לוח המזון שלו או לחוות מחדש את הטעמים המקוריים. אני זוכר שבאחת הפעמים כשלושה שבועות לאחר הצום נכנסתי לשתות לראשונה אספרסו קצר כפי שהייתי רגיל. ראשית לא יכולתי לסיים את הספלון והאספרסו היה באמת קצר. העוצמה של הקפה היתה גדולה מדי והגוף שלי פשוט אמר מספיק. שנית, ההשפעה של טעימת הקפה הקטנה הכניסה אותי לסחרור של פעילות למשך שעות ארוכות. אין מה לומר, העולם מלא פלאים והיום כמובן אני שותה את כוסות הקפה היומיות שלי כרגיל.
ועכשיו, אחרי סיפורי הצומות הענקיים האלה, צום משקיעה עד שקיעה, משהו כמו עשרים וארבע שעות, ממש קטן עליכם. צום נעים (למי שרוצה) וגמר חתימה טובה לכולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | איש טאי צ'י צ'ואן, סופר ואמן בוגר בצלאל, מפתח ועוסק בתרפיית זן בשטח פתוח. מחבר הספרים 'הערות זמניות על תנועה' ו'זמן המדבר', תרגם לאחרונה מסינית את כתבי המופת 'טאי צ'י צ'ואן ג'ינג' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
